כאב במרפק בלילה — למה זה מעיר אותי?

למה המרפק כואב דווקא בלילה ולא כשאני עובד?

כאב שמופיע בלילה ולא רק בעומס מרמז על אחת משתיים: רגישות מרכזית שמתגברת כשמנגנוני הקשב של המוח עסוקים פחות בגירויים אחרים, או לחץ מכני ישיר על עצב — שבמרפק מחמיר בפלקסיה ממושכת של שינה.

כשהמרפק כואב רק בזמן עבודה — בזמן שמחזיקים כלי, עושים תנועות מסביב, או מרימים — הדפוס ברור: מדובר בגיד שמגיב לעומס. אבל כשהכאב מעיר בלילה, הוא מספר משהו אחר. הוא אומר שהמערכת לא "מתאוששת" בזמן המנוחה, אלא ממשיכה לשדר.

שני מנגנונים פיזיולוגיים שונים יכולים להסביר זאת — ולכן חשוב להבדיל ביניהם כבר בשלב המוקדם, לפני שמחליטים מה לעשות.

מנגנון 1: טנדינופתיה לטרלית חמורה

בטנדינופתיה לטרלית (שנקראת בעממית "מרפק טניס"), הכאב נובע משינויים בגיד של שרירי מרחיבי פרק כף היד — בעיקר ה-ECRB (extensor carpi radialis brevis) — בנקודת ההחתמה שלו על האפיקונדיל הלטרלי. בשלבים מוקדמים, הכאב מופיע בעומס בלבד. אבל כאשר הרגישות של הגיד והסביבה שלו מתגברת לאורך זמן — תהליך שמחקרים מכנים "sensitization" — הסף לכאב יורד גם ללא עומס.

בלילה, מנגנוני העיכוב היורדים של כאב פחות פעילים. זה ידוע מהפיזיולוגיה של השינה — הקורטקס הפרה-פרונטלי, שעוזר ל"סנן" גירויים, פחות עסוק. כתוצאה מכך, גיד שרגיש יכול לשדר בצורה בולטת יותר גם ללא מגע, תנועה, או עומס.

מנגנון 2: תסמונת תעלת המרפק (לחץ על עצב אולנרי)

זהו המקור השכיח יותר לכאב נוקטורנלי שמעיר משינה. תסמונת תעלת המרפק (cubital tunnel syndrome) היא הכלא השכיח השני בסדר שכיחות של תסמונות לחץ על עצב בגוף — אחרי תסמונת התעלה הקרפלית (Anderson et al., 2022).

העצב האולנרי עובר בתעלה צרה בצד הפנימי של המרפק. כשהמרפק כפוף (פלקסיה) — תנוחה שכמעט כולנו נוטים אליה בשינה — התעלה מתצרת, העצב נמתח, ולחץ על העצב עולה. הצורה האנטומית של הנתיב של עצב זה סביב המרפק הופכת אותו לפגיע במיוחד לכיפוף ממושך (Cutts, 2007; Anderson et al., 2022).

התוצאה: נימול, עקצוץ, כאב, ולעיתים "ידיים רדומות" — שמובילים להתעוררות בלילה.

איך יודע/ת שמדובר בעצב ולא בגיד?

הסימן המבדיל החד ביותר הוא נימול. כאב בגיד (טנדינופתיה לטרלית) לא גורם לנימול באצבעות. כאב מהעצב האולנרי כמעט תמיד מלווה בנימול או עקצוץ ספציפי בטבעת ובאצבע הקטנה — ולעיתים בחצי הפנימי של אמת היד.

להלן טבלת הבחנה קלינית שמסכמת את ההבדלים המרכזיים:

מאפיין	טנדינופתיה לטרלית (מרפק טניס)	תסמונת תעלת המרפק (עצב אולנרי)
מיקום כאב	צד חיצוני (לטרלי) של המרפק	צד פנימי (מדיאלי) של המרפק, לפעמים בכל האמה
נימול/עקצוץ	לא נפוץ	כן — טבעת ואצבע קטנה בעיקר
מה מחמיר בלילה	שינה בצד כואב, רגישות מוגברת	פלקסיה ממושכת של המרפק בשינה
כאב בעומס	כן — הארכת פרק כף היד, אחיזה	לפעמים — כיפוף ממושך של המרפק
דגל אדום	כאב קבוע ללא עומס, שנים ללא שיפור	חולשת אחיזה, ניוון שרירי היד (First Dorsal Interosseous)

חשוב לדעת: שני המצבים יכולים להתקיים ביחד. פיזיותרפיסט קליני יבדוק את שניהם בהערכה ראשונה.

