תותב חלקי או מלא בברך — מה באמת ההבדל, ובמה השיקום שונה?
המנתח הזכיר שתי אפשרויות ואתם צריכים להבין במה הן נבדלות. העמוד הזה לא ממליץ על אחת מהן — ההחלטה היא של המנתח יחד אתכם, והיא תלויה באנטומיה של הברך שלכם ובגיל. מה שכן אפשר לעשות כאן זה להניח על השולחן את המספרים האמיתיים משני הכיוונים, כולל אלה שלא נוחים לתותב החלקי, כדי שתיכנסו לשיחה עם המנתח ותדעו מה לשאול. לתמונה המלאה של השיקום: שיקום אחרי החלפת ברך.
בקצרה
- לטווח הארוך המספרים לא לטובת החלקי, וזה חייב להיאמר. בניתוח מאוחד של מרשמים לאומיים, 82.3% מהתותבים המלאים שרדו 25 שנה לעומת 69.8% מהתותבים החלקיים (Evans et al., 2019).
- לטווח הקצר המספרים דווקא לטובת החלקי. בעבודה שהתאימה 101,330 מנותחים זה לזה, אשפוז קצר יותר, פחות סיבוכים ופחות תמותה אחרי תותב חלקי — אבל סיכון גבוה פי 2.12 לניתוח חוזר ב-8 שנים (Liddle et al., 2014).
- התרגום המעשי של הפשרה: באותה עבודה, אם 100 אנשים שתוכננו לתותב מלא היו מקבלים חלקי, התוצאה הצפויה היא מוות אחד פחות ושלושה ניתוחים חוזרים יותר בארבע השנים הראשונות (Liddle et al., 2014).
- בשנה החמישית לא נמצא הבדל מובהק בתפקוד. בניסוי אקראי של 528 מנותחים, ציון הברך של אוקספורד בשנה החמישית לא נבדל באופן מובהק בין הקבוצות (הפרש 1.04 נקודות, רווח סמך 0.42- עד 2.50; Beard et al., 2019).
- שיקום מהיר יותר אינו שיקום מיותר. תחושת הברך הטבעית ממשיכה להשתפר לאורך שנה שלמה אחרי תותב חלקי (ציון Forgotten Joint: 44.5 בקבוצת החודש הראשון לעומת 77.1 בקבוצת החודש ה-12 — עבודת חתך, לא מעקב אחרי אותם מנותחים; Dai et al., 2020).
מה בעצם ההבדל בין תותב חלקי לתותב מלא?
בתותב מלא מחליפים את כל משטחי המפרק — הצד הפנימי, החיצוני, ולרוב גם המשטח שמאחורי הפיקה. בתותב חלקי מחליפים רק את התא שנשחק, לרוב הפנימי, ומשאירים את שאר הסחוס ואת שתי הרצועות הצולבות במקומן. פחות עצם נלקחת, פחות רקמה נפגעת, והברך שומרת על חלק מהמנגנון המקורי שלה.
ההבדל הזה הוא שמסביר כמעט את כל שאר ההבדלים. ברך עם תותב חלקי עדיין מנהלת את עצמה דרך הרצועה הצולבת הקדמית, שהיא חיישן התנועה המרכזי של המפרק. ברך עם תותב מלא לרוב מוותרת עליה, והיציבות מגיעה מהעיצוב של התותב עצמו. זו הסיבה שמנותחי תותב חלקי מתארים לעתים קרובות ברך שמרגישה "שלהם" יותר — וגם הסיבה שאותה ברך נשארת חשופה לשחיקה בתאים שלא נגעו בהם.
השאלה שמטופלים שואלים אותי הכי הרבה היא אם החלקי הוא "ניתוח קטן". הוא ניתוח קטן יותר, אבל הוא לא ניתוח קטן. זה עדיין תותב, עדיין עצם שנחתכה, ועדיין ברך שצריך ללמד לעבוד מחדש. מי שמגיע עם הציפייה שזה כמו ארתרוסקופיה מופתע לרעה בשבוע השני.
למי מציעים תותב חלקי ולמי מלא?
