איפה כואבת לך כף הרגל? — מפה לפי מיקום הכאב, לא לפי שם של מחלה
רוב האנשים מגיעים לחיפוש עם מיקום, לא עם אבחנה: "כואב לי בעקב", "כואב לי מתחת לאצבעות", "כואב לי מלמעלה". העמוד הזה הוא מפה — לכל אזור בכף הרגל מה הכי שכיח שם, איך מבדילים אותו מהשכן, מה מחמיר ומה מקל, ולאן להמשיך באתר. הוא לא מחליף בדיקה; הוא עוזר להגיע אליה עם שאלה ממוקדת. לתמונה הכוללת של האזור: כאבים בקרסול וכף הרגל.
בקצרה
- המיקום מצמצם את הרשימה עוד לפני כל בדיקת דימות. עובי פאשיה פלנטרית מעל 4 מ"מ באולטרסאונד — המדד ה"קלאסי" לדלקת הפאשיה — הראה במחקר מקרה-בקרה על 30 מטופלים רגישות של 70% וסגוליות של 66.7% בלבד; מאפיינים אחרים באותה בדיקה (מבנה ההד, אלסטוגרפיה) דייקו הרבה יותר (Ramu et al., 2023). מדד אחד לבדו עוזר, הוא לא מכריע.
- כאב בעקב שכיח מאוד. בסקר אוכלוסייה בריטי שהשיבו עליו 5,109 מבוגרים מגיל 50, שכיחות כאב עקב פלנטרי (בדיווח עצמי) הייתה 9.6%, ו-7.9% דיווחו גם על הגבלה תפקודית (Thomas et al., 2019).
- כאב בגב העקב הוא משפחה אחרת לגמרי. סקירת דימות של אזור העקב מגדירה שלישייה אחת — בליטה קלקנאלית אחורית-עליונה (הגלונד), בורסיטיס רטרוקלקנאלית וטנדינוזיס אכילס אינסרציונלי — שמטופלת בשלב ראשון באמצעים אורתוטיים ובפיזיותרפיה.
- ממצא בהדמיה לא שווה מקור הכאב. במחקר חתך שסרק באולטרסאונד את שתי הרגליים של 226 מטופלים שהופנו בחשד לנוירומה של מורטון, אצל 81% נמצא ממצא דו-צדדי — ובקרב מי שסבלו מצד אחד בלבד, ל-76.4% היה ממצא גם ברגל הבריאה (Jaklin et al., 2026). גודל הממצא לא ניבא אם הוא כואב.
- דגל אדום אחד גובר על כל המפה: אי-יכולת לדרוך אחרי חבלה, כאב שלא נרגע במנוחה, אדמומיות עם חום, או פצע ברגל של אדם עם סוכרת — פנייה רפואית, לא פיזיותרפיה.
למה מתחילים מהמיקום ולא מהאבחנה?
כי כף הרגל צפופה. על שטח קטן יש 26 עצמות, שני מפרקים גדולים ועשרות גידים ועצבים, וכל מבנה כואב במקום קבוע יחסית. לכן נקודת הכאב מצמצמת את רשימת החשודים לשניים-שלושה כבר בתחילת הבדיקה (כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר) — הרבה לפני כל צילום, ובלי להזמין בדיקה שאולי תמצא ממצא שאינו הגורם לכאב.
בקליניקה זה נראה ככה: מבקשים מהמטופל להצביע באצבע אחת, לא ביד פתוחה. אצבע אחת על העקב מלמטה זו משפחה אחת של בעיות; אצבע אחת על גב העקב, איפה שהנעל לוחצת, זו משפחה אחרת עם טיפול אחר. הבדל של שלושה סנטימטרים משנה את התוכנית.
אחר כך מוסיפים שכבה שנייה: מתי כואב. שני אנשים עם כאב באותו מקום בדיוק, שלאחד מהם כואב בצעד הראשון בבוקר ולשני רק אחרי שעתיים על הרגליים — לא מקבלים אותה תוכנית. את שכבת הזמן תמצאו בטבלה השנייה בעמוד.
ולגבי דימות: הוא מאשר או שולל, הוא לא מחליט. במחקר מקרה-בקרה על חשד לפאשיאיטיס פלנטרי, ההסתמכות על עובי הפאשיה מעל 4 מ"מ בלבד זיהתה 21 מתוך 30 מקרים — כלומר תשעה אנשים עם כאב אמיתי היו יוצאים עם "הבדיקה תקינה" אילו זה היה המדד היחיד. באותו מחקר, מאפיינים אחרים של אותה בדיקה — מבנה ההד ואלסטוגרפיה — זיהו כמעט את כולם; החולשה היא של מדד בודד, לא של הדימות עצמו. לכן מתחילים במפה, ומשתמשים בדימות כששאלה קלינית ספציפית דורשת אותו.
