פיזיותרפיה פרטית 1:1 בצפון תל אביב · ללא צורך בהפניית רופא · קביעת הערכה ←
HE · ירך · ריצה

קרע בלברום בירך — חייבים להפסיק לרוץ, או שאפשר בלי ניתוח?

הירך כואבת בקפל, לפעמים עם "קליק", ובתשובת ה-MRI כתוב "קרע בלברום". עכשיו אתם שואלים אם חייבים להפסיק לרוץ.

לא בהכרח צריך להפסיק לרוץ מיד, ולא בהכרח צריך ניתוח. קרע בלברום מופיע בהדמיה גם אצל אנשים בלי שום כאב, ולכן ההחלטה נשענת על התסמינים ועל הבדיקה ולא על התמונה לבד. לרוב מתחילים בפיזיותרפיה מובנית ובודקים אם הכאב יורד; ניתוח נשאר אפשרות למי שלא משתפר. הטקסט כתוב למי שקיבל דוח MRI עם המילים "קרע בלברום" ועדיין לא עבר ניתוח. מי שכבר נותח יקרא על שיקום אחרי תיקון לברום בירך, ומי שרוצה להבין איך חוזרים לרוץ בכלל יקרא על חזרה לריצה.

בקצרה

  • ההדמיה לא מכריעה. בסקירה שיטתית של 29 מחקרים, שכיחות קרע בלברום הייתה 62% (רווח סמך 47%-75%, ראיות מוגבלות) אצל אנשים עם כאב ו‑54% (41%-66%, ראיות בינוניות) אצל אנשים בלי כאב (Heerey et al., 2018).
  • גם בספורטאים. בספורטאים בלי כאב נמצא קרע בלברום ב‑54% מהאנשים (ראיות מוגבלות) וב‑33% מהמפרקים (ראיות בינוניות) (Heerey et al., 2019).
  • ניתוח מול פיזיותרפיה בשנה הראשונה: בניסוי UK FASHIoN (348 משתתפים עם תסמונת FAI) ההפרש ב‑iHOT‑33 היה 6.8 נקודות (רווח סמך 1.7-12.0) לטובת הניתוח, מעל הסף הקליני של 6.1, ושתי הקבוצות השתפרו (Griffin et al., 2018).
  • בניסוי עם מעקב של שנתיים (80 משתתפים, כמעט כולם חיילים בשירות פעיל) לא נמצא הבדל מובהק בין ניתוח לפיזיותרפיה, אך 28 מהמשתתפים שהוקצו לפיזיותרפיה עברו ניתוח בכל זאת (Mansell et al., 2018).
  • אחרי ניתוח חוזרים לרוץ ברוב המקרים, לא בכולם: 94% מ‑51 רצים חזרו לרוץ בממוצע אחרי 8.5 חודשים, ובמעקב של חמש שנים 78% מ‑50 רצים המשיכו לרוץ (Levy et al., 2017; Chen et al., 2019). אלה נתונים על מנותחים בלבד.

מה קורה בפגישה הראשונה

  • פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
  • בודקים את הירך בתנועה, בכוח ובעומס — לא רק איפה כואב.
  • יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך ממשיכים לרוץ בינתיים.
  • סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
  • ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
לקבוע פגישה ראשונה

מה בעצם כתוב ב‑MRI כשכתוב "קרע בלברום"?

הלברום הוא טבעת סחוס רכה סביב שקע מפרק הירך. "קרע" בו הוא תיאור של מה שנראה בתמונה, לא הסבר לכאב שלך. רדיולוג יכול לכתוב אותו על סמך קו או חריץ בטבעת, גם כשהמפרק מתפקד בלי כאב. לכן המשפט בדוח הוא נקודת פתיחה לשיחה, לא אבחנה סופית.

הלברום משמש כמעין אטם ועוזר ליציבות של ראש עצם הירך בתוך השקע. במפרק שבו צורת העצם גורמת לחיכוך חוזר בין הראש לשקע, הלברום הוא אחת הרקמות שנחשפות ללחץ הזה. אבל חשוב להפריד בין שני דברים: מה שנראה בתמונה, ומה שכואב בפועל. הדוח הרדיולוגי מתאר מבנה. הכאב הוא חוויה, והיא תלויה בתנועה, בעומס, ברקמות שסביב המפרק ובמערכת העצבים.

בשיחות עם מטופלים אני שומע לא פעם: "כתוב שיש לי קרע, אז זה בטח הכל". הניסוח הזה מבהיל, ובמקרים רבים הוא מוביל להפסקת פעילות מוקדמת מדי או לריצה אל חדר הניתוח לפני שבדקו אם יש דרך אחרת. התמונה המדויקת יותר: הקרע הוא אחד מכמה ממצאים אפשריים, ולפעמים הוא עדיין לא הסיבה לכאב שמטריד אותך.

מבחינת הטרמינולוגיה, הקהילה המקצועית עברה מ"קרע בלברום" כאבחנה בפני עצמה אל המושג "תסמונת FAI" (femoroacetabular impingement): שילוב של תסמינים, סימנים בבדיקה וצורת עצם בהדמיה. נחזור לזה בהמשך, כי זה מה שמבדיל בין בעיה שמצדיקה טיפול לבין ממצא שאפשר להתעלם ממנו.

האם הקרע הוא באמת הסיבה לכאב שלי?

