כואב לי בכתף כשאני זורק, מגיש או שוחה — מה זה «כתף של זורק» (GIRD)?
הכתף כואבת כשזורקים, מגישים או שוחים — דווקא בתנועה שהכי חשובה לכם בספורט. כאן מוסבר מה זה "כתף של זורק", ומתי זה הופך לבעיה.
«כתף של זורק» היא הסתגלות של הכתף לעומס חוזר מעל הראש: היא מאבדת חלק מהסיבוב הפנימי ומרוויחה סיבוב חיצוני. ההסתגלות הזו שכיחה גם אצל ספורטאים בלי כאב, ולכן היא לא אבחנה בפני עצמה. מה שחשוב הוא מה קורה בכתף כולה, כמה עומס היא סופגת, ומתי הכאב מצביע על משהו מבני.
הטקסט מיועד לשחקני וולי, טניס, פאדל, כדוריד, שחיינים ושחקני פולו מים. הוא לא מחליף את התמונה הרחבה על כאבים בכתף ועל פציעות בכדורעף, אלא עונה על שאלה אחת: מה האבדן הזה של סיבוב פנימי אומר בפועל, ומה לא.
בקצרה
- זו הסתגלות, לא בהכרח פציעה. בסקירה של 14 מחקרים ו‑1,152 ספורטאי זריקה, כל המחקרים שבדקו את הכתף הדומיננטית מצאו פחות סיבוב פנימי, וגם יותר סיבוב של עצם הזרוע לאחור (Kay et al., 2018).
- הקשר לפציעה פחות חד ממה שנהוג לחשוב. במטא‑אנליזה של 2,195 ספורטאים, ההפרש בין כתפיים עם GIRD לבלעדיו נטה לכיוון פציעה (3.11 מעלות) אך לא הגיע למובהקות סטטיסטית, P=0.06 (Keller et al., 2018).
- מה שכן נקשר לפציעה: בקרב מגישי בייסבול מקצועיים (3 מחקרים), הפרש של פחות מ‑5 מעלות בסיבוב חיצוני בין הזרוע הזורקת לשנייה נקשר ליחס סיכויים 1.90 (רווח סמך 1.24-2.92) (Pozzi et al., 2020). אוכלוסייה: בייסבול מקצועי, לא שחקני וולי או טניס.
- העומס חשוב, אבל אין סף ידוע. סקירה על 20 מחקרים בענפי זריקה קבעה שספי פציעה "נותרים לא ברורים" (Black et al., 2016). בשחיינים עילית (80 שחיינים בגילאי 13-25), 91% דיווחו על כאב כתף, ומספר שעות השחייה בשבוע התאים לטנדינופתיה של הסופרספינטוס, r=0.39 (Sein et al., 2010).
- במבחן מבוקר של מתיחות מול חיזוק אצל 113 מגישי בייסבול בתיכון ביפן, שיעור הפציעות היה 22.6% בקבוצת המתיחות ו‑9.8% בקבוצת חיזוק הסיבוב החיצוני, מעקב של 150 ימים (Shitara et al., 2022).
מה קורה בפגישה הראשונה
- פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
- בודקים את הכתף בתנועות של הספורט שלך — זריקה, הגשה או חתירה — לא רק בכוח.
- יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך מתקדמים בבטחה עד החזרה לספורט.
- סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
- ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
איך נראית הבעיה אצל מי שמגיע אלינו?
בדרך כלל זה כאב עמום או דוקר בחלק האחורי או העמוק של הכתף בשלב האחרון של תנועת הזריקה, ההגשה או המשיכה במים. הכאב מופיע דווקא כשהזרוע במיקום הגבוה והמסובב, ולא בחיי היומיום. הוא מלווה לעיתים בתחושה של "זרוע מתה", איבוד מהירות או דיוק, ועייפות מוקדמת באימון.
שחקנית וולי שמרגישה שההנחתה "נתקעת" בסוף התנועה. שחקן טניס שההגשה שלו איבדה מהירות והכתף כבדה למחרת. שחיין שהכאב מתחיל בשלב המשיכה והופך לחלק מכל אימון. שחקן כדוריד שזורק פחות חזק משהו שלא הצליח להסביר. כולם מתארים משהו דומה, ולכולם הקלישאה היא "כנראה GIRD".
הבעיה בקלישאה היא שהיא מסתירה שלוש שאלות נפרדות: האם יש אובדן תנועה בכתף (מדידה), האם האובדן הזה קשור לכאב (שיפוט קליני), ומה העומס שהכתף קיבלה בשבועות האחרונים (שאלה על לוח האימונים, לא על הכתף). רק אחרי שלוש התשובות אפשר לדבר על תוכנית.
מה זה בעצם GIRD, ולמה הכתף של ספורטאי זריקה משתנה?
GIRD הוא קיצור של Glenohumeral Internal Rotation Deficit, כלומר אובדן סיבוב פנימי במפרק הכתף של הזרוע הדומיננטית לעומת השנייה. אצל מגישי בייסבול מקצועיים, ממוצע האובדן הקליני היה 10.0 מעלות, לצד רווח של 6.5 מעלות בסיבוב חיצוני, כלומר אובדן כולל של 3.5 מעלות בלבד (Paul et al., 2025; סקירה של 13 מחקרים ו‑1,101 מגישים).
