מה זו טנדינופתיה?
טנדינופתיה היא פגיעה ניוונית בגיד — מבנה הסיבי המחבר שריר לעצם — הנגרמת מעומס מצטבר שעולה על יכולת ההתאוששות של הרקמה. התוצאה: כאב מקומי, נוקשות ואובדן יכולת תפקודית. בניגוד ל"דלקת גיד" (tendinitis), ברוב המקרים הכרוניים אין דלקת פעילה אלא שינוי מבני בקולגן — ולכן הטיפול מבוסס על עומס מבוקר, לא על אנטי-דלקתיים.
גיד הוא מבנה סיבי שמחבר שריר לעצם ומעביר את הכוח שמייצרת התכווצות השריר. כשהגיד נחשף לעומס שעולה על יכולת ההתאוששות שלו — מהר מדי, הרבה מדי — מתחיל תהליך של שינוי מבני ברקמת הקולגן, המוביל לכאב, נוקשות ואובדן יכולת פונקציונלית.
המונח המדויק הוא טנדינופתיה, לא "דלקת גיד". מחקרי ביופסיה מראים שברוב המקרים הכרוניים אין תאי דלקת פעילים — יש ניוון מבני. ההבחנה חשובה: טיפול אנטי-דלקתי (סטרואידים, NSAID) לא מטפל בגורם ועלול להחמיר את הפגיעה לטווח ארוך.
Cook ו-Purdam (BJSM, 2009) הציעו את מודל הרצף המקובל כיום: מהשלב הריאקטיבי (תגובה חריפה לעומס), דרך כשל תאי מוקדם, ועד לניוון (שינוי בלתי הפיך חלקי). ניהול עומס נכון יכול לעצור את ההתקדמות — ובשלבים המוקדמים גם להפוך אותה.
מה זה Enthesopathy (אנתזופתיה)?
Enthesopathy (אנתזופתיה) הוא מונח לפגיעה או דלקת באנתזיס — נקודת החיבור שבה גיד או רצועה נצמדים אל העצם. עומס יתר חוזר גורם לכאב, רגישות ולעיתים הסתיידות באזור החיבור, למשל במרפק, בעקב או באגן. הטיפול הפיזיותרפי מבוסס על העמסה מדורגת של הגיד, תיקון ביומכני והפחתת גורמי העומס.
אילו גידים נפגעים בטנדינופתיה — ואצל מי זה קורה?
טנדינופתיה יכולה לפגוע בכל גיד, אך 11 מיקומים אחראים לרוב המוחלט של המקרים: אכילס (רצים), פיקה (קופצים וכדורעפלנים), שרוול הסובב (שחיינים, מרימי משקולות), מרפק טניס וגולף (ספורטאים ועובדי מחשב), גידי ישיה (רצי מרחקים), גלוטאוס (נשים בגיל 40–60), וגידי כף הרגל. לכל גיד פרופיל שונה של ספורטאים, מנגנון ותסמינים.
טנדינופתיה יכולה לפגוע בכל גיד בגוף, אך שש מיקומים אחראים לרוב המוחלט של המקרים בפרקטיקה הקלינית. לכל אחד פרופיל שונה של ספורטאים, מנגנון ותסמינים:
נוקשות בוקרית, כאב בעלייה במדרגות, מחמיר בהאצה ובקפיצה. הגיד הכי נפוץ לטנדינופתיה. מדריך מלא →
כאב מקומי בבסיס הפיקה, מחמיר בישיבה ממושכת ובירידה במדרגות. מכונה "ברך הקופץ". פרוטוקול HSR →
כאב בכתף צדדית, מחמיר בהרמת יד מעל ראש ובשינה על הצד. לעיתים מלווה בתסמונת Impingement. מדריך שיקום →
כאב בלחיצת יד, בנשיאת עצמים ובתנועות שורש כף יד. שכיח גם אצל לא-ספורטאים. מדריך מלא →
כאב בצד הפנימי של המרפק, מחמיר בסגירת אגרוף ובפרונציה. פחות שכיח ממרפק טניס. מדריך מלא →
כאב עמוק בישיבה ממושכת (מחמיר על משטח קשה), ובריצה בקצב גבוה. אבחנה מאוחרת לעיתים קרובות. מדריך שיקום →
כאב צדדי בירך, מחמיר בישיבה ברגליים משולבות ובשינה על הצד. מכונה גם "כאב טרוכנטרי". מחקר LEAP (JAMA 2018) הראה שטיפול עומס עדיף על קורטיזון.
