ניתוח רוויזיה — מה באמת קורה כשצריך להחליף את התותב שוב?
אמרו לכם שהתותב צריך להתחלף, ואתם כבר יודעים מבפנים מה זה את ניתוח הכזה. זו בדיוק הסיבה שזה מפחיד יותר מהפעם הראשונה: אז לא ידעתם למה לצפות, והיום אתם כן. העמוד הזה מרכז מה שנתוני הרישומים הלאומיים באמת אומרים — כמה זמן תותבים מחזיקים, למה הם נכשלים, במה הניתוח החוזר שונה, ומה השיקום יכול ולא יכול לעשות. לתמונה המלאה של הניתוח הראשון: שיקום אחרי החלפת ברך ושיקום אחרי החלפת מפרק ירך.
בקצרה
- רוב התותבים לא מגיעים לרוויזיה, וזה הנתון הכי מרגיע שיש. מטה-אנליזה של דיווחי רישום לאומיים מצאה שכ-82% מהחלפות הברך המלאות עדיין במקום אחרי 25 שנה (299,291 ברכיים מ-47 סדרות רישום; ההערכה ל-25 שנה מבוססת על 14 רישומים) (Evans et al., 2019). בירך, אותה קבוצת חוקרים מצאה כ-58% אחרי 25 שנה בנתוני רישום (215,676 ירכיים) — נמוך יותר, אבל עדיין רוב (Evans et al., 2019).
- התזמון תלוי בסיבה, לא במזל. ברישום הלאומי האוסטרלי (13,713 רוויזיות), בקרב מי שנזקק לרוויזיה, החציון מהניתוח הראשון ועד הרוויזיה הראשונה בירך היה 3 שנים — 0.8 שנה כשהסיבה הייתה פריקה או אי-יציבות, ו-10 שנים כשהסיבה הייתה אוסטאוליזה (de Steiger et al., 2022).
- התוצאה הממוצעת של רוויזיה פחות טובה מזו של הניתוח הראשון. במטה-אנליזה של שמונה עבודות רטרוספקטיביות על ברכיים שעברו המרה מתותב חלקי למלא — סוג מסוים של רוויזיה — טווח התנועה היה בממוצע 7.3 מעלות פחות (ברווח סמך רחב), ציוני התפקוד נמוכים יותר ושיעור הרוויזיה החוזרת גבוה יותר מאשר בניתוח ראשוני (Zuo et al., 2018).
- זיהום מטופל אחרת לגמרי. בסדרה פרוספקטיבית של 187 ניתוחי ירך דו-שלביים ללא ספייסר, המרווח הממוצע עד השתלת התותב החדש היה כ-10 שבועות (טווח 2 עד 38), ושיעור ההצלחה הכולל — ללא זיהום חוזר — 85.6% (Goumenos et al., 2024).
- על שיקום אחרי רוויזיה כמעט אין מחקר. סקירה שיטתית מ-2023 חיפשה מחקרים אקראיים מבוקרים על תוכניות שיקום אחרי רוויזיה של ברך ולא מצאה אף אחד — רק שלוש עבודות רטרוספקטיביות (Omar et al., 2023). נאמר את זה בפירוש במקום להמציא פרוטוקול.
למה בכלל צריך להחליף תותב שכבר הושתל?
לא כי "הניתוח הראשון נכשל". תותב הוא רכיב מכני שחי בתוך גוף שמשתנה, ויש חמש סיבות עיקריות להחלפתו: זיהום סביב-תותבי, שחרור אספטי של הרכיב מהעצם, אי-יציבות, שחיקת הפוליאתילן עם אוסטאוליזה, ושבר סביב-התותב. לכל סיבה לוח זמנים משלה ומשמעות שונה לחלוטין לשיקום.
המשפט "התותב לא מחזיק" נשמע כמו שגיאה של מישהו, ולרוב הוא לא. בניתוח של הרישום האמריקאי שכלל 76,623 רוויזיות אספטיות של ברך, ההתפלגות של הסיבות לניתוח נוסף אחרי הרוויזיה — בקרב 5% עד 8% שנזקקו לו — הייתה זיהום 30% עד 35%, שחרור אספטי 16% עד 19%, ואי-יציבות כ-12% — שלוש בעיות שונות לגמרי זו מזו, שמאוחדות תחת אותה מילה: "רוויזיה". זו הסיבה שאי אפשר לענות על השאלה "מה הסיכוי שלי" בלי לדעת קודם מה הסיבה.