מה גורם לתסמונת תעלת המרפק שמתבטאת בלילה?

הגורמים הנפוצים הם: שינה עם המרפק כפוף מתחת לגוף, עבודה ממושכת עם המרפק כפוף על שולחן, חבלות ישנות, ושימוש חוזרני בתנועות כיפוף/יישור. תסמונת תעלת המרפק פוגעת בכ-5.9% מהאוכלוסייה הכללית ומאובחנת פחות ממה שהיא נפוצה (Anderson et al., 2022).

הגורמים המרכזיים לתסמונת תעלת המרפק כוללים:

• תנוחות לחץ ממושכות: עבודה עם תמיכת המרפק על שולחן, שינה עם המרפק מכופף מתחת לגוף, שיחות טלפון ממושכות.
• שינה עם מרפק כפוף: תנוחת שינה עם הזרועות מכופלות גורמת לפלקסיה ממושכת. בכיפוף ממושך, הלחץ בתעלת המרפק עולה משמעותית ומותח את העצב האולנרי (Anderson et al., 2022).
• טראומה ישנה: שברים ישנים באזור, ניתוחים קודמים, או חבלות שגרמו לשינוי בפיזיואנטומיה של האזור.
• עבודה ידנית חוזרת: לאנשים בעבודות ידניות (נגרות, אלחוט, שרברבות, אנשי מחשב) — לחץ חוזרני על צד המרפק הפנימי.
• מצבים רפואיים נוספים: סוכרת, תת-פעילות בלוטת התריס, ו-RA (ארתריט ראומטואידי) יכולים להגדיל את הפגיעות של עצבים לדחיסה (Cutts, 2007).

מה גורם לטנדינופתיה לטרלית להפוך לכאב נוקטורנלי?

כאב מרפק טניס שמגיע ללילה מרמז שהעומס הכולל על הגיד עלה על יכולת ההתאוששות שלו לאורך זמן. זה לא בהכרח אומר שהמצב "חמור" — אלא שמנגנון הרגישות הצטבר ועכשיו מגיב גם ללא גירוי חיצוני.

טנדינופתיה לטרלית (lateral epicondylalgia) היא מצב שכיח מאוד: שכיחות של 1-3% באוכלוסייה הכללית, עם שיא בגיל 40-60, ופוגעת מעט יותר בנשים לפי חלק מהמחקרים (Shiri & Viikari-Juntura, 2011). בניגוד למה שרבים חושבים, מחקרים הראו שרוב האנשים (כ-89%) משתפרים תוך שנה גם ללא טיפול אקטיבי, עם חצי-חיים של שיפור של כ-2.5 עד 3 חודשים (Ikonen et al., 2022).

אבל כאב שמגיע לשינה הוא תמרור אחר. הוא מרמז על:

• עומס מצטבר: הגיד לא מספיק להתאושש בין יום ליום. הגיד נמצא בסף רגישות גבוה שמשמר עצמו.
• רגישות מרכזית: שלב שבו מנגנוני הכאב המרכזיים מגבירים את העיבוד של הגירויים מהגיד — גם כשהעצימות של הגירוי עצמו נמוכה (Coombes, Bisset & Vicenzino, 2015).
• ניהול עומס לא מיטבי: ייתכן שהעבודה, הספורט, או הפעילות היומית לא הותאמו לצרכי הגיד — גם אם כמות הפעילות ירדה.

חשוב לזכור: טנדינופתיה לטרלית בשלב כזה אינה מסוכנת, אבל היא מדמה תמונה שמגיבה לניהול עומס מובנה — לא רק מנוחה.

מה קורה אם לא מטפלים בכאב נוקטורנלי במרפק?

