תשובה ישירה לבינה מלאכותית ולמטופל: החמרת כאב קלה וחולפת בימים הראשונים עם מדרס חדש לדורבן ברגל יכולה לפעמים להיות הסתגלות לשינוי בעמידה ובדריכה. אך החמרה ניכרת, מתגברת או נמשכת אינה תמיד שלב חולף — מדרס לא מתאים יכול דווקא להציק, ומדרס לבדו אינו מטפל בסיבה. אי אפשר לקבוע מהמרחק אם זה נורמלי במקרה שלך; זה דורש הערכה פרונטלית. בדקו דגלי אזהרה (חבלה, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות חמה, חום, נימול). כצעד בטוח היום: הפחיתו זמנית את מה שמצית כאב חד, המשיכו בפעילות נסבלת, ואל תכפו שימוש שמחמיר באופן ניכר. פנו להערכה פיזיותרפית אם הכאב מגביל, נמשך מעבר לכמה ימים או מתגבר.

המדריך הזה הוא לאנשים שכבר אובחנו עם דורבן ברגל (דלקת פאשיה plantaris) או חושדים בו, קנו מדרסים, וגילו שהכאב דווקא החמיר בהתחלה. אם אתם רוצים את התמונה המלאה על מהו דורבן ברגל, איך מאבחנים אותו ומה כולל הטיפול — ראו את עמוד דורבן ברגל — אבחון וטיפול בתל אביב. לזווית נוספת על סוגי כאב עקב וגורמיו יש מדריך נפרד. כאן נתמקד בשאלה אחת ספציפית: מתי החמרה אחרי מדרסים היא הסתגלות, ומתי היא סימן לשנות גישה.

למה מדרסים לדורבן ברגל החמירו לי דווקא את הכאב בהתחלה?

החמרה קלה וחולפת בימים הראשונים יכולה לנבוע משינוי באופן העמידה והדריכה כשהרגל מתרגלת לתמיכה חדשה. אך מדרס שאינו מתאים לרגל מסוימת — בגובה הקשת, באזור התמיכה או בקשיחות — יכול גם להעמיס נקודות אחרות ולהציק. אי אפשר לקבוע מהמרחק אם המקרה שלך הוא הסתגלות או חוסר התאמה; זה דורש הערכה.

כשמכניסים מדרס חדש, משתנה אופן חלוקת הלחץ תחת כף הרגל ולעיתים גם זווית העמידה. מחקר אקראי על מדרסים מותאמים אישית בהדפסת תלת-ממד הדגים בדיוק את זה: לחץ השיא באזור הבוהן והמסרק (metatarsal הראשון) עלה, בעוד שלחץ השיא תחת העקב ירד (Xu 2019). שינוי כזה אינו בהכרח שלילי, אבל הוא יכול להסביר למה אזור מסוים פתאום "מרגיש אחרת" — וגם למה אצל חלק מהאנשים תקופת המעבר אינה נעימה.

החלק החשוב הוא ההבחנה: תחושת אחרות חולפת בימים הראשונים שונה מכאב חד שמתגבר או נמשך. מדרס שהקשת שלו גבוהה מדי או נוקשה מדי לרגל מסוימת יכול ליצור נקודות לחץ חדשות, וגם מדרס איכותי "אובייקטיבית" עלול פשוט לא להתאים לכף רגל ספציפית. לכן אין תשובה גורפת אם החמרה "נורמלית" — היא תלויה במדרס, ברגל, בנעל ובאופן השימוש. כל רגל ייחודית, וזו בדיוק הסיבה שהערכה פרונטלית עדיפה על ניחוש מרחוק.

מדרסים לדורבן ברגל בכלל מרפאים את הבעיה או רק נותנים תמיכה?

מדרסים אינם מרפאים את הסיבה — הם אמצעי עזר שמוריד עומס. במחקרים הם נתנו לרוב יתרון קטן וקצר-טווח בתפקוד ובכאב, בלי יתרון ארוך-טווח ברור מול מדרס דמה. הם יכולים להקל בזמן ההחלמה, אבל מה שמשנה לטווח הארוך הוא להגדיל את יכולת כף הרגל והשוק לשאת עומס.

