פיזיותרפיה פרטית 1:1 בצפון תל אביב · ללא צורך בהפניית רופא · קביעת הערכה ←
HE · כתף · מדריך

הכתף יוצאת וחוזרת לבד — זו תת-פריקה? ומה עושים כדי שזה לא יחזור?

הכתף "יוצאת" לרגע וחוזרת לבד — בתנועה מסוימת, באימון או אפילו בשינה — ואתם רוצים לדעת מה זה, ואיך מונעים שזה יחזור.

תת-פריקה היא מצב שבו ראש הזרוע יוצא חלקית ממקומו בתוך השקע של הכתף וחוזר מעצמו, בלי שמישהו צריך "להחזיר" אותו. היא שונה מפריקה מלאה, וגם הסיבה לה שונה מאדם לאדם: אצל חלק זו פציעה מסוימת שקרתה באירוע אחד, ואצל אחרים זו כתף "רופפת" שמתקשה לשלוט בעצמה. מי שחווה פריקה מלאה שנזקקה להחזרה מוזמן לקרוא את עמוד פריקת הכתף ואת המדריך ניתוח או שיקום אחרי פריקה ראשונה. כאן נדבר על התחושה של כתף שמחליקה, על הסיבות לה, ועל מה שבודקים ועושים בפיזיותרפיה. לתמונה הרחבה על כאב בכתף: כאבים בכתף.

כן, כתף שיוצאת חלקית וחוזרת לבד נקראת תת-פריקה. הסיבה קובעת את הדרך: כשיש קרע או נזק מבני אחרי פציעה, ההחלטה עוברת לאורתופד; כשהכתף רופפת בלי פציעה, הטיפול הראשון הוא שיקום מותאם. בשני המקרים צריך בדיקה כדי לדעת איזה מהם יש לך.

בקצרה

  • שני סוגים שונים מאוד. תת-פריקה אחרי פציעה עם נזק מבני מטופלת אחרת מכתף רופפת בלי פציעה. בסקר של 135 פיזיותרפיסטים בבריטניה, יותר מ-90% מאלה שהשתמשו במערכת סיווג ציינו את סיווג Stanmore (Coulthard et al., 2021).
  • גיל צעיר הוא גורם הסיכון החזק ביותר לחזרה אחרי פריקה ראשונה. בסקירה של עשרה מחקרים ו-1,324 משתתפים, גיל 40 ומטה נקשר ליחס סיכויים של 13.46 לחוסר יציבות חוזר, וגמישות יתר ל-2.68 (Olds et al., 2015). זה מתייחס לפריקה טראומטית מלאה ראשונה, לא לכתף רופפת ללא פציעה.
  • בכתף רופפת ללא פציעה, שיקום הוא הקו הראשון, אבל לא תמיד מספיק. בסקירה של 790 מטופלים עם חוסר יציבות רב-כיווני, 52 מתוך 253 (21%) שעברו פיזיותרפיה נזקקו בסוף לניתוח (Longo et al., 2015).
  • התוכנית הספציפית משנה. בניסוי מבוקר של 41 משתתפים עם חוסר יציבות רב-כיווני, תוכנית Watson עלתה על תוכנית Rockwood בשאלון WOSI לאחר 24 שבועות (הפרש 12.6, רווח סמך 3.4 עד 21.9; Warby et al., 2018).
  • את האחריות הרפואית על ניתוח לוקח האורתופד. אצלנו מעריכים, מתרגלים ומחליטים יחד מתי כדאי לחזור לרופא.

מה קורה בפגישה הראשונה

  • פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
  • בודקים את הכתף בתנועה, בכוח ובעומס — לא רק איפה כואב.
  • יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך בונים יציבות לאורך זמן.
  • סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
  • ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
לקבוע פגישה ראשונה

מה זה בעצם תת-פריקה, ובמה זה שונה מפריקה?

בפריקה מלאה ראש הזרוע יוצא לגמרי מהשקע, ולרוב צריך יד שתחזיר אותו. בתת-פריקה הוא יוצא רק חלקית ומתיישב חזרה מעצמו. התחושה: "משהו זז", חריקה, חוסר ביטחון, לפעמים כאב חד שחולף מהר, ולפעמים תחושה שהכתף "נתקעת".

מי שמגיע אלינו עם הסיפור הזה מתאר לרוב דברים כמו: "כשאני מושיט יד לאחור הכתף מרגישה כאילו היא מחליקה", "בשחייה יש רגע שהכתף נעלמת", או "הרמתי משהו מעל הראש והרגשתי קליק ואז פחד להמשיך". אלה תיאורים של חוסר יציבות, והם לא תמיד מלווים בכאב חזק. לפעמים התלונה העיקרית היא פחד, או ירידה בביצועים.

חשוב להבדיל בין שני מושגים שנשמעים דומים: רפיון וחוסר יציבות. כתף יכולה להיות רפויה, כלומר לזוז יותר מהממוצע בבדיקה, בלי שום תסמין. רק כשהתנועה הזאת מלווה בתסמינים והאדם מרגיש שהכתף לא יציבה, מדובר בחוסר יציבות. הסקירה של Gaskill et al., 2011 מגדירה חוסר יציבות רב-כיווני כחוסר יציבות סימפטומטי בשני כיוונים או יותר, ומדגישה שחיוני להבחין בין רפיון לבין חוסר יציבות.