כאב מדיאלי בקרסול, נפיחות, ורגל שטוחה נרכשת. אחד הגידים האחראים לשמירת קשת כף הרגל. עלול להתקדם לקריסת קשת בהיעדר טיפול.
כאב מאחורי הקרסול החיצוני, מחמיר בריצה בפניות. שני גידים: Brevis (מצמיד) ו-Longus (מייצב). עלולים להיקרע חלקית לאחר נקעים חוזרים.
כאב בבסיס האגודל בצד הרדיאלי. מבחן Finkelstein חיובי. שכיח אצל אמהות טריות ובמשתמשי סמארטפון. גורם תעסוקתי חזק.
כאב מפשעתי פנימי, מחמיר בבעיטה ובשינוי כיוון. Holmich et al. (Lancet 1999): תרגול פעיל הביא 79% לחזרה לספורט לעומת 14% בפיזיותרפיה פסיבית.
כיצד מאבחנים טנדינופתיה — ומתי צריך MRI?
האבחנה מתבססת על שלושה אלמנטים: מיקום כאב מקומי בגיד עצמו, כאב שמתחיל ומחמיר עם פעילות ספציפית, ואי-נוכחות קרע מבני. לכל גיד עיקרי קיים שאלון VISA; ציון מתחת ל-80/100 מצביע על הגבלה תפקודית משמעותית. MRI שמור לחשד לקרע מלא — לא נדרש לתחילת הטיפול ברוב המקרים.
האבחנה הקלינית של טנדינופתיה מתבססת על שלושה אלמנטים: מיקום הכאב (מקומי, בנקודת הגיד עצמו), תגובה לעומס (כאב שמתחיל ומחמיר עם פעילות ספציפית), ואי-נוכחות של פגיעה מבנית (קרע חלקי או מלא). MRI ואולטרסאונד שימושיים לשלילת קרע, אך לא נדרשים לאבחנה ולתחילת הטיפול ברוב המקרים.
לכל גיד עיקרי יש שאלון תפקודי מוכר — VISA-A לאכילס, VISA-P לפיקה, VISA-S לכתף. ציון VISA מתחת ל-80/100 מצביע על הגבלה תפקודית משמעותית. ב-Recovery TLV משתמשים בשאלון בהערכה הראשונית ובמעקב אחרי ההתקדמות — מספר, לא רק "תחושה".
למה קורטיזון ומנוחה לא מטפלים בטנדינופתיה — ומה כן עובד?
קורטיזון מקל בטווח הקצר אך הגדיל שיעור הישנות ל-72% לעומת 8% בפיזיותרפיה (Coombes et al., Lancet 2010). PRP לא הראה יתרון עקבי על פני פלצבו. מנוחה מוחלטת מדרדרת את הגיד ומחזירה את הכאב עם חזרה לפעילות. הגיד מגיב לעומס מבוקר — לא להעדר גירוי מכאני.
חשוב להגיד זאת במפורש, כי רבים מגיעים לאחר ניסיון כושל עם אחת מהאפשרויות הבאות:
הזרקת קורטיזון: מחקרים עקביים מראים שקורטיזון נותן הקלה בטווח הקצר (4-6 שבועות) — אך לאחר 12 שבועות התוצאות גרועות יותר מקבוצת הביקורת. Coombes et al. (Lancet, 2010, n=165) הראו שהזרקת קורטיזון לטנדינופתיה לטרלית במרפק הגדילה שיעור ה-Recurrence ל-72% לעומת 8% בקבוצת ה-Physiotherapy. הגיד נחלש זמנית לאחר הזרקה — עדיף להגיע לפיזיותרפיסט לפני שמזריקים.
PRP (Platelet-Rich Plasma): Mishra et al. וסקירות Cochrane מרובות לא מצאו יתרון עקבי של PRP על פני פלצבו לטנדינופתיה. יכול להוות תוספת — לא תחליף לעומס מבוקר.
מנוחה מוחלטת: הגיד מגיב לעומס — ללא גירוי מכאני, מבנה הקולגן מדרדר. מנוחה מפחיתה כאב זמנית אבל לא מטפלת בגורם. כשחוזרים לפעילות — הכאב חוזר.
אם עברת כבר טיפול שמרני ועדיין אינך מגיב — ישנם גורמים ספציפיים (עומס לא מותאם, אבחנה שגויה, גורמים מטבוליים) שיכולים להסביר את הקיפאון. ראה מדריך מקיף באנגלית: Tendinopathy not responding to physiotherapy — what to reassess →
מה אומר המחקר העדכני על הטיפול הכי יעיל בטנדינופתיה?