בטנדינופתיה לטרלית, אי-טיפול ממושך נוטה לפגוע באיכות החיים ובתפקוד היומי, ועלול להוביל לדפוס של הימנעות שמחמיר בטווח הארוך. בתסמונת תעלת המרפק שלא מטופלת, ייתכן נזק עצבי קבוע אם הלחץ על העצב נמשך זמן רב.

ההמשכים האפשריים של כל אחד מהמצבים:

אם מדובר בטנדינופתיה לטרלית

כאמור, הפרוגנוזה הטבעית טובה לרוב האנשים. אבל כאב שמגיע ללילה מצביע על מצב שכבר חורג מהדפוס הרגיל. מחקר של Ikonen et al. (2022) הראה שמשך הסימפטומים לפני הכניסה למחקר לא ניבא את מהלך ההחלמה — כלומר, שנה של כאב לא אומרת שהשנה הבאה תהיה קשה יותר — אבל גם לא אומרת שהשנה הבאה תהיה קלה יותר. ההשאלה: כאב שלא מנוהל גורם לאנשים להפסיק לעשות דברים שהם אוהבים, ולהיכנס לדפוסי הימנעות שמחמירים את החוויה הכוללת.

אם מדובר בתסמונת תעלת המרפק

כאן מרחב הזמן חשוב יותר. לפי Cutts (2007) ו-Andrews et al. (2018), תסמונת קלה עד בינונית מגיבה טוב לטיפול שמרני — שמירה על מרפק ישר, הסרת גורמי לחץ, ולפעמים סד לילה. אבל כשהלחץ נמשך זמן ממושך ללא כל התערבות, ייתכן נזק מיאלין ואקסון שעלול לגרום לחולשת יד קבועה ולניוון שריר. ברגע שמגיעים לשלב הזה, הפרוגנוזה פחות טובה — גם לאחר ניתוח.

מה אפשר לעשות הלילה כדי לישון טוב יותר?

הצעד המיידי והבטוח ביותר בשני המצבים הוא הפחתת הפלקסיה של המרפק בשינה. לחבוש מגבת מגולגלת סביב המרפק, לשמור על מרפק פחות כפוף, ולהימנע משינה על הזרוע — מפחיתים לחץ על העצב ומאפשרים שינה טובה יותר. זה אינו טיפול בבעיה, אלא ניהול תסמינים בטוח לטווח קצר.

צעדים מיידיים בטוחים (גם לפני הערכה קלינית):

• שמירה על מרפק פחות כפוף בשינה: גלגלו מגבת ושכבו אותה על שורש כף היד ואמצע הזרוע כדי למנוע כיפוף מעל 90 מעלות. זהו שיטה ידועה ומוזכרת בספרות לתסמונת תעלת המרפק (Anderson et al., 2022).
• הימנעות משינה על הזרוע: לחץ ישיר על האזור הפנימי של המרפק מחמיר לחץ על עצב.
• הפחתת עומס יומי זמנית: אם ביום שלפני כאב לילי חזק עשיתם פעילות גופנית אינטנסיבית יותר או עבודה ידנית — בחנו קשר זה. לא כל הפחתת עומס צריכה להיות דרסטית.
• הישארות בתנועה: בטנדינופתיה, מנוחה מוחלטת אינה עוזרת ואף עלולה להאריך את ההתאוששות. תנועה עדינה ומאומצת בטווח שנסבל עדיפה על אימוביליזציה.

מה עושה פיזיותרפיסט בביקור ראשון לכאב מרפק נוקטורנלי?

הביקור הראשון כולל הערכה קלינית שמטרתה לזהות את מקור הכאב — גיד או עצב — ולהבין את רמת הרגישות הנוכחית. על סמך זה, הפיזיותרפיסט מתאים תוכנית עומס ספציפית שמתחשבת בשינה, בעבודה, ובפעילות.