למה זה חשוב לך כמטופל? כי אנשים רבים שומעים "יש לך כתף רופפת" ונבהלים, בעוד שרפיון לבדו אינו מחלה. מה שמטפלים בו הוא חוסר היציבות: התחושה, המגבלה בפעילות והפחד.

האם הכתף שלי "נקרעה" או שהיא פשוט רופפת? מה זה סיווג Stanmore?

סיווג Stanmore מחלק את חוסר היציבות של הכתף לשלושה קצוות: מבני וטראומטי, מבני בלי פציעה ברורה, ושליטה שרירית לקויה. רוב האנשים נמצאים איפשהו על המשולש ביניהם. הסיווג עוזר לבחור מה לעשות קודם, ובמיוחד מתי לשלוח לרופא ומתי להתחיל בשיקום.

הסיווג נוצר בבית החולים הלאומי לאורתופדיה בסטנמור שבאנגליה, ונהוג להציג אותו כמשולש: בקצה אחד חוסר יציבות שנגרם מפציעה עם נזק מבני (כמו קרע בשפה הסחוסית אחרי נפילה), בקצה שני חוסר יציבות מבני ללא פציעה ברורה (למשל כתף רפויה מלידה או מצטברת לאורך זמן), ובקצה השלישי חוסר יציבות שבו המבנה בסדר אבל השרירים והתיאום "לא מכוונים" את הכתף נכון. ההגדרות האלה הן תיאור מקובל של הסיווג, והעבודה הקלינית היא למקם אדם מסוים על המשולש. המאמר של Jaggi & Alexander, 2017 אומר במפורש שהסיווג עוזר לאבחן נכון את סוג חוסר היציבות ולתעדף את הטיפול, ושההצלחה תלויה באבחנה נכונה ובזיהוי של פגמים מבניים ושל דפוסי תנועה לא תקינים.

לאילו מקרים זה מתאים בפועל? אחרי נפילה בכדורגל או בג'ודו, כשאדם מרגיש שהכתף "יצאה" ואחר כך חוזרת שוב ושוב לאותו מצב, ההנחה הראשונית היא נזק מבני, והשאלה היא אם צריך הדמיה והערכה אורתופדית. אצל מי שמעולם לא נפל, ושתי הכתפיים שלו גמישות מאוד, והתחושה מופיעה בתנועות יומיומיות, ההנחה אחרת, והשיקום יתחיל בהערכה של השליטה והיציבות.

חשוב להדגיש שסיווג הוא כלי חשיבה, לא תווית קבועה. אדם יכול לעבור ממקום למקום על המשולש: כתף שהייתה יציבה תחת שרירים חזקים יכולה להתחיל להרגיש לא יציבה אחרי תקופה של חולשה או כאב, וההפך.

מי נוטה לכתף שיוצאת וחוזרת: צעירים, ספורטאים, שחיינים, גמישים מאוד?

תת-פריקה נפוצה אצל צעירים, ספורטאי מגע, שחיינים ואנשים עם גמישות יתר. אחרי פריקה טראומטית ראשונה, גיל צעיר הוא גורם הסיכון החזק ביותר לחזרה (Olds et al., 2015). זה לא גזירת גורל, אבל כדאי לדעת את זה לפני שחוזרים למשחק.

הנתונים הכי חזקים הם דווקא על פריקות טראומטיות מלאות. הסקירה של Olds et al., 2015 (עשרה מחקרים, 1,324 משתתפים) מצאה שיעור חוסר יציבות חוזר של 39% אחרי פריקה טראומטית קדמית ראשונה. הסיכון עלה אצל בני 40 ומטה (יחס סיכויים 13.46), אצל גברים (3.18) ואצל מי שיש לו גמישות יתר (2.68), וירד אצל מי שהיה לו גם שבר בגבשושית הגדולה של עצם הזרוע (0.13). בנוסף, שיעור החזרה ירד ככל שחלף יותר זמן מהפריקה הראשונה.

סקירה אחרת, של Wasserstein et al., 2016, כללה 15 מחקרים בטיפול לא ניתוחי אחרי פריקה קדמית ראשונה. שיעור החזרה המצרפי היה 21%, ובמחקרים ברמת ראיות I בלבד 47%. גיל מתחת ל-20 הגדיל את הסיכויים לחזרה פי 12.76 (רווח סמך 5.77 עד 28.2), אבל איכות הראיות לגיל הוגדרה כבינונית, ולגורמים אחרים כנמוכה או נמוכה מאוד. כלומר: הכיוון ברור, וההערכה המספרית רחבה.

שימו לב: כל המספרים האלה נוגעים לפריקה טראומטית ראשונה, ולא לכתף רופפת ללא פציעה. אין להחיל אותם על אדם שלא נפל מעולם. מה שמשותף הוא הרעיון: אנשים צעירים ופעילים, ובמיוחד כאלה שמחזירים את עצמם לספורט מגע, צריכים תוכנית ולא רק מנוחה.

במחקר על 61 כתפיים של 57 מתבגרים שעברו ניתוח ארתרוסקופי אחרי פציעות בספורט מגע (כולם מסוג Stanmore 1, גיל ממוצע 16.8), 15% דיווחו על פריקה חוזרת במעקב של שנה ו-31% במעקב של ארבע שנים, ו-61% חזרו לרמת הספורט הקודמת. מבין 11 שנזקקו לניתוח נוסף, 90% מהפריקות החוזרות התרחשו במשחק רוגבי (Nixon et al., 2015). זו אוכלוסייה מאוד ספציפית (מתבגרים אחרי ניתוח), ולכן היא אינה מייצגת את כל מי שמגיע אלינו.