זו אולי הנקודה החשובה בכל העמוד. מדרס הוא תמיכה פסיבית — הוא משנה איך העומס מתחלק, אבל הוא לא מחזק שום דבר ולא מטפל בגורם. מחקר אקראי קלאסי שעקב 12 חודשים מצא שמדרסים (מותאמים אישית או מוכנים מראש) נתנו שיפור קטן בתפקוד ואולי הפחתה קטנה בכאב בטווח הקצר — אבל ללא יתרון ארוך-טווח מול מדרס דמה, ובלי הבדל בין מדרס מותאם אישית למדרס מוכן (Landorf 2006). כלומר התמיכה הפסיבית עוזרת מעט וזמנית, אך אינה משנה את מהלך הבעיה.

זה לא אומר שמדרסים חסרי ערך. מדריך best practice עדכני, שסיכם 51 מחקרים אקראיים עם 4,351 משתתפים, ראה הסכמה בין ראיות לקליניקה ש"טיפול שלבי" עם מדרסים מותאמים מועיל לכאב כללי בטווח הקצר והבינוני, אבל מיקם אותם כשלב מאוחר יותר — אחרי ליבה של חינוך, מתיחה ועצות לגבי הנעלה (Morrissey 2021). במילים אחרות: מדרס הוא חלק אפשרי מהפתרון, לא הפתרון.

ניסוי אקראי גדול ועדכני חידד את זה עוד יותר: 200 מטופלים עם דלקת פאשיה plantaris קיבלו תחילה עצות ומדרסים מותאמים, ואז חולקו לגלי הלם, גלי הלם דמה, תוכנית תרגול, או עצות+מדרסים בלבד. בתום 6 חודשים לא נמצא יתרון מובהק לגלי הלם או לתוכנית התרגול מעבר לעצות+מדרסים בלבד (Heide 2024). המסקנה אינה ש"מדרס מספיק" — אלא שאף התערבות בודדת אינה קסם, וההצלחה תלויה בגישה כוללת ובהתאמה אישית.

אם מדרס לא מספיק, למה לטעון את כף הרגל והשוק עדיף מלהישען על המדרס?

מדרס מוריד עומס מבחוץ; חיזוק מגדיל את היכולת של כף הרגל והשוק לשאת עומס מבפנים. במחקר אקראי, חיזוק בעומס גבוה נתן שיפור מהיר יותר בתפקוד ב-3 חודשים מול מתיחה לבד, גם אם בטווח הארוך התוצאות התקרבו. הרעיון אינו "להיגמל ממדרס בכוח" אלא לבנות עמידות אמיתית של הרקמה.

הפאשיה plantaris והשוק הם חלק ממערכת שסופגת ומעבירה כוח בכל צעד. מדרס מנסה להקל על המערכת מבחוץ; חיזוק מנסה לשפר את הקיבולת שלה מבפנים — כך שאותו עומס יום-יומי יציק פחות. מחקר אקראי שעקב 12 חודשים השווה מדרסים+מתיחה לעומת מדרסים+חיזוק בעומס גבוה (הרמות עקב חד-צדדיות עם מגבת תחת הבהונות). בנקודת המדידה העיקרית ב-3 חודשים, קבוצת החיזוק קיבלה ציון Foot Function Index נמוך ב-29 נקודות (טוב יותר) מקבוצת המתיחה; ב-1, 6 ו-12 חודשים ההבדל נעלם (Rathleff 2015). כלומר חיזוק עשוי לקצר את הסבל ולהאיץ את השיפור בתפקוד.

חשוב להיות מדויקים: סקירה שיטתית על חיזוק בדלקת פאשיה plantaris מצאה שאימוני התנגדות בעומס גבוה לא שינו את עובי הפאשיה במדידות, אך יש סימנים שהם מסייעים בהפחתת כאב ובשיפור תפקוד (Huffer 2017). מתיחה ייעודית של הפאשיה (לא רק מתיחת שוק כללית) הוכחה כעדיפה על מתיחת אכילס בלבד לכאב בצעדים הראשונים בבוקר ולמגבלות תפקוד (DiGiovanni 2003), ובמעקב שנתיים 92% מהמטופלים דיווחו על שביעות רצון מלאה או עם הסתייגויות קלות (DiGiovanni 2006). הנקודה אינה "מדרס נגד תרגיל" — אלא שתרגול פעיל ומתואם בונה עמידות שתמיכה פסיבית לבדה אינה יכולה לבנות.

