כמה זמן באמת לוקח להחלים מקרע בשריר הירך האחורי?

הטווח שפורסם בספרות רחב מאוד, וזה לא בגלל שהמחקרים גרועים. זה בגלל שהפציעה הזאת היא לא דבר אחד. מתיחה של סיבים בבטן השריר בזמן ספרינט ומשיכה של הגיד החופשי הפרוקסימלי בזמן פיצול רגליים נקראות שתיהן "קרע בשריר הירך האחורי", והן מתנהגות אחרת לגמרי.

לפני שמסתכלים על מספרים, יש דבר אחד שמבלבל הרבה אנשים: נקודת הסיום שונה בין מחקרים. "חזרה לאימון מלא" ו"חזרה לרמה שהיית בה לפני הפציעה" הם לא אותו יעד, והפער ביניהם יכול להיות שבועות. מחקר שמדווח מספר קטן בדרך כלל מדד את הראשון.

מי נבדק	נקודת הסיום שנמדדה	הזמן שדווח
ספורטאים, פציעה ראשונה בריצה מהירה	חזרה לרמה שלפני הפציעה	חציון 16 שבועות (טווח 6-50 שבועות)
רקדנים מקצועיים, פציעת מתיחה במהירות איטית	חזרה לרמה שלפני הפציעה	חציון 50 שבועות (טווח 30-76 שבועות)
כדורגלנים מקצועיים, פרוטוקול תרגילי התארכות	חזרה לאימון מלא	ממוצע 28 ימים (טווח 8-58 ימים)
אותם כדורגלנים, פרוטוקול קונבנציונלי	חזרה לאימון מלא	ממוצע 51 ימים (טווח 12-94 ימים)
ספרינטרים וקופצים, מעורבות הגיד החופשי הפרוקסימלי	חזרה לספורט	73 ימים מול 31 ימים ללא מעורבות הגיד

שים לב לטווחים ולא רק לממוצעים. אצל ספורטאים עם פציעה ראשונה בריצה מהירה החציון היה 16 שבועות, אבל הטווח היה 6 עד 50 שבועות — כלומר באותה קבוצה, עם אותו מנגנון, היה מי שחזר בשישה שבועות ומי שחזר אחרי כמעט שנה. כל הפציעות שם היו בראש הארוך של הביצפס פמוריס, ומעורבות הגיד החופשי הפרוקסימלי וקרבה לזיז השבי נקשרו לזמן חזרה ארוך יותר (PubMed 17170160).

בקצה השני, אצל רקדנים מקצועיים עם פציעת מתיחה במהירות איטית, החציון עד חזרה לרמה שלפני הפציעה היה 50 שבועות, בטווח של 30 עד 76 שבועות (PubMed 17567821). זה לא אומר שכל פציעת מתיחה לוקחת שנה. זה אומר שקיים תת-סוג שכן לוקח זמן כזה — ושאם זה התת-סוג שלך, מספר של חודש יגרום לך להרגיש שנכשלת בדיוק כשהתקדמת בקצב הנכון.

למי שמחפש את האבחנה עצמה ואת מסלול הטיפול, יש דף נפרד: לאבחון וטיפול.

למה אי אפשר לתת לי תאריך כבר בשבוע הראשון?

זו לא שאלה תיאורטית שאפשר להתחמק ממנה. חוקרים לקחו 180 ספורטאים גברים עם קרע חד בשריר הירך האחורי, עשו לכל אחד היסטוריה מפורטת ובדיקה גופנית, שלחו אותם ל-MRI בתוך 5 ימים מהפציעה, ואז עקבו עד החזרה לספורט. אחר כך שאלו את השאלה הכי ישרה שיש: כמה מההפרש בין מי שחזר מהר למי שחזר לאט אפשר בכלל לחזות מראש?

התשובה: R² מתואם של 0.290 מהיסטוריה ובדיקה גופנית בלבד, ו-0.318 אחרי שהוסיפו את כל נתוני ה-MRI — כלומר תוספת של 2.8% (PubMed 26305004). בעברית פשוטה: המודל הטוב ביותר שהיה להם הסביר בערך שליש מההפרש, וכשני שלישים נשארו בלתי מוסברים. המשפט של המחברים עצמם הוא ישיר: "clinicians cannot provide an accurate time to RTS just after an acute hamstring injury".

