למה דווקא מרפאה שלא מוכרת גלי הלם היא זו שכותבת עליהם?

כי כשמרפאה מחזיקה מכשיר, כל תשובה שלה על "האם זה מתאים לי" נגועה. אנחנו לא מציעים גלי הלם, לא מפנים בעמלה ולא מרוויחים מגלי הלם בשום צורה. מה שאנחנו כן עושים הוא תרגול מדורג 1:1, טיפול ידני, TECAR, לייזר בעוצמה נמוכה, Deep Oscillation, דיקור יבש ו-NMES — ובזה יש לנו אינטרס, ואנחנו אומרים את זה מראש.

יש לזה השלכה מעשית עליכם: אם אתם שואלים מרפאת גלי הלם האם גלי הלם מתאימים לכם, סביר שהתשובה תהיה כן. אם תשאלו אותנו האם לעשות ניתוח, גם התשובה שלנו לא נקייה מהטיה. הדרך היחידה לצאת מזה היא להסתכל על מה שנמדד בניסויים אקראיים, אינדיקציה אחר אינדיקציה, ולומר גם את מה שלא נוח.

מאותה סיבה גם לא נאמר כאן "גלי הלם לא עובדים". זה היה נוח לנו, וזו לא האמת. יש מצבים שבהם הראיות סבירות, ויש מצבים שבהם הן חלשות עד לא קיימות — והמאמר מפריד ביניהם. מאמר שמוריד טיפול שלא מוכרים חשוד בדיוק כמו מאמר שמנפח טיפול שכן מוכרים.

מה זה בעצם גלי הלם, ומה ההבדל בין "רדיאלי" ל"מוקדי"?

אלה שני סוגי מכשירים שונים. גל מוקדי (fESWT) מייצר גל לחץ שמתכנס לנקודה בעומק הרקמה; מכשיר רדיאלי (rESWT) מייצר פעימת לחץ שמתפזרת מפני העור פנימה. מבחינה פיזיקלית הם לא אותו דבר — אבל סקירה שיטתית של מנגנוני הפעולה מסכמת שהם כנראה פועלים בצורה דומה, ושאין מנגנון יחיד מוסכם שמסביר את ההשפעה הקלינית.

למה זה חשוב לכם? כי שני המכשירים נמכרים תחת אותו שם — "גלי הלם" — ולפעמים המרפאה אפילו לא אומרת באיזה מהם משתמשים. סקירה שיטתית של החשיפה של רקמות שריר-שלד לגלי הלם מצאה שרקמות שונות מגיבות באופן שונה לאותו גירוי מכני, ושהעובדה שתואר מנגנון במעבדה לא אומרת אוטומטית שהוא זה שאחראי לשיפור הקליני שנמדד (Wuerfel 2022).

בפרקטיקה, כשמשווים אותם ראש בראש, לא נמצא ביניהם הבדל מובהק. מחקר על 112 מטופלים עם פלנטר פשייטיס חילק אותם לגלים רדיאליים מול מוקדיים, שלוש פעמים בשבוע במשך שלושה שבועות, ומצא ששתי הקבוצות השתפרו משמעותית מול נקודת ההתחלה — אך ללא הבדל מובהק ביניהן בציוני הכאב ובמדד תפקוד כף הרגל, גם במעקב ל-12 שבועות (Tezen 2025). כלומר אם מוכרים לכם "מוקדי ולכן מתקדם יותר" בתוספת מחיר — הנתון הזה שווה שתכירו.

גלי הלם לדורבן ברגל — מה באמת יודעים?

כאן הראיות הכי רבות בכמות, אבל לא הכי חזקות באיכות. מטה-אנליזת רשת של 22 מחקרים אקראיים ו-2,299 משתתפים מצאה שכל רמות העצימות היו יעילות יותר מפלצבו בשיעור ההצלחה, אך רק עצימות בינונית וגבוהה עברו את הפלצבו בהפחתת כאב, ובשיפור התפקוד לא נמצא הבדל מובהק כלל (Zhao et al., 2025). ודאות הראיות דורגה נמוכה עד נמוכה מאוד.