לא תמיד. בסקירה של 29 מחקרים, קרע בלברום נמצא ב‑54% מהאנשים בלי כאב, לעומת 62% מאלה עם כאב, כשהראיות לקבוצה עם הכאב מוגבלות (Heerey et al., 2018). הפער קטן. מכאן שהממצא לבדו כמעט לא מבדיל בין מי שכואב למי שלא.

הסקירה של Heerey ושות' כללה מחקרי MRI, MRA ו‑CT. הפער בולט יותר בסחוס: פגם סחוסי נמצא ב‑64% מהסימפטומטיים (רווח סמך רחב מאוד, 25%-91%, ראיות מוגבלות) לעומת 12% (7%-21%, ראיות בינוניות) אצל אלה בלי תסמינים. המחברים מסכמים שהשכיחות משתנה מאוד בשתי הקבוצות, ושיש קשר לא תואם בין ממצא בהדמיה לכאב. רוב המחקרים שנכללו היו בסיכון הטיה בינוני עד גבוה.

כדי להבין איך זה נראה בפועל, הנה שני מחקרים קטנים בצעירים בלי תסמינים. במחקר של Lee et al., 2015 עברו 70 מתנדבים צעירים (גיל ממוצע 26) MRI בעוצמה של 3 טסלה, וב‑27 מהם (38.6%) נמצא קרע בלברום. במחקר של Schmitz et al., 2012, ב‑42 מפרקים של מתנדבים בלי תסמינים (גיל ממוצע 34), שני רדיולוגים זיהו קרע בלברום ב‑36 וב‑34 מפרקים בהתאמה (כ‑86% וכ‑81%). זו סדרת מקרים ברמת ראיות 4 ובמדגם קטן, והמספרים שונים בגלל פרוטוקול הצילום והקריטריונים לקריאה, אבל המסר זהה: קרע בלברום יכול להיות שקט לגמרי.

מה זה אומר בשבילך? שני דברים. הראשון: אם אין לך כאב, אין סיבה לטפל בקרע שנמצא במקרה, למשל בהדמיה שנעשתה מסיבה אחרת. השני: אם יש לך כאב, הקרע בתמונה אינו מוכיח שהוא המקור. ההחלטה נשענת על שילוב של סיפור, בדיקה והתמונה, ולא על אחד מהם בלבד.

איך מבחינים בין לברום שמכאיב לבין ממצא שקט?

לפי הסכמת Warwick הבינלאומית, אבחון תסמונת FAI מחייב שלושה דברים יחד: תסמינים מתאימים, סימנים חיוביים בבדיקה וממצאי הדמיה. ההדמיה לבדה אינה מספיקה. הפאנל כלל 22 מומחים מתשע מדינות, והסכמה כזו היא הנחיה מושכלת של מומחים ולא ניסוי קליני (Griffin et al., 2016).

הסכמת Warwick (Griffin et al., 2016) גובשה בהליך של פאנל רב‑מקצועי. היא קובעת שהמונח "תסמונת FAI" נועד להדגיש את מרכזיות התסמינים בהפרעה, ושהטיפולים המתאימים כוללים טיפול שמרני, שיקום וניתוח ארתרוסקופי או פתוח. כלומר, כבר בהגדרה, ניתוח הוא רק אחת מכמה אפשרויות.

מה מחפשים בפועל? בהתרשמות קלינית, לא כנתון ממחקר: כאב במפשעה או בצד הירך שמתעורר בישיבה ממושכת, בכיפוף עמוק או בכיפוף עם סיבוב של הירך, תחושת צביטה בקפל הירך, לפעמים נקישות. בבדיקה בודקים טווחי תנועה, ומה קורה בכיפוף עם סיבוב, ובעיקר אם התנועה משחזרת את הכאב המוכר לך. אם היא משחזרת בדיוק אותו, והתמונה מראה לברום וצורת עצם מתאימה, התמונה מתחברת. אם הכאב שלך נמצא במקום אחר או מופיע בתנועות שלא קשורות לירך, ייתכן שהלברום הוא "ממצא צדדי".

יש גם עניין נוסף: כאב במפשעה אצל רץ יכול לבוא ממקורות שונים לגמרי, ולפעמים מכמה יחד. גידי שרירי הפנים של הירך (אדוקטורים), שרירי הבטן התחתונה, מפרק הערווה והגב התחתון הם חלק מהאפשרויות. לכן בודקים גם אותם ולא מסתפקים בכך שהלברום נראה בתמונה. אפשר לקרוא על כך בעמוד על כאב מפשעה בספורטאים, ובמאמר על למה ממצא בהדמיה אינו תמיד מקור הכאב. מי שהכאב שלו מופיע בעיקר בסקוואט עמוק יכול לקרוא גם כאב מפשעה בסקוואט ו‑FAI.

האם חייבים להפסיק לרוץ?

לא תמיד. השאלה הנכונה אינה "לרוץ או לא" אלא איזו ריצה הירך שלך סובלת כרגע. אין מחקר שבדק את זה ישירות. הנתון היחיד הקרוב הוא על מנותחים: 78% מ‑50 רצים המשיכו לרוץ אחרי חמש שנים (Chen et al., 2019). ההתאמה נעשית לפי תגובת הכאב ולא לפי לוח זמנים קבוע.

לא מצאתי ניסוי מבוקר שמשווה "להמשיך לרוץ" ל"להפסיק לרוץ" באנשים עם קרע בלברום. זה פער ידע אמיתי, ואני מעדיף לומר אותו ישר. מה שיש הוא עיקרון קליני שמתחבר לספרות על FAI, ומסמך הסכמה: קבוצת מומחים של הרשת הבינלאומית לכאב הקשור בירך (IHiPRN) המליצה להעריך את תפקוד הירך במשימות פונקציונליות, ובהן הליכה וריצה, ולכמת את רמת הפעילות הגופנית (Mosler et al., 2019). ההמלצות האלה מבוססות על שילוב של ראיות וחוות דעת מומחים, לא על ניסוי.