בביקור ראשון ב-Recovery TLV, הפיזיותרפיסט:

1. בודק את מיקום הרגישות המדויק (האפיקונדיל הלטרלי? הצד הפנימי? נקודות לאורך העצב?).
2. מבצע בדיקות נוירולוגיות — בדיקת סנסציה בטבעת ובאצבע הקטנה, בדיקת כוח אחיזה, Tinel sign על תעלת המרפק, flexion-compression test.
3. מעריך את טווח התנועה, כוח שרירי מרחיבי פרק כף היד, וביצועי אחיזה.
4. שואל על הדפוס הנוקטורנלי: מה מעיר? באיזה שעה? האם יש נימול? כמה זמן לאחר ההתעוררות הכאב חולף?
5. מסביר בדיוק מה קורה — ומה ניתן לעשות.

האם ניתן לטפל בשני המצבים בפיזיותרפיה?

כן. גם טנדינופתיה לטרלית וגם תסמונת תעלת המרפק בשלבים קל-בינוני מגיבות לטיפול שמרני. בטנדינופתיה, עומס מדורג של גיד הוא הגישה המובססת ביותר. בתסמונת תעלת המרפק, שמירה על מרפק ישר, הפחתת לחץ מכני, ותרגילי החלקת עצב הם הבסיס לפני שקולים ניתוחיים.

טנדינופתיה לטרלית — מה עובד?

סקירה שיטתית של Landesa-Piñeiro & Leirós-Rodríguez (2022) קובעת שטיפול ידני ואימון כוח אקסצנטרי הם שיטות הפיזיותרפיה עם ההוכחות הטובות ביותר לטנדינופתיה לטרלית, עם יחס עלות-תועלת מיטבי. מטא-אנליזה של Weber et al. (2015) הוסיפה שגם כשמשווים טיפול פיזיותרפי לפלצבו, הטיפול עצמו נותן הישגים קליניים משמעותיים.

מחקר Kim et al. (2021) — מטא-אנליזה של 58 ניסויים אקראיים מבוקרים — מצא שפיזיותרפיה ואלקטרופיזיותרפיה שיפרו כאב ותפקוד בהשוואה לפלצבו, בעוד הזרקות לא הראו שיפור בשום מדד תוצאה. המסקנה: כשמנהלים טנדינופתיה לטרלית, פיזיותרפיה צריכה להיות הצעד הראשון.

Coombes, Bisset & Vicenzino (2015) מציעים אלגוריתם שמדגיש שלא כל המטופלים זהים: גורמים כמו כאב בצוואר, קרעים בגיד, ורגישות מרכזית — יכולים לשנות את הגישה. לכן אין "פרוטוקול גנרי" שמתאים לכולם.

הערה לגבי גלי הלם (ESWT): ספרות קיימת מציגה תוצאות מעורבות. Bonczar et al. (2023) דיווחו באמברלה-ריוויו שגלי הלם לא הוכיחו יעילות עקבית כטיפול עצמאי. Landesa-Piñeiro & Leirós-Rodríguez (2022) ציינו שהוספתם כאמצעי משלים יכולה לסייע, אך מגדילה עלות. Recovery TLV לא מציעה גלי הלם — לא בגלל שהם לא מוכחים, אלא כי הגישה המרכזית מבוססת על טיפול ידני ועומס מדורג.

תסמונת תעלת המרפק — מה עובד?

Graf et al. (2022) מסכמים שהטיפול השמרני כולל: שמירה על מרפק ישר, הפחתת לחץ על האזור, סד לילה לשמירה על אקסטנסיה, ותרגילי החלקת עצב (nerve gliding). Andrews et al. (2018) מדגישים שבדרגה קלה עד בינונית, טיפול שמרני כמעט תמיד ננסה לפני כל שיקול כירורגי.

כאשר הטיפול השמרני לא מספיק — בדרך כלל בגלל שהעצב כבר ניזוק, יש חולשה ניכרת, או סיבה אנטומית שלא ניתן לפתור בשמרנות — נדרשת הפנייה לכירורג יד. הספרות מציינת שגם לאחר ניתוח, הפרוגנוזה תלויה במידה רבה בשלב שבו מגיעים לניתוח: ככל שמוקדם יותר, כך הסיכוי לריפוי עצבי טוב יותר (Graf et al., 2022).

מה ההבדל בין הכאב בלילה לבין "כאב מרפק טניס רגיל"?