ומה לגבי שחיינים? שחייה היא ספורט שחוזר על תנועות הרמה של הזרוע אלפי פעמים. במחקר חתך על 236 שחיינות תחרותיות בגילאי 8 עד 77, בין כ-19% לכ-23% בכל קבוצת גיל דיווחו על כאב ומגבלה בכתף. בקבוצות עם הכאב נמצאו בין היתר חשיפה גדולה יותר לשחייה ותחושה מדווחת של חוסר יציבות בכתף (Tate et al., 2012). המחקר לא בדק גברים, ולא הוכיח שהחשיפה גורמת לחוסר היציבות. לשחיינים שרוצים להבין איך מתנהלת חזרה לבריכה: פציעות בשחייה.

מה בודקים בפגישה כשהכתף מחליקה?

בודקים מתי ואיך זה קורה, איזה כיוון נראה לא יציב, איך השכמה זזה, כמה השרירים שמסביב שולטים בכתף, ואם יש סימני אזהרה שמצדיקים הפניה לרופא. הבדיקה לא נמדדת במספר אחד, אלא בתמונה שמרכיבים מכמה בדיקות.

אחרי שמקשיבים לסיפור, מסתכלים על כמה דברים בבדיקה:

בהקשר האחרון, מחקר על 64 מטופלים עם חוסר יציבות לא-טראומטי (79.7% נשים) מצא שכאב כרוני ודיכאון היו משתנים בלתי תלויים בחיזוי המגבלה התפקודית (Lebe et al., 2021). זה מחקר חתך קטן, שמראה קשר ולא סיבה, אבל הוא מסביר למה בבדיקה טובה שואלים גם איך אתם מרגישים עם הכתף, ולא רק איך היא נראית.

הבדיקה הגופנית אינה מחליפה הדמיה כשיש חשד לקרע. אם הסיפור מצביע על נזק מבני אחרי פציעה, אנחנו נגיד לך במפורש שכדאי לחזור לרופא ולהבין אם נדרש בירור נוסף. אנחנו לא נותנים אבחנות הדמיה ולא קובעים מי מנותח.

מה עושה פיזיותרפיה בכתף רופפת ללא פציעה, ומה המחקר אומר?

שיקום מותאם הוא קו הטיפול הראשון בחוסר יציבות רב-כיווני, אבל איכות הראיות עדיין צנועה. בניסוי של 41 משתתפים תוכנית Watson עלתה על תוכנית Rockwood אחרי 24 שבועות (Warby et al., 2018), וסקירה מ-2022 מצאה שאין תוכנית אחת שהוכחה כטובה מכולן (Griffin et al., 2022).

הניסוי של Warby et al. כלל 41 משתתפים עם חוסר יציבות רב-כיווני לא-טראומטי ולא-מבני. הם חולקו אקראית לתוכנית Watson או לתוכנית Rockwood, והגיעו ל-12 מפגשי פיזיותרפיה שבועיים. אחרי 12 שבועות נמצא יתרון לתוכנית Watson בשאלון WOSI (הפרש 11.1, רווח סמך 1.9 עד 20.2), ואחרי 24 שבועות גם ב-WOSI (12.6), ב-MISS (15.4) ובכאב. הניסוי קטן, ולכן הוא מסמן כיוון ולא סוף פסוק.

אותו סיפור נראה בסקירה של Griffin et al., 2022: עשרה מחקרים (ניסוי מבוקר אחד, שישה מחקרי עוקבה ושלושה תיאורי מקרים) ו-491 משתתפים. התוכניות כללו חינוך, אימון מחדש של תנועה, תיקון יציבה, חיזוק ואימון תפקודי, ושבעה מחקרים דיווחו על שיפור מובהק בשאלוני המטופלים. מסקנת הסוקרים היא שנראה שאין תוכנית אופטימלית אחת. זה אומר שבפועל התוכנית צריכה להיבנות סביב האדם שמולנו.

מחקרים קטנים נוספים מראים כיוון דומה. בהערכת שירות של תוכנית מובנית בדרבי על 18 מטופלים עם חוסר יציבות לא-טראומטי חוזר, עם מעקב ממוצע של 4.5 חודשים, שאלון OISS השתפר בממוצע ב-16.67 נקודות ו-WOSI ב-36.76% (Bateman et al., 2015). בסדרת מקרים של 19 מטופלים עם תת-פריקה אחורית לא-טראומטית, השיפור הממוצע היה 18.6 נקודות ב-OISS ו-37.2% ב-WOSI (Blacknall et al., 2014). שניהם ללא קבוצת ביקורת, ולכן אין לדעת כמה מהשיפור נובע מהתוכנית ומה מההיסטוריה הטבעית.

ומה קורה בטווח הארוך? זה החלק הפחות נעים. במחקר אורך על צעירים ואתלטים עם חוסר יציבות רב-כיווני שהתחילו בתרגילי שיקום, במעקב של 7 עד 10 שנים, מתוך 57 מטופלים שנבדקו בסוף, 21 עברו ניתוח, ו-17 בלבד הגיעו לתוצאה משביעת רצון מטיפול שמרני לפי יציבות ודירוג Rowe מותאם. המחברים סיכמו את זה כ"תגובה גרועה יחסית לטיפול שמרני" באוכלוסייה הזו (Misamore et al., 2005). המחקר ישן, והשיקום בו לא תאם את התוכניות המודרניות, אבל הוא הסיבה לכך שאנחנו לא מבטיחים שיקום "שפותר הכל".