המשמעות הפשוטה: הכתף של זורק קבוע לא "נעשית פחות גמישה", אלא משנה את איפה התנועה שלה נמצאת. היא זזה לכיוון סיבוב חיצוני, ומאבדת מהצד הפנימי. אצל חלק מהזורקים הסיבה היא בעצם עצם הזרוע עצמה: בסקירה של 14 מחקרים על 1,152 ספורטאי זריקה, נמצאה בעצם הזרוע הדומיננטית פיתול לאחור גדול יותר, בטווח של הפרשי ממוצעים בין 9.6 ל‑25.8 מעלות, ובחלק מהמחקרים גם קפסולה אחורית עבה וקשיחה יותר (Kay et al., 2018).
והנה נקודה שמשנה את התפיסה הרגילה: בסקירה מ‑2025, 3 מתוך 4 מחקרים שחישבו מחדש את האובדן כך שיבודד רק את הרקמה הרכה, מצאו שלמגישים אין הגבלה של רקמה רכה בסיבוב הפנימי; בכל ארבעת המחקרים נמצאה דווקא הגבלה של רקמה רכה בסיבוב החיצוני, בממוצע של 8 עד 13 מעלות (Paul et al., 2025). אלה מעט מחקרים, ולכן זה כיוון חשיבה ולא כלל. אבל הוא מסביר למה "למתוח את הצד האחורי" כשיטה גורפת אינו תמיד הפתרון הנכון.
האם אובדן סיבוב פנימי אומר שאני עומד להיפצע?
לא בהכרח. מטא‑אנליזה של 2,195 ספורטאים (גיל ממוצע 20.8) מצאה שכתפיים עם GIRD נטו לפציעה בהפרש של 3.11 מעלות, אך ללא מובהקות (P=0.06) (Keller et al., 2018). במחקר על 122 מגישים מקצועיים, מי שהיה לו GIRD נפצע בערך פי שניים יותר, אך גם זה לא הגיע למובהקות, P=.17 (Wilk et al., 2011).
המחקר של Wilk הוא אחד המצוטטים ביותר בתחום, ולכן שווה לקרוא אותו בדיוק. הוא הגדיר GIRD כאובדן של 20 מעלות ויותר בסיבוב הפנימי, מדד ב‑170 "עונות מגיש" של 122 מגישים. מגישים עם אובדן כולל של סך התנועה (סיבוב פנימי ועוד חיצוני) של יותר מ‑5 מעלות נפצעו בשיעור גבוה יותר. זה תיאור של קבוצה, בעיצוב של סדרת מקרים (רמת ראיה 4), ולא מבחן שאפשר להפעיל על ספורטאי בודד.
ומה לגבי בני נוער? סקירה על 25 מחקרים ו‑2,522 ספורטאים מתבגרים מצאה אובדן ממוצע של 9.60 מעלות (רווח סמך 7.87-11.32) וגידול של 6.78 מעלות בסיבוב החיצוני, והקשר בין GIRD לפציעה בכתף או במרפק "לא הוגדר באופן ברור" (Gouveia et al., 2021). אצל מי שהאובדן היה פתולוגי, האובדן הכולל בסך התנועה הגיע לכמעט 15 מעלות.
אז למה מודדים גם סיבוב חיצוני ואת סך התנועה, ולא רק סיבוב פנימי?
כי הנתון שהצליח לנבא פציעה במטא‑אנליזה היה דווקא בסיבוב החיצוני ולא בפנימי. מטא‑אנליזה של 3 מחקרים בבייסבול מקצועי מצאה שהפרש של פחות מ‑5 מעלות בסיבוב חיצוני בין הזרוע הזורקת לשנייה נקשר ליחס סיכויים של 1.90 (רווח סמך 1.24-2.92) (Pozzi et al., 2020).
הסיבה שבודקים גם את הסיבוב החיצוני ואת הסכום היא שאובדן בסיבוב הפנימי יכול להיות מאוזן ברווח בחיצוני, ואז סך הטווח כמעט לא משתנה, או שלא מאוזן, ואז הכתף באמת מאבדת טווח. הסקירה של Gouveia על מתבגרים מתארת בדיוק את ההבדל הזה: אצל מי שהיה לו GIRD פתולוגי, האובדן בסך התנועה היה כמעט 15 מעלות, ואילו בממוצע הכללי הוא היה 1.78 מעלות בלבד, P=0.16 (Gouveia et al., 2021).
בנוסף, כדאי להבין מה בדיקה כזו בכלל מודדת. היא משווה בין שתי כתפיים של אותו אדם, במנח מוגדר, על ידי אותו בודק. ההשוואה של אדם מול עצמו חשובה יותר מההשוואה לטבלת ממוצעים, כי כל ענף וכל רמה מייצרים "נורמה" אחרת. בטניס, למשל, סקירה של 41 מחקרים ו‑3,174 שחקנים מצאה שגברים מציגים רווח סיבוב חיצוני של 1.8 עד 8.8 מעלות ואובדן סיבוב פנימי של 3.0 עד 15.3 מעלות, ונשים נמוך יותר (Myers et al., 2024). כלומר "טווח תקין" משתנה לפי מין ורמת משחק.
ומה עם הכמות: כמה זריקות, הגשות או קילומטרים בבריכה זה "יותר מדי"?