ההבחנה הזו משנה את כל התוכנית השיקומית. רוויזיה בגלל שחיקת פוליאתילן במפרק יציב עם עצם טובה היא בעיה אחת; רוויזיה בגלל אי-יציבות חוזרת היא בעיה של רקמה רכה ובקרה מוטורית; ורוויזיה בגלל זיהום היא בכלל תהליך רפואי ארוך שהניתוח הוא רק חלק ממנו. מי שמגיע לפיזיותרפיה עם המילה "רוויזיה" ובלי הסיבה, מקבל תוכנית גנרית — וזה בדיוק מה שלא צריך כאן.
מניסיון של שנים במחלקה אורתופדית, השאלה הראשונה שצריך לשאול היא לא "כמה תרגילים" אלא "מה המנתח שינה ומה הוא מגביל". מפרק שקיבל שתל מרוסן יותר, או מטופל שעבר השתלת עצם, מתחיל את השיקום עם כללים שונים לגמרי ממי שעבר החלפה פשוטה של המשטח.
כמה זמן תותב באמת מחזיק?
יותר ממה שרוב האנשים חושבים. לפי מטה-אנליזה של דיווחי רישום לאומיים, כ-82% מהחלפות הברך המלאות עדיין במקום אחרי 25 שנה (Evans et al., 2019), וכ-58% מהחלפות הירך (Evans et al., 2019). אלה נתונים על מאות אלפי מפרקים, לא על סדרות נבחרות — ולכן הם הנתון שכדאי להיצמד אליו.
שתי העבודות שפורסמו ב-2019 הן עדיין בסיס מרכזי לתשובה. בברך, הרישומים הלאומיים תרמו 299,291 החלפות ברך מלאות ב-47 סדרות, וההערכה המאוחדת ל-25 שנה, שנשענה על 14 רישומים, הגיעה להישרדות מצטברת של 82.3% ב-25 שנה (רווח בר-סמך 81.3%-83.2%). בתותב חלקי, אותו חישוב נתן 69.8%. בירך, אותה קבוצה אספה 215,676 החלפות ירך מרישומי אוסטרליה ופינלנד והגיעה ל-57.9% ב-25 שנה — כשסדרות המקרים מהספרות נתנו מספר גבוה בהרבה, 77.6%, וזו בדיוק הסיבה שהחוקרים המליצו להסתמך על הרישומים ולא על הסדרות.
שימו לב למה המספרים האלה כן אומרים ומה לא. הם מתארים שתלים, לא אנשים. מי שקורא את הדף הזה כבר נמצא, בהגדרה, בצד השני של ההתפלגות — ולכן הנתון הזה לא מנבא כלום לגבי מה שיקרה לכם עכשיו. הוא כן אומר דבר אחד שכדאי לשמוע: לא עשו לכם ניתוח גרוע, ולא "נתנו לכם תותב זול". גם בשיעורי כישלון של 18% ב-25 שנה, מישהו נמצא באותם 18%.
מתי מגיעה הרוויזיה, ומה זה אומר עליי?
מוקדם מכפי שרוב האנשים מניחים, וזה תלוי בסיבה. ברישום האוסטרלי, שכלל 13,713 רוויזיות ירך ראשונות אחרי ניתוח אלקטיבי, החציון מהניתוח הראשון עד הרוויזיה היה שלוש שנים בלבד — 0.8 שנה כשהסיבה הייתה פריקה או אי-יציבות, לעומת 10 שנים כשהסיבה הייתה אוסטאוליזה (de Steiger et al., 2022).
הנתון הזה שובר מיתוס נפוץ. אנשים מניחים שרוויזיה היא מה שקורה אחרי עשרים שנה של שימוש, אבל בפועל חלק ניכר מהרוויזיות מתרחשות בשנים הראשונות — ואלה בדרך כלל בעיות של יציבות, זיהום מוקדם או קיבוע שלא תפס, ולא בלאי. בברך, ניתוח של 3,855 רוויזיות ראשונות שבוצעו עם שתל ציר ברישום הבריטי הראה חציון של 1,219 ימים מהניתוח הראשון — כשלוש שנים וארבעה חודשים.