נפרק את המספרים, כי ההבדל בין "יעיל" ל"בטוח שזה יעיל" הוא כל הסיפור. באותה מטה-אנליזת רשת, יחסי הסיכויים להצלחה מול פלצבו נעו בין 2.29 (רווח בר-סמך 1.39–3.76) לעצימות בינונית ועד 5.50 (1.00–30.29) לעצימות נמוכה — שימו לב לרווח הענק בנתון השני, שמעיד על מעט נתונים. מתוך 22 המחקרים, 7 סווגו בסיכון הטיה גבוה וכל השאר בסיכון לא ברור (Zhao 2025). זה לא אומר שזה לא עובד; זה אומר שהגוף הראייתי רופף.

ומה מול טיפולים אחרים, ולא מול פלצבו? מטה-אנליזה של 15 מחקרים אקראיים ו-1,123 מטופלים מצאה שגלי הלם עדיפים על פלצבו בציון הכאב, אך ש-PRP השיג תוצאות טובות יותר מגלי הלם בכאב ובמדד תפקוד כף הרגל, ושמדרסים מותאמים אישית שיפרו את מדד התפקוד יותר מגלי הלם (Tung 2024). ובניסוי אקראי פתוח (המטופלים ידעו איזה טיפול קיבלו) על 129 מטופלים במחלקת שיקום בתוניסיה, גלים רדיאליים הושוו לפיזיותרפיה משולבת באולטרסאונד: שתי הקבוצות ירדו משמעותית בכאב, ובשום נקודת מעקב שדווחה — עד שישה חודשים — לא נמצא הבדל מובהק ביניהן; תוצאות המעקב לשנה עוד לא דווחו (Loubiri 2025).

המסקנה המעשית: בכאב עקב עיקש שלא הגיב לתקופת עבודה מסודרת, גלי הלם הם אפשרות לגיטימית — לא קסם, ולא בהכרח טובה יותר מהמשך עבודה נכונה. את תמונת האבחנה המלאה כתבנו בעמוד דורבן ברגל, ואת סדר ההסלמה במדריך ההחלטה.

והסתיידות בכתף — שם דווקא כן?

בכתף התמונה מתפצלת לפי סוג הבעיה. מטה-אנליזה של 22 מחקרים הסיקה שגלי הלם יעילים בגפה התחתונה ובטנדיניטיס מסוידת, אך אינם משיגים תוצאות טובות יותר מחלופות בטנדינופתיות של הגפה העליונה ובטנדינופתיות שאינן מסוידות (בניתוח המאוחד לא נמצא הבדל בכאב ב-4 וב-12 שבועות; Elgendy et al., 2024). כלומר "הסתיידות" ו"כאב כתף" אינם אותה שאלה.

במטה-אנליזת רשת עדכנית על טיפול שמרני בהסתיידות של שרוול המסובבים, שכללה 19 מחקרים אקראיים ו-1,160 נבדקים, גלי הלם דורגו במקום מכובד אך לא ראשון: הסתברות דירוג של 57% לשיפור התפקוד, לעומת 85% ל-PRP ו-75% להזרקת EDTA (Moggio 2025). שימו לב: זה מדד שמשווה בין הטיפולים ברשת, לא הסיכוי של מטופל מסוים להשתפר. ומטה-אנליזה של 16 מחקרים אקראיים ו-1,093 מטופלים עם טנדינופתיה של שרוול המסובבים (מסוידת ולא מסוידת) מצאה יתרון לגלי הלם על פני קבוצת הביקורת בכאב ובתפקוד — אך המחברים עצמם מתארים את זה כ"ראיות מוגבלות" (Xue 2024).

לכן ההמלצה הכנה: אם יש לכם הסתיידות מתועדת שלא נספגת והכאב מגביל את החיים, גלי הלם הם אחת מהאפשרויות שראוי לדון בהן עם רופא אורתופד — לצד ניקור מודרך והזרקות. את ההשוואה בין האפשרויות האלה בתוך ההחלטה על הכתף פירטנו כבר במאמר על ההסתיידות שלא עוברת, ואת האבחנה עצמה בעמוד ההסתיידות בכתף.