מה עושים בפועל בפגישה? בוחרים תרגילים לפי מה שהבדיקה מצאה, מתאימים אותם לתנועות שחשובות לך (שחייה, משחק, עבודה), ומתקדמים רק לפי תגובה. איננו מוסרים כאן רצף תרגילים לביצוע לבד, כי תרגיל שמתאים לכתף אחת עלול להעמיס על אחרת. ייתכן שיועילו גם טיפולי עזר כמו טיפול ידני, דיקור יבש או גירוי שרירים חשמלי, אבל אלה תוספות לפי הצורך ולא תחליף לתרגיל מתקדם.

מתי מדברים על ניתוח, ומי מחליט על זה?

ניתוח נשקל כשיש נזק מבני אחרי פציעה, כשהכתף חוזרת לצאת למרות שיקום מסודר, או כשהפעילות החשובה לך בלתי אפשרית בלי יציבות. ההחלטה היא של האורתופד, לא של הפיזיותרפיסט. בנוסף, הנתונים שונים לפי סוג חוסר היציבות, ולכן כדאי לבדוק מי אתה על המשולש לפני שמתחילים לדון בניתוח.

בפריקה טראומטית ראשונה אצל צעירים התמונה מוכרת. סקירה של שישה ניסויים מבוקרים עם 348 מטופלים (גיל ממוצע 23.7) מצאה שתיקון Bankart הוריד את הסיכון לחוסר יציבות חוזר במעקב קצר (2 עד 3 שנים; סיכון יחסי 0.15, רווח סמך 0.08 עד 0.27) ובמעקב ארוך (5 עד 12 שנים; 0.23). עם זאת, אחוזי החזרה לספורט לא היו שונים בין ניתוח לטיפול שמרני (סיכון יחסי 1.18, רווח סמך 0.91 עד 1.52; Alkhatib et al., 2022). זה נוגע לפריקה טראומטית ראשונה, ולא לכתף שיוצאת וחוזרת בלי פציעה. את הדיון המלא יש בנפרד במדריך ניתוח או שיקום אחרי פריקה ראשונה.

סקירה נוספת על 60 מחקרים (3,598 משתתפים, גיל ממוצע 26.7) מצאה שתרגול בלבד, בהשוואה לניתוח בצירוף תרגול, נקשר לסיכון מוגבר פי 2.03 לחוסר יציבות חוזר (רווח סמך 1.03 עד 3.97). הניתוח המטה-אנליטי נעשה על שבעה מחקרים בלבד (345 משתתפים), ולגבי החזרה לפעילות ההבדל לא היה מובהק (Chiddarwar et al., 2023). שוב: מדובר בפריקה קדמית טראומטית.

ובכתף רופפת, רב-כיוונית, ללא פציעה? כאן הרוב נמנעים מניתוח בתחילת הדרך. הסקירה של Longo et al., 2015 (24 מאמרים, 790 מטופלים, גיל חציוני 24.3) מצאה פריקה חוזרת אחרי ניתוח ב-10% מהכתפיים, ו-7.8% אחרי הידוק קפסולה ארתרוסקופי ו-7.5% אחרי ניתוח פתוח, כשהמחברים ממליצים על שתי השיטות האלה "אחרי כישלון הטיפול השיקומי". גם הסקירה של Gaskill et al., 2011 אומרת שהטיפול הראשוני הוא שיקום, ושהתוצאות אחרי ניתוח עדיין נחותות מאלה שאחרי ניתוח בחוסר יציבות טראומטי חד-כיווני.

בקליניקה שלנו אנחנו לא קובעים אם מנתחים. אנחנו מעריכים, מתרגלים, ועוקבים אחרי התגובה. אם אחרי תקופת שיקום מסודרת (משך שנקבע לפי התגובה, התרשמות קלינית ולא נתון ממחקר) הכתף ממשיכה לצאת או שהפעילות שחשובה לך עדיין לא אפשרית, אלחנדרו יגיד לך במפורש שכדאי לחזור לרופא ולדון בניתוח. המילה האחרונה היא של האורתופד.

מתי אפשר לחזור לספורט, ומה קובע?

אין לוח זמנים אחד. החזרה נקבעת לפי יציבות, כוח, שליטה וביטחון בכתף, ולא לפי תאריך על לוח השנה. הנתונים הקיימים על זמני חזרה מגיעים בעיקר מספורטאים אחרי ניתוח, ואינם חלים אוטומטית על מי שמתאושש בלי ניתוח.

כדי לתת הקשר: בסקירה של 16 מאמרים על ספורטאים שעברו ניתוח ייצוב קדמי, שיעור החזרה לספורט נע בין 83.6% (ניתוח Latarjet פתוח) ל-97.5% (Bankart ארתרוסקופי), וזמן החזרה נע בין כ-5.07 חודשים (Latarjet פתוח) ל-8.2 חודשים (Bankart פתוח). בין אלה שחזרו, החזרה לרמה שלפני הפציעה הייתה הגבוהה ביותר אחרי Bankart ארתרוסקופי (91.5%) והנמוכה ביותר אחרי Latarjet ארתרוסקופי (69.0%; Abdul-Rassoul et al., 2019). אלה נתוני אוכלוסייה של מנותחים, לא של כתף שמטופלת בשיקום בלבד.