שני שלישים בלתי מוסברים זה לא פגם במחקר — זה תיאור של המציאות. גיל, כמות אימונים, שינה, עומס בעבודה, האם באמת עשית את התרגילים ובאיזו עצימות, כמה פעמים חזרת לרוץ לפני הזמן ולא ספרת את זה: כל אלה נכנסים לתאריך, ואף אחד מהם לא נראה ב-MRI ביום החמישי.

לכן, כשמישהו נוקב "שלושה שבועות ואתה בחזרה" בשבוע הראשון, הוא לא בהכרח משקר — הוא מדווח ממוצע בלי לדעת אם אתה נמצא בו. וזה מזיק בשתי צורות הפוכות. אם אתה מקרה מהיר, הפחדת אותך לחינם. אם אתה מקרה איטי, נתת לך יעד שתנסה לעמוד בו לפני שהרגל מוכנה, וזה בדיוק המקום שבו נולדות פציעות חוזרות.

מה שכן אפשר לעשות בפגישה הראשונה זה לבנות טווח, לזהות לאיזה קצה שלו הפציעה נוטה, ולומר במדויק מה יזיז אותו. אחרי כמה שבועות של עבודה מסודרת ומדידות חוזרות הטווח הזה מצטמצם, כי כבר יש נתון על איך הרגל שלך מגיבה לעומס ולא רק על איך הגיבו ספורטאים אחרים.

איך שנפצעת משנה את הזמן — ספרינט או מתיחה?

בניסוי מבוקר על שחקני כדורגל מקצועיים, ההבדל בין שני סוגי המנגנון היה גדול ועקבי, והוא הופיע בשני פרוטוקולי השיקום שנבדקו: פציעת מתיחה נמשכה בממוצע 43 ימים מול 23 ימים בפציעת ספרינט בפרוטוקול אחד, ו-74 מול 41 ימים בפרוטוקול השני (PubMed 23536466). המחברים מדגישים שזה נכון ללא קשר לפרוטוקול. כלומר, המנגנון הוא לא פרט בסיפור — הוא משנה את סדר הגודל.

למה זה קורה? כי המנגנון בדרך כלל קובע גם את המקום. פציעת ספרינט נוטה ליפול בראש הארוך של הביצפס פמוריס, לרוב באזור צומת השריר-גיד לאורך בטן השריר. פציעת מתיחה — בעיטה גבוהה, החלקה, פיצול רגליים, הרמת רגל ישרה חדה — נוטה לפגוע גבוה יותר וקרוב יותר לזיז השבי, ולעיתים בסמיממברנוזוס. במחקר על רקדנים מקצועיים, כל הפציעות שהיו בסמיממברנוזוס כללו את הגיד החופשי הפרוקסימלי שלו (PubMed 17567821).

מכאן גם ההבדל בהרגשה. פציעת ספרינט מרגישה בדרך כלל כמו מכה חדה באמצע הריצה שעוצרת אותך מיד. פציעת מתיחה מרגישה לעיתים "סבירה" ברגע עצמו, ממשיכים איתה את האימון, ורק אחר כך מתברר שהיא זו שנשארת חודשים. אחת התשובות הכי חשובות שאתה נותן בפגישה הראשונה היא בדיוק מה עשית באותה שנייה — ולכן כדאי לנסות לשחזר את זה במדויק לפני שהזיכרון מיטשטש.

חשוב מה שזה לא אומר: אף אחד מהמספרים האלה הוא לא התאריך שלך. אלה ממוצעים על ספורטאים מקצועיים עם ליווי יומי. הם עוזרים לענות על שאלה אחרת — לאיזה קצה של הטווח סביר שאתה נוטה.

האם MRI יקצר לי את הזמן, או רק ייתן שם לפציעה?

נתחיל במה שהמחקר אומר במילים שלו. באותו מעקב על 180 ספורטאים, אחרי שהוסיפו את כל משתני ה-MRI למודל החיזוי, המחברים כתבו: "This study provides no rationale for routine MRI after acute hamstring injury" (PubMed 26305004). זו אמירה על בדיקת שגרה לצורך חיזוי זמן — לא אמירה שהבדיקה חסרת ערך תמיד.

