פיזיותרפיה פרטית 1:1 בצפון תל אביב · ללא צורך בהפניית רופא · קביעת הערכה ←
HE · ברך · אחרי ניתוח

קרע בגיד הפיקה או בגיד הארבע-ראשי — מה קורה אחרי הניתוח, ומתי חוזרים ללכת בלי סד?

עברתם ניתוח לתיקון הגיד מעל או מתחת לפיקה, הרגל בסד, ואתם רוצים לדעת מתי חוזרים ללכת בלי סד ומתי מכופפים.

אחרי קרע מלא בגיד הפיקה או בגיד הארבע-ראשי מנתחים בדרך כלל מוקדם, ואז מגנים על התיקון בסד או בהגבלת עומס. כמה זמן וכמה עומס קובע המנתח לפי איכות התיקון. ההליכה בלי סד חוזרת בשלבים, חזרה לעבודה נמדדת בחודשים, וחזרה לספורט ברמה הקודמת לוקחת לרוב הרבה חודשים. את התמונה הרחבה של השיקום אחרי ניתוח אפשר לקרוא בעמוד שיקום לאחר ניתוח, ואת ההקשר הכללי של כאב ברך בעמוד כאבי ברכיים.

בקצרה

  • ניתוח מוקדם, תוצאה טובה יותר. בסקירה שיטתית של 12 מחקרים ו-319 מטופלים (גיל ממוצע 57) נצפו התוצאות הגרועות ביותר בתיקונים שנעשו באיחור, ושיעור הקרע החוזר הכולל היה 2%. איכות המחקרים עצמם בינונית: ציון מתודולוגי ממוצע של 50.46 מתוך 100 (Ciriello et al., 2012).
  • עומס מוקדם לא הזיק בתיקון הארבע-ראשי. במחקר השוואתי לא אקראי של 66 מטופלים בשני בתי חולים, שיקום פונקציונלי מוקדם עם עומס מלא לא הוביל לתוצאה גרועה יותר מפרוטוקול מגביל במדד IKDC, ובשתי הקבוצות נרשמו שני קרעים חוזרים (Langenhan et al., 2012). זה לא אומר שכל מטופל יכול לעמוד על הרגל מיד: הפרוטוקול נקבע לפי התיקון של המנתח.
  • חזרה לעבודה מהירה מחזרה לספורט. אצל מטופלים בני 40 ומטה אחרי תיקון הארבע-ראשי, 91.2% (31 מתוך 34) מהעובדים חזרו לעבודה בממוצע 3.9 חודשים אחרי הניתוח, אך רק 63% (12 מתוך 19) מהספורטאים חזרו לשחק, בממוצע 8.8 חודשים (Rao et al., 2022).
  • בגיד הפיקה, חזרה לספורט אפשרית אבל איטית. בסדרה של 20 מטופלים (23 קרעים) שתוקנו בתוך 21 יום, 17 מטופלים (94.4%) חזרו לספורט, 15 מהם לרמה שלפני הפציעה (83%); ריצה חודשה בממוצע אחרי 9 חודשים והרמה הקודמת אחרי 17 חודשים (Beranger et al., 2020).
  • חולשה נשארת אצל רבים. במעקב ממוצע של ארבע שנים אחרי תיקון הארבע-ראשי (39 מטופלים, 51 קרעים), ל-53% מהמטופלים עם קרע בצד אחד נשאר חסר כוח בארבע-ראשי של יותר מ-20% בהשוואה לרגל השנייה (Konrath et al., 1998).

מה קורה בפגישה הראשונה

  • פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
  • בודקים את הטווחים, הכוח וההליכה — לא רק את הצלקת.
  • יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך מתקדמים בבטחה בשבועות הקרובים.
  • סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
  • ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
לקבוע פגישה ראשונה

איך אני יודע שזה קרע בגיד ולא סתם כאב או נקע?

הסימן המרכזי הוא שאי אפשר ליישר את הברך נגד כוח המשיכה, או להרים את הרגל ישרה במצב שכיבה. יש כאב חד, נפיחות מהירה ולעיתים גומחה שמורגשת מעל הפיקה (בארבע-ראשי) או מתחתיה (בגיד הפיקה). אדם עם תמונה כזו צריך הערכה אורתופדית דחופה, לא המתנה.