מרפק טניס — כאן הראיות חלשות, ועדיף לומר את זה

מטה-אנליזה של 12 מחקרים אקראיים ו-1,104 משתתפים מצאה שגלי הלם לא השיגו שיפור בעל משמעות קלינית בכאב או בכוח האחיזה (Yoon et al., 2020). ההפרש הממוצע בסולם הכאב היה 0.68 נקודות בלבד — מובהק סטטיסטית, אך מתחת לסף שמטופל מרגיש. ומעבר ל-24 שבועות לא נמצאה השפעה מובהקת.

יש באותה עבודה שני פרטים ששווים תשומת לב. הראשון: כשפיצלו לפי סוג מכשיר, גלים מוקדיים לא הראו שיפור מובהק בכאב, וגלים רדיאליים הראו שיפור גדול יותר — שעדיין לא חצה את סף המשמעות הקלינית. השני: בתת-ניתוח, נמצא שיפור מובהק — אך קטן, פחות מנקודה אחת בסולם הכאב — רק במי שסבל יותר מ-6 חודשים, ולא במי שהתסמינים שלו היו חדשים יותר (Yoon 2020). זה הפוך מהאינטואיציה השיווקית "תתפוס את זה מוקדם".

מה כן? מרפק טניס הוא מצב שמגיב לעומס מדורג לאורך זמן, וזו הסיבה שאנחנו כותבים עליו בנפרד בעמוד מרפק טניס ובמדריך למרפק שלא עובר. אם מציעים לכם סדרת גלי הלם למרפק כשעדיין לא עשיתם חודשיים של עבודת כוח עקבית — זה הסדר ההפוך (משך של חודשיים הוא כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר).

ברך קופצת וגיד אכילס — מה נמדד כשמוסיפים גלי הלם לתרגול?

בטנדינופתיה פטלרית ("ברך קופצת") מטה-אנליזת רשת של 11 מחקרים ו-430 גידים לא מצאה יתרון מובהק לא לגלים מוקדיים ולא לרדיאליים על פני הביקורת (Chen et al., 2019). באכילס התמונה מעורבת: ניסוי כפול-סמיות גדול (אכילס אינסרציונלי) לא מצא תוספת מעבר לתרגול, וניסוי קטן יותר (לא-אינסרציונלי) כן מצא.

נתחיל במספרים של הברך. באותה מטה-אנליזת רשת, השיפור בציון ה-VISA מול הביקורת היה 1.28- לגלים מוקדיים (רווח בר-סמך 6.25- עד 3.68) ו-6.68- לגלים רדיאליים (20.20- עד 6.84) — שני רווחים שחוצים את האפס, כלומר לא מובהקים (Chen 2019). סקירה שיטתית של ה-BJSM הגיעה לאותה מסקנה בשפה זהירה: ראיות ברמה בינונית לכך שאין הבדל בין גלים מוקדיים לגלי דמה בטווח הקצר והבינוני בטנדינופתיה פטלרית (Korakakis 2018). אותה סקירה מצאה גם ראיות ברמה נמוכה לעדיפות על טיפול שמרני אחר בברך בטווח הארוך, וראיות ברמה בינונית לעדיפות של גלים רדיאליים על טיפול שמרני בטנדינופתיה של ההמסטרינג הפרוקסימלי — אינדיקציה שהדף הזה לא מכסה.

ובאכילס — כאן נמצא הניסוי שהכי שווה להכיר. מחקר אקראי כפול-סמיות שפורסם ב-JBJS גייס 119 מטופלים עם טנדינופתיה אינסרציונלית של אכילס. כולם עשו תרגול אקסצנטרי במשך שלושה חודשים; חצי קיבלו שלושה מפגשי גלי הלם רדיאליים, אחד כל שבועיים, וחצי קיבלו טיפול דמה. אחרי 24 שבועות: VISA-A של 63.2 בקבוצת גלי ההלם מול 62.3 בקבוצת הדמה, p=0.876 — שתי הקבוצות השתפרו, ולא נמצא ביניהן הבדל מובהק (Mansur 2021). באותו ניסוי, בקבוצת גלי ההלם שיעור הכישלון היה גבוה יותר (38.3% מול 11.5%) ושיעור ההישנות נמוך יותר (17.0% מול 34.6%).