תותב חלקי מיועד למי שהשחיקה אצלו מרוכזת בתא אחד בלבד, עם רצועות תקינות, עיוות שניתן לתיקון וטווח תנועה סביר. אם שאר המפרק כבר שחוק, אם הרצועה הצולבת הקדמית לא תקינה או אם העיוות קבוע — התותב המלא הוא הבחירה. הקריטריונים המדויקים הם של המנתח, על בסיס הצילומים והבדיקה.
כמה הקריטריונים האלה באמת מסננים? בניסוי האקראי הגדול בתחום נבדקו 962 מועמדים; מתוכם 121 (13%) לא עמדו בקריטריונים לתותב חלקי מלכתחילה, ו-310 נוספים בחרו לא להשתתף. כלומר גם במרכזים שמתמחים בזה, חלק ניכר מהמטופלים פשוט לא מתאים לחלקי — ולא בגלל שמישהו לא ניסה מספיק.
יש כאן גם שאלה שלא כולם שמים על השולחן: מה קורה לשאר הברך. בסקירה של סיבות הכישלון של תותבים חלקיים פנימיים, הסיבה השכיחה לכישלון מאוחר (מעל עשר שנים) הייתה התקדמות של שחיקה בתאים האחרים — 56% מהמקרים. כלומר הסיכון לניתוח חוזר בחלקי הוא במידה רבה סיכון של הברך שנשארה, לא של המתכת שהושתלה. זו בדיוק הסיבה שבחירת המועמד כל כך קריטית.
מה אומרים המרשמים הלאומיים על אורך החיים של כל תותב?
התותב המלא שורד יותר זמן, והפער גדל עם השנים. בניתוח מאוחד של מרשמים לאומיים, 82.3% מהתותבים המלאים היו במקומם אחרי 25 שנה לעומת 69.8% מהחלקיים (Evans et al., 2019). במטופלים מתחת לגיל 65 ההערכה ל-10 שנים הייתה 94.7% למלא לעומת 90.0% לחלקי (Kleeblad et al., 2018).
המספרים האלה הם הצד הלא נוח של הסיפור, והם מבוססים על הנתונים החזקים ביותר שיש: 299,291 תותבים מלאים (מ-47 סדרות נתונים של מרשמים) ו-7,714 תותבים חלקיים (מחמש סדרות); הערכת 25 השנה עצמה נשענת על 14 מרשמים לתותב המלא ועל ארבעה לחלקי. ההפרש של כ-12 נקודות אחוז בעשרים וחמש שנה הוא אמיתי ולא נובע מטעות מדידה.
כדאי גם לדעת מתי זה קורה. בסקירה שיטתית של 56 עבודות עם מעקב של עשר שנים לפחות, 8.8% מהתותבים החלקיים (2,641 מתוך 30,140) נותחו שוב, בממוצע אחרי 6.5 שנים (±2.6). כלומר כשתותב חלקי נכשל, לרוב זה לא אירוע של שנות השמונים לחיים אלא של העשור הראשון או השני אחרי הניתוח. למי שמנותח בגיל 55 זה שיקול אחר לגמרי מאשר למי שמנותח בגיל 75, ולכן הגיל הוא חלק מההחלטה.
אם החלקי מוחלף יותר — למה בכלל להציע אותו?
כי בשנים הראשונות הוא בטוח יותר. בעבודה שהתאימה 25,334 תותבים חלקיים ל-75,996 מלאים מתוך המרשם האנגלי, החלקי היה מקושר לאשפוז קצר יותר, פחות סיבוכים, פחות אשפוזים חוזרים ותמותה נמוכה יותר בכל נקודת זמן שנבדקה — לצד פי 2.12 סיכון לניתוח חוזר ב-8 שנים (Liddle et al., 2014).
בסקירה שיטתית שריכזה 60 עבודות מצאו אותה תמונה: האשפוז אחרי תותב חלקי היה קצר יותר ב-1.2 עד 1.7 ימים בכל סוגי המחקרים; לא נמצא הבדל מובהק בכאב; ציוני התפקוד היו טובים יותר לחלקי במרשמים ובקוהורטות (לא בניסויים האקראיים); ובמרשמים הגדולים התמותה, האירועים התרומבו-אמבוליים והאירועים הלבביים היו נמוכים יותר אחרי חלקי (יחסי סיכון של 0.27, 0.39 ו-0.22 בהתאמה). ובאותה נשימה — הסיכון לניתוח חוזר בחמש שנים היה גבוה יותר לחלקי בכל שלוש קבוצות המחקרים.