איפה ל-MRI כן יש ערך? במיפוי. במחקר על פציעות ראשונות בריצה מהירה, מעורבות הגיד החופשי הפרוקסימלי לפי MRI, וקרבה לזיז השבי לפי מישוש ולפי MRI, נקשרו לזמן חזרה ארוך יותר לרמה שלפני הפציעה (PubMed 17170160). כלומר הבדיקה עוזרת לדעת באיזה תת-סוג אתה, וזה משנה את הציפיות ואת אופן בניית העומס.

ויש גם גבול לזה. במחקר על פציעות מתיחה אצל רקדנים מקצועיים, לא נמצא שום מתאם מובהק בין פרמטרים קליניים או פרמטרים של MRI לבין הזמן עד החזרה לרמה שלפני הפציעה (PubMed 17567821). דווקא בתת-הסוג האיטי, זה שבו הכי מתחשק לדעת מתי, הדימות לא חוזה את הזמן בכלל.

בפועל: בקליניקה כאן לא מפנים ל-MRI כשלב ראשון. מפנים לבדיקת רופא כשיש חשד לתלישה של הגיד מהזיז השבי, כשיש סימנים עצביים ברגל, או כשהתמונה לא מסתדרת עם מקור שרירי — ואז הרופא הוא שמחליט על הדימות. אם כבר יש לך MRI ביד, מצוין: נשתמש בו כדי למקם ולא כדי להמציא תאריך.

מה באמת מקצר את הזמן — ומה נבדק והוכח כלא עובד?

בתוך סקירה שיטתית שכללה 10 ניסויים מבוקרים ו-526 משתתפים, האיחוד הסטטיסטי של שתי עבודות על תרגילי התארכות הראה זמן חזרה למשחק מקוצר באופן מובהק: HR 3.22, רווח סמך 95% של 2.17 עד 4.77, p קטן מ-0.0001. באותה נשימה, ובכוונה, צריך לצטט גם את החצי השני של המשפט: לא נמצא הבדל בסיכון לפציעה חוזרת (PubMed 26198389). כלומר: התרגיל מקצר את הדרך, אבל הוא לא קונה חיסון. שתי עבודות זה גם לא הר של ראיות — זה עדיין הדבר החזק ביותר שיש.

מהצד השני של המשוואה, PRP. באותה סקירה, איחוד של שלוש עבודות על PRP הראה HR 1.03, רווח סמך 95% של 0.87 עד 1.22, p=0.73 — אפס הבדל מול ביקורת. וניסוי רב-מרכזי כפול-סמיות על 80 ספורטאים עם מעקב לשנה מצא שאין שום תועלת ל-PRP תוך-שרירי מול זריקת פלצבו: לא בזמן החזרה למשחק, לא בשיעור הפציעות החוזרות (HR 0.89, רווח סמך 95% של 0.38 עד 2.13, p=0.80), ולא באף מדד סובייקטיבי, קליני או של MRI (PubMed 25940636).

ולכן כמה דברים ישרים על מה שיש ומה שאין כאן. הקליניקה לא מציעה זריקות, PRP, גלי הלם, הידרותרפיה או אימון בחסימת זרימה. מה שכן יש ומשמש כאן: הערכה קלינית ומישוש מכוון לאורך השריר, טרפיה ידנית, TECAR, דיקור יבש, לייזר בעצימות נמוכה ו-Deep Oscillation. על הטיפולים האלה אין לנו נתון שמראה שהם מקצרים את זמן החזרה, והם לא מוצגים כאן ככאלה — הם כלים להקלה סימפטומטית ולסבילות לעומס בשלב המוקדם. הפלטפורמה שכן מזיזה את הזמן היא חדר הכושר: עומס מתקדם, עבודה בטווחי התארכות, והחזרה מדורגת של מהירות.

למה החודש הראשון אחרי החזרה הוא המסוכן ביותר?

מתוך אותה קוהורטה של 180 ספורטאים, 19 סבלו פציעה חוזרת שאומתה ב-MRI. שני המספרים שיצאו משם הם החשובים ביותר בכל הדף הזה: 79% מהפציעות החוזרות היו באותו מקום בשריר כמו הפציעה המקורית, ומעל 50% מהן קרו תוך 25 ימים (ארבעה שבועות) מהחזרה לספורט; מחצית קרו תוך 50 ימים מהפציעה המקורית (PubMed 27184543).

