כואב לי בגב כף הרגל — מה זה יכול להיות ומה בודקים
כמעט כל מה שנכתב על כאב בכף הרגל עוסק בפאשיה פלנטרית ובעקב — כלומר בצד התחתון. אם כואב לכם מלמעלה, באזור שהשרוכים לוחצים עליו, לא תמצאו שם את עצמכם. העמוד הזה מפרק את גב כף הרגל לגורמים האפשריים, ומראה איך מבדילים ביניהם לפי מה שמחמיר, מה מקל ומה נמוש. אם עדיין לא ברור לכם באיזה אזור בכף הרגל מדובר, התחילו ממפת הכאב בכף הרגל וחזרו לכאן.
בקצרה
- הדבר האחד שאסור לפספס הוא שבר מאמץ במסרק. בעבודה על 37 מטופלים (41 כפות רגליים, גיל ממוצע 52.7 ± 14.1) שהגיעו עם כאב ונפיחות באזור המסרק פחות משלושה חודשים ועם צילום רנטגן תקין, MRI מצא 13 שברים ב-12 מטופלים (Banal et al., 2009). צילום תקין בשבועות הראשונים לא שולל שבר מאמץ.
- ארתרוזיס של אמצע כף הרגל שכיחה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. בסקר אוכלוסייה בריטי של 5,109 משיבים מגיל 50, שכיחות ארתרוזיס סימפטומטית באמצע כף הרגל הייתה 12.0% (רווח סמך 95%: 10.9-13.2) (Thomas et al., 2015).
- וכשהיא מערבת גם את החלק הפנימי וגם את המרכזי — היא מתמקמת דווקא למעלה. באותה קבוצת מחקר, שילוב כזה (76 מתוך 879 כפות רגליים במחקר) היה קשור לכאב שממוקם בגב אמצע כף הרגל ביחס סיכויים של 2.54 (רווח סמך 95%: 1.45-4.45) (Arnold et al., 2019).
- הנעל היא חשודה אמיתית, לא תירוץ. בסקירה שיטתית של 18 מאמרים, בין 63% ל-72% מהמשתתפים נעלו נעליים שלא התאימו לרוחב או לאורך כף רגלם, והתאמה שגויה נקשרה לכאב ולעיוותי אצבעות (Buldt & Menz, 2018).
- שיגדון (גאוט) לא נשאר בבוהן. בסריקת CT דו-אנרגטי של כפות רגליים ב-55 מטופלים עם שיגדון קליני, משקעי אוראט נמצאו במפרקי המסרק-אצבע אצל כולם, אבל גם במפרקי הקרסול ואמצע כף הרגל אצל 96% ובגידים אצל 75% (Svensson et al., 2020).
למה דווקא גב כף הרגל כואב כל כך מהר?
כי שם אין כרית. בצד התחתון של כף הרגל יש שכבת שומן שמגנה על הרקמות מתחת; בגב כף הרגל הגידים המיישרים, עצמות המסרק, מפרקי הטרסוס והעצבים השטחיים יושבים ממש מתחת לעור. לכן לחץ חיצוני קטן, עומס חדש או תהליך במפרק עמוק מייצרים כאב באותה נקודה בדיוק — ומה שמבדיל ביניהם הוא לא המיקום אלא ההתנהגות.
זו הסיבה שעם אותה תלונה — "כואב לי בגב כף הרגל" — יכולים לצאת מהחדר שני אנשים עם שתי תוכניות טיפול הפוכות. אצל האחד מדובר בגירוי מכני שטחי שיירגע תוך ימים ברגע שמשנים את קשירת השרוך; אצל השני מדובר בעצם שנמצאת בתהליך של כשל מאמץ, ושם המשך ההליכה הרגילה הוא בדיוק מה שמחמיר.
בפרקטיקה, שלוש שאלות מצמצמות את הרשימה מהר יותר מכל בדיקה: האם הכאב קשור לדריכה או ללחיצה מבחוץ? האם הוא משתפר כשחולצים את הנעל? והאם הוא נבנה משבוע לשבוע, או שהוא נשאר אותו דבר? כל אחת מהתשובות מזיזה את המשקל לכיוון אחר — ואת זה נפרק עכשיו, גורם אחר גורם.
איך יודעים אם זה שבר מאמץ, ולא סתם עומס?
שבר מאמץ במסרק מתנהג לפי חוקיות ברורה: הוא קשור לדריכה ולא ללחיצה מבחוץ, הוא מופיע מוקדם יותר בכל פעילות מאשר בשבוע שעבר, הוא לעיתים מלווה בנפיחות מקומית, והוא רגיש לנגיעה בנקודה אחת על העצם. צילום רנטגן תקין בשבועות הראשונים אינו שולל אותו.