אין מספר מוסכם. סקירה שיטתית על 20 מחקרים בענפי זריקה (קריקט, בייסבול, כדוריד, סופטבול ופולו מים) קבעה שבגלל הבדלי גיל והגדרות פציעה, ספי פציעה "נותרים לא ברורים", ושעצימות העומס מוזנחת במחקר (Black et al., 2016). מה שכן מתועד: קשר בין כמות השחייה לטנדינופתיה (Sein et al., 2010).
המחקר על שחיינים מרשים: בקרב 80 שחיינים צעירים ברמת עילית, 73 (91%) דיווחו על כאב כתף, ל‑84% היה סימן אימפינג'מנט חיובי, ול‑69% מאלה שעברו MRI (52 שחיינים) נמצאה טנדינופתיה של הסופרספינטוס. מספר שעות השחייה בשבוע (r=0.39) והקילומטראז' השבועי (r=0.34) נקשרו לטנדינופתיה, בעוד שרפיון מפרקי היה קשר חלש בלבד (r=0.23) ולא נקשר לטנדינופתיה. המחברים מציעים שהעומס עצמו הוא גורם מרכזי, אבל זו השערה. זה מחקר חתך, ולכן הוא מראה קשר ולא סיבה ותוצאה.
בשחיינות לאורך החיים, מחקר על 236 שחיניות בגילאי 8 עד 77 מצא ששיעור הכאב והמוגבלות בכתף עמד על 18.6% עד 22.6% בקבוצות הגיל השונות, ושבשתי קבוצות גיל או יותר נרשמה בקבוצה הסימפטומטית חשיפה גדולה יותר לשחייה. בקבוצות גיל בודדות נמצאו גם טווח כיפוף מוגבל של הכתף, חולשה בטרפז האמצעי ובסיבוב הפנימי, ושרירי חזה ולאטיסימוס קצרים (Tate et al., 2012). שוב: חתך, נשים בלבד.
מה עושים עם זה בפועל? מדברים על לוח האימונים. מתי עלה הנפח לאחרונה? האם נוספה תחרות, מחנה אימונים או משחקי סוף שבוע? האם יש ענף נוסף שמעמיס על אותה כתף? את זה לא פותרים בתרגיל, אלא בשיחה עם המאמן ובתכנון נפח לאורך העונה. ההחלטה אילו שינויים לעשות ובאיזה קצב מתקבלת בבדיקה, לפי מה שנמצא בכתף עצמה.
האם שחקן וולי, מגיש טניס ושחיין חולקים את אותה בעיה?
חלקית. בסקירה של 12 מחקרים ו‑1,401 ספורטאים, תפקוד לא תקין של השכמה היה שכיח יותר בספורטאי מעל הראש (61%) מאשר באחרים (33%) (Burn et al., 2016). אבל בדיקת טווחי תנועה לפני עונה זיהתה סיכון בבייסבול ובשחייה, ולא בהכרח בכדוריד, וולי או טניס (Pozzi et al., 2020).
כלומר, ההסתגלות דומה, אבל הכלי שמנבא סיכון לא עובר בין ענפים. מטא‑אנליזה של Pozzi כללה 15 מחקרים ו‑3,314 ספורטאים, אך 74.6% מהם שיחקו בייסבול, ורק 2.0% טניס ו‑2.0% וולי; נשים היו 12% מהמדגם. זה לא מספיק כדי לומר שלשחקנית וולי אין חשש, אלא כדי לומר שאין עדיין נתונים טובים. בשחייה, במחקר אחד, ספורטאים עם סיבוב חיצוני נמוך מ‑93 מעלות או גבוה מ‑100 מעלות היו בסיכון גבוה יותר, מספר שנשען על מחקר יחיד.
הנתון על התפקוד השכמתי דורש זהירות מסוג אחר. אותה סקירה מציינת שהתפקוד הלא תקין נמצא גם בספורטאים בלי כאב. לכן מציאת "שכמה מרחפת" בבדיקה אינה אבחנה ואינה סיבה לבהלה; היא נתון שמצטרף לשאר התמונה (Burn et al., 2016).
ומה עם קרע SLAP או דלקת במקור הגיד: האם GIRD גורם להם?
זו אפשרות סבירה, אבל אינה מוכחת כגורם יחיד. במחקר קטן של 11 זורקים עם פגיעה באימפינג'מנט פנימי, האובדן בסיבוב הפנימי והמתיחות האחורית היו גדולים יותר מאשר ב‑11 זורקים בלי פגיעה (P=.03 לשניהם) (Myers et al., 2006). אבל גם זה קשר, לא סיבה, ובמדגם זעיר.
לגבי הרוטטור קאף: סקירה של 6 מחקרים עתידיים על 523 ספורטאי זריקה שנעקבו במשך עונה אחת מצאה ראיות מוגבלות בלבד לכך שחולשה בסיבוב חיצוני ופנימי, וטווח סיבוב חיצוני מצומצם (פחות מ‑106 מעלות, יחס סיכויים 1.12), הם גורמי סיכון לטנדינופתיה; חוסר איזון בין כוח הסיבוב החיצוני לפנימי נקשר בסיכון יחסי 2.57 במחקר אחד בלבד (Kwan et al., 2021).