המשמעות המעשית: אם הרוויזיה שלכם מגיעה מוקדם, זה לא סימן שמשהו נעשה בצורה גרועה במיוחד, וגם לא סימן שהמצב חמור יותר. זה בעיקר רמז לסיבה. מפרק שעשה בעיות מהחודשים הראשונים, ומפרק ששרת היטב עשר שנים ואז נשחק, הם שני סיפורים קליניים נפרדים — ושואלים עליהם שאלות שונות לפני שמתחילים לתרגל.
במה הניתוח החוזר שונה מהניתוח הראשון?
בשלושה דברים: יש פחות עצם, הרקמה הרכה כבר נותחה פעם אחת ומצולקת, והשתל שמושתל בדרך כלל מרוסן יותר. כל אחד מהשלושה מאט את ההתקדמות בפני עצמו, והצירוף שלהם הוא הסיבה שרוויזיה מרגישה אחרת גם כשהיא מצליחה טכנית.
הוצאת תותב קיים לוקחת איתה לרוב עצם. כשנוצר חסר עצם, המנתח משלים אותו בהשתלת עצם, בטריזים מתכתיים או בגזע ארוך יותר — וכל פתרון כזה מביא איתו הגבלות משלו בשבועות הראשונים. במקביל, הקפסולה והרקמות סביב המפרק כבר עברו חיתוך אחד, והצלקת שנוצרה אינה רקמה גמישה: היא מגיבה אחרת למתיחה ולעומס.
הרכיב השלישי הוא השתל עצמו. כשהרצועות אינן מספיקות כדי לייצב את המפרק, משתמשים בשתל מרוסן יותר, ולעיתים במפרק ציר. שתלים כאלה נקשרים למחיר: בעבודה דנית ארצית שעקבה אחרי ניתוחים ראשוניים, השיעור המצטבר של שברים סביב-תותביים ב-10 שנים היה 1.7% בשתל סטנדרטי, 6.9% בשתל מרוסן ו-12.4% במפרק ציר. המספרים האלה נמדדו בניתוחים ראשוניים ולא ברוויזיות, והם משקפים גם את המטופלים שמקבלים שתלים כאלה ולא רק את השתל עצמו — אבל הם מסבירים למה אחרי רוויזיה עם שתל כזה מדברים הרבה על מניעת נפילות ולא רק על טווח תנועה.
והנקודה שמחברת הכול: סקירה שיטתית שכללה כ-1.29 מיליון משתתפים זיהתה ניתוח רוויזיה עצמו כגורם סיכון לנפילות באשפוז ברמת ראיות בינונית; אחרי השחרור, גורמי הסיכון שזוהו כללו תרופות, מגורים לבד והיסטוריה של נפילות. זו לא הערה שולית — זה חלק ממה שקובע איך נראים הימים הראשונים אחרי הניתוח ואחרי החזרה הביתה.
התוצאה תהיה פחות טובה מהפעם הראשונה?
בממוצע, כן. זו האמת הלא נוחה של הנושא הזה, ומי שמסתיר אותה מאבד את הקורא שכבר חי אותה. במטה-אנליזה של שמונה עבודות השוואתיות רטרוספקטיביות, ברכיים שעברו המרה מתותב חלקי למלא הגיעו לטווח תנועה נמוך ב-7.3 מעלות, לציוני תפקוד נמוכים יותר ולשיעור רוויזיה חוזרת גבוה יותר מאשר ניתוחים ראשוניים (Zuo et al., 2018).
"בממוצע פחות טובה" איננו "לא טובה". בסדרה רטרוספקטיבית של 139 מטופלים שעברו רוויזיה של ברך עם שתל מרוסן, טווח התנועה עלה מ-73.2 מעלות לפני הניתוח ל-104.3 אחריו, וציון אוקספורד לברך עלה מ-14.3 ל-29.2 — שיפור גדול מאוד, מנקודת פתיחה נמוכה מאוד. זו סדרה של מרכז אחד ולא מחקר אקראי, ולכן צריך לקרוא אותה בזהירות; אבל היא מתארת את מה שרואים בקליניקה: מי שמגיע לרוויזיה מגיע ממצב גרוע, והרווח האישי שלו יכול להיות משמעותי גם אם הוא לא יגיע לאן שהגיע אחרי הניתוח הראשון.