ומה לגבי מי שלא עבר ניתוח? אין לנו כאן מספר מהימן שנוכל להבטיח, וזה בכוונה. בפועל בונים חזרה בהדרגה: קודם יציבות בתנועות יומיומיות, אחר כך פעילות ספציפית לענף (למשל סוג המכה בשחייה או סוג הנפילה בג'ודו), ורק אחר כך חשיפה לעומס מלא או למגע. מה שבודקים בדרך הוא אם הכתף נשארת יציבה כשהעומס עולה, ואם הפחד יורד. הקצב נקבע בקליניקה לפי התגובה.

עבור ספורטאים שעברו תיקון שפה סחוסית, יש מדריך נפרד על שיקום אחרי תיקון לברום. אם הסיפור שלך כולל גם כאב כרוני שלא קשור בהכרח לחוסר יציבות, זה נושא של כאבים בכתף.

מה קורה אם אני עושה שיקום והכתף לא משתפרת?

זה קורה, וזה לא כישלון שלך. אם אחרי תקופה מסודרת של שיקום הכתף עדיין יוצאת או הפעילות שחשובה לך לא אפשרית, הצעד הבא הוא חזרה לרופא להערכה מחודשת. מחקר ארוך טווח הראה שחלק לא קטן מהמטופלים עם חוסר יציבות רב-כיווני נזקקים בסוף לניתוח (Misamore et al., 2005).

הדבר הכי חשוב הוא לא להמשיך לאורך זמן בלי תוצאות. אם התוכנית נכונה, בדרך כלל רואים שינוי כלשהו בתחושת היציבות, בשליטה או בביטחון (התרשמות קלינית, לא נתון ממחקר). אם לא רואים, בוחנים מחדש את האבחנה: האם פספסנו נזק מבני? האם יש כיוון חוסר יציבות שלא טופל? האם יש גורם נפשי או כאב כרוני שמשפיע (Lebe et al., 2021)? ואם התשובה לכולם היא לא, מחזירים אותך לרופא עם תמונה ברורה של מה נעשה ומה הייתה התגובה.

הנתון הכי כנה בתחום הוא של Longo et al., 2015: 52 מתוך 253 מטופלים (21%) שעברו פיזיותרפיה נזקקו בהמשך לניתוח. כלומר ברוב המטופלים בסקירה, ארבעה מכל חמישה, לא נזקקו לניתוח בתקופת המעקב. זה לא ערובה, אבל זו סיבה סבירה להתחיל משיקום.

מתי זה לא מקום להתחיל בקליניקה?

אם הכתף יצאה לגמרי ולא חזרה מעצמה, יש עיוות נראה לעין או חשד לשבר, או יש חוסר תחושה או חולשה בזרוע אחרי פציעה: פונים מיד לחדר מיון, ולא לפיזיותרפיה. חולשה פתאומית בזרוע בלי פציעה, פנים עקומות או קושי בדיבור (מספיק סימן אחד): מתקשרים מיד למד״א 101. חום או סימני זיהום: פונים לרופא עוד היום. פיזיותרפיה באה אחרי שפסלו מצבים כאלה.

כמה מצבים אחרים שבהם נפנה אותך לרופא לפני או במקביל: פריקה ראשונה בגיל צעיר שטרם נבדקה על ידי אורתופד, חשד לקרע גדול, חולשה מתקדמת, או כתף שנעקרת שוב ושוב בתנועות פשוטות. אנחנו גם לא מטפלים בילדים מתחת לגיל 12. במקרים כאלה אלחנדרו יגיד לך במפורש מה הצעד הבא.

איך מחליטים: טבלת התמצאות בין סוגי חוסר היציבות

הטבלה מסכמת בשפה פשוטה איך נראים שלושה דפוסים עיקריים של כתף שמחליקה, מה בדרך כלל בודקים ואיפה האחריות מתחלקת בין הפיזיותרפיסט לאורתופד. היא כלי התמצאות כללי, ואינה מחליפה בדיקה אישית.

תת-פריקה בכתף: שלושה דפוסים ומה עושים בכל אחד
דפוסאיך נראה הסיפורמה בודקיםמי מוביל ומתי חוזרים לרופא
אחרי פציעה עם נזק מבני (Stanmore I)נפילה או מכה בספורט, הכתף יוצאת וחוזרת, תחושת חוסר ביטחון בכיוון אחדכיוון חוסר היציבות, כוח, שליטה, סימני קרעאורתופד מעריך הדמיה וניתוח; שיקום נבנה בהתאם. חזרה לרופא אם הכתף ממשיכה לצאת
רפיון מבני בלי פציעה ברורה (Stanmore II)גמישות יתר, כתף שמחליקה בתנועות יומיומיות, לרוב בכמה כיווניםרפיון, כיוונים, תנועת שכמה, בקרהשיקום מותאם כקו ראשון; אם אין שיפור, בירור אורתופדי
בעיית שליטה שרירית (Stanmore III)המבנה תקין, אבל הכתף "קופצת" או נתפסת בדפוס תנועה מסוים, לפעמים עם כאב ופחדדפוס תנועה, הפעלת שרירים, גורמים נפשיים וכאבשיקום ועבודה על התנועה והביטחון; חזרה לרופא רק אם מופיעים סימני אזהרה או שאין שיפור