זו הנקודה הקלינית החשובה ביותר בעמוד הזה, ולכן כדאי להציג את הנתון המדויק. בעבודה צרפתית שכללה 37 מטופלים עם 41 כפות רגליים — כולם עם כאב ונפיחות מכאניים באזור המסרק, פחות משלושה חודשים, ועם צילום רנטגן תקין — MRI ייעודי מצא 13 שברים ב-12 מטופלים. החוקרים פתחו את המאמר במשפט ש"צילומים בדרך כלל תקינים בתחילת התסמינים". אולטרסאונד, שנבדק שם מול MRI כתקן הזהב, הראה רגישות 83% וסגוליות 76%, עם ערך ניבוי שלילי של 92% — כלומר הוא טוב יחסית לשלול, אבל ממצא חיובי בו לבדו הוא בסך הכול הסתברות של 59% (ערך ניבוי חיובי).
מי בסיכון? בסקירה על פציעות יתר ברצי מרחקים ארוכים מצוין ששברי מאמץ במסרק ובשוק הם מהאבחנות השכיחות בקבוצה הזו, שעד 50% מהרצים הקבועים מדווחים על יותר מפציעה אחת בשנה, ושעודף משקל ומספר הקילומטרים השבועי הם גורמי סיכון משמעותיים — בעוד שתפקידן של נעליים, מתיחות וביומכניקה פחות ברור. שימו לב לניואנס: זו אוכלוסייה של רצים, לא של אדם שהלך יותר מהרגיל בחופשה, ולכן המספרים לא מועברים אוטומטית.
מניסיון קליני, התבנית שמעוררת חשד אינה עוצמת הכאב אלא מגמת ההופעה: מי שאומר "בהתחלה כאב רק בסוף ההליכה, אחר כך באמצע, השבוע כבר מהצעד הראשון" מתאר פציעת עומס בעצם עד שיוכח אחרת. זו התרשמות קלינית, לא סף ממחקר — אבל היא מה שמכתיב הפניה לבירור רפואי ולא תוכנית תרגילים.
האם זה פשוט השרוכים או הנעל?
לעיתים קרובות כן, וזה הגורם הכי קל לבדוק: כאב שמתמקם בפס לאורך הגידים המיישרים, רגיש למגע גם בלי דריכה, מופיע אחרי נעל חדשה או קשירה הדוקה, ומשתחרר תוך דקות מרגע שמשחררים את החלק העליון של השרוך. אם זה מה שקורה — כנראה שמצאתם.
הנתון שמחזיק את הסעיף הזה ראוי לתשומת לב. בסקירה שיטתית של 18 מאמרים על התאמת נעליים, בין 63% ל-72% מהמשתתפים נעלו נעליים שלא התאימו לרוחב או לאורך כף רגלם, והתאמה שגויה נקשרה לכאב בכף הרגל ולהפרעות כמו עיוות אצבעות, יבלות וקשיות. בקבוצות מסוימות — ילדים עם תסמונת דאון, מבוגרים בגיל מתקדם ואנשים עם סוכרת — שיעור הנועלים נעל צרה מדי נע בין 46% ל-81%. הערה חשובה להגינות: הכאב שנמדד בסקירה היה בעיקר כאב כללי בכף הרגל בזמן נעילת נעליים, לצד עיוותי אצבעות ויבלות, והיא לא בדקה ישירות כאב בגידים המיישרים. הקשר הוא סביר מבחינה מכנית, אבל הוא לא נמדד ישירות על התלונה הזו.
ולגבי "דלקת בגידים המיישרים" כאבחנה: זו אבחנה שמשתמשים בה הרבה בקליניקה, אבל הראיות המחקריות עליה דלות. אין מחקרים גדולים שמכמתים את שכיחותה או משווים טיפולים עבורה, בניגוד לגיד אכילס או לפאשיה פלנטרית שנחקרו לעומק. לכן ההיגיון כאן הוא היגיון של הפחתת גירוי ובדיקה חוזרת — לא פרוטוקול מוכח. מי שאומר לכם אחרת מוכר ודאות שאין.
ומה אם זו ארתרוזיס של אמצע כף הרגל?
זו האפשרות שהכי מפספסים. ארתרוזיס באמצע כף הרגל נמצאה ב-12.0% מהאוכלוסייה מעל גיל 50 בסקר בריטי גדול (Thomas et al., 2015), והיא מתמקמת בדיוק בגב כף הרגל. הכאב שלה נבנה לאורך היום, מוחמר בעמידה ובהליכה ממושכת, ולעיתים מלווה בקשיחות אחרי ישיבה — ולא בפרץ חד אחרי אירוע אחד.