הספרות הקלינית מתארת את הקרע בארבע-ראשי כשלישייה: כאב חד, פגיעה ביכולת ליישר את הברך ופער מישוש מעל הפיקה, כשהדימות משמש לאישור האבחנה (Ilan et al., 2003). בקרע בגיד הפיקה המנגנון דומה, והפער נמצא מתחת לפיקה, כך שהפיקה עשויה לשבת גבוה מהרגיל (התרשמות קלינית, לא נתון ממחקר). מחברי סדרה צרפתית על קרעים חדים בגיד הפיקה כותבים שהאבחנה קלה אך עדיין לעיתים מפספסים אותה (Roudet et al., 2015). הסיבה המעשית: אדם שעדיין מצליח ללכת "עקום" על רגל נפוחה חושב שזו נקע, ומחכה.

חשוב להבדיל בין קרעים מלאים לחלקיים. קרע חלקי, שבו הגיד נשאר רציף ויש כיוון יישור פעיל, יכול לפעמים להיות מטופל שמרנית, והחלטה כזו שייכת לאורתופד. סקירה על קרע בארבע-ראשי מציינת שקרעים לא שלמים עשויים להיות מטופלים ללא ניתוח, בעוד קרעים שלמים מטופלים בעדיפות בתיקון כירורגי מוקדם (Ilan et al., 2003). אם מה שמעניין אתכם הוא השאלה הכללית אם קרע מלא בגיד מתאחה לבד, יש לכך טקסט נפרד: קרע מלא בגיד — האם הוא מתאחה לבד בלי ניתוח?.

כאן חשוב גבול ברור של הטקסט הזה: הוא מיועד למי שכבר אובחן או נותח. פיזיותרפיה אינה כלי אבחון לקרע חריף, והקליניקה אינה מבצעת הדמיה. מי שחושד שהרגל "לא נשמעת לו" אחרי נפילה או חבלה צריך מיון או אורתופד.

מי נקרע לו הגיד, ולמה זה קורה לפעמים בלי תאונה ממשית?

רוב הנפגעים גברים. קרע בארבע-ראשי שכיח יותר סביב גיל 60, וקרע בגיד הפיקה צעיר יותר. במחקר של 726 ניתוחים, גיל ממוצע בארבע-ראשי היה 61.0 ובגיד הפיקה 39.5 (Garner et al., 2015). עד שליש מהמטופלים עשויים להיות עם גורם סיכון מקומי או מערכתי, כמו דלקת קודמת בגיד או מחלה מערכתית (Tandogan et al., 2022).

במחקר אמריקאי, בשני מוסדות רפואיים, מתוך 726 מטופלים שנותחו בגלל פגיעה במנגנון היישור של הברך, 210 (28.9%) סבלו מקרע בגיד הארבע-ראשי ו-89 (12.3%) מקרע בגיד הפיקה, השאר שברי פיקה. 91% מהקרעים בארבע-ראשי ו-95.5% מהקרעים בגיד הפיקה היו בגברים. מדד מסת הגוף הממוצע היה 30.0 בארבע-ראשי ו-28.7 בגיד הפיקה. החוקרים מדגישים ש-43% מקרעי גיד הפיקה נראו מעל גיל ארבעים, כלומר לא מדובר רק בצעירים ספורטיביים (Garner et al., 2015). המחקר הוא אמריקאי ונשען על רישומי ניתוח, ולכן הוא מתאר מי מגיע לניתוח ולא את כלל האוכלוסייה הישראלית.

המשמעות הקלינית של "בלי תאונה ממשית": סקירה נרטיבית מסבירה שגיד בריא נקרע לעיתים נדירות, ולכן קרעים מהסוג הזה הם בדרך כלל שלב אחרון של תהליך ממושך של התנוונות או עומס יתר בגיד (Ibounig & Simons, 2016). סקירה אחרת מונה כגורמי סיכון מקומיים דלקת גיד קודמת וזריקות קורטיזון, וגורמים מערכתיים כמו השמנה, סוכרת, יתר פעילות של בלוטת יותרת התריס, אי-ספיקת כליות ושימוש בתרופות מסוימות; לפי הסקירה הם שכיחים יותר בקרעים דו-צדדיים (Tandogan et al., 2022). מי שנוטל תרופות קבועות לא מפסיק אותן מעצמו בעקבות טקסט כזה, אלא מעלה את השאלה עם הרופא שלו.