הדרך הכנה ביותר לנסח את הפשרה היא זו שהחוקרים עצמם ניסחו: אם 100 אנשים שתוכננו לתותב מלא היו מקבלים תותב חלקי במקום, הצפי הוא מוות אחד פחות ושלושה ניתוחים חוזרים יותר בארבע השנים הראשונות. אין כאן "מנצח". יש שתי עלויות שונות, ואתם אלה שנושאים בהן.
| פרמטר | תותב חלקי (UKA) | תותב מלא (TKA) |
|---|---|---|
| מה מוחלף | תא אחד, לרוב הפנימי | כל משטחי המפרק |
| רצועה צולבת קדמית | נשמרת | לרוב מוסרת |
| אורך אשפוז | קצר ב-1.2 עד 1.7 ימים | ארוך יותר |
| סיבוכים ותמותה מוקדמת | נמוכים יותר | גבוהים יותר |
| הישרדות התותב ל-25 שנה | 69.8% | 82.3% |
| סיכון לניתוח חוזר ב-8 שנים | פי 2.12 | הבסיס להשוואה |
| טווח תנועה (מתחת לגיל 65) | 125° | 114° |
| תפקוד ב-5 שנים (ניסוי אקראי) | ללא הבדל מובהק | |
האם הברך באמת "מרגישה יותר טבעית" אחרי תותב חלקי?
חלקית כן, ופחות ממה שנהוג לספר. בסקירה של מנותחים מתחת לגיל 65 טווח התנועה אחרי חלקי היה 125° לעומת 114° אחרי מלא — הבדל מובהק (Kleeblad et al., 2018). אבל מטה-אנליזה של הליכה לא מצאה הבדלים מובהקים בכוחות, במהירות או בקצב הצעידה, מלבד אורך צעד ארוך יותר בחלקי (Nha et al., 2018).
ההבדל בטווח התנועה הוא ממשי ומשנה חיים יומיומיים: כיפוף של 125 מעלות מאפשר כריעה, קימה מכיסא נמוך וירידה במדרגות בצורה נוחה יותר. במקביל, כשמודדים את ההליכה עצמה במעבדה, ההבדלים בין שני סוגי התותבים קטנים בהרבה ממה שהציפייה מייצרת. שווה לדעת את זה מראש כדי לא לפרש כל קושי בהליכה בחודש השלישי כסימן שנבחר הניתוח הלא נכון.
לגבי התחושה הסובייקטיבית — כמה הברך "נשכחת" במהלך היום — יש נתון שמסביר הרבה תסכול: בעבודת חתך שכללה 188 מנותחי תותב חלקי פנימי (קבוצות שונות בכל נקודת זמן, לא מעקב אחרי אותם אנשים), הציון היה 44.5 בחודש הראשון, 63.8 בחצי שנה, 77.1 בשנה, ו-78.9 רק בשנה השלישית. הקפיצה הגדולה קורית בתוך השנה הראשונה. מי שמצפה בחודש השני לברך שהוא לא מרגיש, מודד את עצמו מול היעד של החודש ה-12.
כמה משנה מי מבצע את הניתוח?
הרבה, ובעיקר בתותב החלקי. בניתוח של 459,280 רשומות מהמרשם האנגלי, אצל מנתחים שביצעו פחות מעשרה תותבים חלקיים בשנה, הישרדות התותבים הייתה 87.9% ב-8 שנים, לעומת 92.4% אצל מנתחים שביצעו 30 ומעלה בשנה (Liddle et al., 2016). אותו הבדל קיים גם בתותב המלא, אך חלש בהרבה.