המספרים מגיעים ממחקר Clinical Assessment Study of the Foot: 5,109 משיבים בני 50 ומעלה שנרשמו בארבע מרפאות ראשוניות בבריטניה, שבו ארתרוזיס סימפטומטית של אמצע כף הרגל הוגדרה ככאב באזור בארבעת השבועות האחרונים יחד עם ממצא רנטגני באחד או יותר מארבעה מפרקים. השכיחות הייתה 12.0% (רווח סמך 95%: 10.9-13.2), גבוהה יותר בנשים, בגיל מעל 75 ובמעמדות תעסוקתיים מסוימים. גורמים שנקשרו לסיכון מוגבר: השמנה, פציעת כף רגל או קרסול בעבר, וכאב במפרקים נושאי משקל אחרים. נעלי עקב, אגב, לא נקשרו לסיכון — בניגוד למה שרבים מניחים.
למה זה רלוונטי למי שקורא את זה עכשיו? כי בעבודה נוספת מאותה קבוצה, שכללה 533 מבוגרים מגיל 50 עם כאב בכף הרגל (879 כפות רגליים), שילוב של ארתרוזיס בחלק הפנימי וגם בחלק המרכזי של אמצע כף הרגל היה קשור לכאב שממוקם בגב כף הרגל ביחס סיכויים של 2.54 (רווח סמך 95%: 1.45-4.45), לצד כף רגל שטוחה יותר וקשת נמוכה יותר. אותה עבודה מסייגת בכנות שהחוקרים התקשו לזהות "תת-סוגים" ברורים של המצב, ושכאשר רק חלק אחד מעורב כמעט אין סימנים קליניים שמבדילים. כלומר: המיקום מרמז, אבל לא מכריע.
ההיגיון הטיפולי הוא עומס מותאם ולא הימנעות — הסקה קלינית מעקרונות הטיפול בשחיקת מפרקים, לא ממצא של מחקר ייעודי לאמצע כף הרגל. בסקר הבריטי שהוזכר למעלה, בקרב המשתתפים שנמצאה אצלם ארתרוזיס סימפטומטית של אמצע כף הרגל, 46.2% פנו בשנה האחרונה לרופא משפחה בגלל כאב בכף הרגל, 47.9% לפודיאטר ורק 18.5% לפיזיותרפיה.
צריבה או נימול בין הבוהן לאצבע השנייה — זה עצב?
ייתכן. לחיצה על העצב הפרונאלי העמוק מתחת לרטינקולום המיישרים בקרסול מוכרת בספרות כ"תסמונת התעלה הטרסלית הקדמית". התיאור הקלאסי שלה הוא כאב שמקרין אל המרווח שבין הבוהן לאצבע השנייה בגב כף הרגל. התחושה היא צריבה, נימול או חשמל — לא כאב עמום.
שתי הסתייגויות ישרות. ראשית, זו תסמונת נדירה: כך היא מתוארת בפירוש בספרות המקצועית, ולכן היא לא ההסבר הראשון שצריך לחשוב עליו. שנית, תחושת נימול בגב כף הרגל יכולה להגיע ממקור גבוה בהרבה — שורש עצב בגב התחתון או לחיצה בקרסול. אם התלונה העיקרית היא העמוד על נימול או חוסר תחושה יותר מאשר כאב, הקריאה הנכונה היא נימול בכף הרגל, ולא עמוד על כאב מקומי.
מה שמבדיל בבדיקה: כאב עצבי לרוב לא משתנה באופן משמעותי בין דריכה לאי-דריכה, הוא כן משתנה עם תנוחת הקרסול, ולעיתים הוא מתעורר בדיוק כשהנעל לחוצה על האזור שבו העצב עובר. לחץ ממושך משרוך הדוק הוא מנגנון מוכר, וזה מקרה שבו שינוי פשוט בקשירה הוא גם בדיקה אבחנתית וגם טיפול.
יש לי גוש קטן שמופיע ונעלם — גנגליון?
סביר. גנגליון הוא הנגע ה"דמוי-גידול" השכיח ביותר בכף הרגל ובקרסול, והוא נוטה לשבת בדיוק בגב כף הרגל, מעל מפרק או מסלול גיד. הוא רך-קשיח, לא מחובר לעור, ולעיתים משנה גודל משבוע לשבוע. גוש שגדל בהתמדה, כואב במנוחה או קשה כמו עצם — הוא סיפור אחר, ודורש בירור.
בסדרה שסקרה 193 מקרים של גידולים ונגעים דמויי-גידול בכף הרגל ובקרסול שהוצגו בפני ועדת גידולים אורתופדית לאורך עשור, גנגליון היה הנגע דמוי-הגידול השכיח ביותר. מתוך 128 הגידולים ה"אמיתיים" באותה סדרה, 79.7% היו שפירים, 6.3% ביניים ו-14.0% ממאירים; המיקום השכיח ביותר היה קדמת כף הרגל (44%). בסדרה נפרדת של 105 מקרים באזור אחורי כף הרגל והקרסול, שיעור הממאירות הכולל היה 8.6%, והגיל הממוצע של המקרים הממאירים היה גבוה משמעותית מזה של השפירים (59.2 לעומת 40.8 שנים, p=0.001).