על קרע SLAP עצמו כבר כתבנו במדריך נפרד, שמפרט מתי מנתחים ומתי משקמים: קרע SLAP — ניתוח או שיקום. כאן חשוב רק לדעת שכאב עמוק שמלווה בקליקים, נעילה או חוסר יציבות הוא סיבה לבדיקה אורתופדית, ולא רק לפיזיותרפיה, ושגם אחרי ניתוח של סוג II, בסקירה של 506 מטופלים (198 ספורטאי מעל הראש) חזרו לרמת המשחק הקודמת 73% מכלל המטופלים אך רק 63% מספורטאי מעל הראש (Sayde et al., 2012).
האם הבעיה נמצאת רק בכתף, או גם בשאר הגוף?
לעיתים קרובות לא רק בכתף. אצל 236 שחיניות, בקבוצות גיל בודדות נמצאו אצל מי שסבלה מכאב וליקוי תפקוד לצד חולשה בכתף גם סיבולת ליבה נמוכה יותר ושרירי חזה ולאטיסימוס קצרים יותר (Tate et al., 2012). זה קשר שנמצא בחתך, אבל הוא מסביר מדוע בדיקה של הכתף בלבד מפספסת חלק מהתמונה.
זריקה, הגשה והנחתה בוולי הן תנועות של כל הגוף. הכוח מתחיל ברגליים, עובר דרך האגן והגזע, ומגיע לכתף ולמרפק בסוף. כשחוליות החזה נוקשות, כשהאגן לא מסתובב מספיק או כשהשכמה לא מייצבת כראוי, הכתף נאלצת לעשות עבודה של שרשרת שלמה. בסקירה על 12 מחקרים ו‑1,401 ספורטאים, תפקוד שכמה לא תקין נמצא ב‑61% מספורטאי מעל הראש (Burn et al., 2016); גם אם זה אינו סיבה מוכחת לכאב, זה אחד הדברים שבודקים.
מה הכוונה בתרגום לשפה של מי שעומד על המגרש? שמעבר לשאלה "כמה סיבוב יש לי", שואלים גם "איך אני זז". האם הכתף מתחילה את התנועה מוקדם מדי? האם יש הבדל בין הצד הכואב לשלם בשליטה בשכמה? האם הכאב מופיע דווקא כשאני עייף, בסוף אימון או בסוף משחק? את התשובות לשאלות האלה אי אפשר לקבל ממספר אחד, ולכן הבדיקה כוללת תנועה חיה ולא רק מדידה במנוחה.
מה עם נשים, נוער ושחקנים חובבים: האם המחקרים חלים עליהם?
חלקית בלבד. בסקירה של 15 מחקרים ו‑3,314 ספורטאים, נשים היו 12% מהמדגם ורוב המשתתפים שיחקו בייסבול (74.6%) (Pozzi et al., 2020). בטניס, ממצאי הסיבוב אצל נשים נבדלו מאלה של גברים (Myers et al., 2024), ולכן אי אפשר להעתיק מספרים בין קבוצות.
המשמעות לשחקנית וולי חובבת, או לשחקן פאדל בן ארבעים, היא שאף אחד מהמספרים שצוטטו כאן אינו "הערך התקין שלך". המחקרים נעשו בעיקר בנערים וגברים צעירים שמשחקים בייסבול ברמה גבוהה (Kay et al., 2018; Keller et al., 2018). לכן בבדיקה אנחנו משווים אותך לעצמך, בין שתי הכתפיים, ולא לטבלה.
ועדיין יש מה ללמוד מהם: שהאובדן ההסתגלותי שכיח גם אצל מי שמרגיש מצוין, שהוא בעצמו לא מוכיח פציעה, ושמה שכדאי לבדוק הוא הצירוף של טווח, כוח, שליטה בשכמה ועומס, ולא רק מספר בודד.
מה בודקים בפיזיותרפיה כשבא ספורטאי עם כתף כואבת?
בודקים את שתי הכתפיים, לא רק את הכואבת: טווחי סיבוב פנימי וחיצוני והסך שלהם, כוח הסיבוב, שליטה בשכמה, גמישות הצד האחורי, ותפקוד שרשרת הגוף (גזע, אגן, חוליות חזה). ושואלים על העומס בשבועות האחרונים. התוכנית נבנית מהתשובות, ולא מתרגיל קבוע מראש.
בבדיקה עצמה אנחנו משווים בין הצדדים, בודקים מה מעורר את הכאב ובאיזה טווח, מודדים כוח סיבוב עם דינמומטר יד ובודקים אם הכאב הוא מהכתף עצמה או מהצוואר ומהחזה. אם יש חשד לקרע מבני, לחוסר יציבות או לבעיה שדורשת הדמיה או זריקה, אנחנו אומרים זאת במפורש ומפנים לאורתופד; זריקות והדמיה הן תחום של הרופא, לא שלנו.
הבחירה אילו תרגילים, באיזו עצימות ובאיזה סדר נעשית בטיפול, לפי התגובה של הכתף שלך. יש בה שלבים: קודם מורידים את מה שמעורר כאב, אחר כך בונים כוח וטווח תנועה בקצב מותאם, ולבסוף חוזרים בהדרגה לזריקה, להגשה או לשחייה לפי מה שהכתף סובלת. אין סיבה לדלג על השלבים האלה ואין תוכנית אחת שמתאימה לכולם.
מה המחקר אומר על הטיפול: מתיחות, חיזוק וטיפול ידני?