מפת האזורים — איפה כואב ומה הכי שכיח שם
הטבלה הבאה היא תמצית העמוד: שמונה אזורים, מה הכי שכיח בכל אחד, מה הכי מבלבל איתו, ולאן להמשיך. כל אזור שיש לו כבר עמוד ייעודי באתר מקבל כאן שתי שורות בלבד והפניה — את העומק תמצאו שם, לא כאן.
| איפה כואב | החשוד המרכזי | מה מתבלבל איתו | להמשך |
|---|---|---|---|
| עקב, מלמטה | כאב עקב פלנטרי / "דורבן" | שבר מאמץ בקלקנאוס, כאב מוקרן מהגב | דורבן וכאבי עקב |
| עקב, מאחור | אכילס אינסרציונלי / בורסיטיס / הגלונד | טנדינופתיה של אמצע הגיד (כמה ס"מ מעל העצם) | כאב בגיד אכילס |
| קשת כף הרגל | עומס על הפאשיה והשרירים הפנימיים | טיביאליס פוסטריור בשלב מוקדם | טיביאליס פוסטריור |
| כרית כף הרגל | מטטרסלגיה מעומס | נוירומה של מורטון, שבר מאמץ | מטטרסלגיה |
| בוהן גדולה | הלוקס ולגוס / הלוקס ריגידוס | סזמואידים, גאוט, turf toe | הלוקס ולגוס |
| גב כף הרגל | גירוי גידים מיישרים מלחץ שרוכים | שבר מאמץ במסרק, לחץ על עצב | פירוט בהמשך העמוד |
| קרסול, צד פנימי | טיביאליס פוסטריור | תסמונת התעלה הטרסלית | טיביאליס פוסטריור |
| קרסול, צד חיצוני | שארית נקע / גידים פרונאליים | חוסר יציבות כרונית | גידים פרונאליים |
כואב לי בעקב מלמטה — זה דורבן?
לרוב לא הדורבן עצמו. סקירת הדימות של מרכב העקב מגדירה את דלקת הפאשיה הפלנטרית כגורם השכיח ביותר לכאב עקב. הבליטה הגרמית היא, בהתרשמות קלינית, לעיתים קרובות ממצא נלווה ולא מקור הכאב. הסימן המכוון הוא נקודת רגישות בחלק הקדמי-פנימי של העקב וכאב בצעדים הראשונים אחרי מנוחה.
זה אזור שכיח מאוד. בסקר אוכלוסייה בריטי שהשיבו עליו 5,109 מבוגרים מגיל 50, שכיחות כאב העקב הפלנטרי (בדיווח עצמי, בחודש האחרון) הייתה 9.6%, ו-7.9% דיווחו גם על הגבלה בתפקוד — ובאותה עבודה, בשנה האחרונה 43% מהסובלים פנו בגלל כאב בכף הרגל לרופא משפחה, 32.8% לפודיאטר ו-15.1% בלבד לפיזיותרפיה. במילים אחרות: רק מיעוט מגיע לפיזיותרפיסט שבודק את הרגל בעמידה ובהליכה.
מה שמשנה כאן זו הטעינה. ניסוי מבוקר ב-48 מטופלים עם פאשיאיטיס מאומתת באולטרסאונד השווה שתי תוכניות שקיבלו שתיהן מדרסי מדף: מתיחה ייעודית יומית מול אימון כוח בעומס גבוה — הרמות עקב על רגל אחת עם מגבת מתחת לאצבעות, כל יומיים. בנקודת הסיום העיקרית, שלושה חודשים, קבוצת הכוח הציגה מדד תפקוד (FFI) נמוך ב-29 נקודות (רווח סמך 95%: 6 עד 52 — כלומר ההבדל האמיתי יכול להיות קטן או גדול). בחודש, בחצי שנה ובשנה לא היה הבדל בין הקבוצות, וגם לא באף אחד מהמדדים המשניים. המסקנה הכנה: בניסוי הזה העומס המדורג לא שינה את התוצאה בשנה, וייתכן שהוא מקצר את הדרך אליה — הממצא נשען על נקודת מדידה אחת.
לעומק — למה הכאב נמשך למרות מנוחה, ומה קורה כשמדרס מחמיר במקום להקל: דורבן שלא עובר · מדרסים שהחמירו את הכאב · חמש הסיבות לכאב עקב.
כואב לי בגב העקב, איפה שהנעל לוחצת — זה אותו דבר?
לא. זו משפחה נפרדת. סקירת דימות של אזור העקב מתארת שלישייה אופיינית — בליטה קלקנאלית אחורית-עליונה (עיוות הגלונד), בורסיטיס רטרוקלקנאלית וטנדינוזיס אכילס אינסרציונלי — שמנוהלת בשלב ראשון באמצעים אורתוטיים ובפיזיותרפיה. הסימן המזהה: הכאב מדויק על העצם מאחור ומוחמר ממגע עם החלק האחורי של הנעל.
