זה אינו מדריך מלא לפציעות פאדל — סקירה מקיפה של הפציעות, המניעה ופרוטוקול החזרה למגרש נמצאת בעמוד פציעות פאדל — שיקום פיזיותרפי ובעמוד שיקום ספורטאים. כאן נתמקד בשאלה אחת שכל שחקן פדל שואל ברגע הלא נכון: נפצעתי — למי אני פונה עכשיו, ומה קורה אם אבחר לא נכון.

נפצעתי עכשיו במגרש — מתי זה מיון או רופא באותו יום?

רוב פציעות הפאדל אינן מקרה חירום, אבל ארבעה סימנים מחייבים מיון או רופא באותו יום: עיוות נראה לעין של מפרק או עצם, חוסר יכולת לדרוך על הרגל, נפיחות שמתפתחת מהר מאוד, וחוסר תחושה או שינוי צבע בגפה. גם "פּוֹפ" פתאומי בשוק או באכילס עם אובדן תפקוד מיידי מצדיק בדיקה רפואית באותו יום.

ההחלטה הראשונה אחרי פציעה היא לא "איזה טיפול הכי טוב" אלא "האם יש פה משהו שרופא צריך לשלול קודם". הסימנים שמעלים חשד לשבר, לפריקה או לקרע מלא הם ברורים יחסית: מפרק או עצם שנראים מעוותים, חוסר יכולת לשאת משקל על הרגל (לדרוך ארבעה צעדים), נפיחות שמופיעה תוך דקות, וסימנים נוירו-וסקולריים — חוסר תחושה, נימול או שינוי צבע בכף היד או הרגל. במצבים כאלה הכתובת היא מיון או רופא באותו יום, ורק אחר כך שיקום.

תוסיפו לרשימה את תרחיש ה"פּוֹפ": תחושת נקישה או "מכת אבן" פתאומית בשוק האחורי או מעל העקב, שאחריה קשה או בלתי אפשרי לעמוד על קצות האצבעות. בפאדל התרחיש הזה מוכר היטב — קרע בשריר התאומים תואר בספרות גם אצל שחקן פדל (Pedret 2024, תיאור מקרה), וכשמעורב חשד לקרע בגיד אכילס, ההבחנה בין השניים חייבת להיעשות בבדיקה — לא בניחוש. חשד לקרע אכילס מלא הוא סיבה לבדיקה רפואית דחופה; קרע בתאומים בלי דגלים אדומים יכול להתחיל שיקום מוקדם. אם אינך בטוח — עדיף בדיקה.

ויש דגל אדום אחד שקל לפספס דווקא כי הוא לא כואב בצורה דרמטית: פקקת ורידים עמוקה (DVT) בשוק. נפיחות עם חום ואדמומיות מתמשכים, או כאב שוק שמחמיר דווקא במנוחה, מחייבים בירור רפואי דחוף — לפני כל טיפול פיזיותרפי, עומס או עיסוי (Chopard, JAMA 2020). הכלל אצלנו חד-משמעי: כשיש סימני DVT עוצרים ומפנים, לא "מנסים שבוע ורואים".

כאב שהתחיל אחרי המשחק — למה פיזיותרפיסט ישירות, בלי הפניה?

לא נדרשת הפניית רופא כדי להתחיל פיזיותרפיה פרטית בישראל. רבות מפציעות הפאדל — בעיקר במרפק ובגידים — הן פציעות עומס חוזרני שמתפתחות בהדרגה, לא טראומה חדה, ולכן הכתובת הראשונה היא הערכה פיזיותרפית: אבחון קליני, תוכנית עומס מדורגת ותיאום חזרה למגרש. אם בהערכה עולה חשד לבעיה שדורשת רופא — מפנים הלאה באותו שלב.

האינסטינקט של הרבה שחקנים הוא "קודם רופא, אולי צילום, ואז נראה". בפועל, האפידמיולוגיה של פאדל מספרת סיפור אחר: מחקר חתך צ'יליאני על 364 שחקנים חובבים מצא ש-85.7% מפציעות המרפק-אמה ו-77.1% מפציעות הגידים התפתחו בהדרגה ולא בטראומה חדה (Belmar-Arriagada 2025). פציעת עומס אינה "שבר שממתין לצילום" — היא בעיה של מינון, טכניקה וכושר עומס של רקמה, וזה בדיוק התחום של פיזיותרפיה.