זו אחת העובדות הכי שימושיות שאפשר לקחת לשיחה עם המנתח, והיא לא נעימה לאף אחד. עבודה נוספת על 41,986 תותבים חלקיים הראתה שאצל מנתחים שהחלקי מהווה רק כ-5% מהפעילות שלהם, ההישרדות בחמש שנים הייתה 90%, ואילו אצל מנתחים שהחלקי מהווה 40% עד 60% מהפעילות ההישרדות הייתה 96%. ובעבודת המרשם הגדולה (459,280 רשומות) החוקרים מציינים שאצל מנתחים עתירי ניסיון שיעור הניתוח החוזר או הנוסף מתקרב לזה של תותב מלא (HR 1.10, רווח סמך 0.99-1.22).
המסקנה המעשית איננה "תדרשו תותב חלקי". היא ששאלה כמו "כמה תותבים חלקיים אתה מבצע בשנה?" היא שאלה לגיטימית ורלוונטית, בדיוק כמו לשאול על סוג ההרדמה. מנתח שמבצע מעט מהם ובוחר להציע לכם מלא — עושה לפי הנתונים בחירה סבירה, לא בחירה עצלה.
במה השיקום אחרי תותב חלקי שונה — ולמה הוא עדיין נחוץ?
הוא מתחיל מנקודת פתיחה טובה יותר: פחות נפיחות, פחות כאב, רצועה צולבת שנשמרה ומפרק שמגיב מהר לעומס. לכן העלייה בעומס מהירה יותר. מה שלא משתנה הוא שהשריר אינו חוזר מעצמו — והנתונים על תחושת הברך (עבודת חתך) מצביעים על שיפור שנמשך שנה שלמה, לא שישה שבועות (Dai et al., 2020).
ההבדל המרכזי בפועל הוא הקצב, לא התוכן. אחרי תותב חלקי בדרך כלל אפשר להעלות עומס, לעבוד על שליטה חד-צדדית ולהתקדם לתרגילי תפקוד (קימה מכיסא, מדרגות, שיווי משקל) מוקדם יותר מאשר אחרי מלא. הרצועה הצולבת שנשמרה מאפשרת לעבוד על שליטה וסיבוב בצורה שדומה יותר לברך רגילה. מה שלא קופץ קדימה זה הכוח: שריר ארבע ראשי חלש בגלל שנים של שחיקה לפני הניתוח לא מתחזק מעצם העובדה שהניתוח היה קטן יותר.
במרפאה זה מתורגם לעבודה 1:1 של 50-60 דקות: הורדת נפיחות והחזרת הפעלה של הארבע ראשי בשלב הראשון, טיפול ידני לטווח כשצריך, ואז עלייה מדורגת ומדודה בעומס עם תרגול תפקודי. לפי הצורך משולבים גם TECAR, גירוי חשמלי לשריר, לייזר בעוצמה נמוכה או Deep Oscillation להורדת בצקת — אבל הבסיס תמיד הוא תרגול מדורג. פירוט מלא של העקרונות אחרי ניתוחים אורתופדיים: שיקום אחרי ניתוח אורתופדי.
ויש עוד נקודה ששווה לשים עליה זרקור. בסקר של 356 משיבים (50% מ-776 שנשאלו) שעברו תותב חלקי בברך או בפיקה — בתת-הקבוצה של תותב חלקי בברך (296 מנותחים), 81.6% חזרו לפעילות ספורטיבית (במעקב ממוצע של 4.6 שנים), אבל 25% דיווחו על הגבלות — ורובן היו הגבלות שהמטופלים הטילו על עצמם, לא הוראות של המנתח. הפחד מלהרוס את התותב מגביל יותר אנשים מאשר התותב עצמו. זה בדיוק מה שעבודה מודרכת אמורה לפרק.
| שלב | אחרי תותב חלקי | אחרי תותב מלא |
|---|---|---|
| שבועות 0-2 | ניהול נפיחות, הפעלת ארבע ראשי, הליכה עם עזר לפי כאב | אותו תוכן, לרוב עם יותר נפיחות ולאורך זמן רב יותר |
| שבועות 2-6 | גמילה מעזר הליכה לרוב מוקדמת יותר; התחלת עומס חד-צדדי | דגש כבד יותר על השגת טווח כיפוף |
| חודשים 2-4 | חיזוק מתקדם, מדרגות, שיווי משקל, חזרה להליכה ארוכה | חיזוק מתקדם, לעתים עדיין עבודה על טווח |
| חודשים 4-12 | העמקת כוח וסיבולת; תחושת הברך ממשיכה להשתפר עד השנה | אותו כיוון, לרוב עם פער כוח שנסגר לאט יותר |
| מה שזהה בשניהם | בלי עלייה מדורגת בעומס אין החזרת כוח — בשני הניתוחים | |
מה קורה אם התותב החלקי צריך להפוך למלא בהמשך?