מה שעושים בפועל בפגישה, כקריטריון קליני: בודקים אילו מרכיבי ריצה מעוררים את הכאב, למשל ריצה בעלייה, צעדים ארוכים, סיבובים מהירים, עצירה פתאומית או ישיבה אחרי הריצה. על בסיס זה מחליטים אם להפחית נפח, לשנות סוג ריצה, להחליף משטח או להפסיק זמנית, ולא מכריעים מראש. הכלל הכללי: כאב חד שמחמיר במהלך הריצה הוא סיבה לעצור באותו רגע ולא "לשבור אותו". האם אי נוחות קלה שנרגעת מהר נסבלת? ההחלטה הזו נעשית בבדיקה, לא בבית.

ועוד נקודה מהספרות: סדרת מקרים משנת 2005 תיארה שמונה רצים ברמה גבוהה עם כאב בירך, שאצל שישה מהם (75%) נמצא נזק סחוסי מתחת לקרע בלברום, והעלתה השערה שייתכן "ירך של רץ". אבל זו סדרה קטנה בלי קבוצת ביקורת, והמחברים עצמם כותבים שהמחקר אינו מאשר קשר בין ריצה לבין קרעי לברום או נזק סחוסי (Guanche & Sikka, 2005). לכן אין בסיס לומר שריצה "גורמת" לקרע בלברום.

מה קורה בפגישה הראשונה ומה בודקים?

הפגישה היא אחד על אחד. שואלים על הסיפור (מתי הכאב מופיע, בריצה או בישיבה), בודקים טווחי תנועה, כוח של שרירי הירך והגב, ואיך הגוף יורד, עומד וחוזר. אחרי זה אתה יוצא עם תמונה ברורה: האם הכאב נראה קשור ללברום, ומה הצעד הבא.

בבדיקת הירך אנחנו מודדים ולא מנחשים. ההמלצה הבינלאומית שהוזכרה למעלה (Mosler et al., 2019) מדגישה הערכת כוח באמצעים אובייקטיביים, ובקליניקה אנחנו מודדים כוח בדינמומטר ידני בקבוצות שרירים מרכזיות ומשווים בין שני הצדדים. נוסף על כך בודקים משימות פונקציונליות: ירידה לסקוואט, עמידה על רגל אחת, ירידה ממדרגה, ואיך הגוף מתנהג כשמדמים תנאים של ריצה. זו בדיקה שמקדימה כל תכנית: בלי לדעת מה חלש ומה כואב, אי אפשר לבנות טיפול.

איך נראה טיפול שמרני מובנה? ב‑UK FASHIoN הוגדר הטיפול השמרני, "Personalised Hip Therapy", בארבעה מרכיבים בהובלת פיזיותרפיסט: הערכה מפורטת של המטופל, חינוך וייעוץ, עזרה בהקלת כאב, ותכנית תרגול אישית שמונחית ומתקדמת עם הזמן. הטיפול ניתן על פני 12 עד 26 שבועות ב‑6 עד 10 מפגשים, בתוספת תכנית ביתית (Wall et al., 2016). בקליניקה התרגול נבחר ומתקדם בפגישה לפי התגובה שלך: איזה תרגיל, באיזו עצימות ומתי להתקדם. לכן אין כאן רשימת תרגילים לעשות בבית; תרגיל שמתאים לירך אחת עלול להחמיר ירך אחרת.

כלים משלימים כמו טיפול ידני, דיקור יבש, לייזר בעוצמה נמוכה, Deep Oscillation או TECAR נשקלים כתוספת רק כשיש להם הצדקה קלינית, לא כתחליף לשיקום התנועה והכוח. אין לנו זריקות, גלי הלם או ניתוח, ואם התמונה מצדיקה אותם, אתה מופנה הלאה.

מה אתה מרגיש, מה זה מרמז, ומה הצעד הסביר
התמונה שלךמה זה מרמזהצעד הסביר
MRI מראה קרע, אין כאבממצא שקט; קיים גם אצל אנשים רבים בלי כאב5לא מטפלים בממצא; ממשיכים כרגיל ומעדכנים אם מופיעים תסמינים
כאב במפשעה בריצה ובישיבה, הבדיקה משחזרת אותו, ה‑MRI מראה קרע וצורת עצםתמונה שמתאימה לתסמונת FAI (שלושת הפריטים לפי Warwick)שיקום מובנה והתאמת עומס ריצה; הערכה מחדש לפי התגובה
כאב בריצה, אבל הבדיקה לא משחזרת אותו בירךהלברום אולי ממצא צדדי; מקורות אחרים אפשריים (גידים, בטן, גב)המשך בירור מקור הכאב; ראו כאב מפשעה בספורטאים
נעילה או תקיעה אמיתית של הירך, או כאב שמחמיר למרות שיקום מובנהייתכנה הפרעה מכנית או בעיה שדורשת הערכה אורתופדיתהפניה לאורתופד ירך לשיחה על המשך (ארתרוסקופיה היא אחת האפשרויות)
כאב לילה, חום, או כאב חד שהתחיל אחרי ריצה חדשה ולא מאפשר לדרוךלא תמונה של לברום; צריך לשלול בעיה אחרת, כולל שבר מאמץ בצוואר הירךאם אי אפשר לדרוך על הרגל: פונים מיד לחדר מיון. עם חום: רופא עוד היום. כאב לילה: בדיקה רפואית בהקדם. בכל מקרה לא ממשיכים לרוץ עד שמתברר
אחרי ניתוח ירך שכבר נעשהשלב שיקום ולא החלטה על ניתוחראו שיקום אחרי תיקון לברום בירך

פיזיותרפיה או ארתרוסקופיה — מה אומרים הניסויים?