הסתייגות שחייבים לומר: שתי הסדרות האלה הן של מטופלים שכבר הופנו לוועדת גידולים. זו לא שכיחות באוכלוסייה הכללית, ובוודאי לא בקרב אנשים עם גוש קטן בגב כף הרגל שלא הפריע לאף אחד. המסקנה המעשית היא ההפך מבהלה: רוב הגושים באזור הזה שפירים — אבל גוש שגדל, מכאיב בלילה או מופיע יחד עם ירידה במשקל מצדיק הערכה רפואית ולא "נחכה ונראה".
התחיל בלילה, אדום וחם — יכול להיות שיגדון?
כן, וזה לא חייב להתחיל בבוהן. שיגדון (גאוט) קלאסית פורץ במפרק הבוהן הגדולה, אבל מחקר הדמיה מצא משקעי אוראט גם במפרקי הקרסול ואמצע כף הרגל אצל הרוב המוחלט של החולים שנסרקו (Svensson et al., 2020). פרץ לילי של כאב עז עם אדמומיות וחום מקומי, שמגיע לשיאו תוך שעות, אינו תמונה של עומס מכני ומצדיק בירור רפואי.
הנתון: במחקר שוודי שסרק כפות רגליים של 55 מטופלים עם שיגדון קליני ב-CT דו-אנרגטי, משקעי אוראט זוהו במפרקי המסרק-אצבע אצל כל המשתתפים, במפרקי הקרסול ואמצע כף הרגל אצל 96%, ובגידים אצל 75%. עומק המשקעים נקשר למשך המחלה (Spearman rho = 0.64, p<0.0001) ולנוכחות טופוסים (p=0.0005). שימו לב לאוכלוסייה: אלה מטופלים שכבר אובחנו עם שיגדון והופנו לסריקה — לא אנשים עם כאב בגב כף הרגל שמקורו לא ידוע. המספרים אומרים "כשיש שיגדון, אמצע כף הרגל כמעט תמיד מעורב", ולא "כאב באמצע כף הרגל הוא בדרך כלל שיגדון".
למה זה חשוב לפיזיותרפיה? כי זו אבחנה רפואית, לא פיזיותרפית, והיא מטופלת בתרופות. אם התמונה מתאימה, התפקיד שלנו הוא להפנות ולא להתחיל תרגילים. כאב שמלווה באדמומיות מתפשטת ובחום גוף מחייב שלילת זיהום, שזו סיטואציה דחופה עוד יותר.
ומה זה כמעט בוודאות לא?
זו לא פאשיה פלנטרית. הפאשיה הפלנטרית נמתחת לאורך הצד התחתון של כף הרגל, והתלונה האופיינית לה היא כאב בעקב מלמטה בצעד הראשון בבוקר. אם מה שכואב לכם הוא הצד העליון של כף הרגל, והנעל מחמירה אותו — האבחנה הנפוצה ביותר בעולם לכאב בכף הרגל פשוט לא רלוונטית לכם.
זה נשמע טריוויאלי, אבל בפועל זו הטעות השכיחה ביותר שאנשים עושים בחיפוש עצמאי: הם מגיעים לתוכן על "דורבן" ומנסים ליישם עליו מתיחות ופרוטוקולים שלא נוגעים לאזור הכואב שלהם בכלל. אם אתם מחפשים דווקא את הנושא ההוא, הוא נמצא בדורבן ברגל וכאב עקב פלנטרי; אם אתם לא בטוחים מה האזור, מפת הכאב בכף הרגל מצמצמת את זה בדקה.
הבחנה שנייה שכדאי לעשות: כאב שמקרין מהקרסול או מהשוק אל גב כף הרגל הוא לא בהכרח בעיה של כף הרגל. אם יש היסטוריה של נקע, תחושת חוסר יציבות או כאב שמשתנה עם תנועת הקרסול, התמונה השלמה נמצאת בכאבים בקרסול ובכף הרגל.
מה בודקים בקליניקה, ומה מצדיק דימות?
הבדיקה מתחילה בשאלות שמפרידות עומס מלחץ חיצוני ומתהליך דלקתי, וממשיכה למישוש ממוקד: האם הרגישות יושבת על העצם, על מסלול הגיד, על קו המפרק או על נקודת מעבר העצב. אחרי חבלה חדה, כללי החלטה מקובלים מכוונים מתי בכלל צריך צילום — והם טובים בעיקר לשלול, לא לאשר.
