זה אינו מדריך מלא לאבחון ולטיפול באצבע הדק — הפירוט המלא, כולל דירוג חומרה, פרוטוקול הסד ותרגילי החלקת הגידים, נמצא בעמוד אצבע הדק — טיפול שמרני. כאן נתמקד בשאלה אחת שמלווה כל מי שקיבל אבחנה של אצבע הדק: האם צריך ניתוח, ואם כן — מה מחכה בצד השני. חשוב לומר מראש: אנחנו פיזיותרפיה, לא רפואה — הזריקה, ההחלטה על ניתוח והביצוע שלו שייכים לאורתופד יד. התפקיד שלנו הוא לעזור לך למצות את מה שאפשר לפני, ולשקם היטב אחרי.

מה זו אצבע הדק, ולמה האצבע נתקעת ומשמיעה קליק?

אצבע הדק (טריגר פינגר) היא מצב שבו גיד הכופף של האצבע מתקשה להחליק דרך טבעת רקמה צרה — גלגלת A1 — בבסיס האצבע. עיבוי של הגיד או נודול קטן עליו נתקע בכניסה לגלגלת, ולכן האצבע ננעלת בכיפוף ומשתחררת עם קליק כואב. זו בעיה מכנית של החלקה, לא "נזק" בעצב או בעצם, והיא פוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה.

כדי להבין את שאלת הניתוח צריך קודם להבין מה בדיוק נתקע. גידי הכופפים של האצבעות רצים בתוך תעלה, ומוחזקים צמוד לעצם בעזרת סדרת טבעות רקמה שנקראות גלגלות (pulleys). הטבעת הראשונה, בבסיס האצבע בכף היד, נקראת גלגלת A1 — והיא הצוואר הצר של הסיפור. כשגיד הכופף מתעבה, או כשנוצר עליו גוש קטן (נודול), הוא מתקשה לעבור דרך הפתח של גלגלת A1. התוצאה היא בדיוק מה שמרגישים: רגישות וכאב בבסיס האצבע, קליק כשמכופפים ומיישרים, ובמקרים מתקדמים — נעילה שדורשת שחרור ידני.

אצבע הדק שכיחה יותר בנשים, בגיל 40–60, ובמיוחד אצל אנשים עם סוכרת — עד 20% מהמבוגרים עם סוכרת מפתחים אותה, לעומת כ-2% באוכלוסייה הכללית (Currie, JAMA 2022). הסוכרת לא רק מעלה את הסיכון — היא גם הופכת את הטיפול לפחות יעיל, וזה שיקול שחשוב בהחלטה על ניתוח בהמשך. חשוב להדגיש: מדובר בבעיה מכנית של חיכוך והחלקה, לא בפגיעה עצבית או בשבר — ולכן, בניגוד לאינטואיציה, ברוב המקרים אפשר לשנות את המסלול בלי חדר ניתוח.

האם חייבים ניתוח לאצבע הדק?

לא, ברוב המקרים לא חייבים ניתוח. ב-RCT גדול עם מעקב ממוצע של 29 חודשים, ניהול שמרני הצליח בכ-68.9% מהמטופלים — כ-75% בדרגות קלות (1–2) וכ-60% בדרגה 3 (Minkhorst, 2025). ניתוח שמור לכישלון טיפול שמרני ולנעילה קבועה. כל עוד האצבע עדיין נפתחת והדרגה קלה-בינונית, כדאי למצות סד, שינוי עומס ולעיתים זריקה קודם.

התשובה הקצרה מפתיעה הרבה מטופלים: אצבע הדק היא אחת ההפרעות שבהן הטיפול השמרני עובד ברוב המקרים. ב-RCT מבוקר עם מעקב ממוצע של כ-29 חודשים, שיעור ההצלחה הכולל של ניהול שמרני היה כ-68.9% — עם שונות משמעותית לפי חומרה: כ-75% בדרגות 1–2 וכ-60% בדרגה 3 (Minkhorst, Arch Phys Med Rehabil 2025). כלומר, גם במצבים מתקדמים יחסית, לרוב יש הזדמנות אמיתית להימנע מחדר ניתוח — במיוחד כשמתחילים מוקדם ובדרגה נמוכה.