ההבדל מדלקת בגיד הפיקה (טנדינופתיה) הוא עקרוני. בדלקת הגיד נשמרת רציפות, והשיקום הוא עומס הדרגתי על גיד שלם, כפי שמפורט בעמוד דלקת בגיד הפיקה. בקרע מלא הרציפות נותקה, ואין תרגיל שיחבר אותה: זה עניין כירורגי, והשיקום מתחיל אחריו.

למה מנתחים מוקדם ולא מחכים לראות אם זה משתפר?

כי קרע מלא אינו מתחבר מעצמו, והמחקרים מראים תוצאות גרועות יותר כשמתעכבים. סקירת ספרות מזהה שיותר משלושה שבועות עיכוב בתיקון מוביל לתוצאות פחות טובות (Ibounig & Simons, 2016). סדרה בריטית של 46 מטופלים לא מצאה הבדל, והממצאים אינם אחידים (Heath et al., 2025).

הסקירה השיטתית של 2012 מדווחת שהתוצאות הגרועות ביותר נצפו בתיקונים מאוחרים (Ciriello et al., 2012), וסקירת EFORT מ-2022 מסכמת שקרעים מלאים של מנגנון היישור צריכים להיות מתוקנים כירורגית (Tandogan et al., 2022). הסדרה הצרפתית של 38 ברכיים הסיקה שלקרע בגיד הפיקה פרוגנוזה טובה אם האבחון והניתוח מוקדמים (Roudet et al., 2015).

לעומת זאת, בסדרה רטרוספקטיבית של 46 מטופלים (בעיקר גברים בגילאי 50 עד 70) הזמן לניתוח היה בממוצע 11 ימים, יותר מ-52% חיכו מעל 72 שעות, ולא נמצאה השפעה שונה של ניתוח מוקדם לעומת מאוחר על התוצאה אחרי הניתוח (Heath et al., 2025). כלומר העדויות בספרות אינן אחידות, אבל אין ספרות שמעודדת להמתין. מבחינת המטופל המסקנה זהה: ברגע שיש חשד, מסתדרים לבדיקה ולהכרעה, ולא מנסים "לראות איך זה מתפתח".

המשמעות לפיזיותרפיה: מטופלים מגיעים אלינו אחרי הניתוח, לא לפניו. אם הגעתם בלי אבחנה, הצעד הראשון הוא אורתופד, ורק אחריו חוזרים אלינו.

מה קורה בניתוח עצמו, ולמה זה משנה לשיקום?

המנתח מחבר את הגיד חזרה לפיקה, בדרך כלל דרך תעלות בעצם או בעוגנים, ולעיתים מחזק את התיקון כשהגיד פגוע. בסקירה של 12 מחקרים סוג התיקון לא שינה את התוצאה הקלינית (Ciriello et al., 2012). מה שמשנה לשיקום הוא מה המנתח כתב על איכות התיקון.

בסקירה שהשוותה תיקון ארבע-ראשי בתעלות בעצם מול עוגנים (שמונה מחקרים; 156 ברכיים בתעלות ו-54 בעוגנים), טווח התנועה הסופי היה גבוה מעט בתעלות (132.5 מעלות מול 127.0), ציוני ליזהולם לא נבדלו, ושיעור הסיבוכים היה גבוה יותר בקבוצת העוגנים (9.3% מול 1.3%); הקבוצות לא היו דומות בגיל (המנותחים בעוגנים מבוגרים יותר) (Mehta et al., 2021). מחקר פיילוט נפרד על 17 מטופלים שנותרו במעקב (מתוך 27) לא מצא הבדל קליני בין שתי השיטות, ולא נרשמו קרעים חוזרים; גודל המדגם קטן מאוד (Plesser et al., 2018).

בגיד הפיקה, מטא-אנליזה של מחקרים ביומכניים על גופות (שבעה מחקרים, 128 דגימות) הראתה שהעוגנים יצרו פחות מרווח בין הקצוות בעומס חוזר, בלי הבדל בעומס ההכשלה; זה לא ממצא על מטופלים, רק על חומרים ביומכניים (Imbergamo et al., 2022). לגבי חיזוק התיקון: כשהגיד באיכות ירודה, בקרע כרוני או כשיש חסר, הסקירה האירופית ממליצה לשקול חיזוק בהשתלה או בחומר סינטטי (Tandogan et al., 2022).

מה אתם צריכים מהניתוח, לצורך השיקום: דף שחרור או הנחיה ממנתח שמפרט את סוג התיקון, אם בוצע חיזוק, מהם הגבולות לכיפוף ולעומס, ומתי הוא רוצה לראות אתכם שוב. בלי זה אין מה לבסס עליו שיקום. אם אין לכם, מבקשים מהמנתח לפני שמתחילים לטפל, ומשם ממשיכים.