דגלים אדומים, לא מחכים לתור: כתף שיצאה ולא חזרה למקומה; עיוות נראה לעין בכתף אחרי נפילה או מכה; יד קרה, חיוורת או כחלחלה; חוסר תחושה, עקצוץ או חולשה בזרוע או ביד שהופיעו אחרי פציעה: פונים מיד לחדר מיון. חולשה פתאומית בזרוע בלי פציעה, פנים עקומות או קושי פתאומי לדבר (מספיק סימן אחד): מתקשרים מיד למד״א 101. חום יחד עם כתף חמה, אדומה ונפוחה: פונים מיד לחדר מיון. חום או אדמומיות בלי הסימנים האלה, או כאב חזק מאוד בלילה או בלי קשר לתנועה: פונים לרופא עוד היום. אל תנסו "להחזיר" את הכתף בעצמכם ואל תכריחו תנועה דרך כאב חד.

מה המחקר אומר: סיכום צפוף לקוראים שרוצים את הנתונים

התמונה העולה מהספרות היא שפריקה טראומטית ראשונה אצל צעירים נושאת סיכון גבוה לחזרה (21% עד 39% בסקירות: Wasserstein et al., 2016; Olds et al., 2015), שחוסר יציבות רב-כיווני מטופל תחילה בשיקום, אך 21% מהמטופלים נזקקים בסוף לניתוח, ושאין תוכנית שיקום אחת מוכחת כעדיפה על כל האחרות (Olds et al.; Longo et al.; Griffin et al.).

שכיחות חזרה אחרי פריקה טראומטית ראשונה. Olds et al. (2015) דיווחו על 39% בעשרה מחקרים ו-1,324 משתתפים; Wasserstein et al. (2016) על 21% מצרפי ועל 47% במחקרים ברמה I בלבד, עם טווח דיווח של 19% עד 88% ועם זמן ממוצע לחזרה של 10.8 חודשים (PubMed 27487737). ההבדל בין שני המספרים נובע מהגדרות, מגיל המדגמים ומאורך המעקב, ולכן לא כדאי להיתלות במספר בודד.

גורמי סיכון. גיל מתחת ל-20 (יחס סיכויים 12.76) או ל-40 ומטה (13.46), מין גברי (2.68 ו-3.18 בהתאמה) וגמישות יתר (2.68), ומנגד שבר בגבשושית הגדולה כגורם מגן (0.13 בסקירה הראשונה; ירידה בסיכויים פי 3.8 בשנייה). איכות הראיות: בינונית לגיל, נמוכה למין, נמוכה מאוד לשאר המשתנים בסקירה של Wasserstein. אצל Olds, גיל, מין, זמן, גמישות יתר ושבר בגבשושית הגדולה סווגו כראיות חזקות לפי GRADE, ואילו פגיעת Bankart גרמית, פגיעת Hill-Sachs, תעסוקה, טיפול פיזיותרפי ושיתוק עצב סווגו כראיות חלשות.

ניתוח מול שמרני אחרי פריקה ראשונה. ברמת ניסויים מבוקרים (שישה ניסויים, 348 מטופלים) תיקון Bankart הפחית חוסר יציבות חוזר בטווח קצר (RR 0.15) ובטווח ארוך (RR 0.23), ללא הבדל מובהק בחזרה לספורט (PubMed 35398165). בסקירה נפרדת, תרגול בלבד נקשר לסיכון פי 2.03 לחוסר יציבות חוזר לעומת ניתוח בצירוף תרגול, עם רווח סמך קרוב לגבול (1.03 עד 3.97; PubMed 37451706). שני המחקרים עוסקים בפריקה טראומטית ראשונה.

חוסר יציבות רב-כיווני. הסקירה של Longo et al. סיכמה 24 מאמרים: 21% מ-253 המטופלים בפיזיותרפיה נזקקו לניתוח; פריקה חוזרת אחרי ניתוח הופיעה ב-10% מ-608 כתפיים (61), ובשיעורים של 7.5% אחרי ניתוח פתוח, 7.8% אחרי הידוק קפסולה ארתרוסקופי, 24.5% אחרי כיווץ תרמי ו-22% אחרי הידוק בסיוע לייזר. המחברים ממליצים על הידוק קפסולה ארתרוסקופי או על ניתוח פתוח, אחרי כישלון שיקום. ברמת הראיות, זו סקירה ברמה IV של מחקרים מרמות I עד IV.

שיקום: איכות הראיות. הניסוי של Warby et al. מוגדר ברמת ראיות 2, ומציין בפתח הדברים ש"קיימות ראיות באיכות נמוכה מאוד" לתמיכה בשיקום. אחרי 24 שבועות הפרשי WOSI (12.6) ו-MISS (15.4) היו לטובת Watson. הסקירה של Griffin et al. תיארה עשרה מחקרים, אחד מהם ניסוי מבוקר, ללא קשר ברור בין תוכנית לתוצאה. מחקרי ההערכה של Bateman et al. (18 מטופלים, OISS +16.67, WOSI +36.76%) ושל Blacknall et al. (19 מטופלים, OISS +18.6, WOSI +37.2%) חסרים קבוצת ביקורת.