מנגד, ונאמר את זה באותה בהירות: ניסוי כפול-סמיות קטן יותר (50 מטופלים בני 18 עד 40, שלא הגיבו לטיפול שמרני רגיל) על טנדינופתיה לא-אינסרציונלית של אכילס מצא שהוספת גלי הלם לתרגול אקסצנטרי ומתיחות כן שיפרה משמעותית — VISA-A של 85 מול 53.4 אחרי חודש, ו-80 מול 67 במעקב ל-16 חודשים (Abdelkader 2021). ההבדל בין שני הניסויים עשוי לנבוע ממיקום הפגיעה בגיד, מגודל המדגם או מהאוכלוסייה. זו בדיוק רמת אי-הוודאות שצריך להציג — לא לבחור את הניסוי שמתאים לנרטיב.

כאב בצד הירך (טנדינופתיה גלוטאלית) — ההפתעה של הרשימה

כאן דווקא יש ממצא חיובי בולט לטווח הארוך. סקירה שיטתית של טיפולים בטנדינופתיה גלוטאלית מצאה שגלי הלם מוקדיים היו עדיפים על הזרקת קורטיזון בכאב בטווח הארוך. ובכל זאת, אותה סקירה ממליצה על תרגול וחינוך כליבה של הטיפול — לא על המכשיר.

הסקירה כללה רק מחקרים אקראיים באיכות בינונית-גבוהה ובסיכון הטיה נמוך. תרגול וחינוך הראו ראיות ברמה בינונית לאפקט בינוני על כאב (SMD 0.95) ועל תפקוד (SMD 0.91) בטווח הקצר, עם אפקטים קטנים בטווח הבינוני והארוך; הזרקת קורטיזון הראתה אפקט קטן על כאב בטווח הקצר בלבד; וגלי הלם מוקדיים הראו עדיפות בכאב בטווח הארוך מול הזרקת קורטיזון (Bremer 2025). המסקנה של המחברים עצמם: אפשר להמליץ בזהירות על תרגול וחינוך כגישה מרכזית, ואפשר להוסיף קורטיזון או גלי הלם מוקדיים — ועדיין נדרשים ניסויים מכריעים.

ומה הראיות לגבי התרגול עצמו כאן? מטה-אנליזה של 6 מחקרים אקראיים ו-733 מטופלים עם תסמונת כאב טרוכנטרי מצאה שבטווח הארוך תרגול מפחית מעט כאב וחומרה ומשפר מעט תפקוד ודירוג שינוי כולל מול קבוצת ביקורת, ושמול הזרקת קורטיזון התרגול עדיף בסיכוי שהמטופל יחווה שיפור משמעותי. מסקנת המחברים: המלצה חזקה לתרגול כקו טיפול ראשון — עם הסתייגות של המחברים עצמם: התוצאות מבוססות על מעט ניסויים ועל מספר מטופלים בינוני (Kjeldsen 2024). אצלנו זה נכתב בהרחבה בעמוד הטנדינופתיה הגלוטאלית ובמאמר על כאב בצד הירך שלא עובר.

למה כל כך קשה לדעת אם זה באמת עובד?

כי קשה לעוור טיפול כזה. הטיפול רועש, מורגש ולעיתים כואב — וטיפול דמה שלא משחזר את התחושה עלול לגלות למטופל שהוא בקבוצת הביקורת. בסקירה של גלי הלם בגפה התחתונה, 13 מחקרים סווגו בסיכון הטיה גבוה, בעיקר בשל מתודולוגיה, עיוורון ודיווח (Korakakis et al., 2018).

זה לא פרט טכני. כשמטופל יודע שהוא מקבל את הטיפול "האמיתי", הציפייה עצמה מזיזה את דיווח הכאב — וזו בדיוק המדידה שרוב המחקרים האלה מתבססים עליה. לכן מחקר על גלי הלם שאינו מעוור באמת מודד תערובת של האפקט הביולוגי ושל הציפייה, בלי יכולת להפריד ביניהם. זו אחת הסיבות האפשריות לכך שמטה-אנליזת הרשת על כאב עקב סיימה עם דירוג ודאות של "נמוכה עד נמוכה מאוד" למרות 2,299 משתתפים — שם 7 מתוך 22 המחקרים סווגו בסיכון הטיה גבוה וכל השאר בסיכון לא ברור (Zhao 2025).