יש שלושה ניסויים מבוקרים שהשוו ניתוח ארתרוסקופי לפיזיותרפיה בתסמונת FAI. שניים הראו יתרון קטן עד בינוני לניתוח בטווח של פחות משנה עד שנה, ואחד, עם מעקב של שנתיים, לא הראה הבדל מובהק. בכולם שתי הקבוצות השתפרו (Griffin et al., 2018; Palmer et al., 2019).

הנה כל אחד בנפרד, כי כל אחד שואל שאלה שונה ובאוכלוסייה שונה. UK FASHIoN: 348 משתתפים בני 16 ומעלה עם כאב בירך, צורת עצם של cam או pincer ובלי דלקת מפרקים, ב‑23 בתי חולים בבריטניה, שהאמינו שיפיקו תועלת מניתוח. 171 הוקצו לארתרוסקופיה ו‑177 ל"טיפול ירך מותאם אישית". אחרי 12 חודשים ציון iHOT‑33 השתפר מ‑39.2 ל‑58.8 בקבוצת הניתוח ומ‑35.6 ל‑49.7 בקבוצת הפיזיותרפיה. ההפרש המתואם היה 6.8 נקודות (רווח סמך 1.7-12.0, p=0.0093), מעל הסף הקליני של 6.1, כלומר היתרון קיים אבל הרווח נוגע כמעט בסף עצמו, ושתי הקבוצות השתפרו (Griffin et al., 2018). המשתתפים והמטפלים לא היו סמויים להקצאה.

הניסוי הבריטי השני (FAIT): 222 משתתפים בני 18 עד 60 עם FAI סימפטומטי, 112 לניתוח ו‑110 לתכנית פיזיותרפיה עם התאמת פעילות: עד שמונה מפגשים על פני חמישה חודשים, בדגש על יציבות ליבה ושליטה בתנועה. אחרי שמונה חודשים ציון HOS‑ADL היה גבוה ב‑10.0 נקודות (רווח סמך 6.4-13.6) בקבוצת הניתוח, כשהסף הקליני שנקבע היה 9 נקודות (Palmer et al., 2019). חשוב לדעת שהניסוי הוציא החוצה מי שסיים תכנית פיזיותרפיה ממוקדת ב‑FAI בשנה שלפני כן, ושתכנית הפיזיותרפיה בו הייתה קצרה יחסית (עד שמונה מפגשים, לעומת 6 עד 10 ב‑FASHIoN). כלומר, זה לא בהכרח מה שיתקבל בתכנית מובנית ומתמשכת יותר.

הניסוי הצבאי של Mansell ושות': מתוך 104 זכאים, 80 הסכימו להשתתף, 91.3% מהם חיילים בשירות פעיל. הם חולקו אקראית לניתוח או ל‑12 מפגשי פיזיותרפיה מונחית. אחרי שנתיים לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות: HOS‑ADL 3.8 (רווח סמך ‑6.0 עד 13.6), HOS‑Sport 1.8 (‑11.2 עד 14.7) ו‑iHOT‑33 6.3 (‑6.1 עד 18.7). רוב המשתתפים דיווחו על שינוי קטן או על היעדר שינוי במצבם. המחברים מציינים מגבלות: בית חולים יחיד, מנתח יחיד ושיעור מעבר גבוה בין הקבוצות; 28 מהמשתתפים בקבוצת הפיזיותרפיה עברו בסוף ניתוח (Mansell et al., 2018). אוכלוסיית חיילים אינה בהכרח אוכלוסיית רצים אזרחיים.

ומה אומרת סקירה שיטתית רחבה? ב‑14 מחקרים על התערבויות בהובלת פיזיותרפיסט במבוגרים עם כאב הקשור בירך (עם או בלי אבחנת FAI) לא נמצא אף ניסוי פלסבו בקנה מידה מלא. האפקטים המאוגדים נעו מבינוני לטובת פיזיותרפיה על פני היעדר טיפול אחרי ארתרוסקופיה (0.67, רווח סמך 0.07-1.26), ועד חלש לטובת ארתרוסקופיה על פני פיזיותרפיה (‑0.32). המחברים מסכמים שייתכן שהתערבויות כאלה משפרות כאב ותפקוד, ושנדרשים ניסויים איכותיים (Kemp et al., 2020).

והנקודה הכנה: הניסויים האלה נעשו על FAI כתסמונת, לא על קרע לברום מבודד. לא מצאתי ניסוי גדול שבודק רק "קרע בלברום בלי צורת עצם" מול פיזיותרפיה. אל תקרא את המספרים כאילו הם מתייחסים בדיוק אליך אם אין לך צורת עצם של FAI.

כמה מהמטופלים שהתחילו בפיזיותרפיה עוברים ניתוח בסוף?