שים את זה ליד מה שראינו קודם: תרגילי התארכות קיצרו את הזמן אבל לא הורידו את הסיכון לפציעה חוזרת. המסקנה המשולבת לא נוחה אבל היא ברורה — מהירות החזרה לא קונה הגנה. מי שחזר בשלושה שבועות ומי שחזר בשלושה חודשים נכנסים שניהם לאותו חלון מסוכן ביום שבו הם חוזרים לרוץ במלוא המהירות.

מעשית, זה משנה שני דברים. הראשון: נקודת החזרה נקבעת לפי יכולת מדודה, לא לפי תאריך ולא לפי "כבר לא כואב". אין כאב במנוחה זה סף מינימלי, לא קריטריון. השני: החודש שאחרי החזרה הוא לא סוף השיקום אלא החלק הרגיש שלו — מנהלים בו את העומס השבועי, את כמות הספרינטים ואת ההאצות, ולא חוזרים למשחק מלא באותו שבוע שחזרו לרוץ.

לגבי התקופה שאחרי: סקירה שיטתית של 15 מחקרים על 8,459 ספורטאים מצאה שתוכניות מנע שכוללות את התרגיל הנורדי לשריר הירך האחורי הורידו את יחס הסיכון הכולל לפציעה ל-0.49 (רווח סמך 95%: 0.32 עד 0.74, p=0.0008) — כלומר ירידה של עד 51% (PubMed 30808663). שתי הסתייגויות ישרות: אלה נתוני מנע בספורטאים, לא טיפול בקרע קיים, והם מתייחסים לתוכנית שלמה שכוללת את התרגיל ולא לתרגיל בודד. עדיין, זו הסיבה שהעבודה לא נגמרת ביום שחוזרים.

מי שהחזרה לריצה היא היעד המרכזי שלו ימצא פירוט נפרד בחזרה לריצה, ומי שכבר עבר את החזרה ונתקע יכול לקרוא אם זה כבר לא מחלים.

איך נראה שיקום שמכוון לתאריך אמיתי, בקליניקה בתל אביב?

הפגישה הראשונה היא בת 50 עד 60 דקות ולא דורשת הפניה רפואית. סדר העבודה בה: לשחזר בדיוק את התנועה שבה זה קרה (ספרינט או מתיחה), למשש לאורך השריר ולסמן את הנקודה הרגישה ואת המרחק שלה מהזיז השבי, לבדוק סימנים עצביים כדי לאשר שמדובר במקור שרירי, ולמדוד את כוח כפיפת הברך בכמה זוויות בהשוואה לצד הבריא. מכאן יוצאים טווח זמן ריאלי, ותנאי יציאה לכל שלב.

מה שבונים אחר כך הוא מדורג: קודם עומס איזומטרי נסבל שלא מעורר תסמינים, אחר כך עומס מתקדם ועבודה בטווחי התארכות של השריר (זה המרכיב שהראה קיצור זמן, ולא מתיחה פסיבית), ובהמשך החזרה מדורגת של מהירות — הליכה מהירה, ריצה קלה, האצות, ורק בסוף ספרינט. את המדידות חוזרים כל פגישה, וכך הטווח המוקדם שהיה רחב הופך להערכה צרה עם בסיס.

בשלב המוקדם, כשעוד כואב וסבילות העומס נמוכה, אפשר להוסיף כלים סימפטומטיים כמו טרפיה ידנית, TECAR, דיקור יבש, לייזר בעצימות נמוכה ו-Deep Oscillation. הם עוזרים להיכנס לעומס מוקדם יותר ובנוחות יותר — אבל, כפי שנאמר למעלה, אין לנו נתון שמראה שהם מקצרים את הזמן בפני עצמם.

מסגרת: העלות היא 480 ש"ח לפגישה, בקליניקה ביעקב אפטר 9 בתל אביב. את התוכן והטיפול חותם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT), רישיון משרד הבריאות 10-120163. הקליניקה לא מטפלת בילדים מתחת לגיל 12, ולא מציעה זריקות, PRP, גלי הלם, הידרותרפיה, אימון בחסימת זרימה או ניתוח בדיקת הליכה או ריצה כשירות — הליכה ותפקוד נצפים בתוך הבדיקה הקלינית.