מה קובע את הדרגה? הסימנים מתקדמים בשלבים: בהתחלה כאב ורגישות מעל גלגלת A1 בלבד; אחר כך קליק מורגש; אחר כך נעילה שנפתחת עם מאמץ; ובשלב המתקדם — נעילה קבועה שאינה נפתחת, או כיווץ של מפרק ה-PIP (המפרק האמצעי של האצבע). הדירוג הזה אינו טכני בלבד — הוא מנבא את התגובה לטיפול, ולכן הוא הקלף המרכזי בהחלטה בין שמרני לניתוח. ככל שהאצבע עדיין נפתחת והדרגה קלה יותר, כך הסיכוי להצליח בלי ניתוח גבוה יותר.

המשמעות המעשית: אם קיבלת אבחנה של אצבע הדק והאצבע עדיין נפתחת (גם אם עם קליק וכאב) — יש כמעט תמיד שלב שמרני למצות לפני שמדברים על ניתוח. הניתוח לא "בורח" — אם השמרני ייכשל, הוא עדיין יהיה שם. אבל אם השמרני יצליח, חסכת לעצמך הליך פולשני על לא כלום.

מהו סולם הטיפול האמיתי — מה מנסים לפני שחושבים על ניתוח?

סולם הטיפול באצבע הדק עולה בשלבים: קודם ניהול שמרני — סד חוסם MCP, החלקת גידים ושינוי עומס אחיזה; אם זה לא מספיק — זריקת קורטיקוסטרואיד, שיעילה במיוחד בדרגות קלות; ורק כשגם הזריקה נכשלת או שיש נעילה קבועה — שחרור כירורגי של גלגלת A1. הניתוח הוא השלב האחרון, לא הראשון.

ההחלטה "ניתוח או לא" כמעט אף פעם אינה שאלה של כן/לא בודדת — היא סולם. וכל שלב בסולם נועד לפתור את הבעיה בפחות פולשנות מהשלב הבא:

שלב 1 — סד חוסם MCP ושינוי עומס אחיזה

הליבה של הטיפול השמרני היא סד שחוסם את מפרק ה-MCP (המפרק בבסיס האצבע) במצב ניטרלי. הוא מגביל את התנועה דרך גלגלת A1 ומרגיע את הגיד, כך שהחיכוך פוחת והרקמה נרגעת. סקירה שיטתית מצאה ירידה משמעותית בכאב מהסד (Lunsford, J Hand Ther 2019), ומחקרים השוו בין עיצובי סד שונים ובין סד חוסם MCP לסד אחר (Tarbhai, J Hand Surg Am 2011; Yendi, J Hand Ther 2024). לצד הסד — שינוי דפוסי האחיזה שמעמיסים על הגלגלת: פחות אחיזה כוחנית ממושכת, שינוי כלי עבודה, וארגונומיה. השלב הזה לבדו יכול לפתור חלק גדול מהמקרים.

שלב 2 — זריקת קורטיקוסטרואיד

כשהסד לבדו לא מספיק, זריקת קורטיקוסטרואיד היא קו טיפול רפואי שכיח ויעיל — במיוחד בדרגות קלות. סקירת Cochrane מצאה שהזריקה יעילה יותר מהרדמה מקומית בלבד בהשגת הצלחה קצרת-טווח (Peters-Veluthamaningal, Cochrane 2009). מעניין שב-RCT ישיר, סד לבד היה שווה-ערך לזריקת סטרואיד עד 52 שבועות (Atthakomol, Clin Orthop Relat Res 2023) — ולכן הבחירה בין השניים היא לעיתים העדפה, לא הכרח. ושילוב סד אחרי זריקה שומר על התועלת טוב יותר לאורך זמן (Tajik, Musculoskeletal Care 2022). תרופות NSAID בהזרקה, לעומת זאת, הראו ראיות מוגבלות בלבד (Brozovich, Cochrane 2021). את הזריקה מבצע רופא — לא אנחנו.

שלב 3 — שחרור כירורגי של גלגלת A1

רק כשהשמרני והזריקה נכשלים, או כשיש נעילה קבועה, מגיע השלב הכירורגי: שחרור גלגלת A1. הרעיון פשוט — לפתוח את הטבעת הצרה כדי שהגיד יחליק בחופשיות. זה שלב אמיתי ולגיטימי בסולם, אבל הוא האחרון בו, לא הראשון. דרגות גבוהות וסוכרתיים עם הישנות מופנים לניתוח בשיעור גבוה יותר (Minkhorst, 2025; Currie, 2022).

כמה מצליח הטיפול השמרני, ומתי הוא פשוט לא מספיק?