התשובה הכנה: ראיות חלקיות. במבחן אקראי של 113 מגישי בייסבול בתיכון, שיעור הפציעות היה 22.6% בקבוצת המתיחות ו‑9.8% בקבוצת חיזוק הסיבוב החיצוני (HR=0.489) (Shitara et al., 2022). לעומת זאת, בסקירה על GIRD אצל מתבגרים, רק שני מחקרים דיווחו על טיפול, ושניהם היו שמרניים (פיזיותרפיה ומתיחות) (Gouveia et al., 2021).
חיזוק מול מתיחות. מבחן Shitara היה מבחן אקראי ללא עיוורון, בקרב 62 משתתפים בקבוצת המתיחות ו‑51 בקבוצת החיזוק, שנעקבו 150 ימים. המחברים הסיקו שחיזוק הסיבוב החיצוני אינו נחות ממתיחה למניעת פציעות זרוע. הוא בוצע במגישי תיכון ביפן, ולכן אי אפשר להניח שהתוצאה זהה לשחיין בוגר בתל אביב.
טיפול ידני. במחקר מבוקר על 60 שחקני בייסבול (גיל ממוצע 19) עם אובדן תנועה של 15 מעלות ומעלה, טיפול ידני עם מכשיר (instrumented) בתוספת מתיחה עצמית הניב שיפור מיידי גדול יותר ממתיחה עצמית בלבד: בסיבוב הפנימי 5 מעלות, בסך התנועה 6 מעלות ובהוספה אופקית 7 מעלות. מדובר בטיפול בודד, כלומר מדידה מיד אחריו, ולא בעקיבה לאורך עונה (Bailey et al., 2017).
מה באמת קשור להקלה בתסמינים. במחקר עוקבה על 22 מטופלים עם אימפינג'מנט פנימי (גיל ממוצע 41, לא כולם ספורטאים), פיזיותרפיה בת 7 שבועות בממוצע (טווח 3 עד 12) שיפרה את האובדן בסיבוב הפנימי ב‑26 מעלות. ההקלה המלאה בתסמינים נקשרה לשיפור במתיחות האחורית (35 מעלות לעומת 18 אצל מי שנשארו תסמינים), ולא לשיפור באובדן הסיבוב הפנימי (Tyler et al., 2010). כלומר, שיפור במספר שנמדד על הגוניומטר אינו שווה תמיד לשיפור בכאב.
טיפול שמרני בקרע SLAP. סדרת מקרים של 39 מטופלים שענו על שאלון מעקב (חזרו 50 שאלונים מתוך 305 ששלחו, שיעור מענה 16.4%, כלומר מדגם מוטה) מצאה ש‑51% נחשבו כישלון טיפול שמרני ועברו ניתוח. בין אלה שהטיפול השמרני הצליח, הציון התפקודי עלה ב‑ASES מ‑58.5 ל‑84.7, וכולם חזרו לספורט, אך רק 66% מספורטאי מעל הראש חזרו לאותה רמה (Edwards et al., 2010). מכאן מסקנה זהירה: ניסיון שמרני סביר באבחנה בודדת, בלי להתחייב על תוצאה.
מה שחסר: מחקר גדול, בענפים שאינם בייסבול, בנשים, בשחיינים ובשחקני וולי וטניס, שיבדוק איזו תוכנית מפחיתה פציעות לאורך עונה שלמה. עד שיהיה, הגישה הנכונה היא בדיקה פרטנית, בחירת התערבות לפי הממצאים, ומדידה חוזרת של התגובה בקליניקה ובמשחק.
| ממצא | מה זה כנראה אומר | מה זה לא אומר |
|---|---|---|
| אובדן סיבוב פנימי בכתף הדומיננטית | הסתגלות שכיחה: ממוצע 10.0 מעלות בסקירה של 1,101 מגישים מקצועיים (Paul 2025) | שהכתף פגועה. בנוער הקשר לפציעה לא הוגדר באופן ברור (Gouveia 2021) |
| הפרש קטן בסיבוב החיצוני בין הצדדים | נקשר ליחס סיכויים 1.90 בבייסבול מקצועי (Pozzi 2020) | שזה תקף לוולי, טניס או כדוריד; המדגם בעיקר בייסבול |
| תפקוד שכמה לא תקין | שכיח יותר בספורטאי מעל הראש: 61% לעומת 33% (Burn 2016) | שזו סיבת הכאב; נמצא גם בספורטאים בלי כאב |
| כאב שמתגבר עם נפח אימון בשחייה | קשר לטנדינופתיה של הסופרספינטוס (r=0.39 לשעות בשבוע) (Sein 2010) | שיש סף בטוח של קילומטרים; לא נקבע |
| חולשה בסיבוב החיצוני או הפנימי | ייתכן גורם סיכון לטנדינופתיה של הרוטטור קאף, בראיות מוגבלות (Kwan 2021) | שחיזוק יחיד מבטל סיכון; לא נבדק כך |
| קליקים, נעילה, תחושת "יוצא מהמקום" | מצדיקים בדיקה אורתופדית; ייתכן קרע בלברום | שזה GIRD; זו שאלה מבנית ולא של טווח תנועה |
מה קורה אם אני לא משתפר?