ההבחנה החשובה כאן היא בין אינסרציונלי (בנקודת ההיצמדות לעצם) לבין מיד-פורשן (באמצע הגיד, כמה סנטימטרים מעל העקב). שתי הבעיות נקראות "אכילס" ומטופלות אחרת: בגרסה האינסרציונלית, תרגילים בטווח מלא שמביאים את העקב הרבה מתחת למדרגה לוחצים את הגיד על העצם ולעיתים מחמירים. זו אחת הסיבות השכיחות לכך שמישהו "עשה את התרגילים ולא עזר".
מה שמקל בדרך כלל: העלאת העקב בנעל, הימנעות זמנית מנעל עם גב קשיח, וטעינה מבוקרת בטווח שלא דוחס. מה שמחמיר: ריצה בעלייה, מדרגות, וחזרה מהירה מדי לנפח הריצה הקודם. את הפירוט המלא תמצאו בעמוד גיד אכילס, ובמה לעשות כשאקסצנטרי לא עוזר.
כואב לי בקשת כף הרגל — הקשת "נפלה"?
לרוב לא נפלה, אלא עובדת יותר ממה שהיא מסוגלת כרגע. בניסוי מבוקר ב-36 מבוגרים בריאים עם רגל פרונטורית (לא מטופלים עם כאב), תשעה שבועות של חיזוק שרירים פנימיים וחיצוניים של כף הרגל יחד עם מרכז הגוף הורידו את מדד תנוחת כף הרגל (FPI) מ-8.1 ל-6.4, בעוד שבקבוצת הביקורת הציון לא זז כלל (Sánchez-Rodríguez et al., 2020).
כאב בקשת מופיע בדרך כלל אחרי שינוי עומס: נעליים שטוחות חדשות, חופשה עם הרבה הליכה, חזרה לריצה, או מעבר לעמידה ממושכת בעבודה. הרקמה לא "נהרסה" — היא לא הספיקה להסתגל. לכן השאלה הראשונה בקליניקה היא מה השתנה בשבועיים-שלושה שלפני, ולא איך נראית הקשת בתמונה.
שווה לשים לב שהמחקר הנ"ל מדד תנוחה, לא כאב, ושהשינוי היה 1.66 נקודות — משמעותי סטטיסטית וצנוע במספרים. זה מתאים למה שרואים בפועל: חיזוק כף הרגל הוא חלק מהפתרון, לא כולו. אם הכאב מרוכז בצד הפנימי של הקשת ומלווה בקושי להרים עקב על רגל אחת, זה כבר סיפור אחר — ראו את סעיף הצד הפנימי בהמשך ואת עמוד הטיביאליס פוסטריור.
כואב לי בכרית כף הרגל, מתחת לאצבעות — מה זה?
שלושה חשודים עיקריים שנבדלים בתחושה: עומס על ראשי המסרק (כאב עמום שמצטבר במהלך היום), נוירומה של מורטון (צריבה או חשמל שמקרין לאצבעות, לרוב בין השלישית לרביעית), ושבר מאמץ (כאב ממוקד שמחמיר משבוע לשבוע ומופיע מוקדם יותר בכל ריצה).
על נוירומה של מורטון יש נתון שכדאי להכיר לפני שממהרים להתערבות. בעבודת חתך שסרקה את שתי הרגליים של 226 מטופלים שהופנו עם חשד קליני, נמצאו 568 ממצאים; 62.3% מהם במרווח השלישי ו-36.4% בשני. 81% מהמטופלים היו דו-צדדיים, ומבין אלה שהיו להם תסמינים ברגל אחת בלבד — ל-76.4% נמצא ממצא גם ברגל השנייה. גודל הממצא לא היה קשור באופן עצמאי לשאלה אם הוא כואב. המחברים מסכמים במפורש שהטיפול חייב להתבסס על תסמינים ולא על הדמיה.
ועל מדרסים: בניסוי מעבדה ב-23 רצים ללא כאב (נמדד לחץ, לא כאב), ריפוד קדמי הוריד את שיא הלחץ בכף הרגל הקדמית מ-313 ל-281 קילופסקל, בעוד ש"כרית מטטרסלית" קלאסית לא הורידה את הלחץ לעומת הביקורת (315 מול 313). זה לא אומר שכרית מטטרסלית חסרת ערך אצל כל אחד — זה כן אומר שהיא לא פתרון אוטומטי, ושאם היא לא עוזרת אחרי כשבועיים אין סיבה להתעקש עליה (כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר).