מה עושים אם עברו שישה שבועות ואין שיפור מדיד?

תרחיש ראשון: איטי אבל מתקדם. פציעת מתיחה עם מעורבות הגיד החופשי הפרוקסימלי לוקחת חודשים באופן לגיטימי. אצל רקדנים מקצועיים החציון עד חזרה לרמה שלפני הפציעה היה 50 שבועות, בטווח 30 עד 76, וללא שום פרמטר קליני או פרמטר MRI שחזה את הזמן (PubMed 17567821). אם הכוח עולה, סבילות העומס עולה והטווח משתפר — אפילו לאט — ההתנהגות הנכונה היא להמשיך להעלות עומס בהדרגה, לא להחליף אבחנה כל שבועיים.

תרחיש שני: לא מתקדם. אם אחרי שישה שבועות של היענות טובה כוח כפיפת הברך וסבילות העומס לא משתפרים באופן מדיד — במדידה מול הצד הבריא ובסבילות לריצה מתקדמת — מה שנכשל הוא ההשערה ולא הסבלנות. אז בודקים מחדש את המקום (זיז שבי או גיד חופשי פרוקסימלי), ובודקים אם הכאב בגב הירך הוא בכלל שרירי או שהוא מוקרן ממקור מותני, מהאזור הגלוטאלי העמוק או ממקור נוירלי. זה מקום להערכה פרונטלית, לא להמשך אותה תוכנית בתקווה.

תרחיש שלישי: שיפור ואז נפילה. חזרת, רצת, וזה חזר. מעל 50% מהפציעות החוזרות קורות תוך 25 ימים מהחזרה לספורט ו-79% מהן באותו מקום (PubMed 27184543). זה כמעט תמיד לא מזל רע אלא חזרה מוקדמת מדי. הפעולה היא לחזור לקריטריונים של יכולת מדודה לפני שמכניסים שוב מהירות, ולא לחזור לאותה נקודה שממנה יצאת.

אף אחד מהתרחישים האלה לא נקבע מרחוק. מה שכתוב כאן הוא איך מפרידים ביניהם — ההחלטה עצמה דורשת מישוש, מדידה ובדיקה נוירולוגית בסיסית.

מתי זה כבר לא עניין לפיזיותרפיה ויש לפנות לרופא?

חשד לתלישה פרוקסימלית. כאב גבוה מאוד בזיז השבי ברגע הפציעה, עם תחושת קריעה או "פופ", חבלה נרחבת בגב הירך וחולשה בולטת בכפיפת ברך. למצב הזה יש חלון החלטה כירורגי והוא לא מנוהל בהמתנה — צריך בדיקת רופא בהקדם.

סימנים עצביים ברגל. נימול, תחושת חוסר, או חולשה דיסטלית (בכף הרגל או בהרמת האגודל). זו לא תמונה של בעיה שרירית ולא מטפלים בה כאילו היא כזאת.

חבלה ישירה עם דימום שמתפשט או כאב לא פרופורציונלי — במיוחד אם הכאב מחריף בשעות ולא נרגע במנוחה. זה מצריך בדיקה רפואית ולא המתנה.

גיל מתחת ל-12 — הקליניקה לא מטפלת בילדים בגיל הזה; צריך לפנות לגורם שעוסק בכך.

ויש עוד מצב שבו זו לא הכתובת הנכונה, וכדאי להגיד אותו במפורש: אם מה שאתה מחפש זה זריקה, PRP או גלי הלם, הקליניקה לא מציעה אף אחד מהם. במקרה של PRP גם הראיות עצמן שליליות — לא נמצאה תועלת בזמן החזרה, בשיעור הפציעות החוזרות או באף מדד אחר במעקב לשנה (PubMed 25940636).

בכל מקרה אחר — מנגנון סביר, בדיקה שמצביעה על מקור שרירי, בלי דגלים אדומים — פיזיותרפיה היא נקודת ההתחלה הנכונה, ואין צורך בהפניה רפואית כדי להגיע לפגישה.

השורה התחתונה, בלי לרכך

שלושה ורדיקטים, ואף אחד מהם לא נוח.