זה ניתוח אפשרי ומקובל, אבל הוא איננו זהה לתותב מלא ראשוני. במטה-אנליזה של 456 המרות מול 719 תותבים מלאים ראשוניים, לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הזיהום (0.66% מול 0.70%; OR 1.21, רווח סמך רחב 0.27-4.46), אך ההמרות נזקקו הרבה יותר לרכיבי רוויזיה: תוספות עצם ב-15.6% מול 3.9%, וגבעולים ב-36.6% מול 1.7% (Budin et al., 2025).
במילים פשוטות: כשמסירים תותב חלקי נשארת פחות עצם, ולכן המנתח צריך לעתים קרובות יותר רכיבים מיוחדים כדי לייצב את התותב החדש. זה הופך את הניתוח למורכב יותר טכנית, גם אם לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הזיהום.
ומה עם התפקוד? בעבודה פרוספקטיבית קטנה, בניתוחים בסיוע רובוטי, שהשוותה 16 המרות מול 35 תותבים מלאים ראשוניים, ציון הברך של אוקספורד במעקב ממוצע של 21 חודשים היה 42.3 בקבוצת ההמרה לעומת 44.6 בקבוצה הראשונית (הבדל מובהק), בעוד שטווח התנועה ותחושת הברך לא נבדלו באופן מובהק. כלומר ההמרה עובדת, אבל היא כנראה לא מגיעה בדיוק לאותה תקרה. מי שרוצה להבין לעומק את עולם הניתוח החוזר: ניתוח רוויזיה להחלפת תותב.
מה ציפייה מציאותית מכל אחד מהם?
משניהם אפשר לצפות לירידה משמעותית בכאב ולחזרה לפעילות יומיומית. בניסוי אקראי של 528 מנותחים, אחרי חמש שנים לא היה הבדל מובהק בתפקוד בין הקבוצות (Beard et al., 2019). מה שכן שונה הוא הדרך לשם — והמחיר שכל אפשרות גובה בהמשך.
אותו ניסוי, שנערך ב-27 מרכזים בבריטניה עם 94% היענות למעקב, מצא הפרש של 1.04 נקודות בלבד בציון אוקספורד — הבדל שאינו מובהק ואינו מורגש. החוקרים אף דיווחו שהתותב החלקי היה יעיל מעט יותר וזול יותר בחמש שנות המעקב. אבל חמש שנים אינן עשרים וחמש, ושם, כאמור, המספרים מתהפכים.
מה שאני אומר למטופלים שמגיעים עם השאלה הזו: אל תנסו להכריע לבד בין שני מספרים. תבררו שלושה דברים מול המנתח — האם הברך שלכם בכלל מועמדת לחלקי מבחינה אנטומית, מה גילכם ביחס לתוחלת התותב, וכמה ניתוחים כאלה המנתח מבצע. שלושת אלה קובעים הרבה יותר מכל השוואה כללית. ואם השאלה היא לאיזה מהם השיקום קריטי יותר — התשובה היא לשניהם, בקצב שונה.
הערה על הגיל. בסקירה של מנותחים מתחת לגיל 65, ההישרדות המשוערת לעשר שנים הייתה 90.0% לתותב חלקי לעומת 94.7% למלא — ובמקביל טווח התנועה היה גדול יותר בחלקי (125° מול 114°), וציון הפעילות UCLA היה גבוה יותר אך ללא מובהקות (6.9 מול 6.0) — השוואה בין מחקרים נפרדים, לא ראש בראש. ככל שהמנותח צעיר יותר, כך גדל הסיכוי שיזדקק לניתוח נוסף במהלך חייו בשתי האפשרויות, והשיקול עובר משאלת "מה שורד יותר" לשאלת "מה מאפשר לי לחיות טוב בעשור הקרוב". זו שיחה, לא נוסחה.