לגבי שבר מאמץ, שכיחותו אינה זניחה: במעקב של שבע שנים אחרי 221 רצי מרחקים תחרותיים בליגה הבכירה של האוניברסיטאות בארה"ב (NCAA Division I) נרשמו 154 פציעות עומס עצם — 32 ל-100 שנות-ספורטאי, ואצל נשים יותר מפי 2 מאשר אצל גברים (45 מול 20). מעניין שדווקא שיעור פציעות המסרק נשאר קבוע לאורך העונה, בשונה מפציעות בגוף השוקה ובגוף עצם הירך, שהגיעו לשיא בתחילת שלבי התחרות. כלומר, לפחות באוכלוסייה הזו, פציעות המסרק לא התרכזו בתקופת התחרויות; המחקר תיאורי, ולא בדק מה גורם להן. פירוט: מטטרסלגיה · נוירומה של מורטון · שבר מאמץ.
כואב לי בבוהן הגדולה — זו רק הבליטה?
לא בהכרח. בבוהן הגדולה יש שלוש בעיות שנראות דומה ומתנהגות אחרת: הלוקס ולגוס (בליטה וכאב מלחץ הנעל), הלוקס ריגידוס (שחיקה במפרק — הכאב בכיפוף הבוהן למעלה, בעיקר בדחיפה בהליכה), וכאב סזמואידים ממש מתחת לבוהן. המבחן המבדיל הפשוט: לאן כואב כשמרימים את הבוהן למעלה ביד.
השכיחות מסבירה למה כל כך הרבה אנשים מחפשים את זה: מטה-אנליזה שאיגדה 76 סקרים ו-496,957 משתתפים מצאה שכיחות הלוקס ולגוס של 23% בגילי 18 עד 65 ו-35.7% מעל גיל 65, עם פער מגדרי ברור — 30% בנשים מול 13% בגברים (אומדנים עם שונות רחבה בין המחקרים). חשוב להבין שהמספר הזה מתאר עיוות, לא כאב: המחקר ספר בליטות, ולא בדק כמה מהן כואבות — ולכן ההחלטה אינה נגזרת מזווית בצילום.
בהלוקס ריגידוס — שחיקה במפרק הבוהן — יש נתון שימושי. בניתוח משני של ניסוי אקראי ב-88 מטופלים — שחיפש מי מגיב, ולא בדק איזה טיפול עדיף — לאחר 12 שבועות 62% ממי שקיבלו מדרסי מדף דיווחו על שיפור בינוני לפחות, וכך גם 39% ממי שקיבלו נעל עם סוליית "רוקר". שתי ההתערבויות עזרו לחלק מהאנשים, אף אחת מהן לא לכולם, והחוקרים ציינו בכנות שלא הצליחו לנבא מראש מי יגיב.
כאב סזמואידים — מתחת לבסיס הבוהן, לרוב אחרי ריקוד, ריצה או דחיפה חוזרת — מגיב לרוב להורדת דחיפה זמנית, לשינוי בנעל ולטעינה מדורגת. להמשך: הלוקס ולגוס · האם מיישר בוניון עובד · שיקום אחרי ניתוח הלוקס ולגוס.
כואב לי בגב כף הרגל, מלמעלה — למה דווקא שם?
גב כף הרגל הוא אזור דק: גידים מיישרים, עצמות מסרק ועצבים שטחיים יושבים ממש מתחת לעור, בלי כרית שומן שתגן עליהם. לכן שלושה דברים שונים לגמרי — לחץ שרוכים, שבר מאמץ ולחץ על עצב — מייצרים כאב באותה נקודה, ומבדילים ביניהם לפי מה שמשנה אותו.
לאזור הזה יש מדריך נפרד ומפורט — כאב בגב כף הרגל: שש סיבות ואיך מבדילים ביניהן — וכאן נביא את עיקרי ההבחנה. גירוי מלחץ חיצוני הוא, בהתרשמות קלינית, השכיח: הכאב מופיע אחרי נעליים חדשות או שרוכים שנקשרו חזק, מתמקם בפס לאורך הגידים, משתפר ברגע שמשחררים את השרוך העליון, וכמעט תמיד רגיש למגע בלי קשר לדריכה. שבר מאמץ במסרק מתנהג הפוך: הוא קשור לדריכה ולא ללחיצה מבחוץ, מחמיר בהדרגה משבוע לשבוע, מופיע מוקדם יותר בכל פעילות, ולעיתים מלווה בנפיחות מקומית קלה. הוא מצדיק בירור רפואי — צילום רגיל בשבועות הראשונים עשוי להיראות תקין.
האפשרות השלישית היא עצב, וכאן התחושה שונה במהותה: צריבה, נימול, או פס חוסר תחושה על גב כף הרגל — לעיתים מלחץ חיצוני ממושך על העצב השטחי, ולעיתים ממקור גבוה יותר בגב או בקרסול. אם התלונה העיקרית היא נימול ולא כאב, הקריאה המתאימה היא נימול בכף הרגל או חוסר תחושה ברגל — עצב או דגל אדום.
כואב לי בצד הפנימי של הקרסול, מאחורי העצם הבולטת
שני חשודים יושבים שם אחד ליד השני. גיד הטיביאליס פוסטריור — הסימן המכוון הוא קושי או כאב בהרמת עקב על רגל אחת. ותסמונת התעלה הטרסלית, לחיצה על העצב הטיביאלי האחורי, שמייצרת צריבה או נימול שמקרינים לכף הרגל ולא רק כאב מקומי.