במעקב של שלוש שנים ב‑UK FASHIoN, 38 מהמשתתפים בקבוצת הפיזיותרפיה (24%) בחרו בארתרוסקופיה בין שנה לשלוש שנים אחרי ההקצאה. בצד השני, 19 מנותחים (12%) עברו ארתרוסקופיה חוזרת. כלומר חלק גדול מהמטופלים מסיימים בלי ניתוח, אבל לא כולם, ולכן כדאי להגדיר מראש מתי בודקים מחדש (Griffin et al., 2022).

הדוח המלא של הניסוי (Griffin et al., 2022) מוסיף נתונים שכדאי להכיר. בקבוצת הפיזיותרפיה 11 איש (7%) עברו החלפת מפרק ירך בשלוש שנים, לעומת שלושה (2%) בקבוצת הניתוח. ובשנה הראשונה, החוקרים לא הצליחו להראות שהניתוח משתלם כלכלית בהשוואה לטיפול השמרני.

כדאי לקרוא את "24% עברו ניתוח" גם בצד השני: רוב הקבוצה לא בחרה בניתוח בשלוש השנים. ועם זאת, אי אפשר לדעת מראש מי ייפול באיזו קבוצה. לכן בקליניקה אנחנו לא מניחים מראש שהטיפול יצליח, אלא מגדירים מראש נקודת בדיקה: אם אחרי תקופת שיקום מובנה אין שיפור לפי הקריטריונים שהסכמנו עליהם, נפנה לשיחה אורתופדית. זה לא כישלון של השיקום; זה חלק מהתכנית.

בניסוי של Mansell (Mansell et al., 2018) רואים את אותו עיקרון: 28 מהמשתתפים שהוקצו לפיזיותרפיה עברו ניתוח בכל זאת, וניתוח רגישות של "הטיפול שבוצע בפועל" מול "ללא ניתוח" לא שינה את התוצאה. המשמעות: ההחלטה על ניתוח אינה חד‑פעמית ולא תמיד סופית.

ואם בכל זאת עוברים ניתוח — חוזרים לרוץ?

ברוב המקרים כן, אבל לא כולם ולא תמיד לאותו נפח. בסקירה של 31 מחקרים עם 1,911 מטופלים, 87.7% חזרו לספורט (רווח סמך 82.4%-92.9%) והסיכון לניתוח חוזר היה 5.5% (Minkara et al., 2019). בקרב רצים בלבד התמונה צנועה יותר, כפי שמראים המחקרים שבהמשך.

הסקירה של Minkara et al. כללה אוכלוסייה שחזרה "לספורט" באופן כללי, בגיל ממוצע של 29.9 שנים, עם סיכון לסיבוכים קליניים של 1.7% (0.9%-2.5%) וניתוח חוזר של 5.5% (3.6%-7.5%). רוב המחקרים הם סדרות מקרים בלי קבוצת ביקורת, ולכן יש הטיית בחירה: כותבים על מי שחזר.

עבור רצים ספציפית יש שני מחקרים. במחקר של Levy et al., 2017, 48 מתוך 51 רצים (94%) חזרו לרוץ אחרי ניתוח FAI עם קיפול קפסולה, בממוצע אחרי 8.5 חודשים (סטיית תקן 4.2). לפני הניתוח הם נמנעו מריצה בממוצע 8.1 חודשים בגלל כאב. אחרי שנתיים נפח הריצה הממוצע היה 6.4 מיילים בשבוע, לעומת 9.5 מיילים בשבוע כשהיו בריאים (סטיות התקן גדולות). המחברים עצמם מציינים שרצים עשויים לרוץ פחות אחרי הניתוח מכפי שרצו לפני שהכאב התחיל.

במחקר המעקב של חמש שנים בקרב רצים עם קרע בלברום עם או בלי FAI (Chen et al., 2019), מתוך 60 רצים זכאים 50 (83.3%) נמצאו במעקב; 39 (78.0%) חזרו לרוץ, ובהם 31 מתוך 39 רצים נופשיים (79%) ושלושה מתוך שישה רצים ברמה תחרותית גבוהה (קבוצה קטנה מאוד). המחברים כותבים שניתוח עשוי להישקל אצל רצים עם תסמיני FAI שנכשלו בטיפול שמרני. אלה אוכלוסיות מנותחות ללא קבוצת ביקורת של מטופלים שמרניים, ולכן אי אפשר להסיק מהן שהניתוח "עדיף" על שיקום.

מתי כדאי לפנות לאורתופד ירך — ומתי לא צריך לחכות?

יש שני מצבים שונים. דחוף: חוסר יכולת לדרוך על הרגל (חדר מיון מיד), חום או הרעה פתאומית (רופא עוד היום). כאב לילה: בדיקה רפואית בהקדם. לא דחוף אך כדאי: כאב מתמשך שלא משתפר בשיקום מובנה, נעילה או תקיעה חוזרת של הירך, או חשד לשבר מאמץ. ההחלטה נעשית יחד עם הפיזיותרפיסט, לא בהמתנה אינסופית בלי בדיקה.

בקליניקה הכלל הוא קריטריון קליני ולא נתון ממחקר: מגדירים בתחילת הטיפול מה נקודת הפתיחה (כאב, כוח, טווח, ריצה) ומה ייחשב שיפור אמיתי. אם אחרי תקופה שבה היה אמור להיות שינוי הבדיקה והמדדים לא זזו, אומרים לך זאת במפורש ומפנים. אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא. ההפניה היא בעל‑פה, והקליניקה לא מוציאה דוח כתוב לרופא.