סקירה שיטתית של 143 מחקרים (Judd et al., BMJ Military Health, 2026) מצאה שפעילות גופנית מבוקרת היא קו הטיפול הראשון, ומודל PTLE — המתאים את העומס ליכולת הפונקציונלית — עדיף על פרוטוקולים חד-ממדיים. שילוב דיקור יבש עם תרגול הביא לשיפור של 60% בסולם VISA-P (Ragone et al., 2024). הזרקות אינן מומלצות כמונותרפיה.
Judd et al., BMJ Military Health, 2026 — סקירה שיטתית של 143 מחקרים (2017–2023) על טנדינופתיה של אכילס ופיקה: הראיות החזקות ביותר הן לטיפול בפעילות גופנית כקו ראשון. מודל ה-PTLE (Progressive Tendon Loading Exercise) — שמתאים את סוג העומס ליכולת הפונקציונלית האישית — נמצא עדיף על פרוטוקולים חד-ממדיים. הזרקות ואמצעים אחרים אינם מומלצים כמונותרפיה.
Ragone et al., Healthcare, 2024 — מטה-אנליזה על טנדינופתיה פטלרית (6 מחקרים, n=309): שילוב של דיקור יבש או אלקטרוליזה עם תרגול מבוקר הביא לשיפור של 60% בסולם VISA-P ולירידה ממוצעת של 2 נקודות ב-VAS לעומת תרגול לבד.
Alfredson et al., AJSM, 1998 — מחקר הציון שפתח את תחום העומס בגידים: עומס אקסצנטרי הביא לחזרה לספורט ב-100% מהמקרים תוך 12 שבועות. הפרוטוקול המודרני (PTLE) מרחיב עיקרון זה לכלל מגוון מודאליטות עומס.
פרוטוקול PTLE — 4 שלבים של טעינת גיד מתקדמת
פרוטוקול ה-PTLE (Progressive Tendon Loading Exercise) — הגישה המעודכנת ביותר לפי Judd et al. (2026) — מתאים את סוג העומס ליכולת הפונקציונלית הנוכחית. 4 שלבים עוקבים עם קריטריוני התקדמות מוגדרים — לא ניתן לדלג על שלב.
עומס איזומטרי — הפחתת כאב מיידית
5 × 45 שניות isometric hold ב-70% מהכוח המקסימלי. מנגנון: cortical pain inhibition + שיפור tendon stiffness ללא גזירה. Rio et al. (BJSM 2015) הוכיחו ירידה של 2 נקודות VAS מיידית בטנדינופתיה פטלרית. קריטריון מעבר: כאב במנוחה ≤3/10.
HSR — Heavy Slow Resistance (ריבנוי מבני)
תרגול כבד ואיטי: 3–4 × 6–8 חזרות עם עומס גבוה. Alfredson et al. (AJSM 1998): חזרה לספורט ב-100% תוך 12 שבועות בפרוטוקול עומס אקסצנטרי. HSR מחזיר מבנה קולגן תקין. קריטריון מעבר: LSI ≥80%, כאב ≤3/10 בזמן תרגול.
עומס אנרגטי — טעינה ספורטיבית
קפיצות, ריצה, שינויי כיוון — הגיד לומד לאחסן ולשחרר אנרגיה אלסטית. השלב שרוב המטופלים מדלגים עליו וגורמים להישנות. קריטריון מעבר: Single hop symmetry ≥90%, כאב ≤2/10 בכל תרגול.
חזרה לספורט — ספציפיות מלאה
שילוב מלא בפעילות הספורטיבית עם עלייה הדרגתית בנפח ועצימות. קריטריון שחרור: VISA ≥90/100 + LSI ≥90% + אפס כאב 24 שעות לאחר האימון. ניטור חודשיים אחרי חזרה מלאה למניעת הישנות.
לכל גיד יש פרוטוקול ספציפי עם משקלים, קצב וקריטריוני התקדמות מדויקים. בחר את הגיד שלך:
ניהול העומס בטנדינופתיה מבוסס על ניטור הכאב — כמה כאב מותר להרגיש בזמן תרגילי השיקום.
מצבים נלווים שאנו מטפלים בהם
מתי לפנות לרופא באופן מיידי
- פצפוץ חד + אי-יכולת לטעון משקל — חשד לקרע מלא, דורש הדמיה דחופה
- נפיחות חדה, חום מקומי ואודם — אפשרות לדלקת ספטית, זקוק לאבחנה רפואית
- כאב לילי עז שאינו קשור לתנועה — יש לשלול גורם לא-מכאני
- כאב שמחמיר גם ללא פעילות פיזית — אינו תואם את הפרופיל הטיפוסי של טנדינופתיה
- ירידה בכוח פתאומית בצד הפגוע ללא כאב קודם — חשד לקרע חלקי
כאב בגיד שמלווה אותך כבר שבועות?