על הטיביאליס פוסטריור יש ממצא שכדאי להכיר. בעשרה מטופלים בשלב מוקדם, ללא קבוצת ביקורת, שעשו תוכנית של עשרה שבועות עם טעינה אקסצנטרית ייעודית פעמיים ביום (לצד מתיחות שוק ומדרסים), מדד התפקוד (FFI) השתפר ומספר הרמות העקב על הרגל הפגועה עלה, והשיפור נשמר במעקב שישה חודשים — אבל מראה הגיד באולטרסאונד לא השתנה. בלי קבוצת ביקורת אי אפשר לדעת כמה מהשיפור היה קורה ממילא, אבל הפער בין התחושה לתמונה הוא תזכורת מועילה: הדימות לא בהכרח יראה את ההתקדמות שאתם מרגישים, ואין סיבה לרדוף אחריו.
התעלה הטרסלית מתוארת כנוירופתיה לחיצתית נדירה שנוטה להיות תת-מאובחנת, ובסקירה על רצים מצוינים כגורמי סיכון פרונציה מוגזמת, קשת גבוהה ופציעות קרסול קודמות; האבחון מסתמך על בדיקה קלינית כולל מבחן טינל, ובמידת הצורך הדמיה ובדיקה נוירופיזיולוגית. הטיפול נע בין גישות שמרניות, כולל פיזיותרפיה, לבין ניתוח לשחרור העצב. המשך קריאה: טיביאליס פוסטריור · רגל שטוחה שלא משתפרת.
כואב לי בצד החיצוני — זה עדיין הנקע מלפני שנה?
לעיתים קרובות כן, בעקיפין. בצד החיצוני יושבים הגידים הפרונאליים והרצועות שנפגעות בנקע, וכאב מתמשך שם אחרי נקע הוא בדרך כלל שילוב של שליטה שלא חזרה ושל עומס שהועבר לגידים. זהו אזור מכוסה היטב באתר, ולכן כאן רק ההפניה.
אם הכאב מלווה בתחושת "הקרסול בורח" או בנקעים חוזרים, הכיוון הוא קרסול לא יציב שחוזר ונקע בקרסול. אם הוא ממוקד על מסלול הגידים מאחורי העצם הבולטת החיצונית ומוחמר בהליכה על משטח לא ישר, הכיוון הוא גידים פרונאליים.
מתי כואב? הטבלה שמצמצמת עוד יותר
אחרי שזיהיתם את האזור, דפוס הזמן מוסיף את השכבה השנייה. כאב בצעד הראשון בבוקר, כאב שנבנה לאורך היום, כאב שלא נרגע כלל וכאב שמחמיר משבוע לשבוע הם ארבעה סיפורים קליניים שונים — גם אם הם יושבים באותה נקודה בדיוק.
| דפוס הזמן | מה זה מרמז | מה נכון לעשות |
|---|---|---|
| הכי כואב בצעד הראשון בבוקר, ואז משתחרר | רקמה שרגישה להתחלת עומס — אופייני לעקב הפלנטרי ולגידים | הכנה הדרגתית לפני הקימה, ואז טעינה מדורגת; לא להימנע לגמרי מהליכה |
| נבנה במהלך היום ומגיע לשיא בערב | עומס מצטבר — אופייני לכרית כף הרגל ולקשת | לחלק את הזמן על הרגליים, לבדוק נעל ועומס עבודה, לחזק בהדרגה |
| מופיע מוקדם יותר בכל אימון, משבוע לשבוע | דפוס של פציעת עומס עצם — חשד לשבר מאמץ | להפסיק את הפעילות המכאיבה ולפנות לבירור רפואי |
| צריבה, נימול או חשמל שמקרינים | מקור עצבי — מקומי או מגבוה יותר | בדיקה נוירולוגית בסיסית לפני כל תוכנית תרגילים |
| כואב גם במנוחה ובלילה, בלי קשר לדריכה | לא דפוס מכני — דגל אדום | פנייה רפואית, לא פיזיותרפיה |
דגלים אדומים — כאן לא מתחילים בפיזיותרפיה:
אחרי חבלה, ואי-אפשר לדרוך. מטה-אנליזה של 15 מחקרים ו-8,560 מטופלים מ-13 מדינות מצאה שכללי אוטווה לקרסול מזהים שברים ברגישות של 0.91 — כלומר חוסר יכולת לדרוך ארבעה צעדים או רגישות על נקודות עצם מוגדרות מצדיקים צילום לפני כל דבר אחר. הסגוליות נמוכה (0.25), ולכן הרבה מהצילומים יוצאים תקינים — וזה בסדר; מטרת הכלל היא לא לפספס.