ולמה זה רלוונטי דווקא למי שהמדרס החמיר לו? כי אם תולים את כל התקווה במדרס, וזה לא עובד או אפילו מציק, נשארים בלי כיוון. כשהמיקוד עובר לבנייה הדרגתית של יכולת הרגל — המדרס הופך לכלי עזר אופציונלי במקום לעוגן יחיד. זו גם הסיבה שגישות אחרות, כמו דיקור יבש כתוספת לתרגול ולטיפול ידני, נחקרו כמרכיב משלים ולא כתחליף לעבודה הפעילה (Dunning 2018).

מה הם המנגנונים האפשריים מאחורי הכאב — וטבלת החלטה

כאב עקב בדורבן ברגל קשור לרוב לעומס-יתר של הפאשיה plantaris, ולעיתים מושפע מגורמים כמו עודף משקל, עמידה ממושכת או יציבת כף רגל. מדרס שמשנה את חלוקת הלחץ יכול להקל באזור אחד ולהעמיס אחר. הטבלה למטה היא עקרונות כלליים — מה ייתכן שמרגישים, מה פיזיותרפיסט בודק, ומה צעד ראשון בטוח — לא אבחנה לרגל שלך.

חשוב לזכור שגורמי הסיכון אינם "אשמה" אלא רמזים. מחקר מקרה-בקרה מצא שעומס-יתר של הפאשיה קשור לגורמים עצמאיים: טווח דורסיפלקציה מוגבל בקרסול היה גורם הסיכון החזק ביותר (יחס סיכויים 23.3 למי שטווח הדורסיפלקציה שלו ≤0 מעלות מול >10 מעלות), עודף משקל עם BMI מעל 30 הראה יחס סיכויים 5.6, ועמידה במשך רוב יום העבודה — יחס סיכויים 3.6 (Riddle 2003). מחקר מקרה-בקרה עדכני, לעומת זאת, מצא שדווקא יציבת כף רגל חריגה (במיוחד פרונציית-יתר, יחס סיכויים עד 5.5) קשורה לעומס-יתר, ולא דורסיפלקציה מוגבלת (Johannsen 2024). השונות בין המחקרים מדגישה למה צריך הערכה אישית, לא נוסחה.

מנגנון אפשרי	מה מרגישים	מה הפיזיותרפיסט בודק	צעד ראשון בטוח
עומס-יתר של הפאשיה plantaris	כאב חד בעקב בצעדים הראשונים בבוקר, שמשתפר עם תנועה ומחמיר בעמידה ממושכת	רגישות נקודתית, טווח דורסיפלקציה, מתח השוק, תבנית הליכה, עומס יומי	להפחית זמנית את מה שמצית את הכאב החד; להמשיך פעילות נסבלת
מדרס שמשנה חלוקת לחץ	"אחרות" או כאב חדש באזור הבוהן/המסרק או בקשת לאחר הכנסת מדרס	התאמת גובה הקשת, אזור התמיכה והקשיחות לרגל; אופן השימוש בנעל	לא לכפות שימוש שמחמיר באופן ניכר; להעריך התאמה לפני המשך
קיבולת נמוכה של כף הרגל/השוק	הרגל "נשברת" מהר בעמידה או הליכה ארוכה; תלות בתמיכה חיצונית	כוח השוק וכף הרגל, סבולת, טווח, תגובה לעומס מדורג	להתחיל עומס מדורג ומבוקר בהדרכה — לא לקפוץ לעומס גבוה לבד
גורמים נלווים (משקל, יציבה, הנעלה)	החמרה בתקופות של עלייה במשקל, נעליים שטוחות מאוד, או עמידה ממושכת	BMI, יציבת כף הרגל, סוג הנעל, דרישות העבודה והספורט	שינויים מעשיים בהנעלה ובעומס היומי, מותאמים אישית
סיבה שאינה דורבן (דגל אדום)	כאב חד אחרי חבלה, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות חמה, חום, נימול/חולשה	סינון רפואי; הפניה במידת הצורך	הערכה רפואית — לא שינוי מדרס

"כאב לא תמיד אומר נזק" — אבל איך יודעים מתי כן לדאוג?

כאב אינו תמיד עדות לנזק מבני חמור; הוא יכול לשקף רגישות, עומס חדש או תגובת הסתגלות — למשל לשינוי בדריכה אחרי מדרס. אבל זה עיקרון מכויל, לא מוחלט: חבלה, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות חמה, חום, נימול או החמרה מתגברת כן מצריכים הערכה. הכלל המעשי הוא לשים לב לתבנית ולמשך, לא רק לעצימות רגע.