לכן, כשאין דגלים אדומים והכאב הופיע בהדרגה או אחרי משחק — הערכה פיזיותרפית ישירה היא המסלול הקצר: בישראל לפיזיותרפיה פרטית לא נדרשת הפניית רופא, וההערכה הראשונה כוללת בדיקה קלינית מלאה, שלילת דגלים אדומים, אבחנה מבדלת של מקור הכאב ותוכנית עומס מדורגת שמתחילה כבר באותו שבוע. המסלול הזה גם דו-כיווני: אם במהלך ההערכה עולה חשד לשבר, לקרע שדורש חוות דעת כירורגית או לבעיה לא-שרירית — ההפניה לרופא נעשית באותו שלב, עם ממצאים מסודרים ביד.

שווה להכיר גם את הצד השני של הסטטיסטיקה: סקרים על שחקני פאדל חובבים מדווחים על שיעורי פציעה גבוהים — בסקר בלגי על 457 שחקנים פציעות הגפה התחתונה היו השכיחות ביותר (53.5%; Declève 2025), ובסקר שבחן רק את פלג הגוף העליון, הכתף והמרפק היו המושפעים ביותר (Muñoz 2022) — וסדרות מבתי חולים מזכירות שגם טראומה חדה — נקעים, שברים — קיימת בפאדל (Meyer 2025). כלומר: רוב הפציעות מתאימות למסלול פיזיותרפיה ישיר, ומיעוטן מתאים למסלול רופא — והתפקיד של העמוד הזה הוא לעזור לך לזהות באיזה צד אתה נמצא.

אילו פציעות פאדל שכיחות — ולאן כל אחת מכוונת אותך?

המפה הקצרה: כאב מרפק — מהפציעות השכיחות בפאדל — וכאב כתף הם כמעט תמיד עומס חוזרני שמטופל בפיזיותרפיה; נפילה על יד פשוטה עם כאב בצד הזרת מכוונת לבדיקת TFCC; "מכת אבן" בשוק היא לרוב קרע בתאומים; קרסול מתהפך הוא נקע; וברך שננעלת או לא מתיישרת דורשת רופא ודימות.

זו מפת התמצאות, לא מדריך טיפול — כל קישור מוביל לעמוד המלא של אותה פציעה, עם האבחון והפרוטוקול המפורטים:

מרפק — "מרפק פאדל" (Tennis Elbow)

מהפציעות השכיחות בפאדל: במחקר הצ'יליאני, אזור המרפק-אמה היה השני בשכיחותו אחרי הקרסול-כף הרגל (Belmar-Arriagada 2025). כאב בצד החיצוני של המרפק שמחמיר באחיזה ובחבטות — פציעת עומס קלאסית, והכתובת היא פיזיותרפיסט ישירות. סקירה שיטתית תומכת בפיזיותרפיה כטיפול יעיל (Landesa-Piñeiro 2022). המדריך המלא: מרפק טניס — אבחון וטיפול.

שורש כף יד — כולל TFCC

כאב בצד הזרת של שורש כף היד אחרי נפילה על יד פשוטה או חבטות חוזרות מכוון לבדיקת TFCC (משולש הסחוס הסיבי) — אבל לא כל כאב אולנרי הוא TFCC, והאבחנה המבדלת רחבה (Jain 2021). כשה-DRUJ יציב, לרוב מתחילים שמרנית: סקירה שיטתית של 425 מטופלים מצאה תוצאות לא נחותות לטיפול שמרני בקרעים טראומטיים (Choi 2024). המדריכים: כאב בשורש כף היד וקרע TFCC — ניתוח או שיקום שמרני.