אם הכאב לא משתפר אחרי תקופה של טיפול מותאם והפחתת עומס, או אם הוא מחמיר, ההחלטה היא לא "להתאמץ יותר" אלא לחזור לשאלות: האם האבחנה נכונה, האם העומס אכן ירד, והאם יש ממצא מבני שמצריך הדמיה ורופא אורתופד. את התקופה הרלוונטית אנחנו מגדירים בבדיקה לפי הממצאים, ולא לפי מספר קבוע מראש (התרשמות קלינית).
במקרה כזה אנחנו אומרים לך במפורש אם צריך לחזור לרופא, ולאיזה סוג רופא. אצל ספורטאי זריקה זה בדרך כלל אורתופד שמתמחה בכתף. הוא יחליט על הדמיה, ואם יש בכך צורך, על התערבות. אנחנו לא נותנים דוחות כתובים לרופא; ההפניה נעשית בעל פה, ואתה יוצא מהקליניקה עם הסבר ברור מה לשאול ולמה.
מתי זה לא מקרה לקליניקה?
אם יש חשד לשבר, פריקה, קרע גדול או כאב לילי חזק שאינו קשור לתנועה, ההתחלה צריכה להיות אצל רופא. אנחנו לא מבצעים זריקות, גלי הלם או הדמיה, ולא מנהלים אימון במים. פיזיותרפיה מתאימה כשהבדיקה מצביעה על בעיה תפקודית של הכתף והעומס, ולא כשצריך ניתוח או זריקה כנקודת פתיחה.
בדיוק מהסיבה הזו הבדיקה הראשונה מתחילה בשאלות: מה קרה, מתי, באיזו תנועה, ומה הכאב עושה בלילה. אם התמונה מצדיקה פנייה לרופא לפני שמתחילים, נגיד את זה בבדיקה הראשונה, לפני שנתחיל לעבוד.
דגלים אדומים, מתי לא ממתינים לתור רגיל: כאב בכתף שמלווה בלחץ בחזה, קוצר נשימה או הזעה קרה: מתקשרים מיד למד״א 101 ולא נוסעים לבד. חולשה פתאומית בצד אחד של הגוף, פנים עקומות או קושי פתאומי לדבר: מתקשרים מיד למד״א 101. כאב כתף חד שהחל מיד לאחר נפילה או מכה, עם עיוות גלוי, חוסר יכולת להרים את הזרוע או נימול בזרוע ובכף היד, או כתף שיצאה מהמקום ולא חזרה: פונים מיד לחדר מיון. חום עם כאב, אדמומיות וחום מקומי בכתף: פונים מיד לחדר מיון. חולשה פתאומית בזרוע, גם בלי סימנים אחרים: מתקשרים מיד למד״א 101. כאב שמחמיר ללא קשר לתנועה, גם בלילה בשכיבה: בדיקה רפואית בהקדם. בכל אלה לא ממשיכים להתאמן "דרך הכאב".
שאלות נפוצות
האם GIRD זה אותו דבר כמו קרע SLAP?
לא. GIRD הוא מדידה של טווח תנועה (אובדן סיבוב פנימי), ו‑SLAP הוא קרע בשפה העליונה של המפרק, שמאבחנים בבדיקה קלינית והדמיה. הם יכולים להופיע יחד: בקבוצת זורקים עם אימפינג'מנט פנימי נמצאו אובדן סיבוב פנימי ומתיחות אחורית גדולים יותר מאשר בקבוצת ביקורת (Myers et al., 2006), אבל זה קשר במדגם של 11 מול 11. לפרטים על SLAP: המדריך על קרע SLAP.
אני שחקן טניס ופאדל ואין לי כאב, רק פחות סיבוב פנימי. צריך לעשות משהו?
לא בהכרח. אובדן כזה שכיח בטניס, וגם בלי כאב: בסקירה של 41 מחקרים ו‑3,174 שחקנים נמצא אובדן סיבוב פנימי בגברים בטווח של 3.0 עד 15.3 מעלות (Myers et al., 2024). בדיקת טווחי תנועה לפני עונה לא זיהתה סיכון בטניס ובוולי (Pozzi et al., 2020). אם יש כאב, ראו את הדף על פציעות טניס.
אני שחיין והכאב מופיע בשלב המשיכה. זה GIRD?
לא בהכרח. אצל שחיינים עילית, הכאב קשור יותר לנפח האימון ולטנדינופתיה של הסופרספינטוס מאשר לרפיון או לטווח תנועה: ב‑80 שחיינים, 91% דיווחו על כאב, ושעות השחייה נקשרו לטנדינופתיה (r=0.39) (Sein et al., 2010). לפרטים נוספים: פציעות שחייה.
האם מתיחות של הכתף הן הפתרון ל‑GIRD?
זו שאלה פתוחה. במבחן אקראי, חיזוק הסיבוב החיצוני לא היה נחות ממתיחה למניעת פציעות אצל מגישי תיכון (22.6% פציעות במתיחות מול 9.8% בחיזוק) (Shitara et al., 2022), ובמחקר אחר הקלה בתסמינים נקשרה לשיפור במתיחות האחורית ולא לתיקון האובדן עצמו (Tyler et al., 2010). איזה תרגיל מתאים לך נקבע בבדיקה, לא מראש.
האם כדאי להפסיק לשחק עד שהכאב עובר?