הטיפול השמרני מצליח בכ-68.9% מהמקרים בממוצע, אך התוצאה תלויה בדרגה: כ-75% בדרגות קלות מול כ-60% בדרגה מתקדמת (Minkhorst, 2025). הוא "לא מספיק" כשאין שיפור אחרי תקופת סד ותרגול מלאה ובהיענות טובה, כשיש נעילה קבועה מלכתחילה, או אצל סוכרתיים תלויי-אינסולין שאצלם גם הזריקות פחות יעילות.

המספר 68.9% חשוב כי הוא גם מעודד וגם מפוכח. מצד אחד — רוב האנשים לא יגיעו לניתוח. מצד שני — כמעט שליש כן יזדקקו למשהו נוסף, ולכן חשוב לא להבטיח לאף אחד שהשמרני "בטוח יעבוד". מה שמנבא כישלון שמרני? דרגה גבוהה, נעילה ממושכת, סוכרת, ומחלה במספר אצבעות במקביל. אצל סוכרתיים תלויי-אינסולין הזריקות פחות מצליחות, וחלקם מופנים לניתוח מוקדם יותר (Currie, JAMA 2022).

איך יודעים שהגענו לקצה של השמרני? יש שני תרחישים ברורים. הראשון: מיצינו תקופת טיפול מלאה — סד עקבי, שינוי עומס ולעיתים זריקה — ובהיענות טובה, ועדיין אין שיפור מספק. השני: מלכתחילה יש נעילה קבועה שאינה נפתחת, או כיווץ PIP — מצב שבו הסד כבר לא יכול "להחזיר" את ההחלקה. בשני התרחישים האלה, הזמן להערכת אורתופד יד לדיון בזריקה או בשחרור A1 הגיע. חשוב לומר: נעילה ממושכת אינה רק אי-נוחות — היא גם מסבכת את ההחלמה גם אחרי ניתוח, ולכן להיתקע ב"אני עוד קצת אחכה" יש מחיר.

מה בעצם קורה בניתוח (שחרור A1) — ומה הסיבוכים שכדאי להכיר?

בשחרור A1 המנתח פותח את גלגלת A1 הצרה כדי שגיד הכופף יחליק בחופשיות — הליך קצר, לרוב בהרדמה מקומית. רוב הניתוחים עוברים ללא סיבוכים משמעותיים. הסיבוכים האפשריים כוללים זיהום שטחי, נוקשות זמנית, כאב ורגישות סביב הצלקת, הישנות, שחרור לא מלא ופגיעה בענף עצבי — נדירים יחסית אך מחייבים הערכה רפואית כשמתרחשים.

הניתוח עצמו הוא הליך ממוקד: המנתח משחרר (חותך) את גלגלת A1 בבסיס האצבע, וכך "מרחיב את הצוואר הצר" שדרכו הגיד לא הצליח לעבור. אפשר לבצע אותו בגישה פתוחה או פרקוטנית (דרך נקב), וההחלטה בין הגישות — כמו כל פרטי הניתוח — שייכת לאורתופד יד. מה שחשוב לך כמטופל להבין הוא שזה אינו "תיקון" של הגיד או של העצב, אלא הסרה של החסימה המכנית. ולכן, כשהוא מצליח, האצבע פשוט חוזרת להחליק.

עכשיו לחלק שכולם מחפשים — הסיבוכים. הכלל הראשון הוא פרופורציה: רוב ניתוחי שחרור A1 עוברים ללא סיבוכים משמעותיים, וזה למה זה נחשב הליך עם פרופיל בטיחות טוב. אבל "רוב" אינו "כולם", וכדאי להכיר את מה שכן יכול לקרות (זהו ידע קליני כללי; אין בעמוד זה נתוני שכיחות ספציפיים לכל סיבוך, והמספרים המדויקים הם נושא לשיחה עם המנתח):

• רגישות סביב הצלקת ו"כאב עמוד" (pillar pain): הסיבוך השכיח ביותר, ולרוב קל וחולף — רגישות בבסיס כף היד שיכולה להימשך שבועות עד חודשים.
• נוקשות זמנית וירידה זמנית בכוח האחיזה: נפוצות בשבועות הראשונים; כאן בדיוק נכנס השיקום כדי להחזיר טווח וכוח.
• זיהום: כמו בכל ניתוח, אפשרי אך נדיר — סימנים כמו אדמומיות מתפשטת, חום מקומי או הפרשה מחייבים פנייה רפואית.
• פגיעה בענף עצבי: העצבים הדיגיטליים עוברים סמוך לשדה הניתוח; פגיעה בהם נדירה יחסית אך אפשרית, ומתבטאת בנימול או שינוי תחושה באצבע.
• שחרור לא מלא או הישנות: לעיתים החסימה אינה משתחררת במלואה, או שהתסמינים חוזרים — במיוחד בקבוצות סיכון כמו סוכרתיים.