כתף — כאב בסמאש ובמכות מעל הראש

עומס חוזר של מכות Overhead מעמיס על השרוול המסובב. הראיות תומכות בתרגול מדורג כקו ראשון (GRASP, Lancet 2021), והכתובת הראשונה היא פיזיותרפיסט — לא זריקה. המדריכים: תסמונת צביטה בכתף וכאבים בכתף.

שוק — קרע בשריר התאומים ("tennis leg")

"מכה" פתאומית בשוק האחורי באמצע ספרינט או עצירה — פציעה שתוארה בספרות ספציפית לפאדל (Pedret 2024). בלי דגלים אדומים: הערכה פיזיותרפית תוך ימים ספורים. עם סימני DVT: בירור רפואי דחוף קודם. המדריך המלא: קרע בשריר התאומים, ולכאב אחורי מעל העקב — גיד אכילס.

קרסול — נקע במשטח הסגור

שינויי כיוון מהירים והתנגשות בקירות הזכוכית הופכים את הקרסול לפגיע. כ-85% מהנקעים מערבים את הרצועות הלטרליות (Halabchi 2020). אם אפשר לדרוך ואין כאב גרמי ממוקד — הערכה פיזיותרפית; אם אי אפשר לדרוך — בדיקה רפואית קודם. המדריכים: נקע קרסול וכאבים בקרסול.

ברך — מכאב עומס ועד מיניסקוס

כאב קדמי הדרגתי סביב הפיקה הוא לרוב עומס — מסלול פיזיותרפיה (כאבי ברכיים, דלקת בגיד הפיקה). לעומת זאת, ברך שננעלת, לא מתיישרת עד הסוף או "נתפסת" אחרי פיתול — מכוונת לרופא ודימות לשלילת קרע מכני במיניסקוס. המדריך: קרע במיניסקוס.

צריך צילום, אולטרסאונד או MRI לפני שמתחילים טיפול?

ברוב פציעות הפאדל לא צריך צילום או MRI כדי להתחיל טיפול — האבחון הוא קליני. דימות נחוץ כשיש דגלים אדומים, חשד לשבר, נעילה מכנית של מפרק, או כשכאב לא משתפר אחרי תקופת שיקום מובנית. חשוב לזכור: ממצאי הדמיה קיימים גם אצל אנשים ללא כאב, ולכן מפרשים אותם רק יחד עם בדיקה קלינית.

"קודם צילום, אחר כך נדבר" נשמע זהיר, אבל ברוב פציעות העומס זה פשוט שלב מיותר שמעכב את תחילת הטיפול. באבחון של פציעות עומס — מרפק, כתף, גיד הפיקה — הבדיקה הקלינית היא הכלי המרכזי, והדימות שמור למקרים שבהם התשובה תשנה את ההחלטה: חשד לשבר אחרי טראומה, נעילה מכנית, דגלים אדומים, או כישלון של תקופת שיקום מובנית.

הסיבה השנייה לזהירות עם דימות מוקדם היא שממצאים "חיוביים" קיימים גם אצל אנשים בלי שום כאב. בשורש כף היד, למשל, שינויי אות ב-MRI של ה-TFCC תוארו גם בנבדקים א-סימפטומטיים — ולכן ההנחיות מדגישות שהאבחנה נשענת על הבדיקה הקלינית, כשהדימות מפורש בהקשרה (Jain 2021). ממצא בהדמיה בלי קורלציה קלינית עלול לגרור טיפול בממצא — במקום בבעיה.

ובברך: אצל מבוגרים עם קרע ניווני במיניסקוס, ניסוי אקראי מרכזי (METEOR, n=351) מצא שפיזיותרפיה לבדה השיגה תוצאות דומות לניתוח ארתרוסקופי בשישה ו-12 חודשים (Katz, NEJM 2013). כלומר גם כשה-MRI "מוצא קרע", זה לא אומר אוטומטית ניתוח — ולעיתים גם לא אומר שה-MRI היה נחוץ כדי להתחיל. ההחלטות האלה נעשות יחד עם רופא כשיש התוויה; התפקיד שלנו הוא לוודא שהן קורות בזמן הנכון ולא כברירת מחדל.