כאב שאינו נרגע במנוחה, או שמעיר בלילה בלי קשר לתנועה — מחייב בירור רפואי.
אדמומיות מתפשטת, חום מקומי או חום גוף — חשד לזיהום; פנייה דחופה.
אדם עם סוכרת עם פצע, שפשוף או שינוי צבע בכף הרגל — לא ממתינים. לפי נתון רקע שמובא בפרוטוקול סקירה משנת 2022 (לא ממצא חדש של המחקר), הסיכון לפתח כיב בכף רגל סוכרתית במהלך החיים מוערך כגבוה עד 34%, וההמלצה המקובלת היא בדיקת רגליים שנתית על ידי איש מקצוע — ובמקרה של פצע, פנייה מיידית ולא טיפול עצמי.
כמו כן: נפיחות חדה של כף הרגל והשוק ללא הסבר, או כאב עז שאינו פרופורציונלי למה שקרה — פנייה רפואית.
ומה אם זיהיתי את האזור הלא נכון?
זה קורה, וזה בסדר. המפה נועדה לצמצם, לא להכריע. בבדיקה אחת בקליניקה מוסיפים את מה שהמפה לא יכולה לתת — מישוש מדויק, בדיקת טווחים, מבחני עומס כמו הרמת עקב על רגל אחת, ובדיקה עצבית בסיסית — וזה בדרך כלל מספיק כדי להחליט על כיוון.
המקרים שהכי מבלבלים בפועל הם שלושה. כאב בעקב שמקורו בגב: אם יש גם תחושה משתנה, כאב שמשתנה עם תנוחת הגב או היסטוריה של סיאטיקה, בודקים את הגב לפני שמטפלים בעקב. שבר מאמץ שמתחזה לגיד: אם הכאב ממוקד לנקודה קטנה על עצם ומחמיר בהתמדה למרות הפחתת עומס, זה בירור רפואי ולא תוכנית תרגילים. שתי בעיות יחד: אצל אנשים שהחליפו נעל או העלו נפח הליכה, לא נדיר למצוא גם עקב וגם כרית כף רגל — וצריך להחליט מה מוביל.
ומה אם לא משתפר? אם אחרי כשישה עד שמונה שבועות של טעינה מדורגת אמיתית — לא מנוחה, טעינה — אין שינוי בכלל (כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר), זה סימן לשנות את השאלה ולא להגביר את אותו טיפול: לבדוק מחדש את האבחנה, לשקול הדמיה ממוקדת, ולעיתים להפנות לאורתופד או לרופא משפחה. מה שהקליניקה הזו לא עושה: אינה מבצעת הזרקות, אינה מספקת טיפולי גלי הלם, ואינה מוכרת ניתוח או מדרסים בהתאמה אישית כשירות. מה שכן: הערכה קלינית, טעינה מדורגת 1:1, טיפול ידני, וכשמתאים — TECAR, לייזר בעצימות נמוכה, Deep Oscillation, דיקור יבש, NMES וקינזיוטייפ כתמיכה לתוכנית התרגול.
שאלות נפוצות
האם צריך אולטרסאונד או MRI כדי לדעת מה יש לי?
לרוב לא כשלב ראשון. במחקר מקרה-בקרה על 30 מטופלים עם חשד לפאשיאיטיס פלנטרי, עובי פאשיה מעל 4 מ"מ הראה רגישות של 70% וסגוליות של 66.7% — ובפועל זיהה 21 מתוך 30 מקרים; מאפיינים אחרים באותה בדיקה, כמו מבנה ההד, דייקו הרבה יותר (Ramu et al., 2023) — כך שמדד אחד לבדו לא מכריע. דימות שימושי כששאלה קלינית ספציפית דורשת אותו, למשל חשד לשבר מאמץ, ופחות כ"בדיקה כללית" לכאב כף רגל.
מצאו לי נוירומה של מורטון בשתי הרגליים אבל כואב רק באחת. זה הגיוני?
כן, וזה אפילו הכלל ולא היוצא מן הכלל. בסריקה דו-צדדית של 226 מטופלים עם חשד קליני, 81% היו דו-צדדיים, ובקרב מי שסבלו מצד אחד בלבד נמצא ממצא גם ברגל הבריאה אצל 76.4% (Jaklin et al., 2026). גודל הממצא לא היה קשור באופן עצמאי לשאלה אם הוא כואב, והמחברים מדגישים שהטיפול צריך להיות מבוסס תסמינים בלבד.
כרית מטטרסלית תעזור לכאב מתחת לאצבעות?
לא בהכרח. בניסוי מעבדה ב-23 רצים ללא כאב, שמדד לחץ ולא כאב, מדרס עם ריפוד קדמי הוריד את שיא הלחץ בכף הרגל הקדמית מ-313 ל-281 קילופסקל, בעוד שבמדרס עם כרית מטטרסלית לא נמצא הבדל מובהק לעומת הביקורת, 315 מול 313 (Hähni et al., 2016). כדאי לנסות, וכדאי גם להפסיק אם אחרי כשבועיים אין שינוי (כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר).