מנגנון ושכמה. Ogston & Ludewig (62 נבדקים) מצאו ירידה בסיבוב כלפי מעלה של השכמה (8 מעלות במישור השכמה, P=.006; 5.8 מעלות בהרמה צדדית, P=.016) ועלייה בסיבוב פנימי (12.2 מעלות, P=.03), בלי הבדל מובהק בהחלקת ראש הזרוע (P בין .54 ל-.71). המחברים מסיקים שחשוב לשלב שליטה ויציבות של השכמה בשיקום.

גורמים פסיכוסוציאליים. Lebe et al.: 64 מטופלים, 79.7% נשים; כאב כרוני ודיכאון נשארו משתנים בלתי תלויים בחיזוי המגבלה. Coulthard et al.: מתוך 135 פיזיותרפיסטים, רק 22.9% דיווחו שהם "בטוחים מאוד" בטיפול, ומעל 80% לא השתמשו בפרוטוקול. זה אומר שהתחום עדיין מתבסס, ושיש שונות גדולה בפרקטיקה.

מגבלות עיקריות של הספרות. הרוב הם מחקרים קטנים, רטרוספקטיביים או ללא ביקורת, עם הגדרות שונות לחוסר יציבות. המספרים של פריקה טראומטית ראשונה אינם מתאימים אוטומטית לכתף רופפת ללא פציעה, והנתונים על חזרה לספורט מגיעים בעיקר ממנותחים.

שאלות נפוצות

האם תת-פריקה היא אותו דבר כמו פריקה?

לא. בפריקה ראש הזרוע יוצא לגמרי, ולרוב צריך להחזיר אותו. בתת-פריקה הוא יוצא חלקית וחוזר מעצמו. שתיהן שייכות למשפחה של חוסר יציבות בכתף, אבל התהליך והטיפול שונים. אחרי פריקה מלאה, ראו את עמוד פריקת הכתף.

האם אפשר להסתדר בלי ניתוח?

בכתף רופפת ללא פציעה, רבים כן. בסקירה של 253 מטופלים בפיזיותרפיה, 21% נזקקו בהמשך לניתוח (Longo et al., 2015), כלומר ברוב המקרים לא. בפריקה טראומטית ראשונה אצל צעירים הסיכון לחזרה גבוה יותר, וההחלטה היא של האורתופד.

האם גמישות יתר היא בעיה בפני עצמה?

לא בהכרח. כתף גמישה בלי תסמינים אינה מחלה. אבל אחרי פריקה טראומטית ראשונה, גמישות יתר נקשרה לסיכון מוגבר לחזרה (יחס סיכויים 2.68; Olds et al., 2015).

מתי כדאי לחזור לרופא באמצע השיקום?

כשהכתף יוצאת שוב ושוב, כשמופיעה חולשה או חוסר תחושה בזרוע, או כשאחרי תקופה מסודרת של שיקום אין שיפור. אלחנדרו יגיד לך במפורש מתי הגיע הרגע. הקליניקה לא מוציאה דוח כתוב לרופא; ההפניה נאמרת בשיחה.

האם צריך הפניה מרופא כדי להגיע?

לא. אפשר לקבוע ישירות. אם בבדיקה יתברר שכדאי הדמיה או הערכה אורתופדית, נגיד לך. הפגישה היא 1:1, בת 50 עד 60 דקות, ב-₪480.

אפשר להמשיך לשחות או לשחק עם הבעיה?

זה תלוי באבחנה ובחומרה, ולכן מחליטים בבדיקה ולא מראש. כלל כללי: לא מכריחים תנועה דרך כאב חד, ולא ממשיכים לשחק אם הכתף יוצאת. בשחיינות עם כאב ומגבלה בכתף, חשיפה גדולה יותר לשחייה ותחושת חוסר יציבות היו קשורות לכאב (Tate et al., 2012), אבל זה מחקר חתך שאינו מוכיח סיבתיות.

סיכום מובנה לקריאת מכונה (entity-block)

נושא: תת-פריקה (subluxation) וחוסר יציבות של מפרק הכתף (glenohumeral instability), כולל חוסר יציבות רב-כיווני לא-טראומטי וחוסר יציבות טראומטי אחרי פריקה ראשונה.

סיווג: סיווג Stanmore (שלושה קטבים: טראומטי מבני, לא-טראומטי מבני, שליטה שרירית); >90% מהפיזיותרפיסטים שמשתמשים בסיווג בסקר בריטי (n=135) מציינים אותו.

נתוני מפתח: חזרה אחרי פריקה טראומטית ראשונה: 39% (10 מחקרים, n=1,324, Olds 2015) או 21% מצרפי / 47% ברמה I (15 מחקרים, Wasserstein 2016). גיל ≤40: OR 13.46; גמישות יתר: OR 2.68. MDI: 21% מ-253 מטופלי פיזיותרפיה נזקקו לניתוח (790 מטופלים, 24 מאמרים, Longo 2015). RCT: Watson מול Rockwood, n=41, WOSI +12.6 ב-24 שבועות (Warby 2018).

מה הקליניקה עושה: הערכה, תרגול מתקדם 1:1, טיפול ידני, דיקור יבש ו-NMES לפי הצורך. אינה מבצעת הדמיה, ניתוח או הזרקות.

מתי הפנייה לרופא: כתף שלא חזרה למקומה, חוסר תחושה או חולשה פתאומית, חשד לקרע, אי-שיפור אחרי שיקום מסודר.

פרטי הקליניקה: פיזיותרפיה פרטית 1:1, יעקב אפטר 9, תל אביב; ₪480 לפגישה של 50-60 דקות; ללא צורך בהפניה; 050-717-1222.