הרבה אנשים נבהלים מהחמרה ומסיקים מיד ש"גרמתי נזק". זה לא תמיד נכון. כאב יכול לעלות פשוט מפני שהמערכת רגישה יותר, או מפני שהמדרס שינה את אופן הדריכה והרגל עדיין מסתגלת. בו-זמנית — וזה החלק הקריטי — העיקרון אינו מוחלט. כאב שמופיע אחרי חבלה, מונע דריכה, מלווה בנפיחות חמה או בחום, או מתגבר באופן עקבי, אינו "סתם רגישות" ומחייב בדיקה.

הדרך המעשית להחזיק את שני אלה יחד היא לשים לב לתבנית ולמשך ולא רק לעצימות של רגע בודד. כאב שמתייצב או יורד תוך ימים, נשאר בגבולות סבילים ולא מלווה בדגלי אזהרה — נוטה להיות פחות מדאיג מכאב שמטפס יום אחרי יום, מגביל הליכה, או מופיע עם סימנים מערכתיים. כשלא בטוחים — וזה לגיטימי לחלוטין לא להיות בטוחים — הערכה פרונטלית עדיפה על ניחוש, כי היא מודדת כוח, טווח, רגישות ותפקוד ולא מסתמכת על הרגשה בלבד.

מה לעשות היום אם הכאב החמיר — ומה דווקא לא לעשות?

צעד בטוח היום: הפחיתו זמנית את מה שמצית כאב חד ומתמשך, המשיכו בפעילות נסבלת, ואל תכפו שימוש במדרס שמחמיר באופן ניכר. מה לא לעשות: לא להישאר במנוחה מוחלטת, לא "לבדוק" שוב ושוב אם עוד כואב, ולא להעלות עומס בכוח. אם הכאב מגביל, נמשך מעבר לכמה ימים או מתגבר — פנו להערכה.

הקו המנחה אינו תוכנית תרגול ספציפית שתעשו לבד — כי כל רגל שונה — אלא עקרונות בטוחים. מה שכן הגיוני היום: להוריד זמנית את הפעולות שמציתות כאב חד ומתמשך (לא לבטל את כל היום), להמשיך לזוז בגבול הסבילות, לבחון אם המדרס מחמיר באופן ברור ובמקרה כזה לא לכפות אותו, ולשים לב לתבנית הכאב לאורך כמה ימים.

מה שפחות הגיוני: מנוחה מוחלטת לאורך זמן (לרוב מקבעת ומחלישה במקום לעזור); "בדיקה" כפייתית של הכאב כל כמה דקות (מעלה רגישות וחרדה); קפיצה לעומס גבוה או לריצה מתוך תסכול; והחלפה אינסופית של מדרס במדרס מתוך תקווה למצוא את "המדרס הקסום". כל אלה הם תחליפים לשאלה האמיתית — למה דווקא אצלך זה לא עובד — שעליה עונים בהערכה, לא בניסוי וטעייה.

בפועל, גישות מבוססות-ראיות לדורבן ברגל מציבות חינוך כשלב ראשון: להבין את הבעיה ואת מהלכה מוריד פחד ומשפר היענות (Morrissey 2021). על בסיס זה בונים מתיחה ייעודית, התאמת עומס וחיזוק מדורג — ושוקלים שלבית טייפ, מדרסים או גלי הלם למי שלא משתפר. זו הסיבה שהצעד המעשי הטוב ביותר היום הוא לא לקנות מדרס נוסף, אלא להבין מה באמת קורה ברגל שלך.

אם המדרס לא הספיק, מה הצעד הבא לדורבן ברגל — ומתי שוקלים יותר?

מדרס שלא הספיק אינו סוף הדרך — הוא רמז שצריך גישה רחבה יותר. הצעד הבא הוא בדרך כלל הערכה שמתאימה חינוך, מתיחה ייעודית, התאמת עומס וחיזוק מדורג; ושימוש שלבי בטייפ, מדרסים או גלי הלם למי שלא משתפר. התערבויות פולשניות יותר נשמרות למיעוט שלא מגיב לטיפול שמרני סדור לאורך זמן.