דגלים אדומים אחרי כל אחד מהניתוחים — לפנות מיד לרופא: נפיחות חדה וכואבת בשוק, חום מעל 38°, אדמומיות שמתפשטת סביב הצלקת או הפרשה ממנה, קוצר נשימה או כאב בחזה, כאב חד ופתאומי שלא מגיב למנוחה, או תחושת חוסר יציבות פתאומית שלא הייתה קודם. במצבים האלה לא ממשיכים לתרגל ולא ממתינים לפגישה הבאה. כמו כן, אם הטווח נתקע לאורך שבועיים ללא שינוי (כלל עבודה קליני) — זו סיבה לפנות למנתח ולא להמתין; כאן מוסבר למה העיתוי חשוב.
שאלות נפוצות
תותב חלקי מחזיק פחות שנים מתותב מלא?
כן, לפי הנתונים הטובים ביותר שיש. בניתוח מאוחד של מרשמים לאומיים, 82.3% מהתותבים המלאים שרדו 25 שנה לעומת 69.8% מהחלקיים (Evans et al., 2019). בסקירה של עבודות עם מעקב של עשר שנים ומעלה, 8.8% מהתותבים החלקיים נותחו שוב, בממוצע אחרי 6.5 שנים (Migliorini et al., 2024). זה לא פוסל את החלקי — זה אחד הצדדים של הפשרה.
אז למה מנתחים בכלל מציעים תותב חלקי?
כי בטווח הקצר הוא בטוח יותר. בסקירה שיטתית, האשפוז אחרי תותב חלקי היה קצר ב-1.2 עד 1.7 ימים (Wilson et al., 2019). בעבודה על 101,330 מנותחים תואמים הוא נקשר לפחות סיבוכים, פחות אשפוזים חוזרים ותמותה נמוכה יותר; לפי אותה עבודה, אם 100 אנשים שתוכננו לתותב מלא היו מקבלים חלקי — הצפי הוא מוות אחד פחות ושלושה ניתוחים חוזרים יותר בארבע השנים הראשונות (Liddle et al., 2014).
השיקום אחרי תותב חלקי באמת קצר יותר?
מהיר יותר, לא קצר יותר. נקודת הפתיחה טובה יותר — פחות נפיחות, פחות כאב, רצועה צולבת שנשמרה — ולכן העלייה בעומס מהירה יותר. אבל תחושת הברך הטבעית ממשיכה להשתפר עד סוף השנה הראשונה: ציון Forgotten Joint היה 44.5 בקבוצת החודש הראשון לעומת 77.1 בקבוצת החודש ה-12, וכמעט ללא הבדל אחרי כן — בעבודת חתך, שבה נמדדו קבוצות שונות בכל נקודת זמן (Dai et al., 2020). שריר חלש אחרי שנים של שחיקה לא מתחזק בזכות גודל הניתוח.
אם התותב החלקי ייכשל, אפשר פשוט להפוך אותו למלא?
אפשר, וזה ניתוח מקובל, אבל הוא לא זהה לתותב מלא ראשוני. במטה-אנליזה של 456 המרות, לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הזיהום מול ראשוני (0.66% מול 0.70%, רווח סמך רחב), אך נדרשו הרבה יותר רכיבי רוויזיה — תוספות ב-15.6% מול 3.9% וגבעולים ב-36.6% מול 1.7% (Budin et al., 2025). בעבודה קטנה נוספת, בניתוחים בסיוע רובוטי (16 המרות מול 35 ראשוניים, מעקב ממוצע של 21 חודשים), ציון אוקספורד אחרי המרה היה 42.3 לעומת 44.6 בראשוני — הפרש מובהק, בעוד שטווח התנועה ותחושת הברך לא נבדלו באופן מובהק (Mancino et al., 2024).
מה הכי חשוב לשאול את המנתח?
שלוש שאלות: האם הברך שלי מתאימה אנטומית לחלקי (תא אחד שחוק, רצועות תקינות, עיוות שניתן לתיקון), מה הגיל שלי ביחס לתוחלת התותב, וכמה תותבים חלקיים אתה מבצע בשנה. השאלה השלישית מדידה: מנתחים שביצעו פחות מעשרה בשנה הגיעו להישרדות של 87.9% ב-8 שנים לעומת 92.4% אצל מי שביצע 30 ומעלה (Liddle et al., 2016).
סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)
נושא: תותב ברך חלקי (UKA, חד-תאי) מול תותב ברך מלא (TKA) — קריטריוני בחירה, הישרדות התותב, סיבוכים, הבדלי שיקום והמרה מאוחרת.
הישרדות לפי מרשמים לאומיים: 25 שנה — TKA 82.3% (95% CI 81.3-83.2; הערכה מאוחדת מ-14 מרשמים) מול UKA 69.8% (67.6-72.1; מ-4 מרשמים); סך נתוני המרשמים: 299,291 תותבים מלאים ב-47 סדרות ו-7,714 חלקיים בחמש סדרות (Evans 2019).
סיכון לניתוח חוזר: UKA פי 2.12 ב-8 שנים (SHR 2.12, 95% CI 1.99-2.26) בהשוואה מותאמת של 25,334 UKA מול 75,996 TKA (Liddle 2014). ב-5 שנים RR 2.50 במרשמים ו-3.13 בקוהורטות (Wilson 2019).
יתרונות UKA לטווח קצר: אשפוז קצר ב-1.20 עד 1.73 ימים; תמותה RR 0.27; אירועים תרומבו-אמבוליים RR 0.39; אירועי לב RR 0.22 (Wilson 2019). תרגום מעשי: 100 מנותחי TKA שיקבלו UKA — מוות אחד פחות, שלושה ניתוחים חוזרים יותר ב-4 שנים (Liddle 2014).
תפקוד: ניסוי אקראי TOPKAT, 528 מנותחים, 27 מרכזים, מעקב 5 שנים — הפרש Oxford Knee Score 1.04 (95% CI -0.42 עד 2.50; p=0.159), לא מובהק (Beard 2019). מתחת לגיל 65: טווח תנועה 125° מול 114° (p=0.004); הישרדות משוערת ל-10 שנים 90.0% מול 94.7% (Kleeblad 2018). מטה-אנליזת הליכה: ללא הבדלים מובהקים למעט אורך צעד (Nha 2018).
סיבות כישלון UKA: התקדמות שחיקה 30%, שחרור אספטי 24%; מעל 10 שנים — 56% התקדמות שחיקה (Tay 2021). 8.8% נותחו שוב בממוצע אחרי 6.5 שנים (Migliorini 2024).
השפעת המנתח: פחות מ-10 UKA בשנה — הישרדות 87.9% ב-8 שנים; 30 ומעלה — 92.4% (Liddle 2016, n=459,280). שימוש של 40-60% מהפעילות — הישרדות 96% ב-5 שנים מול 90% בשימוש של 5% (Liddle 2015, n=41,986).
המרה UKA→TKA: זיהום ללא הבדל מובהק (0.66% מול 0.70%; OR 1.21, 95% CI 0.27-4.46), אך תוספות 15.6% מול 3.9% וגבעולים 36.6% מול 1.7% (Budin 2025, 456 מול 719). OKS 42.3 מול 44.6 בראשוני (p=0.004) (Mancino 2024).
מסלול השיקום: תחושת ברך טבעית (FJS-12) — 44.5 בחודש, 63.8 בחצי שנה, 77.1 בשנה, 78.9 בשלוש שנים (Dai 2020, עבודת חתך, n=188, 34-42 בכל נקודת זמן). חזרה לספורט 81.6% אחרי 4.6 שנים; 25% עם הגבלות, לרוב שהמטופל הטיל על עצמו (Cozzarelli 2024, סקר, 296 מנותחי תותב חלקי, 50% היענות).
דגלים אדומים: נפיחות שוק כואבת, חום מעל 38°, אדמומיות מתפשטת או הפרשה מהצלקת, קוצר נשימה, כאב חד פתאומי, חוסר יציבות חדש.
קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9 תל אביב, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163), 11 שנים בבית רבקה מתוכן מעל 5 במחלקה האורתופדית.
מקורות מדעיים
כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID, כולל אלה שמציגים את התותב החלקי באור פחות מחמיא.