כמה זמן אהיה עם סד ובלי עומס מלא, והאם אפשר לדרוך מיד?

אין תשובה אחת, וזה כנראה הדבר החשוב ביותר. בספרות קיימים פרוטוקולים מקיבוע בגבס עד 12 שבועות ועד תנועה ועומס מלא מוקדם (Ibounig & Simons, 2016). הפרוטוקול שלכם נקבע לפי סוג התיקון ואיכות הגיד, ולכן המנתח הוא שמחליט, והפיזיותרפיסט ממשיך משם.

הסקירה השיטתית מ-2012 מצאה קיבוע בגבס בטווח של 3 עד 10 שבועות בין המחקרים (Ciriello et al., 2012). מחברי הסקירה הנרטיבית של 2016 מציינים שהם עצמם ממליצים, בהתחשב בביולוגיה של ריפוי הגיד, על סד נשלף עם עומס מלא מוגן ותנועה פסיבית מוגבלת במשך 6 שבועות; זו עמדה של מרכז מסוים ולא כלל (Ibounig & Simons, 2016). סקירת JBJS Reviews מ-2025 על קרע באמצע גיד הפיקה מתארת בקווים כלליים שקיבוע בהיישור, ואחריו כיפוף מתקדם והפעלה איזומטרית של הארבע-ראשי, ושהחזרה לפעילות רגילה מדווחת בטווח 9 עד 12 חודשים והחזרה לרמה שלפני הפציעה 12 עד 18 חודשים (Di Stefano et al., 2025).

ההשוואה הישירה היחידה שאיתרנו בחיפוש הזה בארבע-ראשי היא של Langenhan: 28 מטופלים עם פרוטוקול מגביל (תנועה ועומס מוגבלים) מול 38 עם שיקום פונקציונלי מוקדם ועומס מלא. אחרי ממוצע של 4.5 שנים אין הבדל במדד IKDC, חזרה לעבודה הייתה מאוחרת בכ-10 ימים בקבוצה המגבילה אך ללא מובהקות, ובכל קבוצה היו שני קרעים חוזרים; המחקר רטרוספקטיבי וההקצאה לקבוצות נקבעה לפי בית החולים (Langenhan et al., 2012). בגיד הפיקה תיאר צוות אחד תיקון ראשוני ללא חיזוק ותנועה מוגנת מוקדמת אצל ספורטאים מתחת לגיל 40, עם 12 מטופלים שחזרו לרמה הקודמת וליזהולם ממוצע 94 (Marder & Timmerman, 1999). זו סדרה קטנה מצוות אחד, לא המלצה לכל מטופל.

לכן אינני מציין כאן "לוח זמנים" כללי. מי שמקבל פרוטוקול מהמנתח שלו מקבל אותו כמו שהוא, ובמפגש הראשון נשווה אותו למה שנמצא בבדיקה. אם משהו בפרוטוקול לא ברור או נראה שונה ממה שמטופל אחר קיבל, השאלה הולכת למנתח.

מה הפיזיותרפיה בודקת ועושה בשלבים, ומה היא לא עושה?

הפיזיותרפיה אחרי תיקון בגיד מחלקת את הדרך לשלבים לפי קריטריונים, לא לפי תאריכים בלבד. בכל פגישה בודקים אם הארבע-ראשי מופעל באמת, אם יש פיגור ביישור, כמה כיפוף מותר ואפשרי, מצב הצלקת והנפיחות, ודפוס ההליכה. הבחירה וההדרגה של התרגול נעשית במפגש, לפי התגובה.

לא נפרט כאן תרגילים, חזרות או תדירות לביצוע לבד בבית. הסיבה אינה סודיות: ההתאמה תלויה בתיקון, בגיל, בכאב ובתגובה, וטעות בעומס על גיד מתוקן עלולה לעלות ביוקר. מה שכן אפשר לומר הוא מה בודקים. ראשית, יישור פעיל: האם ניתן להרים את הרגל ישרה בלי "פיגור". שנית, טווח כיפוף פעיל ופסיבי ביחס למה שהמנתח התיר. שלישית, הפעלת הארבע-ראשי והיכולת לייצר כוח. אחר כך תנועת הפיקה והצלקת, נפיחות וחום, ודפוס הליכה והעמסה על שתי הרגליים, כחלק מהבדיקה הקלינית ולא כשירות נפרד.