מה עושים עם זה בפועל? לא פוסלים את הטיפול — אלא מורידים את הביטחון. כשראיות מדורגות ברמת ודאות נמוכה, המשמעות היא שמחקר טוב אחד בעתיד יכול לשנות את התמונה. זה הבדל אמיתי מול טיפולים שנבדקו בעיוורון תקין ונתמכים בעקביות.

כמה טיפולים צריך, כמה זה עולה, וכמה זה מחזיק?

בפרוטוקולים של המחקרים עצמם מדובר על סדרה קצרה: שלושה מפגשים במרווחים של שבועיים בניסוי האכילס (Mansur et al., 2021), או תשעה מפגשים (שלוש פעמים בשבוע במשך שלושה שבועות) בהשוואת רדיאלי מול מוקדי בכף הרגל (Tezen et al., 2025). לגבי מחיר — אין בישראל מחירון ציבורי שאפשר לצטט, ולכן לא נמציא מספר.

לגבי המשך ההשפעה, הנתון הברור ביותר מגיע ממרפק טניס: באותה מטה-אנליזה, מעבר ל-24 שבועות לא נמצאה השפעה מובהקת (Yoon 2020). באכילס לא-אינסרציונלי, לעומת זאת, היתרון נשמר במעקב ל-16 חודשים אבל הצטמצם: הציון בקבוצת גלי ההלם ירד מעט (מ-85 ל-80) והציון בקבוצת הביקורת עלה (מ-53.4 ל-67) (Abdelkader 2021). בכאב עקב, עד שישה חודשים לא נמצא הבדל מובהק מול פיזיותרפיה משולבת באולטרסאונד (Loubiri 2025; תוצאות המעקב לשנה עוד לא דווחו). כלומר: גם כשיש אפקט, לא מובטח שהוא מצטבר או קבוע.

ולגבי כסף — המחירים שמופיעים ברשת הם של מרפאות מסחריות, לא מחירון רשמי, ולכן לא נצטט מהם מספר כאילו הוא עובדה. מה שכן שווה לדעת: הטיפול ניתן לרוב באופן פרטי או דרך ביטוח משלים, והעלות הרלוונטית אינה של מפגש בודד אלא של הסדרה כולה. שאלו מראש כמה מפגשים מתוכננים, מה העלות הכוללת, ומה קורה אם אחרי הסדרה אין שיפור.

אינדיקציה	מה נמצא במחקר	עד כמה הראיות מוצקות
דורבן ברגל / כאב עקב	עדיפות על פלצבו בשיעור הצלחה; בתפקוד — ללא הבדל מובהק; לא נמצאה עדיפות על פיזיותרפיה עד חצי שנה	הכי הרבה מחקרים, אך ודאות נמוכה עד נמוכה מאוד
הסתיידות בכתף	אחת מהאפשרויות היעילות; הסתברות דירוג של 57% לשיפור תפקוד מול 85% ל-PRP	סבירה — מהחזקות ברשימה
כאב בצד הירך (גלוטאלית)	גלים מוקדיים עדיפים על קורטיזון בכאב בטווח הארוך; תרגול וחינוך הם הליבה	סבירה, אך מבוססת על מעט מחקרים
אכילס לא-אינסרציונלי	ניסוי אחד הראה תוספת מעל תרגול, גם ל-16 חודשים	מוגבלת — מדגם קטן
אכילס אינסרציונלי	ללא תוספת מעל תרגול אקסצנטרי בניסוי כפול-סמיות (VISA-A 63.2 מול 62.3)	שלילית ואיכותית — 119 משתתפים
מרפק טניס	שיפור שלא חצה את סף המשמעות הקלינית; מעבר ל-24 שבועות לא נמצאה השפעה מובהקת	חלשה
טנדינופתיה פטלרית	ללא הבדל מובהק מול ביקורת, לא מוקדי ולא רדיאלי	חלשה עד שלילית

השאלה הנכונה היא לא "לעשות גלי הלם?" אלא "האם אני עושה את עבודת העומס?"