- Evans JT, Walker RW, Evans JP, Blom AW, Sayers A, Whitehouse MR. How long does a knee replacement last? A systematic review and meta-analysis of case series and national registry reports with more than 15 years of follow-up. Lancet. 2019. PubMed · DOI
- Liddle AD, Judge A, Pandit H, Murray DW. Adverse outcomes after total and unicompartmental knee replacement in 101,330 matched patients: a study of data from the National Joint Registry for England and Wales. Lancet. 2014. PubMed · DOI
- Wilson HA, Middleton R, Abram SGF, et al. Patient relevant outcomes of unicompartmental versus total knee replacement: systematic review and meta-analysis. BMJ. 2019. PubMed · DOI
- Beard DJ, Davies LJ, Cook JA, et al. The clinical and cost-effectiveness of total versus partial knee replacement in patients with medial compartment osteoarthritis (TOPKAT): 5-year outcomes of a randomised controlled trial. Lancet. 2019. PubMed · DOI
- Kleeblad LJ, van der List JP, Zuiderbaan HA, Pearle AD. Larger range of motion and increased return to activity, but higher revision rates following unicompartmental versus total knee arthroplasty in patients under 65: a systematic review. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2018. PubMed · DOI
- Migliorini F, Bosco F, Schäfer L, et al. Revision of unicompartmental knee arthroplasty: a systematic review. BMC Musculoskelet Disord. 2024. PubMed · DOI
- Tay ML, McGlashan SR, Monk AP, Young SW. Revision indications for medial unicompartmental knee arthroplasty: a systematic review. Arch Orthop Trauma Surg. 2022. PubMed · DOI
- Liddle AD, Pandit H, Judge A, Murray DW. Effect of surgical caseload on revision rate following total and unicompartmental knee replacement. J Bone Joint Surg Am. 2016. PubMed · DOI
- Liddle AD, Pandit H, Judge A, Murray DW. Optimal usage of unicompartmental knee arthroplasty: a study of 41,986 cases from the National Joint Registry for England and Wales. Bone Joint J. 2015. PubMed · DOI
- Budin M, De Ruyter M, Lum ZC, et al. Periprosthetic joint infection risk is comparable between unicompartmental knee arthroplasty to total knee arthroplasty conversion and primary total knee arthroplasty: a systematic review and meta-analysis. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2025. PubMed · DOI
- Mancino F, Fontalis A, Grandhi TSP, et al. Robotic arm-assisted conversion of unicompartmental knee arthroplasty to total knee arthroplasty. Bone Joint J. 2024. PubMed · DOI
- Dai YK, Lin W, Yang GM, Lu JF, Wang F. Joint awareness after unicompartmental knee arthroplasty evaluated with the Forgotten Joint Score. Orthop Surg. 2020. PubMed · DOI
- Cozzarelli NF, Khan IA, Arshi A, Sherman MB, Lonner JH, Fillingham YA. Return to sport after unicompartmental knee arthroplasty and patello-femoral arthroplasty. J Arthroplasty. 2024. PubMed · DOI
- Nha KW, Shon OJ, Kong BS, Shin YS. Gait comparison of unicompartmental knee arthroplasty and total knee arthroplasty during level walking. PLoS One. 2018. PubMed · DOI
מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · 11 שנים במרכז השיקום בית רבקה, מתוכן מעל 5 שנים במחלקה האורתופדית · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים, אינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית, ואינו מחליף את המלצת המנתח שלכם. הבחירה בין תותב חלקי למלא היא החלטה כירורגית שמתקבלת על בסיס הדמיה ובדיקה פיזית.
עדכון אחרון: 2026-10-11.
מצבים נלווים שאנו מטפלים בהם
לפני הניתוח או אחריו — שווה לדעת מאיפה מתחילים. הערכה 1:1 של 50-60 דקות בודקת את טווח התנועה, את הכוח ואת התפקוד בפועל, ובונה תוכנית מדורגת — לפני הניתוח, סביב הכוח והטווח שיש לכם היום; אחריו, לפי סוג התותב שקיבלתם והנחיות המנתח שלכם. ללא צורך בהפניה.
קביעת הערכה — ₪480יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222