אחד: תאריך שנמסר בשבוע הראשון הוא המצאה. המודל המלא ביותר, שכלל היסטוריה, בדיקה גופנית וגם MRI, הסביר רק כשליש מההפרש בזמני החזרה לספורט (R² מתואם 0.318), וה-MRI תרם 2.8% מעל היסטוריה ובדיקה ידנית. המחברים כתבו במילים שלהם שאין דרך למסור הערכת זמן מדויקת מיד אחרי פציעה חדה, ושאין הצדקה ל-MRI שגרתי (PubMed 26305004). MRI מיועד למקם ולשלול, לא לקבוע תאריך.

שתיים: הדבר היחיד שהראה קיצור זמן הוא תרגיל. עבודה בטווחי התארכות ועומס מתקדם — HR 3.22 — אבל גם שם לא נמצאה הפחתה בסיכון לפציעה חוזרת. PRP לא עשה כלום: HR 1.03 (p=0.73) לזמן החזרה, ובמעקב לשנה HR 0.89 (p=0.80) לפציעה חוזרת ואפס הבדל בכל מדד סובייקטיבי, קליני או של דימות (PubMed 26198389, PubMed 25940636). הקליניקה לא מציעה זריקות, וגם הראיות לא מחזיקות אותן כאן.

שלוש: המספרים המפורסמים לא בהכרח שלך. "28 ימים" נמדד על כדורגלנים מקצועיים עם ליווי יומי, בעיקר בפציעות מסוג ספרינט (PubMed 23536466). רץ חובב מתל אביב עם פציעת מתיחה ומעורבות הגיד החופשי הפרוקסימלי נמצא בסקאלה אחרת לגמרי: 73 עד 116 ימים אצל ספרינטרים מהשורה הראשונה (PubMed 24620041), ואצל רקדנים מקצועיים החציון עד הרמה שלפני הפציעה היה 50 שבועות (PubMed 17567821). להבטיח את המספר הנמוך למי שנמצא בתמונה האיטית זו הדרך היעילה ביותר לייצר פציעה חוזרת.

מה עושים עם זה עכשיו

מה עושים מחר בבוקר. ראשית, כתוב לעצמך במדויק מה עשית בשנייה שזה קרה: רצת מהר, בעטת, החלקת, הרמת רגל ישרה. זה הנתון הכי שימושי שיש לך והוא נמחק מהזיכרון מהר. שנית, בדוק בעצמך האם הנקודה הרגישה נמצאת גבוה מאוד, ממש באזור העצם שעליה יושבים. שלישית, אל תבדוק כמה זה כואב במתיחה חוזרת ונשנית — זו לא מדידה, זו רק גירוי.

מה שמותר לעשות בינתיים. להמשיך ללכת בטווח שלא מעורר תסמינים, להימנע ממהירות ומהאצות, ולהימנע ממתיחות אגרסיביות בשלב הזה. אם אין דגלים אדומים והכאב יורד מיום ליום, זה שלב סביר לניהול עצמי של ימים ספורים.

מתי מספיק לבד. פציעה קטנה מסוג ספרינט, בלי חולשה בולטת, בלי סימנים עצביים, עם שיפור ברור מיום ליום — אפשר לנהל שבוע ולראות. אבל גם אז, מי שמתכוון לחזור לרוץ בקצב הקודם זקוק לקריטריון מדיד ולא לתחושה.

מתי צריך הערכה אישית. כאב שנמצא גבוה קרוב לזיז השבי; חולשה בכפיפת ברך; פציעה שקרתה בתנועת מתיחה; פציעה שנייה באותו מקום; או שישה שבועות בלי שיפור מדיד. בכל אחד מהמצבים האלה צריך מישוש, מדידת כוח מול הצד הבריא ובדיקה נוירולוגית בסיסית — דברים שלא עושים מרחוק, ושאי אפשר להחליף בקריאה של דף. הפגישה היא 50 עד 60 דקות, 480 ש"ח, בלי צורך בהפניה רפואית, ואת האבחנה והטיפול עצמם אפשר לקרוא בדף לאבחון וטיפול.

הדף הזה הוא מידע כללי ואינו אבחנה. אף אחד לא בדק אותך כאן, ואין בו תחליף להערכה פרונטלית או לבדיקת רופא כשיש דגל אדום.

שאלות נפוצות

אז כמה זמן זה ייקח לי בדיוק?