עץ ההחלטה המלא — מהכאב במגרש ועד תוכנית טיפול

העקרונות הבאים נשענים על מסגרת קבלת החלטות קלינית ועל הספרות שצוינה בעמוד. אלו עקרונות, לא חוקים נוקשים — ובכל ספק, בדיקה עדיפה על ניחוש:

מה קרה / מה אתה מרגיש	למי פונים, ומתי
עיוות נראה לעין, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות מהירה מאוד, חוסר תחושה	מיון או רופא באותו יום
"פּוֹפ" בשוק או מעל העקב + קושי לעמוד על קצות האצבעות	בדיקה רפואית דחופה לשלילת קרע אכילס; אחרי שלילה — שיקום
נפיחות + חום + אדמומיות מתמשכים בשוק, או החמרה במנוחה	בירור רפואי דחוף לשלילת DVT — לפני כל טיפול
ברך שננעלת, לא מתיישרת עד הסוף או "נתפסת" אחרי פיתול	רופא אורתופד + דימות לפי שיקול
כאב מכני שהופיע בהדרגה או אחרי משחק, ללא דגלים אדומים (מרפק, כתף, גב, ברך, קרסול)	פיזיותרפיסט ישירות, ללא הפניה — הערכה בימים הראשונים
נקע קרסול שאפשר לדרוך עליו, ללא כאב גרמי ממוקד	הערכה פיזיותרפית תוך ימים ספורים; דימות רק לפי ממצאים
כאב שלא משתפר אחרי תקופת שיקום מובנית ובהיענות טובה	הערכה מחדש: אבחנה, דימות ממוקד או חוות דעת רפואית

זריקת קורטיזון, מנוחה או שיקום פעיל — מה בוחרים קודם?

הראיות תומכות בשיקום פעיל כקו ראשון. במרפק, ניסוי אקראי מצא שזריקת קורטיזון נתנה תוצאות גרועות יותר אחרי שנה מאשר פלצבו — עם הישנות של 54% לעומת 12%. בכתף, במחקר GRASP, הזרקה לא העניקה תועלת ארוכת טווח מעבר לתרגול מדורג. קורטיזון אינו "קיצור דרך" — הוא נשקל רק במקרים נבחרים.

אחרי שהוחלט "פיזיותרפיסט", מגיעה השאלה הבאה: אולי בכל זאת זריקה, שתיקח את הכאב מהר? הנתונים כאן חדים במיוחד דווקא באחת הפציעות השכיחות של פאדל. בניסוי אקראי מבוקר על אפיקונדיללגיה לטרלית (Coombes, JAMA 2013), זריקת קורטיזון הביאה לתוצאות גרועות יותר אחרי שנה בהשוואה לפלצבו — עם שיעור הישנות של 54% לעומת 12%. ההקלה המהירה של הזריקה מתומחרת בהמשך; תוכנית עומס מדורגת איטית יותר בהתחלה, אבל בונה גיד שעומד בחבטות.

בכתף התמונה דומה: מחקר GRASP (Hopewell, Lancet 2021, n=708) מצא שהזרקת קורטיקוסטרואיד תת-אקרומיאלית לא העניקה תועלת ארוכת טווח, ותרגול מדורג הוא הבסיס. וגם "מנוחה מוחלטת עד שיעבור" אינה תוכנית: בפציעות עומס, הפסקת גירוי מוחלטת מורידה את כושר העומס של הרקמה, והכאב חוזר ברגע שחוזרים למגרש. האלטרנטיבה המבוססת היא ניהול עומס — להוריד את מה שמגרה, לשמר את מה שבונה, ולהעלות בהדרגה.

המשמעות המעשית להחלטת "למי פונים": אם המחשבה היא "אלך לרופא כדי לקבל זריקה ולסגור עניין" — שווה להכיר את הנתונים האלה ולהעלות אותם בשיחה עם הרופא. ברוב פציעות העומס של פאדל, המסלול שמגובה בראיות מתחיל בהערכה פיזיותרפית ובתוכנית פעילה, כשהזרקות נשמרות למקרים נבחרים ובשיתוף רופא.