| מה מחמיר | מה מקל | לאן זה מכוון |
|---|---|---|
| דריכה והליכה; מופיע מוקדם יותר בכל פעילות משבוע לשבוע | הפסקה מוחלטת מהפעילות; לא משתנה מהורדת הנעל | חשד לשבר מאמץ — בירור רפואי, לא תרגילים |
| לחיצת שרוך או נעל; רגיש למגע גם בישיבה | שחרור השרוך העליון, נעל רחבה יותר — תוך דקות | גירוי מכני שטחי של הגידים המיישרים |
| עמידה והליכה ממושכת; נבנה לאורך היום | ישיבה, הורדת עומס מצטבר | ארתרוזיס של אמצע כף הרגל |
| תנוחת קרסול מסוימת, לחץ על נקודת מעבר העצב | שינוי קשירה ותנוחה; לא תלוי בעומס | מקור עצבי — מקומי או גבוה יותר |
| התחיל בלילה, שיא תוך שעות, אדום וחם | לא מגיב למנוחה בצורה אופיינית | חשד לשיגדון או לזיהום — פנייה רפואית |
| גוש שמשנה גודל, לא כואב בהכרח | — | גנגליון; אם גדל בהתמדה — בירור |
לגבי דימות אחרי חבלה: מטה-אנליזה של 15 מחקרים ו-8,560 מבוגרים מ-13 מדינות מצאה שכלל אוטווה לקרסול, שמיושם במיון אחרי חבלה חדה, הוא בעל רגישות 0.91 (רווח סמך 95%: 0.89-0.92) אך סגוליות 0.25 בלבד (0.24-0.26). במילים פשוטות: הוא כלי מצוין לשלילה של שבר, וכלי גרוע לאישור — ולכן הוא חוסך צילומים מיותרים אבל לא מחליף שיקול דעת. מטה-אנליזה נוספת שהשוותה שישה כללי החלטה שונים מצאה שכללי אוטווה לקרסול ולכף הרגל הם המדויקים ביותר לשלילת שבר, עם יחס סבירות שלילי של 0.12 ו-0.14 בהתאמה.
ומקרה מיוחד שראוי להזכיר: פציעת ליספרנק "עדינה" — פגיעה ברצועות של אמצע כף הרגל אחרי מעידה, נפילה או פיתול שנראים תמימים. היא מייצרת כאב ונפיחות בגב אמצע כף הרגל ועלולה לא להיראות בצילום רגיל. בעבודה שהשוותה MRI לממצאים בניתוח ב-21 כפות רגליים של 20 מטופלים (גיל ממוצע 33.6), MRI סיווג נכון 19 מתוך 21 המקרים, והמנבא החזק ביותר לאי-יציבות היה קרע ברצועה הפלנטרית בין הקוניפורם הראשון לבסיסי המסרק השני והשלישי (רגישות 94%, סגוליות 75%). זו סדרה קטנה מאוד, ולכן המסקנה איננה "כל אחד צריך MRI" אלא: אי-יכולת לדרוך אחרי חבלה, נפיחות מפושטת בגב אמצע כף הרגל או שטף דם בכף הרגל — מצדיקים בירור ולא המתנה.
כשזה כן עומס — איך עולים בחזרה בלי לחזור לאותו מקום?
בפציעות עומס של עצם, הכלל אינו מנוחה מוחלטת ואינו "להמשיך דרך הכאב", אלא הפחתת עומס זמנית ואחריה עלייה מדורגת ומנוטרת, עד רמת ההליכה, העמידה או הריצה שהייתה לכם לפני הכאב. הספרות המקצועית מדגישה שרוב פציעות העומס מחלימות היטב עם התאמת עומס — אבל שיעור ההישנות הגבוה מלמד שאם לא מטפלים בגורם, זה חוזר.
בסקירה קלינית מקיפה שפורסמה ב-JOSPT ומיועדת לרצי מרחקים ארוכים מתוארת פציעת עומס עצם כרצף: מתגובת עומס, דרך שבר מאמץ, ועד שבר מלא. מנגנון הבסיס הוא הפרה של האיזון בין הצטברות נזק מיקרוסקופי לבין פינויו. הכותבים מדגישים שהחלק שניתן להשפיע עליו הוא העומס המוטל על העצם — דרך תכנון תוכנית האימון, הפחתת כוחות ההלימה, והגברת הכוח והסיבולת של השרירים המקומיים (לשברי מסרק: שרירי כף הרגל הפנימיים). שוב, אוכלוסיית היעד שם היא רצים; ההיגיון עובר, המספרים לא.
מה שזה אומר בפועל בקליניקה: קודם מורידים את מה שמייצר את העומס המזיק, במקביל בונים כוח בכף הרגל ובשוק, ואז מעלים בהדרגה גם את המרחק וגם את העצימות — לא את שניהם באותו שבוע. קצב העלייה נקבע לפי התגובה בעשרים וארבע השעות שאחרי, ולא לפי לוח זמנים שנקבע מראש. זו אמת מידה קלינית, לא סף ממחקר, והיא הסיבה שתוכנית טובה נבדקת מחדש כל כמה שבועות במקום להימסר כדף אחד.