המדידה חשובה כי חוסר הכוח הוא הממצא העיקרי בספרות. במחקר של Konrath, 53% מהמטופלים עם קרע חד-צדדי הציגו בבדיקה איזוקינטית חוסר כוח של יותר מ-20% בצד הנפגע, ובדיקות הכוח של הארבע-ראשי והירך האחורית נקשרו לציוני ליזהולם וטגנר (Konrath et al., 1998). במחקר פרוספקטיבי ברזילאי של 20 מטופלים שנותחו תוך שלושה שבועות, נמצאה ירידה ניכרת בכוח האיזוקינטי בצד הנפגע, והתיקון של גיד הפיקה הניב החלמה תפקודית טובה יותר מזו של הארבע-ראשי בחזרה לעבודה ולספורט (Aragão et al., 2025). בקליניקה אין מכשיר איזוקינטי, ולכן את הכוח מודדים בדינמומטר יד ובמבחנים תפקודיים, ומשווים לרגל הבריאה.

כלים משלימים כמו גירוי חשמלי לשריר (NMES), טכנולוגיות כמו TECAR או לייזר בעוצמה נמוכה, ועבודה ידנית על הצלקת והפיקה הם אפשרויות שנשקלות לפי המצב ובתיאום עם המנתח; אין בספרות שהובאה כאן ראיה ספציפית שמצדיקה אחד מהם, ולכן הם אינם הליבה. הליבה היא עומס מתקדם ומדוד. מה שאנחנו לא עושים: איננו מנתחים, מזריקים או מבצעים הדמיה, ואיננו מחליפים את הרופא בהחלטה אם התיקון החזיק.

מי מחליט מה, אחרי תיקון בגיד
השאלהמי מחליטעל מה מתבססים
האם ניתן לעמוד על הרגל, ועם איזה סדהמנתחסוג התיקון, איכות הגיד, חיזוק; הפרוטוקול הכתוב שלכם
כמה כיפוף מותרהמנתח; הפיזיותרפיסט מיישם ובודקהנחיית המנתח, והתגובה של הברך: נפיחות, כאב, פיגור ביישור
האם ההפעלה והכוח של הארבע-ראשי מתקדמיםהפיזיותרפיסט, עם משוב למנתחבדיקת יישור פעיל, כוח בדינמומטר יד, מבחנים תפקודיים
מתי ללכת בלי סדהמנתחקריטריונים קליניים: שליטה ביישור, היעדר פיגור, יציבות בהליכה
מתי לחזור לעבודה ולנהיגההמנתח והרופא; הפיזיותרפיסט מייעץ לפי תפקודסוג העבודה, יכולת התנהלות על הרגל, תגובת הברך
מתי לחזור לספורטהמנתח, אחרי שהפיזיותרפיסט מדד כוח ושליטהכוח ביחס לרגל השנייה, שליטה בקפיצה ובעצירה, היעדר נפיחות אחרי עומס

מתי חוזרים ללכת בלי סד ולעלות ולרדת במדרגות?

אין מחקר שנותן תאריך אחיד, ושום מספר שאמצא כאן לא יחליף את הקריטריונים של המנתח. ההליכה בלי סד נשענת על כך שאפשר ליישר את הברך באופן פעיל, בלי פיגור, ושהרגל לא נכנעת תחת העומס. בסקירה של 2025 על קרע באמצע גיד הפיקה, החזרה לפעילות רגילה מדווחת אחרי 9 עד 12 חודשים (Di Stefano et al., 2025).

הסקירה על תיקון גיד הפיקה מתארת מהלך רחב: קיבוע בהיישור, כיפוף מתקדם, הפעלה איזומטרית ורק אחר כך חזרה לפעילות רגילה (Di Stefano et al., 2025). כדי לדעת איפה אתם בדרך אין עוד שעון, אלא בדיקה. ההערכה שלי כפיזיותרפיסט, שהיא התרשמות קלינית ולא נתון ממחקר: הקריטריונים שמעניינים הם יישור פעיל מלא ללא פיגור, הליכה בלי "נפילה" או חשש בעמידה על הרגל, נפיחות שאינה מחמירה אחרי יום עמוס, ושליטה בירידה ובעלייה במדרגות מבלי להיעזר במעקה כמעט בכוח.