מתי חוזרים למגרש — ואיך יודעים שזה לא מוקדם מדי?

חזרה בטוחה נעשית בשלבים ולפי קריטריונים, לא לפי תאריך: טווח תנועה מלא ללא כאב, סימטריה של לפחות 90% מהצד הבריא במבחני קפיצה וכוח פונקציונליים, יציבות ותגובתיות במבחני שדה — ואז חזרה הדרגתית למשחק בעצימות של 50%, 75% ו-100% (כלל עבודה קליני שלנו, לא נתון ממחקר על שחקני פאדל). אחרי נקע קרסול, תרגול פרופריוספטיבי ביתי הפחית נקעים חוזרים בכשליש בשנה שאחרי.

הטעות הנפוצה ביותר אחרי פציעת פדל אינה בבחירת המטפל — אלא בחזרה למגרש "כשזה כבר לא כואב". כאב שנעלם במנוחה אינו מדד לכושר עומס: הוא רק אומר שהגירוי הופסק. לכן פרוטוקול החזרה בנוי על קריטריונים — טווח תנועה מלא, כוח בסימטריה של לפחות 90% מהצד הבריא, יציבות ותגובתיות בתרגילי שדה — ורק אז עלייה הדרגתית בעצימות המשחק (50% ← 75% ← 100%). את הפרוטוקול המלא, שלב אחרי שלב, תמצאו בעמוד פציעות פאדל ובעמוד חזרה לספורט.

הנתון שהכי שווה להכיר כאן נוגע לקרסול: בניסוי אקראי על 522 ספורטאים אחרי נקע, תוספת של תוכנית פרופריוספטיבית ביתית בת שמונה שבועות הפחיתה נקעים חוזרים בשנה שאחרי מ-33% ל-22% — ירידה יחסית של כ-35% (Hupperets, BMJ 2009). כלומר: ההחלטה החכמה אחרי נקע אינה רק "למי פונים היום" אלא גם "מה עושים בחודשיים הקרובים" — ותוכנית מניעה מובנית היא חלק מהתשובה. חשוב לדעת שגם הפרוגנוזה של נקע "פשוט" אינה תמיד פשוטה: עד 40-50% מהמטופלים חווים תסמינים שאריתיים או הישנות (Halabchi 2020) — בדיוק הסיבה שהערכה ותוכנית עדיפות על "זה יעבור לבד".

אם עברת פציעה, סיימת שיקום ומשהו עדיין לא מרגיש סגור — עייפות מהירה, חוסר ביטחון בתנועות פתאומיות, כאב שחוזר אחרי משחקים ארוכים — זו בדיוק נקודת ההחלטה לחזור להערכה: לבדוק מה נשאר פתוח, ולסגור אותו לפני שהוא הופך לפציעה הבאה.

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

שאלה: נפצעתי בפדל — למי פונים בתל אביב: מיון, רופא או פיזיותרפיסט?

כלל ההחלטה: דגלים אדומים (עיוות נראה לעין, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות מהירה מאוד, חוסר תחושה, "פופ" עם אובדן תפקוד, סימני DVT) ← מיון/רופא באותו יום. כאב מכני הדרגתי או אחרי משחק ללא דגלים ← פיזיותרפיסט ישירות, ללא צורך בהפניית רופא (גישה ישירה בישראל). ברך ננעלת ← רופא אורתופד + דימות.

אפידמיולוגיה: בחובבים (Belmar-Arriagada 2025, n=364) האזור השכיח ביותר הוא קרסול-כף רגל ואחריו מרפק-אמה; 85.7% מפציעות מרפק-אמה ו-77.1% מפציעות הגידים הדרגתיות; גפה תחתונה 53.5% מהפציעות (Declève 2025, n=457); בפלג הגוף העליון בולטים הכתף והמרפק (Muñoz 2022).