ומה אם לא משתפר? אם אחרי מספר שבועות של התאמת עומס מסודרת התמונה לא זזה, זה לא סימן להתאמץ יותר — זה סימן שהאבחנה צריכה להיבדק מחדש. שבר מאמץ שלא אובחן, מפרק ארתרוטי שמגיב פחות טוב, או מקור עצבי הם שלושת ההסברים השכיחים לתוכנית שלא מתקדמת.
| מה מצדיק בירור רפואי | מה הנתון אומר | מקור |
|---|---|---|
| כאב באזור המסרק עם נפיחות וצילום תקין | MRI מצא 13 שברים ב-12 מתוך 37 מטופלים שכולם הגיעו עם צילום תקין | Banal 2009 |
| אחרי חבלה חדה בקרסול או בכף הרגל | כלל אוטווה — רגישות 0.91 (0.89-0.92), סגוליות 0.25 (0.24-0.26); טוב לשלול, לא לאשר | Gomes 2022 (15 מחקרים, 8,560 מבוגרים) |
| נפיחות בגב אמצע כף הרגל אחרי פיתול "תמים" | MRI סיווג נכון 19 מתוך 21 מקרי ליספרנק עדינה; קרע ברצועה הפלנטרית — רגישות 94% | Raikin 2009 (n=20 מטופלים) |
| פרץ לילי עם אדמומיות וחום מקומי | בשיגדון קליני, משקעי אוראט באמצע כף הרגל ובקרסול אצל 96% מהמטופלים | Svensson 2020 (n=55 מאובחנים) |
| גוש שגדל בהתמדה או כואב במנוחה | מתוך 128 גידולים בסדרת ועדת גידולים, 14.0% היו ממאירים; גיל ממוצע במקרים ממאירים 59.2 מול 40.8 בשפירים בסדרה נפרדת | Yıldırım 2025 · Scheele 2024 |
דגלים אדומים — פנייה רפואית, לא פיזיותרפיה: אי-יכולת לדרוך על הרגל אחרי חבלה · כאב לילי שמתגבר משבוע לשבוע או מעיר משינה · אדמומיות מתפשטת עם חום גוף או צמרמורת · פצע או כיב בכף הרגל אצל אדם עם סוכרת · נפיחות פתאומית של כף הרגל והשוק עם רגישות · גוש שגדל בהתמדה, כואב במנוחה או מלווה בירידה לא מוסברת במשקל · כאב שהתחיל בלילה והגיע לשיא תוך שעות עם אדמומיות וחום מקומי. במצבים האלה לא מתחילים תרגילים ולא ממתינים לפגישה הבאה.
שאלות נפוצות
הצילום שלי תקין — אז זה בטוח לא שבר?
לא בהכרח. בעבודה על 37 מטופלים עם כאב ונפיחות באזור המסרק פחות משלושה חודשים ועם צילום רנטגן תקין, MRI מצא 13 שברים ב-12 מהם (Banal et al., 2009). מחברי המאמר פתחו בכך שצילומים "בדרך כלל תקינים בתחילת התסמינים". אם התבנית מתאימה לשבר מאמץ — כאב שקשור לדריכה ומופיע מוקדם יותר בכל פעילות — צילום תקין לא סוגר את הנושא.
כואב לי בגב כף הרגל רק כשאני נועל נעל מסוימת. זה מספיק כדי להסביר?
לעיתים קרובות כן, וזה אחד הדברים הבודדים שאפשר לבדוק בבית. בסקירה של 18 מאמרים (חיפוש שיטתי וסיכום נרטיבי), 63% עד 72% מהמשתתפים נעלו נעליים שלא התאימו ברוחב או באורך, והתאמה שגויה נקשרה לכאב ולעיוותי אצבעות (Buldt and Menz, 2018). הכאב שנמדד שם היה בעיקר כאב כללי בכף הרגל בזמן נעילת נעליים; כאב בגב כף הרגל לא נמדד שם בנפרד. אם שחרור החלק העליון של השרוך מוריד את הכאב תוך דקות, והתמונה חוזרת על עצמה בכל פעם — מצאתם את החשוד הראשון.
אני בן 55 וכואב לי מלמעלה כבר חודשים. אמרו לי שזה "שחיקה" — מה זה אומר?
אם הכוונה היא לשחיקה במפרקי אמצע כף הרגל (ארתרוזיס), זה מצב שכיח: בסקר בריטי של 5,109 משיבים בני 50 ומעלה, ארתרוזיס סימפטומטית של אמצע כף הרגל נמצאה אצל 12.0% (רווח סמך 95%: 10.9-13.2) (Thomas et al., 2015). במחקר נוסף על 533 מבוגרים מגיל 50 עם כאב בכף הרגל, מעורבות של החלק הפנימי וגם של המרכזי נקשרה לכאב שממוקם בגב אמצע כף הרגל ביחס סיכויים של 2.54 (רווח סמך 95%: 1.45-4.45) (Arnold et al., 2019). לפי עקרונות הטיפול בשחיקת מפרקים, זה מצב שמנוהל בעומס מדורג ובהתאמות, ולא מצב שדורש הימנעות מהליכה.
יש לי גוש רך בגב כף הרגל שמשנה גודל. צריך לדאוג?