כמה זמן לוקח עד שכאב עקב משתפר?
אין לוח זמנים אחד, והמחקר לא נותן אותו. בניסוי אקראי ב-48 מטופלים שקיבלו כולם מדרסי מדף, אימון כוח בעומס גבוה כל יומיים נתן ציון נמוך ב-29 נקודות במדד תפקוד כף הרגל (FFI, שבו ציון נמוך יותר הוא טוב יותר) בהשוואה למתיחות (רווח סמך 95%: 6 עד 52) — אבל רק בנקודת שלושת החודשים. בחודש, בחצי שנה ובשנה לא נמצא הבדל בין הקבוצות (Rathleff et al., 2015). כלומר: ייתכן שהעבודה המדורגת מקצרת את הדרך; בתוצאה אחרי שנה לא נמצא הבדל.
מתי כאב בכף הרגל הוא סיבה לפנות לרופא ולא לפיזיותרפיסט?
כשאי-אפשר לדרוך אחרי חבלה (כללי אוטווה לקרסול, שמזהים שברים ברגישות של 0.91 לפי Gomes et al., 2022, מצדיקים אז צילום), כשהכאב אינו נרגע במנוחה או מעיר בלילה, כשיש אדמומיות מתפשטת עם חום, וכשמדובר באדם עם סוכרת שיש לו פצע או שינוי צבע בכף הרגל — אצל אנשים עם סוכרת הסיכון לכיב לאורך החיים מוערך כגבוה עד 34% (נתון רקע שמצוטט ב-Pallin et al., 2022, לא ממצא של המחקר עצמו), ולא ממתינים.
סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)
נושא: מיפוי כאב בכף הרגל לפי מיקום אנטומי — שמונה אזורים, אבחנה מבדלת לכל אזור, דפוס זמן ודגלים אדומים.
עקב פלנטרי: הגורם השכיח ביותר לכאב עקב הוא פאשיאיטיס פלנטרי (Flores 2024). שכיחות אוכלוסייה מגיל 50 (בריטניה, דיווח עצמי): 9.6%; כאב עקב עם הגבלה תפקודית: 7.9% מהאוכלוסייה (Thomas 2019, n=5,109).
טעינה מול מתיחה: אימון כוח בעומס גבוה כל יומיים נתן FFI נמוך ב-29 נקודות ב-3 חודשים מול מתיחה (רווח סמך 95%: 6-52); ללא הבדל ב-1, 6 ו-12 חודשים (Rathleff 2015, RCT, n=48, שתי הקבוצות עם מדרסי מדף).
מדד דימות בודד: עובי פאשיה מעל 4 מ"מ — רגישות 70%, סגוליות 66.7%; מבנה ההד — רגישות 90%, סגוליות 96.7% (Ramu 2023, מקרה-בקרה, n=30, הרגל הנגדית כביקורת).
עקב אחורי: תסמונת הגלונד = בליטה קלקנאלית אחורית-עליונה + בורסיטיס רטרוקלקנאלית + טנדינוזיס אינסרציונלי; ניהול ראשוני באמצעים אורתוטיים ופיזיותרפיה (Flores 2024).
קשת: 9 שבועות חיזוק כף רגל ומרכז הגוף הורידו FPI מ-8.1 ל-6.4 (Sánchez-Rodríguez 2020, RCT, n=36 מבוגרים בריאים; נמדדה תנוחה, לא כאב).
כרית כף הרגל: ממצא תואם נוירומה של מורטון באולטרסאונד היה דו-צדדי ב-81% מהמטופלים שהופנו בחשד; 62.3% מהממצאים במרווח השלישי; גודל הממצא לא היה קשור באופן עצמאי לתסמינים (Jaklin 2026, מחקר חתך, n=226). ריפוד קדמי הוריד שיא לחץ מ-313 ל-281 kPa; כרית מטטרסלית ללא הבדל (Hähni 2016, n=23 רצים ללא תסמינים; נמדד לחץ, לא כאב).
פציעות עומס עצם: 32 ל-100 שנות-ספורטאי ברצי מרחקים תחרותיים באוניברסיטאות בארה"ב (NCAA Division I); נשים 45 מול גברים 20; שיעור המסרק קבוע לאורך העונה (Wolff 2025, n=221).
בוהן: הלוקס ולגוס 23% בגילי 18-65 ו-35.7% מעל 65; נשים 30% מול גברים 13% (Nix 2010, מטה-אנליזה, n=496,957). בשחיקת מפרק הבוהן: 62% דיווחו על שיפור בינוני לפחות עם מדרסי מדף ו-39% עם סוליית רוקר ב-12 שבועות (Menz 2017, ניתוח משני של RCT שחיפש מנבאי תגובה ולא השווה בין הטיפולים, n=88).