יש עוד נתון שראוי להיאמר: רוויזיה לא מחסנת מפני רוויזיה נוספת. ברישום האוסטרלי, אחרי רוויזיית ירך ראשונה, 26% עברו ניתוח נוסף בתוך 18 שנה. ברישום הבריטי, אחרי רוויזיית ברך עם שתל ציר, ההסתברות לניתוח נוסף הייתה 2.7% אחרי שנה, 10.7% אחרי חמש שנים ו-16.2% אחרי עשר שנים. אלה מספרים שמצדיקים לקחת ברצינות כל אזהרה מוקדמת, ולא לחכות.
ואם הסיבה היא זיהום — מה זה "ניתוח בשני שלבים"?
זה מסלול נפרד לגמרי. מוציאים את התותב, מנקים, מטפלים באנטיביוטיקה, וממתינים לפני שמשתילים תותב חדש. בסדרה פרוספקטיבית של 187 מטופלי ירך שהמתינו בין השלבים ללא ספייסר, המרווח הממוצע עד ההשתלה החוזרת היה כ-10 שבועות, עם טווח עצום של 2 עד 38 שבועות, ושיעור ההצלחה הכולל היה 85.6% (Goumenos et al., 2024).
המספר שהכי חשוב למטופל הוא דווקא הטווח, לא הממוצע: יש מי שממתין שבועיים ויש מי שממתין כתשעה חודשים, והדבר נקבע לפי החיידק, לפי הבדיקות ולפי המצב הרפואי הכללי — לא לפי לוח זמנים שנקבע מראש. בתקופת הביניים חלק מהמטופלים חיים עם מרווח (ספייסר) שמאפשר תנועה מסוימת, וחלק בלעדיו — בסדרה הזו, כולם היו בלי ספייסר. באותה סדרה, ההסתברות המצטברת להישנות הזיהום הייתה 11.5% אחרי שנה ו-14% אחרי שנתיים.
בברך, עבודה שעקבה אחרי 1,119 מטופלים שעברו ניתוח דו-שלבי בגלל זיהום כרוני הראתה 93% הישרדות ללא זיהום בחמש שנים בניסיון הראשון. באותה עבודה (רטרוספקטיבית, מטייוואן), בקרב מי שנזקק לניסיון דו-שלבי שני (75 מטופלים) הנתון ירד ל-72%, ובניסיון שלישי (24 מטופלים) ל-43%; 34.2% מהמטופלים בקבוצת הניסיון החוזר כלל לא הגיעו להשתלה מחדש בגלל זיהום מתמשך. אלה מספרים קשים, והם נאמרים כאן בדיוק מהסיבה שבגללה המנתחים מתעקשים על הפרוטוקול המלא: הניסיון הראשון הוא ההזדמנות הטובה ביותר.
מה שזה אומר לפיזיותרפיה: בתקופת הביניים העבודה אינה "שיקום של ברך" אלא שמירה על מה שאפשר — טווח בגבולות שהמנתח מאשר, כוח בשאר הגוף, יכולת ניידות בטוחה ומניעת ירידה תפקודית כללית — ובכפוף מלא להנחיות הצוות המטפל. כל החלטה על עומס בתקופה הזו היא החלטה רפואית, לא החלטה של מטפל.
מה הפיזיותרפיה באמת יכולה לעשות אחרי רוויזיה — ומה לא?
היא יכולה להחזיר כוח, טווח ובטחון בתנועה, ולנהל עומס כך שהמפרק החדש לא יגיב בדלקת. היא לא יכולה להשלים עצם חסרה, לייצב מפרק שהרצועות שלו אינן מספיקות, או לשנות את תקרת התפקוד שהניתוח קבע. ההפרדה בין שני אלה היא הדבר הכי שימושי שאפשר לתת כאן.