מי האורתופד המתאים? מומחה לירך או לרפואת ספורט, שמכיר את הספרות שלעיל ויכול לדבר איתך על היתרונות והחסרונות: ארתרוסקופיה אינה "תיקון" אוטומטי שמחליף שיקום, ואחריה נדרש שיקום. אם במהלך הטיפול מופיע שינוי בתסמינים, למשל כאב שמעיר אותך בלילה, זה סימן להפנות מוקדם ולא להמשיך בהתמדה.

ומתי זה לא מתאים לקליניקה בכלל? כשהכאב לא נראה כמו כאב של ירך: כאב עם חום או ירידה במשקל בלי הסבר, חולשה או נימול שמתרחבים לרגל, כאב שאינו קשור לתנועה, או כאב שהתחיל אחרי תאונה או נפילה. במקרים כאלה הצעד הראשון הוא רופא, לא פיזיותרפיה.

מה המחקר אומר בפירוט?

שלוש מסקנות מרכזיות: ממצאי לברום שכיחים גם בלי כאב; ניתוח ופיזיותרפיה מביאים שיפור בתסמונת FAI, עם יתרון קטן עד בינוני לניתוח בטווח של שנה; וחלק לא מבוטל ממי שמתחיל בפיזיותרפיה מסיים בלי ניתוח (Griffin et al., 2022). הראיות לגבי ריצה בפרט חלשות יותר.

שכיחות בהדמיה. בסקירה של Heerey et al., 2018 (29 מחקרים): קרע בלברום 62% (47-75) בסימפטומטיים ו‑54% (41-66) באסימפטומטיים; פגם סחוס 64% (25-91) מול 12% (7-21). הדירוג: ראיות מוגבלות לסימפטומטיים ובינוניות לאסימפטומטיים בלברום; רק חמישה מחקרים בסיכון הטיה נמוך. בספורטאים (Heerey et al., 2019; 20 מחקרים, שלושה בסיכון הטיה נמוך): קרע בלברום ב‑54% לאדם (ראיות מוגבלות) וב‑33% למפרק (בינוניות) בספורטאים אסימפטומטיים, וב‑20% למפרק (בינוניות) בספורטאים סימפטומטיים. אין להסיק מ‑33% מול 20% ש"כואב פחות עם קרע": המדדים שונים (לאדם מול למפרק) והדגימות שונות. דלקת מפרקים הייתה נדירה בספורטאים.

ניסויים מבוקרים. FASHIoN (Griffin et al., 2018; n=348, מעקב 92%, 23 בתי חולים): הפרש של 6.8 ב‑iHOT‑33. FAIT (Palmer et al., 2019; n=222, עד שמונה מפגשים): 10.0 ב‑HOS‑ADL מול סף של 9. Mansell (Mansell et al., 2018; n=80 מתוך 104): אין הבדל מובהק בשנתיים, עם מעבר גבוה בין הקבוצות. שלושת הניסויים כוללים אוכלוסיות, תכניות שמרניות ותוצאות שונות, ולכן ההבדלים ביניהם לא בהכרח סותרים. הדוח של שלוש שנים (Griffin et al., 2022) מוסיף 24% מעבר לניתוח ו‑12% ארתרוסקופיה חוזרת.

סקירות ופרוטוקולים. Kemp et al. (2020): 14 מחקרים; אין ניסוי פלסבו מלא; אפקטים מ‑0.67 לטובת פיזיותרפיה (אחרי ארתרוסקופיה, מול היעדר טיפול) עד ‑0.32 לטובת ארתרוסקופיה (מול פיזיותרפיה). Wall et al. (2016): פרוטוקול PHT; בפיילוט גויסו 42 משתתפים, 21 הוקצו ל‑PHT, 13 מהם (62%) קיבלו טיפול שהתאים לפרוטוקול; ללא אירועים חמורים. Mosler et al. (2019): 38 משתתפים בהסכמה על מדידת יכולת גופנית, כולל הערכת הליכה וריצה והערכת פעילות ספורטיבית לפני חזרה.

ריצה אחרי ניתוח. Minkara et al. (2019): 31 מחקרים, 1,981 מפרקים; חזרה לספורט 87.7%. Levy et al. (2017): סדרה של 51 רצים, 94% חזרו, ב‑8.5±4.2 חודשים, עם ירידה בנפח. Chen et al. (2019): 50 רצים בחמש שנים, 78% המשיכו לרוץ. Guanche & Sikka (2005): סדרה של שמונה רצים; אינה מאשרת קשר בין ריצה לבין קרע בלברום. כל הנתונים על ריצה הם על מנותחים בלי קבוצת ביקורת שמרנית, ולכן הם מתארים ציפיות אחרי ניתוח ואינם משווים בין שני המסלולים.

דגלים אדומים — מתי לא מחכים: כאב אחרי נפילה או תאונה, כאב חד שהתחיל אחרי נפח ריצה חדש ומונע הנחת משקל על הרגל (חשד לשבר מאמץ בצוואר הירך), או חולשה או נימול שמתרחבים לרגל: פונים מיד לחדר מיון. חום בלי סיבה, או ירך נעולה שאינה מתיישרת: פונים לרופא עוד היום. כאב בירך או במפשעה שמעיר אותך בלילה או מופיע במנוחה מלאה, או ירידה במשקל בלי סיבה: בדיקה רפואית בהקדם. במצבים האלה לא ממשיכים לרוץ ולא מחכים לתור שיקום.

שאלות נפוצות

האם ריצה גורמת לקרע בלברום?