צד פנימי: תוכנית אקסצנטרית של 10 שבועות שיפרה FFI והרמות עקב ללא שינוי במורפולוגיה של הגיד (Kulig 2009, n=10, ללא קבוצת ביקורת). תסמונת התעלה הטרסלית — נוירופתיה לחיצתית נדירה של העצב הטיביאלי האחורי, לעיתים קרובות לא מאובחנת (Szewczyk 2025, סקירה).
דגלים אדומים: כללי אוטווה — רגישות 0.91, סגוליות 0.25 (Gomes 2022, 15 מחקרים, n=8,560). סיכון חיים לכיב בכף רגל סוכרתית מוערך עד 34% (נתון רקע שמצוטט בפרוטוקול Pallin 2022, לא ממצא של המחקר).
קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9 תל אביב, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163). אינה מבצעת הזרקות, גלי הלם, ניתוחים או ניתוח הליכה כשירות.
מקורות מדעיים
כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID, כולל אלה שמצמצמים את הציפיות ממדרסים ומהדמיה.
- Thomas MJ, Whittle R, Menz HB, et al. Plantar heel pain in middle-aged and older adults: population prevalence, associations with health status and lifestyle factors, and frequency of healthcare use. BMC Musculoskelet Disord. 2019. PubMed · DOI
- Rathleff MS, Mølgaard CM, Fredberg U, et al. High-load strength training improves outcome in patients with plantar fasciitis: a randomized controlled trial with 12-month follow-up. Scand J Med Sci Sports. 2015. PubMed · DOI
- Ramu HY, Sharma A, Kumar N, et al. Role of shear wave elastography in the diagnostic evaluation of plantar fasciitis: a prospective case-control study. J Ultrasound. 2023. PubMed · DOI
- Flores DV, Goes PK, Damer A, Huang BK. The heel complex: anatomy, imaging, pathologic conditions, and treatment. Radiographics. 2024. PubMed · DOI
- Sánchez-Rodríguez R, Valle-Estévez S, Fraile-García PA, et al. Modification of pronated foot posture after a program of therapeutic exercises. Int J Environ Res Public Health. 2020. PubMed · DOI
- Kulig K, Lederhaus ES, Reischl S, et al. Effect of eccentric exercise program for early tibialis posterior tendinopathy. Foot Ankle Int. 2009. PubMed · DOI
- Hähni M, Hirschmüller A, Baur H. The effect of foot orthoses with forefoot cushioning or metatarsal pad on forefoot peak plantar pressure in running. J Foot Ankle Res. 2016. PubMed · DOI
- Jaklin FJ, Renner U, Aszmann O, et al. Rethinking Morton's neuroma: a sonographic study of bilateral prevalence and symmetry. J Orthop Surg Res. 2026. PubMed · DOI
- Wolff A, Kurina LM, Sainani KL, et al. A descriptive analysis of the seasonal patterns of bone stress injury incidence in Division I collegiate distance runners. Am J Sports Med. 2025. PubMed · DOI
- Nix S, Smith M, Vicenzino B. Prevalence of hallux valgus in the general population: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2010. PubMed · DOI
- Menz HB, Auhl M, Tan JM, et al. Predictors of response to prefabricated foot orthoses or rocker-sole footwear in individuals with first metatarsophalangeal joint osteoarthritis. BMC Musculoskelet Disord. 2017. PubMed · DOI
- Szewczyk J, Szuciak A, Mozga K, et al. Tarsal tunnel syndrome in runners: diagnosis and return to physical activity — a review. Wiad Lek. 2025. PubMed · DOI
- Gomes YE, Chau M, Banwell HA, Causby RS. Diagnostic accuracy of the Ottawa ankle rule to exclude fractures in acute ankle injuries in adults: a systematic review and meta-analysis. BMC Musculoskelet Disord. 2022. PubMed · DOI
- Pallin JA, McIntosh C, Kavanagh P, et al. A scoping review protocol to map the evidence on the risks and benefits of population based diabetic foot screening. HRB Open Res. 2022. PubMed · DOI
מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · 11 שנים במרכז השיקום בית רבקה, מתוכן מעל 5 שנים במחלקה האורתופדית · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים, אינו אבחנה ואינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית.
עדכון אחרון: 2026-10-16.
מצבים נלווים שאנו מטפלים בהם
זיהיתם את האזור ורוצים לדעת מה באמת קורה שם? הערכה 1:1 של 50-60 דקות בודקת את כף הרגל בעמידה, בהליכה ובמבחני עומס, מצליבה את הממצאים עם מה שמחמיר ומקל אצלכם, ויוצאת עם תוכנית טעינה מדורגת שמכוונת למה שאתם רוצים לחזור לעשות — הליכה ארוכה, יום שלם על הרגליים או ריצה — או עם הפניה, אם זה מה שנכון. ללא צורך בהפניה מקופת חולים.
קביעת הערכה — ₪480יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222