וצריך לומר גם את הדבר שמעט מאוד אתרים אומרים: הבסיס המחקרי לשיקום אחרי רוויזיה דליל מאוד. סקירה שיטתית שפורסמה ב-2023, שסרקה חמישה מאגרים עד יוני 2022, לא מצאה אף מחקר אקראי מבוקר שבחן תוכנית שיקום אחרי רוויזיה של ברך — רק שלוש עבודות רטרוספקטיביות מבוססות על תיקים רפואיים, כולן עם מעקב קצר וללא חישוב גודל מדגם (שלושתן דיווחו על שיפור תפקודי אחרי שיקום אינטנסיבי באשפוז). באותה עבודה נסקרו 22 בתי חולים באנגליה עם נפח גבוה של רוויזיות (שיעור היענות לסקר: 34%), ובמרביתם השיקום שניתן אחרי רוויזיה היה זהה לזה שניתן אחרי ניתוח ראשוני.
המשמעות היא לא "אין מה לעשות", אלא "אין פרוטוקול מוכח, ולכן עובדים לפי עקרונות ולא לפי מתכון". בפועל זה אומר: לעבוד לפי אבני דרך תפקודיות ולא לפי לוח שנה, למדוד כל כמה שבועות במקום להעריך בעין, להעלות עומס בהדרגה תוך תצפית על תגובת המפרק למחרת, ולהצמיד כל החלטה משמעותית להנחיות המנתח. בקליניקה העבודה היא 1:1 בהתאמה אישית ומשלבת תרגול מדורג, טיפול ידני בהתאם למצב הרקמה, ולעיתים גרייה חשמלית לשריר (NMES) כשהפעלת מיישרי הברך חלשה — תמיד בכפוף למגבלות שנקבעו בניתוח.
מה ריאלי לצפות מלוח הזמנים?
לאט יותר מהפעם הראשונה, ובלי תאריך יעד מובטח. אין פרוטוקול מאומת לשיקום אחרי רוויזיה, ולכן התקדמות נמדדת ביכולות ולא בשבועות: לקום מכיסא בלי ידיים, ללכת מרחק מסוים בלי מקל, לעלות מדרגה שלמה. מי שמבטיח לוח זמנים מדויק ממציא אותו.
בציפייה הזו יש גם צד משחרר. כשהמטרה מוגדרת כיכולת ולא כתאריך, הפסקה של שבוע בגלל נפיחות איננה "נסיגה" אלא התאמה של קצב. וכשהיעד הוא לחזור לחיים — לקניות, למדרגות בבניין, לנכד שרוצה ללכת לאט — קל יותר לראות התקדמות מאשר כשמסתכלים רק על מספר המעלות. ואם בשתי מדידות רצופות אף אחת מהיכולות האלה לא זזה (כלל עבודה קליני, לא נתון ממחקר), זה לא סימן להעמיס יותר: זה הזמן להעריך מחדש מה מגביל — כאב, נפיחות, כוח או יציבות — ולעדכן את המנתח, כי חלק מהמגבלות אחרי רוויזיה הן מכניות ולא שיקומיות.
מי שמגיע אחרי אשפוז שיקומי מכיר את הפער הזה היטב; על מה שקורה ביום שאחרי השחרור כתבנו בנפרד במדריך שחרור מאשפוז שיקומי. העיקרון שחוזר בכל הניתוחים האורתופדיים מופיע גם בשיקום לאחר ניתוח אורתופדי: עומס מדורג, מדידה קבועה, ותיאום עם המנתח.