בשני ניסויי האכילס שמצוטטים כאן, גלי ההלם ניתנו כתוספת לתרגול — לא במקומו. בגדול מביניהם (119 מטופלים, אכילס אינסרציונלי, כפול-סמיות) שתי הקבוצות השתפרו, והתוספת של גלי ההלם לא שיפרה את הציון התפקודי (Mansur et al., 2021); בקטן (50 מטופלים, לא-אינסרציונלי) היא כן שיפרה (Abdelkader et al., 2021). זה משנה את סדר השאלות.

שימו לב למבנה של הניסויים: ב-JBJS שתי הקבוצות עשו תרגול אקסצנטרי שלושה חודשים, ושתיהן השתפרו משמעותית; מה שלא נבדל היה התוספת (Mansur 2021). בטנדינופתיה גלוטאלית, הסקירה השיטתית ממליצה על תרגול וחינוך כליבה ועל גלי הלם כהשלמה אפשרית (Bremer 2025), ומטה-אנליזה נפרדת קובעת המלצה חזקה לתרגול כקו ראשון (Kjeldsen 2024). אף אחת מהעבודות האלה לא אומרת "במקום תרגול".

ולכן הסדר המעשי שאנחנו ממליצים עליו הוא פשוט: קודם לוודא שבאמת נעשתה עבודת כוח מדורגת ועקבית לאורך חודשים — לא סדרת מתיחות, לא שבועיים טובים ואז הפסקה. ורק אחר כך, אם התקיעות אמיתית, לשקול תוספת. מי שמוסיף גלי הלם על גבי עבודה שלא קרתה, מוסיף על אפס. את ההיגיון הזה פירטנו בעמוד הטנדינופתיות ובמאמר על תרגול אקסצנטרי שלא עוזר.

למי כן שווה לשקול את זה, ועם מי לדבר?

שווה לשקול אם התמדתם בתוכנית עומס מסודרת לאורך חודשים בלי שיפור, אם האבחנה נבדקה מחדש, ואם אתם באחת האינדיקציות שבהן הראיות סבירות — בעיקר הסתיידות בכתף וכאב בצד הירך. פחות שווה במרפק טניס ובטנדינופתיה פטלרית, ובמיוחד לא כתחליף לעבודה.

עם מי מדברים על זה? גלי הלם הם פעולה רפואית שניתנת במרפאות אורתופדיות ובמכונים ייעודיים, ולא אצלנו. ההחלטה עצמה היא שיחה עם רופא — רצוי אורתופד או רופא ספורט — שרואה את ההדמיה, את משך התסמינים ואת מה שכבר ניסיתם. מה שאנחנו כן יכולים לעשות הוא את החלק שלפני: לוודא שהאבחנה מתאימה לתסמינים, ולבנות ולנהל את תוכנית העומס שבלעדיה גם הטיפול הטוב ביותר לא יחזיק.

ושאלה אחת כדאי לשאול בכל מקרה לפני שמתחילים סדרה: "מה התוכנית אם אחרי הסדרה אין שיפור?" אם התשובה היא "סדרה נוספת", כדאי לעצור ולחשוב.

מצב	מה הגיוני לעשות עכשיו
כאב חדש עד 6-8 שבועות (כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר)	ניהול עומס ותרגול מדורג; גלי הלם אינם השלב הזה
חודשים של תסמינים, בלי תוכנית עומס עקבית	לבנות ולהריץ תוכנית לפני שמוסיפים מכשיר
חודשים של תסמינים עם עבודה עקבית, ואפס שינוי	לבחון מחדש את האבחנה, ואז לדון באפשרויות נוספות מול רופא
הסתיידות מתועדת בכתף / כאב טרוכנטרי עיקש	שתי האינדיקציות עם הראיות הסבירות ביותר — שווה שיחה רפואית
הוצע לכם ניתוח ולא ניסיתם כלום	לברר קודם מה הקו השמרני המלא, כולל האפשרויות הלא-ניתוחיות

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

נושא: טיפול בגלי הלם חוץ-גופיים (ESWT) — לאילו אינדיקציות הראיות סבירות ולאילו חלשות, מה ההבדל בין רדיאלי למוקדי, ומה תפקידו של תרגול.