מקורות מדעיים

  1. Olds M, Ellis R, Donaldson K, Parmar P, Kersten P. Risk factors which predispose first-time traumatic anterior shoulder dislocations to recurrent instability in adults: a systematic review and meta-analysis. Br J Sports Med. 2015;49(14):913-22. PubMed · DOI
  2. Wasserstein DN, Sheth U, Colbenson K, Henry PDG, Chahal J, Dwyer T, Kuhn JE. The true recurrence rate and factors predicting recurrent instability after nonsurgical management of traumatic primary anterior shoulder dislocation: a systematic review. Arthroscopy. 2016;32(12):2616-2625. PubMed · DOI
  3. Longo UG, Rizzello G, Loppini M, Locher J, Buchmann S, Maffulli N, Denaro V. Multidirectional instability of the shoulder: a systematic review. Arthroscopy. 2015;31(12):2431-43. PubMed · DOI
  4. Warby SA, Ford JJ, Hahne AJ, Watson L, Balster S, Lenssen R, Pizzari T. Comparison of 2 exercise rehabilitation programs for multidirectional instability of the glenohumeral joint: a randomized controlled trial. Am J Sports Med. 2018;46(1):87-97. PubMed · DOI
  5. Misamore GW, Sallay PI, Didelot W. A longitudinal study of patients with multidirectional instability of the shoulder with seven- to ten-year follow-up. J Shoulder Elbow Surg. 2005;14(5):466-70. PubMed · DOI
  6. Jaggi A, Alexander S. Rehabilitation for shoulder instability - current approaches. Open Orthop J. 2017;11:957-971. PubMed · DOI
  7. Coulthard C, Cairns MC, Williams D, Hughes B, Jaggi A. Management of atraumatic shoulder instability in physiotherapy (MASIP): a survey of physiotherapy practice. BMC Musculoskelet Disord. 2021;22(1):840. PubMed · DOI
  8. Griffin J, Jaggi A, Daniell H, Chester R. A systematic review to compare physiotherapy treatment programmes for atraumatic shoulder instability. Shoulder Elbow. 2022;15(4):448-460. PubMed · DOI
  9. Gaskill TR, Taylor DC, Millett PJ. Management of multidirectional instability of the shoulder. J Am Acad Orthop Surg. 2011;19(12):758-67. PubMed · DOI
  10. Ogston JB, Ludewig PM. Differences in 3-dimensional shoulder kinematics between persons with multidirectional instability and asymptomatic controls. Am J Sports Med. 2007;35(8):1361-70. PubMed · DOI
  11. Lebe M, Burns SA, Falworth M, Higgs DS, Rudge WBJ, Majed A. Atraumatic shoulder instability: patient characteristics, comorbidities, and disability. JSES Int. 2021;5(6):955-959. PubMed · DOI
  12. Bateman M, Smith BE, Osborne SE, Wilkes SR. Physiotherapy treatment for atraumatic recurrent shoulder instability: early results of a specific exercise protocol using pathology-specific outcome measures. Shoulder Elbow. 2015;7(4):282-8. PubMed · DOI
  13. Blacknall J, Mackie A, Wallace WA. Patient-reported outcomes following a physiotherapy rehabilitation programme for atraumatic posterior shoulder subluxation. Shoulder Elbow. 2014;6(2):137-41. PubMed · DOI
  14. Alkhatib N, Abdullah ASA, AlNouri M, Ahmad Alzobi OZ, Alkaramany E, Ishibashi Y. Short- and long-term outcomes in Bankart repair vs. conservative treatment for first-time anterior shoulder dislocation: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. J Shoulder Elbow Surg. 2022;31(8):1751-1762. PubMed · DOI
  15. Chiddarwar V, de Zoete RMJ, Dickson C, Lathlean T. Effectiveness of combined surgical and exercise-based interventions following primary traumatic anterior shoulder dislocation: a systematic review and meta-analysis. Br J Sports Med. 2023;57(23):1498-1508. PubMed · DOI
  16. Abdul-Rassoul H, Galvin JW, Curry EJ, Simon J, Li X. Return to sport after surgical treatment for anterior shoulder instability: a systematic review. Am J Sports Med. 2019;47(6):1507-1515. PubMed · DOI
  17. Nixon MF, Keenan O, Funk L. High recurrence of instability in adolescents playing contact sports after arthroscopic shoulder stabilization. J Pediatr Orthop B. 2015;24(3):173-7. PubMed · DOI
  18. Tate A, Turner GN, Knab SE, Jorgensen C, Strittmatter A, Michener LA. Risk factors associated with shoulder pain and disability across the lifespan of competitive swimmers. J Athl Train. 2012;47(2):149-58. PubMed · DOI

מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית. אבחון נזק מבני, הדמיה והחלטה על ניתוח הם באחריות רופא.

עדכון אחרון: 2026-11-11.

הכתף מחליקה ואתה לא בטוח מה זה? הערכה 1:1 של 50-60 דקות עוברת על הסיפור, בודקת כיוון, שליטה ותנועת שכמה, ואם יש סימנים שמצדיקים חזרה לרופא, אלחנדרו יגיד לך את זה במפורש. הערכה כוללת גם תוכנית טיפול מותאמת אליך.

קביעת הערכה — ₪480

יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222 · ללא צורך בהפניה