| הסיבה לניתוח | מה זה משנה בשיקום | מה השיקום לא יכול לשנות |
|---|---|---|
| שחרור אספטי | קיבוע חדש ולעיתים השתלת עצם — עומס לפי אישור המנתח, בנייה איטית של כוח | את איכות העצם ואת סוג הקיבוע |
| אי-יציבות / פריקה | דגש על בקרה מוטורית, טווחים בטוחים ומניעת תנוחות סיכון | רצועות שאינן קיימות — היציבות נקבעה בשתל |
| שחיקת פוליאתילן | לרוב ניתוח קטן יותר; מיקוד בהחזרת כוח ובניהול נפיחות | את האוסטאוליזה שכבר נוצרה |
| זיהום (דו-שלבי) | תקופת ביניים ממושכת — שמירת ניידות וכוח כללי, לא "שיקום מפרק" | את משך הטיפול האנטיביוטי ואת מועד ההשתלה |
| נוקשות | עבודה יומיומית קצרה ותכופה על טווח, עם ניהול כאב ונפיחות | רקמה צלקתית שכבר התקבעה |
| פרמטר | ניתוח ראשון | ניתוח רוויזיה |
|---|---|---|
| מצב העצם | שלם ברוב המקרים | לעיתים קרובות חסר עצם שדורש השלמה |
| רקמה רכה | לא נותחה | מצולקת מניתוח קודם |
| סוג השתל | סטנדרטי ברוב המקרים | לעיתים מרוסן או מפרק ציר |
| תוצאה תפקודית ממוצעת | גבוהה יותר | נמוכה יותר בממוצע — למשל טווח נמוך ב-7.3° בהמרה מחלקי למלא |
| ראיות מחקריות לשיקום | רבות, כולל מחקרים אקראיים | לא נמצא ולו מחקר אקראי אחד לשיקום אחרי רוויזיית ברך (בחיפוש עד 2022) |
דגלים אדומים — לפנות מיד לרופא: חום מעל 38°, אדמומיות שמתפשטת סביב הצלקת או הפרשה ממנה, כאב חד חדש בזמן מנוחה, תחושה שהמפרק "בורח" או קופץ, נפיחות חדה בשוק עם כאב ורגישות, קוצר נשימה או כאב בחזה, וכל נפילה על הצד המנותח. אחרי רוויזיה, ובמיוחד עם שתל מרוסן או גזע ארוך, נפילה אינה אירוע שממתינים איתו לתור הבא — היא סיבה לבדיקה. באף אחד מהמצבים האלה לא ממשיכים לתרגל.
שאלות נפוצות
אם התותב הראשון החזיק רק כמה שנים, סימן שנעשה משהו לא בסדר?
לא בהכרח. ברישום הלאומי האוסטרלי, שכלל 13,713 רוויזיות ירך ראשונות, החציון מהניתוח הראשון עד הרוויזיה — בקרב מי שנזקק לה — היה שלוש שנים, ו-0.8 שנה כשהסיבה הייתה פריקה או אי-יציבות (de Steiger et al., 2022). רוויזיה מוקדמת מעידה בעיקר על סוג הבעיה, לא על איכות הניתוח הראשון.
כמה זמן מחזיק תותב היום?
לפי מטה-אנליזה של דיווחי רישום לאומיים, כ-82% מהחלפות הברך המלאות עדיין במקום אחרי 25 שנה (299,291 ברכיים מ-47 סדרות רישום; ההערכה ל-25 שנה מבוססת על 14 רישומים) (Evans et al., 2019), וכ-58% מהחלפות הירך (215,676 ירכיים מרישומי אוסטרליה ופינלנד) (Evans et al., 2019). בירך, סדרות המקרים מהספרות נתנו מספר גבוה יותר (77.6%), אבל החוקרים עצמם המליצו להסתמך על נתוני הרישומים (Evans et al., 2019).
האם התוצאה אחרי רוויזיה תהיה טובה כמו אחרי הניתוח הראשון?
בממוצע, לא. במטה-אנליזה של שמונה עבודות השוואתיות רטרוספקטיביות, ברכיים שעברו המרה מתותב חלקי למלא הגיעו לטווח תנועה נמוך ב-7.3 מעלות (ברווח סמך רחב), לציוני תפקוד נמוכים יותר ולשיעור רוויזיה חוזרת גבוה יותר מאשר ניתוחים ראשוניים (Zuo et al., 2018). יחד עם זאת, השיפור האישי מנקודת הפתיחה יכול להיות גדול מאוד — בסדרה רטרוספקטיבית ממרכז אחד של 139 רוויזיות ברך עם שתל מרוסן, טווח התנועה עלה מ-73° ל-104° (Hippalgaonkar et al., 2025).
מה המרווח בין שני השלבים כשהסיבה היא זיהום?
משתנה מאוד. בסדרה פרוספקטיבית של 187 ניתוחי ירך דו-שלביים ללא ספייסר, המרווח הממוצע עד ההשתלה החוזרת היה כ-10 שבועות, בטווח של 2 עד 38 שבועות (Goumenos et al., 2024). המועד נקבע לפי סוג החיידק, לפי הבדיקות ולפי המצב הכללי — ולא לפי לוח זמנים קבוע מראש.
יש פרוטוקול שיקום מיוחד לרוויזיה?