ההחלטה תלויה בבדיקה. אין ספי עומס מוכחים בענפי זריקה (Black et al., 2016), ולכן הצמצום או ההפסקה נקבעים לפי הממצאים והכאב, בשיתוף עם המאמן. כאב חד, כאב לילי או איבוד כוח פתאומי מצדיקים עצירה ובדיקה.
האם נדרשת הפניה מרופא כדי לקבוע בדיקה?
לא. אפשר לקבוע ישירות. הבדיקה הראשונה נמשכת 50-60 דקות, 1:1, ועלותה ₪480. אם נמצא ממצא שמצריך רופא, נאמר זאת.
סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)
נושא: גירעון סיבוב פנימי בגלנוהומרלי (GIRD) אצל ספורטאי מעל הראש (בייסבול, טניס, וולי, כדוריד, שחייה, פולו מים), הקשר לפציעה, מדידה, עומס והתערבויות פיזיותרפיה.
הסתגלות (אין זו אבחנה): מגישי בייסבול מקצועיים, 13 מחקרים, n=1,101: GIRD ממוצע 10.0°, רווח סיבוב חיצוני 6.5°, אובדן סך התנועה 3.5°; הפרש פיתול לאחור בעצם הזרוע 15.4° (n=498); 3 מתוך 4 מחקרים: אין הגבלת רקמה רכה בסיבוב פנימי, 4 מתוך 4: הגבלה רכה בסיבוב חיצוני 8-13° (Paul 2025, Am J Sports Med, סקירה שיטתית, רמה 4). ספורטאי זריקה, 14 מחקרים, n=1,152, גיל ממוצע 18.37: פיתול לאחור גדול יותר 9.6-25.8°, אובדן סיבוב פנימי 7.8°-28° (Kay 2018, Arthroscopy). מתבגרים, 25 מחקרים, n=2,522: אובדן 9.60° (רווח סמך 7.87-11.32), רווח חיצוני 6.78°, קשר לפציעה לא ברור (Gouveia 2021, Clin J Sport Med).
קשר לפציעה: n=2,195, 10 מחקרים במטא‑אנליזה: GIRD נטה לפציעה בהפרש 3.11° (רווח סמך -0.13 עד 6.36, P=0.06), לא מובהק (Keller 2018, Sports Health, רמה 4). n=122 מגישים/170 עונות, GIRD ≥20° (n=40): פי כמעט 2 פציעה, P=.17; הפרש סך תנועה >5° שיעור פציעה גבוה יותר (Wilk 2011, Am J Sports Med, סדרת מקרים). 15 מחקרים, n=3,314 (74.6% בייסבול, 12% נשים): חוסר סיבוב חיצוני (<5° יותר מהזרוע השנייה) OR=1.90 (1.24-2.92) בבייסבול מקצועי; בדיקה לפני עונה אולי לא מזהה סיכון בכדוריד, סופטבול, וולי וטניס (Pozzi 2020, Br J Sports Med).
עומס: 20 מחקרים בענפי זריקה: ספי פציעה לא ברורים (Black 2016, Sports Med). שחיינים עילית, n=80, גיל 13-25: 91% כאב, 84% אימפינג'מנט חיובי, 69% (מתוך 52 עם MRI) טנדינופתיה סופרספינטוס; שעות/שבוע r=0.39, קילומטראז' r=0.34, רפיון r=0.23 (Sein 2010, Br J Sports Med, חתך). שחיניות, n=236, גילאי 8-77: כאב ומוגבלות 18.6%-22.6%; חשיפה גדולה יותר בקבוצות הסימפטומטיות (Tate 2012, J Athl Train, חתך).
טיפול: RCT, n=113 מגישי תיכון (62 מתיחה, 51 חיזוק), 150 ימים: פציעות 22.6% מול 9.8%, HR=0.489, חיזוק לא נחות (Shitara 2022, Sci Rep, ללא עיוורון). RCT, n=60 שחקני בייסבול גיל 19 עם אובדן ≥15°, טיפול בודד: ידני+מתיחה עצמית עדיף במיידי; סיבוב פנימי +5°, סך תנועה +6°, הוספה אופקית +7° (Bailey 2017). קוהורטה, n=22 עם אימפינג'מנט פנימי, גיל 41±13, פיזיותרפיה 7±2 שבועות: הקלה מלאה נקשרה לתיקון המתיחות האחורית (35° מול 18°), לא לתיקון GIRD (Tyler 2010). SLAP שמרני: n=39 מתוכם 19 שמרני, 51% מכלל הקבוצה כישלון, שיעור מענה 16.4%, 66% מספורטאי מעל הראש חזרו לרמה (Edwards 2010). תיקון SLAP סוג II, 506 מטופלים: חזרה 73% כללי, 63% ספורטאי מעל הראש (Sayde 2012).
מגבלות הראיה: רוב המחקרים בייסבול וגברים; נשים 12% בסקירת Pozzi; מחקרי טווחי תנועה הם מקרים, חתך או סדרות; אין מחקר גדול על תוכנית מניעה ברוב הענפים.
מה הקליניקה עושה ולא עושה: בדיקה 1:1, 50-60 דקות, ₪480, ללא הפניה; השוואת שתי הכתפיים, מדידת כוח עם דינמומטר יד, בדיקת שכמה, תרגיל מתקדם הדרגתי, טיפול ידני לפי הצורך. אין זריקות, גלי הלם, הדמיה או אימון במים. חשד לקרע, פריקה או שבר: הפניה בעל פה לאורתופד.