אם מישהו עונה לך על זה במשפט אחד בשבוע הראשון, הוא ניחש. המודל המלא עם MRI הסביר רק כשליש מההפרש בזמני החזרה, וה-MRI תרם 2.8% (PubMed 26305004). מה שאפשר לתת ביום הראשון זה טווח לפי המנגנון והמקום, ולהצר אותו אחרי שבועות של מדידות חוזרות.

כדאי לי לעשות MRI כדי לדעת מתי אחזור?

לא בשביל התאריך. המחברים של המעקב הגדול כתבו שאין הצדקה ל-MRI שגרתי אחרי קרע חד (PubMed 26305004). MRI כן שימושי כדי למקם את הפציעה, במיוחד בחשד למעורבות הגיד החופשי הפרוקסימלי או לקרבה לזיז השבי — ועל זה מחליט רופא, לא הדף הזה.

האם מתיחות יזרזו לי את ההחלמה?

צריך להיזהר מהמילה. מה שהראה קיצור זמן מובהק במטה-אנליזה הוא פרוטוקול תרגילים עם עומס מתקדם בטווחי התארכות של השריר (HR 3.22), ולא מתיחה פסיבית שנמשכת לכאב (PubMed 26198389). מתיחה אגרסיבית בשלב חד היא גירוי, לא טיפול.

PRP או זריקה יקצרו לי את הזמן?

לפי הראיות, לא. איחוד של שלוש עבודות הראה HR 1.03 (p=0.73) לזמן החזרה, וניסוי כפול-סמיות עם מעקב לשנה על 80 ספורטאים לא מצא שום תועלת — לא בזמן החזרה, לא בפציעה חוזרת (HR 0.89, p=0.80) ולא באף מדד אחר (PubMed 26198389, PubMed 25940636). הקליניקה כאן גם לא מציעה זריקות.

מתי מותר לי לחזור לרוץ מהר?

כשיש קריטריון מדיד ולא כשנגמר הכאב. מעל 50% מהפציעות החוזרות קורות תוך 25 ימים מהחזרה לספורט, ו-79% מהן באותו מקום בשריר (PubMed 27184543). בפועל זה אומר כוח כפיפת ברך שהשתווה לצד הבריא, סבילות לריצה מתקדמת והחזרה של האצות לפני ספרינט מלא.

מקורות מדעיים

1. MRI does not add value over and above patient history and clinical examination in predicting time to return to sport after acute hamstring injuries: a prospective cohort of 180 male athletes.. British Journal of Sports Medicine, 2015. PubMed 26305004
2. Acute hamstring injuries in Swedish elite football: a prospective randomised controlled clinical trial comparing two rehabilitation protocols.. British Journal of Sports Medicine, 2013. PubMed 23536466
3. Acute hamstring injuries in Swedish elite sprinters and jumpers: a prospective randomised controlled clinical trial comparing two rehabilitation protocols.. British Journal of Sports Medicine, 2014. PubMed 24620041
4. Acute first-time hamstring strains during high-speed running: a longitudinal study including clinical and magnetic resonance imaging findings.. The American Journal of Sports Medicine, 2006. PubMed 17170160
5. Acute first-time hamstring strains during slow-speed stretching: clinical, magnetic resonance imaging, and recovery characteristics.. The American Journal of Sports Medicine, 2007. PubMed 17567821
6. Hamstring Reinjuries Occur at the Same Location and Early After Return to Sport: A Descriptive Study of MRI-Confirmed Reinjuries.. The American Journal of Sports Medicine, 2016. PubMed 27184543
7. Efficacy of rehabilitation (lengthening) exercises, platelet-rich plasma injections, and other conservative interventions in acute hamstring injuries: an updated systematic review and meta-analysis.. British Journal of Sports Medicine, 2015. PubMed 26198389
8. Rationale, secondary outcome scores and 1-year follow-up of a randomised trial of platelet-rich plasma injections in acute hamstring muscle injury: the Dutch Hamstring Injection Therapy study.. British Journal of Sports Medicine, 2015. PubMed 25940636
9. Including the Nordic hamstring exercise in injury prevention programmes halves the rate of hamstring injuries: a systematic review and meta-analysis of 8459 athletes.. British Journal of Sports Medicine, 2019. PubMed 30808663