יש נתון אחד ספציפי שכן מגובה במחקר על שחרור A1: אצבעות עם נעילה ממושכת ורגישות דורסלית מעל מפרק ה-PIP נוטות לכאב ממושך יותר אחרי הניתוח (Monteerarat, BMC Musculoskelet Disord 2023). במילים אחרות — לחכות יותר מדי עם נעילה קבועה עלול להאריך את ההחלמה גם כשבסוף מנתחים. וכשקיים כיווץ PIP, שילוב השחרור עם סד אצבע משפר את ההתאוששות מהכיווץ (Yang, J Hand Surg Asian Pac Vol 2019).

מתי הניתוח באמת התשובה הנכונה?

הניתוח הוא הבחירה הנכונה בשני מצבים: נעילה קבועה שאינה נפתחת (האצבע "תקועה" כפופה ולא מתיישרת גם ידנית), וכישלון של טיפול שמרני מלא כולל זריקה. דרגות גבוהות וסוכרתיים עם הישנות מופנים לניתוח בשיעור גבוה יותר. בשני המצבים האלה, המתנה נוספת לרוב לא תשנה את התוצאה — ולעיתים אף מסבכת את ההחלמה.

אחרי כל מה שנאמר על מיצוי השמרני, חשוב לא ליפול לקיצוניות ההפוכה — לדחות ניתוח שבאמת נחוץ. יש מצבים שבהם שחרור A1 הוא הצעד הנכון, ולעיתים אף הצעד הנכון היחיד:

• נעילה קבועה שאינה נפתחת: כשהאצבע תקועה כפופה ולא ניתן ליישר אותה — הסד כבר לא יכול "להחזיר" את ההחלקה, והחסימה המכנית דורשת פתרון מכני.
• כישלון טיפול שמרני מלא: מיצינו סד, שינוי עומס וזריקה בהיענות טובה, ואין שיפור מספק — זה הזמן להערכת אורתופד יד.
• דרגה מתקדמת עם כיווץ PIP: כשמתפתח כיווץ של המפרק האמצעי, הטיפול מורכב יותר, והשילוב של שחרור עם שיקום מכוון נותן תוצאה טובה יותר (Yang, 2019).
• הישנות חוזרת אצל סוכרתיים: קבוצה שבה השמרני והזריקות פחות יעילים, ולכן הסף לניתוח נמוך יותר (Currie, 2022).

הנקודה המהותית: הניתוח אינו "כישלון" של הטיפול השמרני — הוא הכלי הנכון לשלב הנכון. מי שהגיע לנעילה קבועה או מיצה את השמרני, ומתלבט אם "לחכות עוד קצת", צריך לזכור שדווקא ההמתנה הממושכת עם נעילה מסבכת את ההחלמה שאחרי הניתוח (Monteerarat, 2023). ההחלטה מתקבלת יחד עם אורתופד יד — התפקיד שלנו הוא לוודא שהגעת אליה אחרי שמיצית את מה שאפשר, לא לפני.

מה עושה הפיזיותרפיה של היד לפני ואחרי הניתוח?

לפני ניתוח, פיזיותרפיה של היד מנהלת את המצב שמרנית — סד, החלקת גידים ושינוי עומס — ויכולה למנוע את הצורך בניתוח אצל חלק גדול מהמטופלים. אחרי ניתוח, היא משקמת: שחזור טווח תנועה, ניוד צלקת, מניעת כיווץ PIP וחזרה לאחיזה תפקודית. שילוב שיקום עם השחרור משפר את ההתאוששות מכיווץ.

הפיזיותרפיה של היד נכנסת בשלושה מקומות שונים בסיפור, וכדאי להכיר את כולם:

(1) לפני — כדי אולי למנוע את הניתוח. זה עיקר מה שאנחנו עושים באצבע הדק: הערכה קלינית, דירוג חומרה, התאמת סד חוסם MCP, הדרכת תרגילי החלקת גידים (tendon gliding), ושינוי דפוסי אחיזה שמעמיסים על גלגלת A1. אצל חלק גדול מהמטופלים, השלב הזה לבדו פותר את הבעיה או משפר אותה מספיק כדי להימנע מזריקה ומניתוח.