בדרך כלל לא. בסדרה של 193 מקרים בכף הרגל ובקרסול, גנגליון היה הנגע דמוי-הגידול השכיח ביותר, ומתוך 128 הגידולים ה"אמיתיים" באותה סדרה 79.7% היו שפירים (Yıldırım et al., 2025). אבל שימו לב שמדובר במטופלים שכבר הופנו לוועדת גידולים, ולכן זו אינה שכיחות באוכלוסייה. גוש שגדל בהתמדה, כואב במנוחה או קשה כמו עצם — מצדיק בירור רפואי.
זה יכול להיות פאשיה פלנטרית שמקרינה למעלה?
כמעט בוודאות לא. הפאשיה הפלנטרית נמצאת בצד התחתון של כף הרגל והתסמין האופייני לה הוא כאב בעקב מלמטה, חזק במיוחד בצעד הראשון בבוקר. כאב בגב כף הרגל הוא אזור אחר עם רשימת חשודים אחרת לגמרי. אם אתם לא בטוחים איזה אזור כואב לכם, מפת הכאב בכף הרגל מצמצמת את זה מהר.
סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)
נושא: כאב בגב כף הרגל (dorsal foot pain) במבוגרים 30-65 — אבחנה מבדלת, סימני אזהרה ומה בודקים.
שבר מאמץ במסרק: צילום רנטגן תקין בתחילת התסמינים אינו שולל. ב-37 מטופלים (41 כפות רגליים, גיל ממוצע 52.7 ± 14.1) עם כאב ונפיחות מטטרסלית <3 חודשים וצילום תקין, MRI מצא 13 שברים ב-12 מטופלים; אולטרסאונד מול MRI: רגישות 83%, סגוליות 76%, PPV 59%, NPV 92% (Banal 2009).
ארתרוזיס של אמצע כף הרגל: שכיחות סימפטומטית 12.0% (95%CI 10.9-13.2) בבני 50+ בבריטניה, n=5,109 משיבים (Thomas 2015). מעורבות משולבת פנימית+מרכזית קשורה לכאב בגב אמצע כף הרגל, OR 2.54 (95%CI 1.45-4.45), n=533 מבוגרים / 879 כפות רגליים (Arnold 2019).
נעליים: 63%-72% מהמשתתפים ב-18 מחקרים נעלו נעל שאינה מתאימה ברוחב או באורך; הקשר שנמדד הוא לכאב כללי בכף הרגל בזמן נעילת נעליים ולעיוותי אצבעות, לא ישירות לגידים המיישרים (Buldt & Menz 2018).
עצב: תסמונת התעלה הטרסלית הקדמית = לחיצת העצב הפרונאלי העמוק מתחת לרטינקולום המיישרים; מתוארת כנדירה; הקרנה אופיינית למרווח הראשון בגב כף הרגל (Ferkel 2015; Lui 2014).
שיגדון: ב-DECT של 55 מטופלים עם שיגדון קליני — משקעי אוראט במפרקי MTP אצל 100%, קרסול/אמצע כף הרגל 96%, גידים 75% (Svensson 2020). אוכלוסייה: מאובחנים, לא כאב בלתי מוסבר.
גנגליון: הנגע דמוי-הגידול השכיח ביותר בכף רגל/קרסול; מתוך 128 גידולים בסדרה, 79.7% שפירים, 14.0% ממאירים (Yıldırım 2025, n=193, ועדת גידולים). שיעור ממאירות 8.6% בסדרה נפרדת של 105 מקרים באחורי כף הרגל והקרסול; גיל ממוצע במקרים ממאירים 59.2 מול 40.8 בשפירים, p=0.001 (Scheele 2024).
דימות אחרי חבלה: כלל אוטווה לקרסול — רגישות 0.91 (0.89-0.92), סגוליות 0.25 (0.24-0.26); 15 מחקרים, 8,560 מבוגרים (Gomes 2022). כללי אוטווה לקרסול ולכף הרגל הם המדויקים ביותר לשלילת שבר, יחס סבירות שלילי 0.12 ו-0.14 (Barelds 2017).
ליספרנק עדינה: MRI סיווג נכון 19/21 מקרים; קרע ברצועה הפלנטרית C1-M2M3 — רגישות 94%, סגוליות 75% (Raikin 2009, n=20 מטופלים).
עומס מדורג: פציעת עומס עצם היא רצף מתגובת עומס לשבר מלא; המשתנה בר-השפעה הוא העומס — תכנון אימון, הפחתת כוחות הלימה, חיזוק שרירי כף הרגל הפנימיים לשברי מסרק; שיעור הישנות גבוה (Warden 2014, אוכלוסיית רצי מרחקים).
דגלים אדומים: אי-יכולת לדרוך אחרי חבלה · כאב לילי מתגבר · אדמומיות מתפשטת עם חום · פצע ברגל של אדם עם סוכרת · גוש שגדל בהתמדה.