גילוי ניגוד עניינים: Recovery TLV אינה מציעה גלי הלם ואינה מפנה בעמלה. מוצעים: תרגול מדורג 1:1, טיפול ידני, TECAR, לייזר בעוצמה נמוכה, Deep Oscillation, דיקור יבש, NMES, קינזיוטייפ.

רדיאלי מול מוקדי: אין מנגנון פעולה יחיד מוסכם; גלים מוקדיים ורדיאליים כנראה פועלים דומה (Wuerfel 2022). ראש-בראש בפלנטר פשייטיס: ללא הבדל מובהק, n=112 (Tezen 2025).

כאב עקב: מטה-אנליזת רשת, 22 RCT, n=2,299 — יעילות מול פלצבו בשיעור הצלחה (OR 2.29–5.50), בכאב רק עצימות בינונית וגבוהה, ללא הבדל בתפקוד, ודאות נמוכה עד נמוכה מאוד, 7/22 בסיכון הטיה גבוה (Zhao 2025). מול פיזיותרפיה+אולטרסאונד עד 6 חודשים — ללא הבדל מובהק, n=129, ניסוי פתוח בתוניסיה; המעקב לשנה טרם דווח (Loubiri 2025).

הסתיידות בכתף: הסתברות דירוג 57% לשיפור תפקוד מול 85% ל-PRP (מדד השוואה בין טיפולים, לא סיכוי אישי), 19 RCT, n=1,160 (Moggio 2025). לפי מסקנת המחברים יעיל בגפה תחתונה ובמסויד ולא עדיף בגפה עליונה ובלא-מסויד, אף שבניתוח המאוחד לא נמצא הבדל בכאב ב-4 וב-12 שבועות (Elgendy 2024).

מרפק טניס: 12 RCT, n=1,104 — הפרש VAS 0.68- (רווח בר-סמך 1.17- עד 0.19-, מתחת ל-MCID); מוקדי — ללא שיפור מובהק בכאב; בתת-ניתוח, אפקט קטן (0.95-) רק בתסמינים מעל 6 חודשים; מעבר ל-24 שבועות לא נמצאה השפעה מובהקת (Yoon 2020).

טנדינופתיה פטלרית: ללא הבדל מובהק, 11 מחקרים, 430 גידים (Chen 2019); ראיות ברמה בינונית ל"ללא הבדל" מול דמה (Korakakis 2018).

אכילס: אינסרציונלי — ללא תוספת מעל תרגול אקסצנטרי, VISA-A 63.2 מול 62.3, p=0.876, n=119, כפול-סמיות; שיעור כישלון גבוה יותר (38.3% מול 11.5%) והישנות נמוכה יותר (17.0% מול 34.6%) בקבוצת גלי ההלם (Mansur 2021). לא-אינסרציונלי — תוספת מובהקת ל-16 חודשים, אך היתרון הצטמצם מכ-32 לכ-13 נקודות VISA-A, n=50, גילאי 18-40 (Abdelkader 2021).

טנדינופתיה גלוטאלית: גלים מוקדיים עדיפים על קורטיזון בכאב בטווח ארוך; תרגול וחינוך כליבה, בהמלצה זהירה (Bremer 2025). המלצה חזקה לתרגול כקו ראשון, אף שההשפעה מול ביקורת בטווח הארוך קטנה ומבוססת על מעט ניסויים, 6 RCT, n=733 (Kjeldsen 2024).

מגבלת מחקר מרכזית: קושי בעיוורון — 13 מחקרים בסיכון הטיה גבוה, בעיקר מתודולוגיה, עיוורון ודיווח (Korakakis 2018).

מחיר בישראל: אין מחירון ציבורי לציטוט; לא מצוין מספר.

קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9 תל אביב, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163), 11 שנים בבית רבקה מתוכן מעל 5 במחלקה האורתופדית.