לא ידוע. סדרת מקרים של שמונה רצים עם כאב בירך תיארה נזק סחוסי מתחת לקרע, אבל המחברים עצמם כתבו שאין בה אישור לקשר בין ריצה לקרעי לברום (Guanche & Sikka, 2005). קרע בלברום נמצא גם אצל מבוגרים צעירים בלי כאב (Lee et al., 2015), ולכן אין לומר שהריצה "שברה" את הלברום.

האם פיזיותרפיה סוגרת קרע בלברום?

הניסויים לא מדדו החלמה של הקרע בהדמיה אלא כאב ותפקוד. ב‑UK FASHIoN שתי הקבוצות השתפרו באיכות החיים הקשורה בירך, והניתוח הניב שיפור גדול ב‑6.8 נקודות (Griffin et al., 2018). המטרה בשיקום היא תפקוד וכאב, לא שינוי בתמונה.

כמה זמן אפשר לנסות שיקום לפני שמחליטים על ניתוח?

אין מספר מוסכם בספרות שאפשר לצטט. בפרוטוקול של FASHIoN הטיפול השמרני נמשך 12 עד 26 שבועות ב‑6 עד 10 מפגשים (Wall et al., 2016), ובניסוי FAIT התכנית נמשכה עד חמישה חודשים (Palmer et al., 2019). בקליניקה אנחנו קובעים נקודות בדיקה אישיות מראש, כקריטריון קליני ולא כנתון מחקרי.

עשיתי MRI במקרה ויש קרע בלי כאב. צריך לעשות משהו?

לרוב לא. בסקירה של 29 מחקרים קרע בלברום נמצא ב‑54% מהאנשים בלי כאב (Heerey et al., 2018). ממצא בלי תסמינים אינו מצדיק טיפול. אם בעתיד יופיע כאב, בודקים אז אם הוא קשור.

האם ניתוח מבטיח חזרה לריצה?

לא. בסדרת רצים מנותחים 94% חזרו לרוץ בממוצע אחרי 8.5 חודשים (51 רצים) והנפח הממוצע ירד, ובמעקב של חמש שנים 78% מ‑50 רצים המשיכו לרוץ (Levy et al., 2017; Chen et al., 2019). אלה נתונים על מנותחים בלבד.

מה אם אני לא משתפר ולא רוצה ניתוח?

זו החלטה שלך, ולא כל מי שלא משתפר חייב לעבור ניתוח. האפשרויות הן שיחה עם אורתופד על חלופות, בחינה מחודשת של מקור הכאב (ייתכן שהוא לא בירך), או התאמת הפעילות. אנחנו מסבירים לך מה אנחנו רואים ומה הצעד הבא, ואם צריך, מפנים. זריקות וגלי הלם אינם חלק ממה שהקליניקה עושה.

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

נושא: קרע בלברום של מפרק הירך (acetabular labral tear) אצל רצים ומבוגרים צעירים פעילים: משמעות הממצא בהדמיה, השוואת טיפול שמרני וניתוח ארתרוסקופי בתסמונת FAI, והתאמת ריצה.

שכיחות בהדמיה: קרע בלברום 62% (CI 47-75, ראיות מוגבלות) בסימפטומטיים מול 54% (CI 41-66, ראיות בינוניות) באסימפטומטיים; פגם סחוס 64% (25-91) מול 12% (7-21); 29 מחקרים (Heerey 2018). ספורטאים: 54% לאדם ו‑33% למפרק באסימפטומטיים, 20% למפרק בסימפטומטיים; 20 מחקרים (Heerey 2019). מתנדבים אסימפטומטיים: 38.6% (n=70, גיל ממוצע 26; Lee 2015); 85.7% ו‑80.9% לפי שני קוראים (42 מפרקים, גיל ממוצע 34, רמת ראיות 4; Schmitz 2012).

אבחון: תסמינים + סימנים בבדיקה + הדמיה (Warwick Agreement 2016, פאנל של 22 מומחים מ‑9 מדינות; הסכמה, לא ניסוי).

ניסויים (FAI, ניתוח מול שמרני): UK FASHIoN n=348, iHOT‑33 בשנה: הפרש מתואם 6.8 (CI 1.7-12.0, p=0.0093), סף קליני 6.1; ללא עיוור למשתתפים (Griffin 2018). שלוש שנים: 24% (38) מקבוצת הפיזיותרפיה עברו ארתרוסקופיה, 12% (19) ארתרוסקופיה חוזרת, החלפת מפרק 7% מול 2% (Griffin 2022). FAIT n=222, עד 8 מפגשים; HOS‑ADL +10.0 (CI 6.4-13.6), סף 9, תוצאה ב‑8 חודשים (Palmer 2019). Mansell n=80 (מתוך 104, בעיקר חיילים), שנתיים: אין הבדל מובהק; 28 עברו מפיזיותרפיה לניתוח (Mansell 2018). סקירה: 14 מחקרים, אפקט מ‑0.67 עד ‑0.32, ללא ניסוי פלסבו מלא (Kemp 2020).

ריצה אחרי ניתוח (נתוני מנותחים בלבד): 94% חזרו ב‑8.5±4.2 חודשים, n=51 (Levy 2017); 78% המשיכו ב‑5 שנים, n=50 (Chen 2019); חזרה לספורט 87.7% בסקירה של 31 מחקרים (Minkara 2019).

מה בוחנים בקליניקה: מדידת כוח אובייקטיבית, משימות פונקציונליות כולל ריצה, התאמת עומס לפי תגובת הכאב (קריטריון קליני). מחוץ לתחום הקליניקה: זריקות, גלי הלם, ניתוח; הפניה לאורתופד ירך בהתאם. עלות: ₪480 לפגישה של 50-60 דקות, 1:1, ללא צורך בהפניה, יעקב אפטר 9, תל אביב.