(2) אחרי זריקה — כדי לשמר את התועלת. כשרופא ביצע זריקה, המשך עם סד ותרגול שומר על התוצאה טוב יותר לאורך זמן (Tajik, 2022), ומקטין את הסיכוי לחזור לנקודת ההתחלה.

(3) אחרי ניתוח — כדי לשקם. אחרי שחרור A1, הפיזיותרפיה עוזרת לשחזר טווח תנועה מלא, לנייד את הצלקת, למנוע כיווץ של מפרק ה-PIP, ולהחזיר כוח אחיזה תפקודי. כשקיים כיווץ, שילוב הסד עם השחרור משפר את ההתאוששות (Yang, 2019). זה גם השלב שבו מזהים מוקדם נוקשות שעלולה להיראות כמו "הישנות" אך היא למעשה חוסר טווח שניתן לתקן.

הגבול שלנו ברור: אנחנו פיזיותרפיה, לא רפואה. אנחנו לא מבצעים זריקות ולא ניתוחים, ולא נותנים אבחנה רפואית פורמלית. מצב שדורש זריקה, ניתוח או חוות דעת רפואית מופנה לאורתופד יד — עם ממצאים קליניים מסודרים ביד, כדי שההחלטה תתקבל על בסיס תמונה מלאה.

מתי לפנות לרופא בדחיפות — דגלי אזהרה

אצבע הדק עצמה אינה מקרה חירום, אבל יש סימנים שמחייבים בדיקה רפואית ולא "עוד שבוע נראה": אצבע נעולה קבוע שאינה נפתחת, נימול או חוסר תחושה מתמשך באצבע, סימני זיהום (אדמומיות מתפשטת, חום מקומי, הפרשה) — במיוחד אחרי ניתוח — וכאב שמלווה בחום כללי או בהתדרדרות מהירה. בכל אלה פונים לרופא לפני שממשיכים.

רוב מסלול אצבע הדק אינו דחוף — אפשר וכדאי למצות שמרני. אבל יש קווים אדומים שבהם עוצרים ופונים לבדיקה רפואית:

עץ ההחלטה — מהאצבע שננעלת ועד ההחלטה על ניתוח

העקרונות הבאים נשענים על מסגרת קבלת החלטות קלינית ועל הספרות שצוינה בעמוד. אלו עקרונות, לא חוקים נוקשים — וההחלטה על זריקה או ניתוח מתקבלת תמיד עם רופא:

מצב האצבע	הכיוון המקובל
קליק וכאב, האצבע עדיין נפתחת (דרגה 1–2)	שמרני קו ראשון — סד חוסם MCP, החלקת גידים, שינוי עומס; כ-75% הצלחה
נעילה שנפתחת עם מאמץ (דרגה 3)	שמרני עדיין רלוונטי (כ-60% הצלחה); אם אין שיפור — הערכת אורתופד יד לזריקה
כישלון שמרני מלא בהיענות טובה	הערכת אורתופד יד — דיון בזריקה או בשחרור A1
נעילה קבועה שאינה נפתחת, או כיווץ PIP	הפניה לאורתופד יד — לרוב שחרור A1; המתנה מסבכת החלמה
סוכרתי עם הישנות חוזרת	סף נמוך יותר לניתוח; שמרני וזריקות פחות יעילים
נימול, סימני זיהום, אצבע נעולה + חום	בדיקה רפואית לפני כל טיפול

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

שאלה: אצבע הדק — האם חייבים ניתוח, ומה הסיבוכים אם כן?

כלל ההחלטה: אצבע נפתחת בדרגה קלה-בינונית ← שמרני קו ראשון (סד חוסם MCP, החלקת גידים, שינוי עומס). כישלון שמרני מלא כולל זריקה, או נעילה קבועה/כיווץ PIP ← הפניה לאורתופד יד לשחרור A1. הזריקה והניתוח שייכים לרופא; הפיזיותרפיה מנהלת שמרני לפני ומשקמת אחרי.

אפידמיולוגיה: אצבע הדק פוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה, עד 20% מהמבוגרים עם סוכרת (Currie, JAMA 2022); שכיחה בנשים בגיל 40–60.