מקורות מדעיים

כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID, כולל אלה שמצביעים על תועלת של טיפול שאיננו מציעים.

1. Zhao P, He Y, Li M, et al. Comparative efficacy and acceptability of different intensity levels of extracorporeal shock wave therapy in adults with plantar heel pain: a systematic review and network meta-analysis. PM R. 2025;17(12):1481-1493. PubMed · DOI
2. Tung WS, Daher M, Covarrubias O, et al. Extracorporeal shock wave therapy shows comparative results with other modalities for the management of plantar fasciitis: a systematic review and meta-analysis. Foot Ankle Surg. 2024;31(4):283-290. PubMed · DOI
3. Loubiri I, Moncer R, Bhiri S, et al. The effectiveness of radial extracorporeal shock wave therapy (rESWT) in plantar fasciitis: a 12 months randomised controlled trial. BMC Musculoskelet Disord. 2025;26(1):938. PubMed · DOI
4. Tezen Ö, Bilir EE, Arslan HB, et al. Investigation of the effectiveness of extracorporeal shock wave therapy in patients diagnosed with plantar fasciitis: comparison of radial and focus applications. J Foot Ankle Surg. 2025;64(1):36-41. PubMed · DOI
5. Wuerfel T, Schmitz C, Jokinen LLJ. The effects of the exposure of musculoskeletal tissue to extracorporeal shock waves. Biomedicines. 2022;10(5):1084. PubMed · DOI
6. Moggio L, Marotta N, de Sire A, et al. Efficacy of conservative approaches on pain relief and function in patients with rotator cuff calcific tendinopathy: a systematic review and network meta-analysis. Orthop Surg. 2025;17(11):3048-3066. PubMed · DOI
7. Xue X, Song Q, Yang X, et al. Effect of extracorporeal shockwave therapy for rotator cuff tendinopathy: a systematic review and meta-analysis. BMC Musculoskelet Disord. 2024;25(1):357. PubMed · DOI
8. Elgendy MH, Khalil SE, ElMeligie MM, Elazab DR. Effectiveness of extracorporeal shockwave therapy in treatment of upper and lower limb tendinopathies: a systematic review and meta-analysis. Physiother Res Int. 2024;29(1):e2042. PubMed · DOI
9. Yoon SY, Kim YW, Shin IS, Moon HI, Lee SC. Does the type of extracorporeal shock therapy influence treatment effectiveness in lateral epicondylitis? A systematic review and meta-analysis. Clin Orthop Relat Res. 2020;478(10):2324-2339. PubMed · DOI
10. Chen PC, Wu KT, Chou WY, et al. Comparative effectiveness of different nonsurgical treatments for patellar tendinopathy: a systematic review and network meta-analysis. Arthroscopy. 2019;35(11):3117-3131. PubMed · DOI
11. Korakakis V, Whiteley R, Tzavara A, Malliaropoulos N. The effectiveness of extracorporeal shockwave therapy in common lower limb conditions: a systematic review including quantification of patient-rated pain reduction. Br J Sports Med. 2018;52(6):387-407. PubMed · DOI
12. Mansur NSB, Matsunaga FT, Carrazzone OL, et al. Shockwave therapy plus eccentric exercises versus isolated eccentric exercises for Achilles insertional tendinopathy: a double-blinded randomized clinical trial. J Bone Joint Surg Am. 2021;103(14):1295-1302. PubMed · DOI
13. Abdelkader NA, Helmy MNK, Fayaz NA, Saweeres ESB. Short- and intermediate-term results of extracorporeal shockwave therapy for noninsertional Achilles tendinopathy. Foot Ankle Int. 2021;42(6):788-797. PubMed · DOI
14. Bremer T, Nicklen P, Fearon A, Morrissey D. The efficacy of gluteal tendinopathy treatments: a systematic review. Clin Rehabil. 2025;39(5):600-617. PubMed · DOI
15. Kjeldsen T, Hvidt KJ, Bohn MB, et al. Exercise compared to a control condition or other conservative treatment options in patients with Greater Trochanteric Pain Syndrome: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Physiotherapy. 2024;123:69-80. PubMed · DOI