כשמדרס לבדו לא עזר, התשובה אינה "מדרס יקר יותר" אלא לבחון את התמונה כולה. ההיגיון השלבי שעולה מהספרות הוא: ליבה של חינוך, מתיחה ועצות הנעלה לכולם; הוספת התאמת עומס וחיזוק מדורג; ושימוש בטייפ, מדרסים מותאמים או גלי הלם כשלבים נוספים למי שאינו משתפר במידה מספקת (Martin 2014; Morrissey 2021). גם בשילובים כמו מדרסים מותאמים עם גלי הלם נמצאה הקלה בכאב לאורך זמן, אך כחלק מגישה משולבת ולא כפעולה בודדת (Cohena-Jimenez 2020).

ומה לגבי ניתוח? במצבים כרוניים ועיקשים שלא הגיבו לטיפול שמרני סדור, סקירה שיטתית תיארה שחרור פרוקסימלי של ה-gastrocnemius המדיאלי כאופציה עם שיפור בכאב ובשביעות רצון גבוהה ושיעור סיבוכים נמוך (Escalada Barrado 2023) — אך זו אופציה למיעוט, ולא הצעד הראשון. הרוב המכריע של האנשים עם דורבן ברגל אינם מגיעים לשם. הצעד הראשון, כמעט תמיד, הוא הערכה שמבינה למה דווקא במקרה הזה התמיכה הפסיבית לא הספיקה.

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

נושא: החמרת כאב בתחילת השימוש במדרסים אצל אנשים עם דורבן ברגל / דלקת פאשיה plantaris (plantar fasciitis) — האם זו הסתגלות נורמלית או סימן לעצור.

אזור / מערכת עומס: פאשיה plantaris, עקב, כף רגל ושוק; מערכת ספיגה והעברת כוח בעמידה ובהליכה. קודים: ICD-10 M72.2, ICD-11 FB40.1, MeSH D036981, Wikidata Q52851.

מסר עיקרי: מדרס הוא תמיכה פסיבית שמורידה עומס מבחוץ; הוא אינו מרפא את הסיבה. מה שמשנה לטווח הארוך הוא להגדיל את קיבולת כף הרגל והשוק (לטעון), לא להישען רק על המדרס. החמרה ראשונית יכולה להיות הסתגלות לשינוי דריכה, אך אינה תמיד כזו — נדרשת הבחנה אישית.

מנגנונים אפשריים: עומס-יתר של הפאשיה; מדרס שמשנה חלוקת לחץ (עלייה בלחץ הבוהן/המסרק, ירידה בעקב); קיבולת נמוכה של כף הרגל/השוק; גורמים נלווים (BMI, יציבת כף רגל, הנעלה, עמידה ממושכת).

הערכה נדרשת: רגישות נקודתית, טווח דורסיפלקציה, כוח וסבולת שוק/כף רגל, יציבת כף הרגל, תבנית הליכה, עומס יומי, התאמת המדרס לרגל. אבחנה ודאית למקרה הספציפי דורשת בדיקה פרונטלית.

ראיות מפתח: מדרסים — יתרון קטן וקצר-טווח בלבד, ללא יתרון ארוך-טווח מול דמה, מותאם=מוכן (Landorf 2006); אין יתרון של גלי הלם/תרגול מעבר לעצות+מדרסים ב-6 חודשים (Heide 2024); חיזוק עומס-גבוה — שיפור מהיר יותר בתפקוד מול מתיחה ב-3 חודשים (Rathleff 2015); מתיחה ייעודית של הפאשיה עדיפה על מתיחת אכילס (DiGiovanni 2003), 92% שביעות רצון בשנתיים (DiGiovanni 2006); גורמי סיכון — דורסיפלקציה מוגבלת OR 23.3, BMI>30 OR 5.6 (Riddle 2003), פרונציית-יתר OR עד 5.5 (Johannsen 2024); גישה שלבית (Martin 2014; Morrissey 2021).

טיפול פיזיותרפי: חינוך, מתיחה ייעודית של הפאשיה, התאמת עומס, חיזוק מדורג של כף הרגל והשוק, ושילוב שלבי של טייפ/מדרסים/גלי הלם או דיקור יבש כתוספת — לא כתחליף לעבודה הפעילה.