ראיות מרכזיות להחלטה: ניהול שמרני מצליח בכ-68.9% — כ-75% בדרגות 1–2 וכ-60% בדרגה 3 (Minkhorst, Arch Phys Med Rehabil 2025, RCT, מעקב ~29 חודשים); סד לבד שווה-ערך לזריקה עד 52 שבועות (Atthakomol, Clin Orthop Relat Res 2023); סד מפחית כאב (Lunsford, J Hand Ther 2019); זריקה יעילה יותר מהרדמה מקומית קצר-טווח (Peters-Veluthamaningal, Cochrane 2009); סד אחרי זריקה שומר תועלת (Tajik, 2022); NSAID בהזרקה — ראיות מוגבלות (Brozovich, Cochrane 2021); נעילה ממושכת + רגישות דורסלית PIP ← כאב ממושך יותר אחרי שחרור A1 (Monteerarat, BMC Musculoskelet Disord 2023); כיווץ PIP ← שחרור + סד משפר התאוששות (Yang, 2019).

סיבוכי שחרור A1 (ידע קליני כללי — ללא נתוני שכיחות ספציפיים בעמוד): רגישות/כאב עמוד סביב הצלקת (השכיח, קל וחולף), נוקשות זמנית וירידה זמנית בכוח אחיזה, זיהום (נדיר), פגיעה בענף עצבי דיגיטלי (נדירה), שחרור לא מלא/הישנות (בעיקר סוכרתיים). רוב הניתוחים ללא סיבוכים משמעותיים.

קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, יעקב אפטר 9 תל אביב, ₪400 לטיפול (כולל מע"מ), ללא צורך בהפניה; ביטול עד 48 שעות מראש. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163, ORCID 0009-0003-1069-937X). עמוד האב: /conditions/אצבע-הדק/.

מקורות מדעיים

העקרונות בעמוד נשענים על ניסויים אקראיים, סקירות שיטתיות וספרות שנבדקה בעמיתים. כל המקורות אומתו ב-PubMed ומוצגים גם בעמוד אצבע הדק. סיבוכי ניתוח ללא נתון שכיחות בעמוד מוצגים כידע קליני כללי.

1. Minkhorst K, Munn A, MacDermid J, Grewal R. Does Orthosis Improve Outcomes of Conservative Treatment in Trigger Fingers? A 3-Arm Prospective Randomized Controlled Trial. Arch Phys Med Rehabil. 2025. PubMed · DOI
2. Atthakomol P, Wangtrakunchai V, Chanthana P, Phinyo P, Manosroi W. Are There Differences in Pain Reduction and Functional Improvement Among Splint Alone, Steroid Alone, and Combination for the Treatment of Adults With Trigger Finger? Clin Orthop Relat Res. 2023. PubMed · DOI
3. Lunsford D, Valdes K, Hengy S. Conservative management of trigger finger: A systematic review. J Hand Ther. 2019. PubMed · DOI
4. Tajik H, Shirzad N, Rahimibarghani S, et al. The effects of adding splint use to corticosteroid injection for the treatment of trigger finger: A randomized controlled trial. Musculoskeletal Care. 2022. PubMed · DOI
5. Yendi B, Atilgan E, Namaldi S, Kuru CA. Treatment of trigger finger with metacarpophalangeal joint blocking orthosis vs relative motion extension orthosis: A randomized clinical trial. J Hand Ther. 2024. PubMed · DOI
6. Tarbhai K, Hannah S, von Schroeder HP. Trigger finger treatment: a comparison of 2 splint designs. J Hand Surg Am. 2011. PubMed · DOI
7. Peters-Veluthamaningal C, van der Windt DAWM, Winters JC, Meyboom-de Jong B. Corticosteroid injection for trigger finger in adults. Cochrane Database Syst Rev. 2009. PubMed · DOI
8. Leow MQH, Zheng Q, Shi L, Tay SC, Chan ES. Non-steroidal anti-inflammatory drugs (NSAIDs) for trigger finger. Cochrane Database Syst Rev. 2021. PubMed · DOI
9. Currie KB, Tadisina KK, Mackinnon SE. Common Hand Conditions: A Review. JAMA. 2022. PubMed · DOI
10. Monteerarat Y, Misen P, Laohaprasitiporn P, et al. Dorsal proximal interphalangeal joint tenderness is associated with prolonged postoperative pain after A1 pulley release for trigger fingers. BMC Musculoskelet Disord. 2023. PubMed · DOI
11. Yang TC, Fufa D, Huang HK, et al. Percutaneous A1 Pulley Release Combined with Finger Splint for Trigger Finger with Proximal Interphalangeal Joint Flexion Contracture. J Hand Surg Asian Pac Vol. 2019. PubMed · DOI