אין פרוטוקול מאומת, ואין טעם להעמיד פנים שיש. סקירה שיטתית מ-2023 חיפשה מחקרים אקראיים מבוקרים על שיקום אחרי רוויזיה של ברך ולא מצאה אף אחד, ובמרבית 22 בתי החולים באנגליה שנסקרו השיקום היה זהה לזה של ניתוח ראשוני (Omar et al., 2023). לכן עובדים לפי עקרונות — אבני דרך תפקודיות, מדידה חוזרת, העלאת עומס מדורגת — ובכפוף להנחיות המנתח.
סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)
נושא: ניתוח רוויזיה של תותב ברך או ירך — סיבות, תזמון, הבדלים מהניתוח הראשוני, המסלול הדו-שלבי בזיהום, ומה הפיזיותרפיה יכולה ולא יכולה לעשות.
הישרדות שתלים (נתוני רישום): ברך מלאה 82.3% ב-25 שנה (n=299,291 ב-47 סדרות רישום; הערכת 25 שנה מ-14 רישומים; Evans 2019); ירך 57.9% ב-25 שנה בנתוני רישום מול 77.6% בסדרות מקרים (n=215,676; Evans 2019).
תזמון: חציון מהניתוח הראשון לרוויזיית ירך ראשונה 3 שנים (IQR 0.3-7.3); 0.8 שנה לפריקה/אי-יציבות, 10 שנים לאוסטאוליזה (de Steiger 2022, n=13,713). בברך עם שתל ציר: חציון 1,219 ימים (Clement 2023, n=3,855).
סיכון לניתוח נוסף: ירך — 26% ניתוח שני בתוך 18 שנה (de Steiger 2022). ברך עם שתל ציר — 2.7% אחרי שנה, 10.7% אחרי 5 שנים, 16.2% אחרי 10 שנים (Clement 2023). תמותה כוללת (מכל סיבה) אחרי רוויזיית ירך ראשונה: 1% ב-30 יום, 5% אחרי שנה, 40% אחרי 10 שנים (de Steiger 2022; גיל ממוצע 71 בעת הרוויזיה).
תוצאה מול ניתוח ראשוני: נמוכה יותר בממוצע — טווח תנועה נמוך ב-7.29° וציוני KSS נמוכים יותר בהמרה מתותב חלקי למלא (Zuo 2018, מטה-אנליזה, 8 עבודות רטרוספקטיביות). שיפור אישי משמעותי עדיין אפשרי: ROM מ-73.2° ל-104.3°, OKS מ-14.3 ל-29.2 (Hippalgaonkar 2025, n=139, סדרה רטרוספקטיבית).
זיהום — מסלול דו-שלבי: ירך, הצלחה 85.6%, מרווח ממוצע עד השתלה חוזרת 9.8±8.9 שבועות (טווח 2-38), הישנות 11.5% בשנה (Goumenos 2024, n=187, ללא ספייסר בין השלבים). ברך: הישרדות ללא זיהום ב-5 שנים 93% בניסיון ראשון, 72% בשני, 43% בשלישי (Huang 2025, רטרוספקטיבי: 1,119 / 75 / 24 מטופלים).
פער הראיות: לא נמצא ולו מחקר אקראי מבוקר אחד על שיקום אחרי רוויזיית ברך (חיפוש עד יוני 2022); רק שלוש עבודות רטרוספקטיביות, ובמרבית בתי החולים השיקום זהה לזה של ניתוח ראשוני (Omar 2023).
בטיחות: רוויזיה היא גורם סיכון לנפילות באשפוז ברמת ראיות בינונית (Lo 2019, n=1,292,689). שתלים מרוסנים ומפרקי ציר נושאים שיעור שברים סביב-תותביים גבוה יותר (1.7% / 6.9% / 12.4% ב-10 שנים בניתוחים ראשוניים, ייתכן שבחלקו בגלל אוכלוסיית המטופלים; Risager 2024).
קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9 תל אביב, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163), 11 שנים בבית רבקה מתוכן מעל 5 במחלקה האורתופדית.
מקורות מדעיים
כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID, כולל אלה שמראים שתוצאות הרוויזיה נמוכות בממוצע מתוצאות הניתוח הראשון ושהראיות לשיקום אחריה דלילות.