ראיות מרכזיות להחלטה: קורטיזון במרפק — הישנות 54% לעומת 12% בפלצבו אחרי שנה (Coombes, JAMA 2013); כתף — הזרקה ללא תועלת ארוכת טווח, תרגול מדורג קו ראשון (GRASP, Lancet 2021, n=708); מיניסקוס ניווני — פיזיותרפיה שוות-ערך לניתוח (Katz, NEJM 2013, n=351); נקע קרסול — תרגול פרופריוספטיבי הפחית הישנות מ-33% ל-22% (Hupperets, BMJ 2009, n=522); TFCC עם DRUJ יציב — שמרני לא נחות (Choi 2024, 425 מטופלים); קרע תאומים תואר כפציעת פדל אופיינית (Pedret, BJSM 2024); שלילת DVT לפני טיפול (Chopard, JAMA 2020).

דימות: אינו תנאי להתחלת טיפול ברוב פציעות העומס; נחוץ בדגלים אדומים, חשד לשבר, נעילה מכנית או כישלון שיקום מובנה; ממצאי הדמיה קיימים גם בא-סימפטומטיים.

קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, יעקב אפטר 9 תל אביב, ₪480 לטיפול (כולל מע"מ), ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163, ORCID 0009-0003-1069-937X). עמוד האב: /conditions/פאדל/ ו-/conditions/שיקום-ספורטאים/.

מקורות מדעיים

העקרונות בעמוד נשענים על ניסויים אקראיים, סקירות שיטתיות וספרות שנבדקה בעמיתים. כל המקורות אומתו ב-PubMed.

1. Declève P et al. Prevalence and injury profiles for recreational padel players: A cross-sectional survey-based study. Phys Ther Sport. 2025. PubMed · PMID:40644841
2. Belmar-Arriagada H et al. Padel related injuries: prevalence and characteristics in Chilean amateur players - a cross sectional analytic study. BMC Sports Sci Med Rehabil. 2025. PubMed · DOI
3. Muñoz D et al. Incidence of Upper Body Injuries in Amateur Padel Players. Int J Environ Res Public Health. 2022. PubMed · DOI
4. Meyer HL et al. Injuries and overuse injuries in padel tennis: a retrospective epidemiological cross-sectional study of a level 1 trauma center in Germany. J Sports Med Phys Fitness. 2025. PubMed · PMID:40677135
5. Pedret C et al. Calf injury in a padel player. Br J Sports Med. 2024. PubMed · PMID:38503470
6. Chopard R, Albertsen IE, Piazza G. Diagnosis and Treatment of Lower Extremity Venous Thromboembolism: A Review. JAMA. 2020. PubMed · DOI
7. Halabchi F, Hassabi M. Acute ankle sprain in athletes: Clinical aspects and algorithmic approach. World J Orthop. 2020. PubMed · DOI
8. Hupperets MDW et al. Effect of unsupervised home based proprioceptive training on recurrences of ankle sprain: randomised controlled trial. BMJ. 2009. PubMed · DOI
9. Landesa-Piñeiro L, Leirós-Rodríguez R. Physiotherapy treatment of lateral epicondylitis: A systematic review. J Back Musculoskelet Rehabil. 2022. PubMed · DOI
10. Coombes BK et al. Effect of corticosteroid injection, physiotherapy, or both on clinical outcomes in patients with unilateral lateral epicondylalgia: a randomized controlled trial. JAMA. 2013. PubMed · DOI
11. Jain DKA, Wahegaonkar AL. Ulnar-Side Wrist Pain Management Guidelines: All That Hurts is Not the TFCC! Indian J Orthop. 2021. PubMed · DOI
12. Choi SI, Malik S, MacLean S. The Natural History of Non-operatively Treated Traumatic Triangular Fibrocartilage Complex Tears: A Systematic Review. J Wrist Surg. 2024. PubMed · DOI
13. Hopewell S et al. Progressive exercise compared with best practice advice, with or without corticosteroid injection, for the treatment of patients with rotator cuff disorders (GRASP): a multicentre, pragmatic, 2×2 factorial, randomised controlled trial. Lancet. 2021. PubMed · DOI
14. Katz JN, Brophy RH, Chaisson CE, et al. Surgery versus physical therapy for a meniscal tear and osteoarthritis (METEOR). N Engl J Med. 2013. PubMed · DOI