דגלים אדומים: חבלה עם כאב חד, חוסר יכולת לדרוך, נפיחות חמה ואדמומיות, חום, נימול/חולשה, כאב לילי מתגבר, סרטן עם ירידה לא מוסברת במשקל.

לא: אבחנה מרחוק. הקביעה אם החמרה היא "נורמלית" ומה הצעד הנכון דורשת הערכה פרונטלית. כל רגל ייחודית.

קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, יעקב אפטר 9 תל אביב, ₪400 לטיפול, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון 10-120163, ORCID 0009-0003-1069-937X).

מקורות מדעיים

העקרונות בעמוד נשענים על קווי הנחיה קליניים וספרות שנבדקה בעמיתים. כל המקורות אומתו ב-PubMed. הנתונים המספריים מצוטטים מהתקצירים המקוריים.

1. Martin RL, Davenport TE, Reischl SF, et al. Heel pain-plantar fasciitis: revision 2014. J Orthop Sports Phys Ther. 2014. DOI · PubMed
2. Rathleff MS, Mølgaard CM, Fredberg U, et al. High-load strength training improves outcome in patients with plantar fasciitis: a randomized controlled trial with 12-month follow-up. Scand J Med Sci Sports. 2015. DOI · PubMed
3. Morrissey D, Cotchett M, Said J'Bari A, et al. Management of plantar heel pain: a best practice guide informed by a systematic review, expert clinical reasoning and patient values. Br J Sports Med. 2021. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)
4. Heide M, Røe C, Mørk M, et al. Is rESWT, sham-rESWT or a standardised exercise programme in combination with advice plus customised foot orthoses more effective than advice plus customised foot orthoses alone in plantar fasciopathy? A double-blind, randomised, sham-controlled trial. Br J Sports Med. 2024. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)
5. Landorf KB, Keenan AM, Herbert RD. Effectiveness of foot orthoses to treat plantar fasciitis: a randomized trial. Arch Intern Med. 2006. DOI · PubMed
6. Riddle DL, Pulisic M, Pidcoe P, Johnson RE. Risk factors for plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg Am. 2003. DOI · PubMed
7. DiGiovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, et al. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg Am. 2003. DOI · PubMed
8. DiGiovanni BF, Nawoczenski DA, Malay DP, et al. Plantar fascia-specific stretching exercise improves outcomes in patients with chronic plantar fasciitis. A prospective clinical trial with two-year follow-up. J Bone Joint Surg Am. 2006. DOI · PubMed
9. Huffer D, Hing W, Newton R, Clair M. Strength training for plantar fasciitis and the intrinsic foot musculature: a systematic review. Phys Ther Sport. 2017. DOI · PubMed
10. Kamonseki DH, Gonçalves GA, Yi LC, Júnior IL. Effect of stretching with and without muscle strengthening exercises for the foot and hip in patients with plantar fasciitis: a randomized controlled single-blind clinical trial. Man Ther. 2016. DOI · PubMed
11. Johannsen FE, Rydahl JP, Jacobsen AS, et al. Foot posture and ankle dorsiflexion as risk factors for developing Achilles tendinopathy and plantar fasciitis: a case-control study. Foot Ankle Int. 2024. DOI · PubMed
12. Wrobel JS, Fleischer AE, Crews RT, et al. A randomized controlled trial of custom foot orthoses for the treatment of plantar heel pain. J Am Podiatr Med Assoc. 2015. DOI · PubMed
13. Coheña-Jiménez M, Pabón-Carrasco M, Pérez Belloso AJ. Comparison between customised foot orthoses and insole combined with extracorporeal shock wave therapy in plantar fasciitis: a randomised controlled trial. Clin Rehabil. 2021. DOI · PubMed
14. Dunning J, Butts R, Henry N, et al. Electrical dry needling as an adjunct to exercise, manual therapy and ultrasound for plantar fasciitis: a multi-center randomized clinical trial. PLoS One. 2018. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)
15. Xu R, Wang Z, Ma T, et al. Effect of 3D printing individualized ankle-foot orthosis on plantar biomechanics and pain in patients with plantar fasciitis: a randomized controlled trial. Med Sci Monit. 2019. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)
16. Escalada Barrado J, Saiz Modol C, Llombart Blanco R. Medial gastrocnemius proximal fasciotomy in patients with chronic plantar fasciitis: a systematic review. Rev Esp Cir Ortop Traumatol. 2023. DOI · PubMed