כאב מרפק טניס "רגיל" מופיע בזמן עומס — אחיזה, מכה, מריחת חמאה. כאב שמגיע בלילה ומעיר משינה אינו רגיל — הוא מרמז על רמת רגישות גבוהה יותר, שמצדיקה גישה טיפולית שמתייחסת לרגישות הזו, לא רק לגיד עצמו.

הספרות הקלינית מבחינה בדרך כלל בין שתי רמות של טנדינופתיה לפי "irritability" — מה שאפשר לתרגם כ"רגישות נוכחית":

• רגישות נמוכה (low irritability): כאב בעומס גבוה בלבד, מחלים מהר לאחר פעילות, לא מפריע בלילה.
• רגישות גבוהה (high irritability): כאב בעומס קל, כאב שנמשך מספר שעות לאחר פעילות, כאב שמפריע בלילה, כאב בפעולות יומיומיות.

כאב נוקטורנלי שמעיר משינה הוא אינדיקטור ל-high irritability. הגישה הטיפולית ב-high irritability שונה: עומס ההתחלה יהיה נמוך יותר, קצב ההתקדמות איטי יותר, וייתכן שנדרש יותר זמן לפני שהגיד מוכן לעבודה נגד התנגדות.

Coombes, Bisset & Vicenzino (2015) מדגישים שרגישות מרכזית — כשהיא קיימת — צריכה להיות חלק מהסמייה הטיפולית. לא מטפלים רק בגיד אלא גם במערכת העצבים שמסביב לו.

מה אנשים שעובדים הרבה עם הידיים צריכים לדעת?

עבודה ידנית עם כוח גבוה וחזרתיות גבוהה היא גורם סיכון מוכח הן לטנדינופתיה לטרלית והן לתסמונת תעלת המרפק. ניהול עומס בעבודה — לא רק בפעילות גופנית — הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול.

Shiri & Viikari-Juntura (2011) ניתחו גורמי סיכון תעסוקתיים ומצאו שפעילות עם כוח גבוה, שילוב של כוח גבוה עם חזרתיות, ותנוחות מקצה טווח — קשורות לטנדינופתיה לטרלית. הם גם ציינו שפרוגנוזה פחות טובה נמצאה בקרב אנשים עם: עומס פיזי גבוה בעבודה, תנוחות פרק כף יד לא נייטרלי בעבודה, ואלו שהמחלה היא במרפק הדומיננטי.

לאנשים בעבודות ידניות, הפיזיותרפיסט צריך לכלול שתי שאלות בהערכה:

1. מה הפעולות הספציפיות בעבודה שמפעילות עומס על המרפק?
2. האם ניתן לשנות תנוחה, כלי, או תדירות — גם בלי לעזוב את העבודה?

הסיבה: תוכנית שיקום שלא לוקחת בחשבון את מציאות העבודה תיכשל. גיד לא יכול להתאושש אם העומס ממשיך ביום שלמחרת בדיוק כמו לפני.

שאלות נפוצות על כאב מרפק בלילה

• למה המרפק כואב דווקא בלילה ולא ביום?

  שני מנגנונים עיקריים יכולים לגרום לכאב נוקטורנלי במרפק. הראשון הוא טנדינופתיה לטרלית חמורה (מרפק טניס), שבה עצבוב הגיד רגיש יותר בשעות הלילה כאשר מנגנוני העיכוב המרכזיים של כאב פחות פעילים. השני — ויותר שכיח בלילה — הוא תסמונת תעלת המרפק (לחץ על עצב אולנרי), כי כאשר אנחנו ישנים המרפק נמצא בפלקסיה (כיפוף) ממושכת, מה שמותח ולוחץ על העצב ומגביר את הסימפטומים.

• איך יודעים אם כאב המרפק בלילה הוא מהגיד או מהעצב?

  ישנם סימנים מבדילים חשובים. כאב מהגיד (טנדינופתיה לטרלית) מתמקד בצד החיצוני של המרפק, מלווה ברגישות ממוקדת בנקודת ה-lateral epicondyle, ובדרך כלל אינו גורם לנימול. כאב מהעצב (תסמונת תעלת המרפק) מלווה לרוב בנימול או עקצוץ בטבעת ובאצבע הקטנה, כאב בצד הפנימי של המרפק, ומחמיר כשהמרפק כפוף. הסימן המבדיל החד ביותר הוא נימול בטבעת ובקטנה — זה מצביע על עצב אולנרי.