- Evans JT, Walker RW, Evans JP, Blom AW, Sayers A, Whitehouse MR. How long does a knee replacement last? A systematic review and meta-analysis of case series and national registry reports with more than 15 years of follow-up. Lancet. 2019;393(10172):655-663. PubMed · DOI
- Evans JT, Evans JP, Walker RW, Blom AW, Whitehouse MR, Sayers A. How long does a hip replacement last? A systematic review and meta-analysis of case series and national registry reports with more than 15 years of follow-up. Lancet. 2019;393(10172):647-654. PubMed · DOI
- de Steiger RN, Lewis PL, Harris I, Lorimer MF, Graves SE. What is the outcome of the first revision procedure of primary THA for osteoarthritis? A study from the Australian Orthopaedic Association National Joint Replacement Registry. Clin Orthop Relat Res. 2022;480(10):1952-1970. PubMed · DOI
- Clement ND, Avery P, Mason J, Baker PN, Deehan DJ. First-time revision knee arthroplasty using a hinged prosthesis: temporal trends, indications, and risk factors associated with re-revision using data from the National Joint Registry for 3,855 patients. Bone Joint J. 2023;105-B(1):47-55. PubMed · DOI
- Yang J, Bartoletta JJ, Fernando ND, Manner PA, Chen AF, Hernandez NM. Is younger age a risk factor for failure following aseptic revision total knee arthroplasty? J Arthroplasty. 2025;40(6):1594-1599.e2. PubMed · DOI
- Omar I, Kunutsor SK, Bertram W, Moore AJ, Blom AW, Lenguerrand E, Whitehouse MR, Wylde V. Rehabilitation for revision total knee replacement: survey of current service provision and systematic review. BMC Musculoskelet Disord. 2023;24(1):91. PubMed · DOI
- Zuo W, Ma J, Guo W, Zhang Q, Wang W, Liu Z. Comparison of the clinical outcomes of revision of failed UKAs to TKAs with primary TKAs: a systematic review and meta-analysis. Medicine (Baltimore). 2018;97(50):e13408. PubMed · DOI
- Goumenos S, Hardt S, Kontogeorgakos V, Trampuz A, Perka C, Meller S. Success rate after 2-stage spacer-free total hip arthroplasty exchange and risk factors for reinfection: a prospective cohort study of 187 patients. J Arthroplasty. 2024;39(10):2600-2606. PubMed · DOI
- Huang YY, Hu CC, Lee SH, Chang CH, Lin SH, Lin YC. Rethinking repeat two-stage knee exchange arthroplasty: outcomes, risks, and decision-making. J Arthroplasty. 2025;40(7):1860-1868. PubMed · DOI
- Hippalgaonkar K, Jayakumar T, Rajeev Reddy K, Mulpur P, Kohli N, Gurava Reddy AV. Varus-valgus constrained prostheses in revision total knee arthroplasty: a retrospective study of mid- to long-term outcomes. Cureus. 2025;17(1):e78273. PubMed · DOI
- Lo CWT, Tsang WWN, Yan CH, Lord SR, Hill KD, Wong AYL. Risk factors for falls in patients with total hip arthroplasty and total knee arthroplasty: a systematic review and meta-analysis. Osteoarthritis Cartilage. 2019;27(7):979-993. PubMed · DOI
- Risager SK, Arndt KB, Abrahamsen C, Viberg B, Odgaard A, Lindberg-Larsen M. Risk and epidemiology of periprosthetic knee fractures after primary total knee arthroplasty: a nationwide cohort study. J Arthroplasty. 2024;39(10):2615-2620. PubMed · DOI
מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · 11 שנים במרכז השיקום בית רבקה, מתוכן מעל 5 שנים במחלקה האורתופדית · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית, ואינו מחליף את הנחיות המנתח שלכם. כל החלטה על עומס אחרי ניתוח רוויזיה מתקבלת בתיאום עם הצוות המנתח.
עדכון אחרון: 2026-10-02.
מצבים נלווים שאנו מטפלים בהם
אמרו לכם שצריך לנתח שוב, ואתם לא יודעים מה ריאלי לצפות? הערכה 1:1 של 50-60 דקות בודקת מה המצב התפקודי בפועל — כוח, טווח, יציבות והליכה — ובונה תוכנית מדורגת עם אבני דרך שאפשר למדוד, בתיאום עם ההנחיות של המנתח שלכם. ללא צורך בהפניה.
קביעת הערכה — ₪480יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222