מקורות מדעיים

כל המקורות אומתו ב‑PubMed לפי PMID. הניסויים הם בתסמונת FAI ולא בקרע לברום מבודד, וחלק מהנתונים על ריצה הם סדרות מקרים של מנותחים.

  1. Griffin DR, Dickenson EJ, Wall PDH, et al. Hip arthroscopy versus best conservative care for the treatment of femoroacetabular impingement syndrome (UK FASHIoN): a multicentre randomised controlled trial. Lancet. 2018;391(10136):2225-2235. PubMed · DOI
  2. Griffin DR, Dickenson EJ, Achana F, et al. Arthroscopic hip surgery compared with personalised hip therapy in people over 16 years old with femoroacetabular impingement syndrome: UK FASHIoN RCT. Health Technol Assess. 2022;26(16):1-236. PubMed · DOI
  3. Palmer AJR, Ayyar Gupta V, Fernquest S, et al. Arthroscopic hip surgery compared with physiotherapy and activity modification for the treatment of symptomatic femoroacetabular impingement: multicentre randomised controlled trial. BMJ. 2019;364:l185. PubMed · DOI
  4. Mansell NS, Rhon DI, Meyer J, et al. Arthroscopic Surgery or Physical Therapy for Patients With Femoroacetabular Impingement Syndrome: A Randomized Controlled Trial With 2-Year Follow-up. Am J Sports Med. 2018;46(6):1306-1314. PubMed · DOI
  5. Heerey JJ, Kemp JL, Mosler AB, et al. What is the prevalence of imaging-defined intra-articular hip pathologies in people with and without pain? A systematic review and meta-analysis. Br J Sports Med. 2018;52(9):581-593. PubMed · DOI
  6. Heerey JJ, Kemp JL, Mosler AB, et al. What is the Prevalence of Hip Intra-Articular Pathologies and Osteoarthritis in Active Athletes with Hip and Groin Pain Compared with Those Without? A Systematic Review and Meta-Analysis. Sports Med. 2019;49(6):951-972. PubMed · DOI
  7. Lee AJ, Armour P, Thind D, et al. The prevalence of acetabular labral tears and associated pathology in a young asymptomatic population. Bone Joint J. 2015;97-B(5):623-627. PubMed · DOI
  8. Schmitz MR, Campbell SE, Fajardo RS, et al. Identification of acetabular labral pathological changes in asymptomatic volunteers using optimized, noncontrast 1.5-T magnetic resonance imaging. Am J Sports Med. 2012;40(6):1337-1341. PubMed · DOI
  9. Griffin DR, Dickenson EJ, O'Donnell J, et al. The Warwick Agreement on femoroacetabular impingement syndrome (FAI syndrome): an international consensus statement. Br J Sports Med. 2016;50(19):1169-1176. PubMed · DOI
  10. Kemp JL, Mosler AB, Hart H, et al. Improving function in people with hip-related pain: a systematic review and meta-analysis of physiotherapist-led interventions for hip-related pain. Br J Sports Med. 2020;54(23):1382-1394. PubMed · DOI
  11. Wall PD, Dickenson EJ, Robinson D, et al. Personalised Hip Therapy: development of a non-operative protocol to treat femoroacetabular impingement syndrome in the FASHIoN randomised controlled trial. Br J Sports Med. 2016;50(19):1217-1223. PubMed · DOI
  12. Mosler AB, Kemp J, King M, et al. Standardised measurement of physical capacity in young and middle-aged active adults with hip-related pain: recommendations from the first International Hip-related Pain Research Network (IHiPRN) meeting, Zurich, 2018. Br J Sports Med. 2020;54(12):702-710. PubMed · DOI
  13. Minkara AA, Westermann RW, Rosneck J, et al. Systematic Review and Meta-analysis of Outcomes After Hip Arthroscopy in Femoroacetabular Impingement. Am J Sports Med. 2019;47(2):488-500. PubMed · DOI
  14. Levy DM, Kuhns BD, Frank RM, et al. High Rate of Return to Running for Athletes After Hip Arthroscopy for the Treatment of Femoroacetabular Impingement and Capsular Plication. Am J Sports Med. 2017;45(1):127-134. PubMed · DOI
  15. Chen AW, Craig MJ, Yuen LC, et al. Five-Year Outcomes and Return to Sport of Runners Undergoing Hip Arthroscopy for Labral Tears With or Without Femoroacetabular Impingement. Am J Sports Med. 2019;47(6):1459-1466. PubMed · DOI
  16. Guanche CA, Sikka RS. Acetabular labral tears with underlying chondromalacia: a possible association with high-level running. Arthroscopy. 2005;21(5):580-585. PubMed · DOI

מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · מייסד וקלינאי ב‑Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית. החלטה על ניתוח היא באחריות אורתופד.

עדכון אחרון: 2026-11-17.

יש לך קרע בלברום בדוח ואתה לא יודע אם להפסיק לרוץ? הערכה 1:1 של 50-60 דקות בודקת אם הכאב שלך מתאים לירך, מודדת כוח וטווח בשני הצדדים, בוחנת איך הגוף מתנהג במשימות של ריצה, ומסתיימת בתשובה ברורה: ממשיכים לשיקום, או שאתה מופנה לאורתופד.

קביעת הערכה — ₪480

יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222 · ללא צורך בהפניה