לא רלוונטי לאזור הזה: פאשיה פלנטרית ודורבן — כאב בצד התחתון של כף הרגל.
קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9 תל אביב, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163), 11 שנים בבית רבקה מתוכן מעל 5 באורתופדיה. הקליניקה אינה מספקת מדרסים בהתאמה אישית, גלי הלם, הזרקות או שירותי הדמיה — מה שהיא עושה הוא בדיקה קלינית, טיפול ידני ועומס מדורג 1:1, ולפי הצורך TECAR, דיקור יבש, NMES וקינזיוטייפ.
מקורות מדעיים
כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID, כולל אלה שמגבילים את המסקנות — למשל הסתייגות אוכלוסיית המחקר בשיגדון ובגנגליון.
- Banal F, Gandjbakhch F, Foltz V, et al. Sensitivity and specificity of ultrasonography in early diagnosis of metatarsal bone stress fractures: a pilot study of 37 patients. J Rheumatol. 2009;36(8):1715-9. PubMed · DOI
- Thomas MJ, Peat G, Rathod T, et al. The epidemiology of symptomatic midfoot osteoarthritis in community-dwelling older adults: cross-sectional findings from the Clinical Assessment Study of the Foot. Arthritis Res Ther. 2015;17(1):178. PubMed · DOI
- Arnold JB, Marshall M, Thomas MJ, et al. Midfoot osteoarthritis: potential phenotypes and their associations with demographic, symptomatic and clinical characteristics. Osteoarthritis Cartilage. 2019;27(4):659-666. PubMed · DOI
- Buldt AK, Menz HB. Incorrectly fitted footwear, foot pain and foot disorders: a systematic search and narrative review of the literature. J Foot Ankle Res. 2018;11:43. PubMed · DOI
- Ferkel E, Davis WH, Ellington JK. Entrapment neuropathies of the foot and ankle. Clin Sports Med. 2015;34(4):791-801. PubMed · DOI
- Lui TH. Endoscopic anterior tarsal tunnel release: a case report. J Foot Ankle Surg. 2014;53(2):186-8. PubMed · DOI
- Svensson E, Aurell Y, Jacobsson LTH, et al. Dual energy CT findings in gout with rapid kilovoltage-switching source with gemstone scintillator detector. BMC Rheumatol. 2020;4:7. PubMed · DOI
- Yıldırım S, Çiftdemir M, Salih O, et al. Retrospective clinicopathological analysis of 193 cases of bone and soft tissue tumors in the foot and ankle. Acta Orthop Traumatol Turc. 2025;59(6):485-492. PubMed · DOI
- Scheele C, Harrasser N, Beischl S, et al. Distribution patterns of benign and malignant bone and soft tissue tumors and tumor-like lesions in the hindfoot and ankle: a 12.5-year analysis. In Vivo. 2024;38(5):2383-2389. PubMed · DOI
- Gomes YE, Chau M, Banwell HA, Causby RS. Diagnostic accuracy of the Ottawa ankle rule to exclude fractures in acute ankle injuries in adults: a systematic review and meta-analysis. BMC Musculoskelet Disord. 2022;23(1):885. PubMed · DOI
- Barelds I, Krijnen WP, van de Leur JP, et al. Diagnostic accuracy of clinical decision rules to exclude fractures in acute ankle injuries: systematic review and meta-analysis. J Emerg Med. 2017;53(3):353-368. PubMed · DOI
- Raikin SM, Elias I, Dheer S, et al. Prediction of midfoot instability in the subtle Lisfranc injury. Comparison of magnetic resonance imaging with intraoperative findings. J Bone Joint Surg Am. 2009;91(4):892-9. PubMed · DOI
- Warden SJ, Davis IS, Fredericson M. Management and prevention of bone stress injuries in long-distance runners. J Orthop Sports Phys Ther. 2014;44(10):749-65. PubMed · DOI
- Tschopp M, Brunner F. [Diseases and overuse injuries of the lower extremities in long distance runners]. Z Rheumatol. 2017;76(5):443-450. PubMed · DOI
מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · 11 שנים במרכז השיקום בית רבקה, מתוכן מעל 5 שנים במחלקה האורתופדית · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה קלינית אישית. אין כאן אבחנה מרחוק ואין המלצה על תרופות — חשד לשבר, לשיגדון או לזיהום מחייב פנייה לרופא.
עדכון אחרון: 2026-10-13.
מצבים נלווים שאנו מטפלים בהם
כואב לכם מלמעלה ואף אחד לא הצליח להגיד למה? הערכה 1:1 של 50-60 דקות מפרידה בין לחץ חיצוני, עומס על העצם, מפרק ומקור עצבי — ומסיימת עם תוכנית עומס מדורגת, או עם הפניה מסודרת לבירור רפואי אם זה מה שנדרש. ללא צורך בהפניה.
קביעת הערכה — ₪480יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222