כתובת: יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222.
מקורות מדעיים
- Keller RA, De Giacomo AF, Neumann JA, Limpisvasti O, Tibone JE. Glenohumeral Internal Rotation Deficit and Risk of Upper Extremity Injury in Overhead Athletes: A Meta-Analysis and Systematic Review. Sports Health. 2018;10(2):125-132. PubMed · DOI
- Pozzi F, Plummer HA, Shanley E, et al. Preseason shoulder range of motion screening and in-season risk of shoulder and elbow injuries in overhead athletes: systematic review and meta-analysis. Br J Sports Med. 2020;54(17):1019-1027. PubMed · DOI
- Wilk KE, Macrina LC, Fleisig GS, et al. Correlation of glenohumeral internal rotation deficit and total rotational motion to shoulder injuries in professional baseball pitchers. Am J Sports Med. 2011;39(2):329-335. PubMed · DOI
- Kay J, Kirsch JM, Bakshi N, et al. Humeral Retroversion and Capsule Thickening in the Overhead Throwing Athlete: A Systematic Review. Arthroscopy. 2018;34(4):1308-1318. PubMed · DOI
- Gouveia K, Kay J, Memon M, Simunovic N, Ayeni OR. Glenohumeral Internal Rotation Deficit in the Adolescent Overhead Athlete: A Systematic Review and Meta-Analysis. Clin J Sport Med. 2021;32(5):546-554. PubMed · DOI
- Paul RW, Sirch FR, Vata A, et al. Chronic Adaptations of the Shoulder in Baseball Pitchers: A Systematic Review. Am J Sports Med. 2025;53(12):2984-2994. PubMed · DOI
- Myers NL, Farnsworth JL, Kennedy SM, Knudson DV. Upper Extremity Musculoskeletal Profiles in Tennis Players: A Systematic Review. Sports Health. 2024;16(6):931-937. PubMed · DOI
- Black GM, Gabbett TJ, Cole MH, Naughton G. Monitoring Workload in Throwing-Dominant Sports: A Systematic Review. Sports Med. 2016;46(10):1503-1516. PubMed · DOI
- Sein ML, Walton J, Linklater J, et al. Shoulder pain in elite swimmers: primarily due to swim-volume-induced supraspinatus tendinopathy. Br J Sports Med. 2010;44(2):105-113. PubMed · DOI
- Tate A, Turner GN, Knab SE, Jorgensen C, Strittmatter A, Michener LA. Risk factors associated with shoulder pain and disability across the lifespan of competitive swimmers. J Athl Train. 2012;47(2):149-158. PubMed · DOI
- Burn MB, McCulloch PC, Lintner DM, Liberman SR, Harris JD. Prevalence of Scapular Dyskinesis in Overhead and Nonoverhead Athletes: A Systematic Review. Orthop J Sports Med. 2016;4(2):2325967115627608. PubMed · DOI
- Kwan CK, Ko MC, Fu SC, et al. Are muscle weakness and stiffness risk factors of the development of rotator cuff tendinopathy in overhead athletes: a systematic review. Ther Adv Chronic Dis. 2021;12:20406223211026178. PubMed · DOI
- Myers JB, Laudner KG, Pasquale MR, Bradley JP, Lephart SM. Glenohumeral range of motion deficits and posterior shoulder tightness in throwers with pathologic internal impingement. Am J Sports Med. 2006;34(3):385-391. PubMed · DOI
- Shitara H, Tajika T, Kuboi T, et al. Shoulder stretching versus shoulder muscle strength training for the prevention of baseball-related arm injuries: a randomized, active-controlled, open-label, non-inferiority study. Sci Rep. 2022;12(1):22118. PubMed · DOI
- Bailey LB, Thigpen CA, Hawkins RJ, Beattie PF, Shanley E. Effectiveness of Manual Therapy and Stretching for Baseball Players With Shoulder Range of Motion Deficits. Sports Health. 2017;9(3):230-237. PubMed · DOI
- Tyler TF, Nicholas SJ, Lee SJ, Mullaney M, McHugh MP. Correction of posterior shoulder tightness is associated with symptom resolution in patients with internal impingement. Am J Sports Med. 2010;38(1):114-119. PubMed · DOI
- Edwards SL, Lee JA, Bell JE, et al. Nonoperative treatment of superior labrum anterior posterior tears: improvements in pain, function, and quality of life. Am J Sports Med. 2010;38(7):1456-1461. PubMed · DOI
- Sayde WM, Cohen SB, Ciccotti MG, Dodson CC. Return to play after Type II superior labral anterior-posterior lesion repairs in athletes: a systematic review. Clin Orthop Relat Res. 2012;470(6):1595-1600. PubMed · DOI
מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · מייסד וקלינאי ב‑Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית.
עדכון אחרון: 2026-11-18.
מצבים נלווים שאנו מטפלים בהם
כאב בכתף בזריקה, בהגשה או בשחייה? הערכה 1:1 של 50-60 דקות משווה בין שתי הכתפיים, בודקת טווחי תנועה וכוח סיבוב, ושואלת על העומס בשבועות האחרונים. אם נמצא משהו שדורש אורתופד, נגיד זאת במפורש. לתמונה הרחבה: כאבים בכתף · כדורעף.
קביעת הערכה — ₪480יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222 · ללא צורך בהפניה