הערכה ראשונית כוללת אנמנזה, בדיקת עומס פונקציונלית ותוכנית אישית — ללא הפניה רופא.
מה באמת נכון מהדברים שאנשים מאמינים לגבי טנדינופתיה?
חמישה מיתוסים נפוצים פוגעים בהחלמה: שקורטיזון יפתור את הכאב (הוא מגדיל שיעור הישנות ל-72%); שצריך מנוחה מוחלטת (הגיד מדרדר ללא עומס); ש-MRI נחוץ לפני כל טיפול (לא); שהכאב הישן מכדי להיות מטופל (גם ניוון מגיב ל-PTLE); ש-PRP מחליף פיזיותרפיה (לא).
"קורטיזון יפתור לי את כאב הגיד מהר"
הקלה זמנית, נזק ארוך טווח
Coombes et al. (Lancet, 2010, n=165): קורטיזון בטנדינופתיה לטרלית במרפק נתן הקלה ב-4 שבועות — אך בשבוע 52 שיעור ההישנות הגיע ל-72% לעומת 8% בקבוצת הפיזיותרפיה. הגיד נחלש זמנית לאחר הזרקה. אם מזריקים — חייבים פרוטוקול PTLE מיד אחרי.
"אני צריך מנוחה מוחלטת עד שהגיד יירפא"
מנוחה מדרדרת את הגיד
ללא גירוי מכאני, מבנה הקולגן ממשיך להידרדר. הגיד לא "מתנה" — הוא זקוק לעומס מבוקר לסינתז קולגן תקין. Alfredson et al. (AJSM 1998): עומס אקסצנטרי מדוד עדיף על מנוחה. הכלל: אם כאב ≤4/10 ולא מחמיר 24 שעות לאחר — ממשיכים.
"MRI יסגור לי את האבחנה לפני שמתחילים"
בדיקה קלינית מספיקה ברוב המקרים
ב-37% מאנשים ללא כאב יש ממצאים ב-MRI בגיד אכילס. MRI מראה אנטומיה — לא תסמינים. לפי NICE (2020): אבחנה קלינית של טנדינופתיה (מיקום כאב + תגובה לעומס + VISA) מספיקה לתחילת טיפול. MRI שמור לחשד לקרע מלא.
"הכאב שלי ישן מדי — כבר לא ניתן לטיפול"
אפילו ניוון מגיב לעומס נכון
גם טנדינופתיה ניוונית (degenerative, 12+ חודשים) מגיבה לפרוטוקול PTLE — פשוט לוקח יותר זמן (12–24 שבועות במקום 6–12). Judd et al. (2026): אין "ישן מדי" לטיפול בגיד — יש פרוטוקול לא מותאם. ניהול עומס נכון יכול לשנות גם ניוון חלקי.
"PRP או גלי הלם יסדרו לי את הגיד ללא פיזיותרפיה"
אין מונותרפיה שמחליפה עומס מבוקר
Mishra et al. וסקירות Cochrane לא מצאו יתרון עקבי של PRP על פני פלצבו בטנדינופתיה. גלי הלם מועילים בחלק מהמקרים כתוספת — לא כתחליף. עומס פרוגרסיבי מבוקר הוא הטיפול העיקרי לפי כל הנחיות הבינלאומיות (NICE, KNGF, APTA).
שאלות נפוצות על טנדינופתיה
מה ההבדל בין טנדינופתיה לדלקת בגיד?
כמה זמן לוקח להחלים מטנדינופתיה?
האם ניתן להמשיך להתאמן עם טנדינופתיה?
מתי כדאי לשקול ניתוח לטנדינופתיה?
קיבלתי הזרקת קורטיזון — עכשיו מה?
האם גורמים כמו סוכרת, שינה או סטרס משפיעים על הגיד?
האם קופת חולים מכסה פיזיותרפיה לטנדינופתיה?
לפני שקובעים תור — 3 דברים ששווה לבדוק
מוכן להתחיל לטפל בגיד נכון?
הגיד לא צריך לנוח — הוא צריך ללמוד לעמוד בעומס מחדש. הערכה ראשונית ב-Recovery TLV כוללת בדיקת עומס, אבחנה מבדלת ותוכנית מותאמת אישית.