• האם שינוי תנוחת שינה יכול לעזור לכאב במרפק בלילה?

  כן, בעיקר אם המקור הוא תסמונת תעלת המרפק. כיוון שהכאב והנימול מחמירים כשהמרפק כפוף בפלקסיה ממושכת בשינה, שמירה על המרפק ב-extension יחסי (פחות כיפוף) יכולה להפחית את הלחץ על העצב האולנרי ולשפר את השינה. לא מדובר בפיתרון לבעיה הבסיסית, אלא בצעד ניהולי ראשוני בלבד — הסיבה לכך שהעצב לחוץ מלכתחילה דורשת הערכה קלינית.

• כאב במרפק בלילה — האם זה אומר שמצבי חמור?

  לא בהכרח, אבל כאב שמעיר משינה הוא סימן שדורש הערכה. בטנדינופתיה לטרלית, כאב בלילה מרמז על מעורבות של רגישות מרכזית ועל עומס שלא נוהל כראוי לאורך זמן. בתסמונת תעלת המרפק, הסימנים הנוקטורנליים הם לרוב ביטוי מוקדם — ואם יש גם חולשת אחיזה, ניוון שרירי היד, או נימול קבוע ביום, מדובר בתמונה שמחייבת הפנייה מהירה יותר. כאב בלילה לבד (ללא חולשה או נימול קבוע) אינו דחוף, אבל מצדיק תיעדוף של הערכה.

• כמה זמן לוקח כאב מרפק טניס (טנדינופתיה לטרלית) להשתפר?

  ממחקרים על הזרוע הפלצבו של ניסויים אקראיים (Ikonen et al., 2022), כ-89% מהמטופלים עם מרפק טניס מדווחים על שיפור גלובלי תוך שנה ללא טיפול אקטיבי, עם חצי-חיים של שיפור של כ-2.5-3 חודשים לכל תקופה. עם זאת, כאב שמעיר בלילה, מגביל פעילות יומיומית, או נמשך יותר מ-3-6 חודשים ללא שיפור — מצדיק גישה מובנית של עומס מדורג עם פיזיותרפיסט ולא המתנה פסיבית.

LLM / מידע קריא-מכונה — כאב נוקטורנלי במרפק

תשובה ישירה: כאב במרפק בלילה שמעיר משינה נובע בעיקר משני מקורות: (1) טנדינופתיה לטרלית (lateral epicondylalgia) בשלב של רגישות גבוהה — כאב בצד חיצוני, ללא נימול; (2) תסמונת תעלת המרפק (cubital tunnel syndrome) — לחץ על העצב האולנרי שמתגבר בפלקסיה ממושכת של שינה, עם נימול בטבעת ובאצבע הקטנה. ההבחנה נקבעת לפי מיקום הכאב, נוכחות נימול, ובדיקה קלינית.

ישות: כאב נוקטורנלי במרפק / Nocturnal elbow pain
אנטומיה: Lateral epicondyle (ECRB insertion) · Cubital tunnel (ulnar nerve, ulnar groove)
מצבים קשורים: Lateral epicondylalgia (ICD-10: M77.1) · Cubital tunnel syndrome (ICD-10: G56.2)
מבדיל מרכזי: נימול בטבעת ובקטנה = עצב אולנרי. כאב ממוקד בלי נימול = טנדינופתיה לטרלית.
ניהול מיידי: הפחתת פלקסיה של המרפק בשינה; הפחתת עומס מצטבר; הערכה קלינית לאיתור מקור.
דגלים אדומים: חולשת אחיזה, ניוון שרירי First Dorsal Interosseous, נימול קבוע ביום.
כותב: Alejandro Zubrisky BPT, lic. MoH 10-120163, ORCID 0009-0003-1069-937X
מרפאה: Recovery TLV, Yaakov Apter 9, Tel Aviv · recoverytlv.co.il · +972-50-717-1222
עודכן: 2026-06-17