מדרגות הן מבחן שימושי של השריר, ובעיקר הירידה, כי בה הארבע-ראשי בולם את הגוף תוך כדי התארכותו. זו הסיבה שירידה מבוקרת היא שלב מאוחר יחסית בדרך, והסיבה שנבדוק אותה עם הרגל המתוקנת מול הבריאה. גם זו הנחה קלינית ולא ממצא שמצוטט מהמחקרים. מי שממהר לוותר על הסד בלי הוראה של המנתח, או מרגיש שהברך "נתפסת" ונכנעת, צריך לעצור ולהודיע למנתח.

הדוגמה הצרפתית מראה מה אפשר לצפות בטווח הבינוני: אחרי תיקון בגיד הפיקה, ביקורת בממוצע 7.1 חודשים אצל 31 ברכות העלתה כיפוף ממוצע של 128.5 מעלות והארכה ממוצעת של מינוס 1 מעלה, ולאחר ממוצע 9.3 שנים, ב-23 ברכות שהוערכו, ליזהולם ממוצע 93.7 ו-96% שבעי רצון (Roudet et al., 2015). אלה ממוצעים של מי שנותח מוקדם ועבר מעקב. הם לא מבטיחים את התוצאה אצלכם.

מתי חוזרים לעבודה ולנהיגה?

רוב העובדים חוזרים לעבודה. בקבוצת מטופלים בני 40 ומטה 91.2% מהעובדים חזרו, בממוצע 3.9 חודשים אחרי הניתוח (Rao et al., 2022). בסדרה אמריקאית אחרת 84% מהעובדים חזרו לעיסוקם הקודם (Konrath et al., 1998). עבודה פיזית שונה מעבודה במשרד.

הנתונים באים משני מחקרים באוכלוסיות שונות, ולכן אין להשוות ביניהם ישירות. אצל בני 40 ומטה (38 מטופלים, ממוצע גיל 32.0) 31 מתוך 34 עובדים חזרו לעבודה (Rao et al., 2022). במחקר של Konrath, בסדרה של 39 מטופלים (51 קרעים) במעקב ממוצע של ארבע שנים, 84% מהעובדים חזרו לעיסוקם, אך יותר ממחצית המטופלים, בעיקר הפעילים ביותר, לא חזרו יותר לפעילות הפנאי שלפני הפציעה (Konrath et al., 1998). בסדרה הצרפתית על גיד הפיקה כל המטופלים שהוערכו חזרו לעבודתם הקודמת (Roudet et al., 2015).

עבודה במשרד שונה מאוד מעבודה הדורשת הליכה ארוכה, עמידה, הרמת משאות או טיפוס. את הנושא הזה מתאמים מראש: מנסחים עם המנתח מה מותר בעבודה בכל שלב, ובמקרים שבהם התפקיד פיזי, בודקים בקליניקה את הדרישות של התפקיד עצמו. לגבי נהיגה: כשהרגל הימנית מעורבת, השאלה אם אפשר ללחוץ על הדוושה ולבלום בחירום שייכת למנתח ולרופא, ובשום פנים לא למספר מהאינטרנט. אל תנהגו לפני שקיבלתם אישור ממנו,.

מתי חוזרים לספורט, ומה הסיכוי לחזור לרמה שהייתה?

חזרה לספורט אפשרית, אך איטית וחלקית יותר מהחזרה לעבודה. בגיד הפיקה 15 מטופלים (83%) חזרו לרמה הקודמת, בממוצע 17 חודשים (Beranger et al., 2020). בארבע-ראשי אצל צעירים, 12 מ-19 ספורטאים חזרו לשחק בממוצע 8.8 חודשים (Rao et al., 2022).

בסדרה הפריזאית של 20 מטופלים, 17 מהם (94.4%) חזרו לספורט ו-15 לרמה שלפני הפציעה (83%). ריצה חודשה בממוצע אחרי 9 חודשים (טווח 6 עד 15), והחזרה לרמה הקודמת אחרי ממוצע של 17 חודשים (טווח 8 עד 18). הפרוגנוזה הייתה גרועה יותר אצל מי שגילו מעל 40 ומדד מסת הגוף שלו מעל 25 (Beranger et al., 2020). הסדרה אינה גדולה ואינה אקראית, ובכל זאת היא נותנת תמונה כנה.

הנתונים בארבע-ראשי פחות מעודדים. בקרב 38 מטופלים בני 40 ומטה, 57.9% דיווחו על רמת פעילות נמוכה יותר אחרי הניתוח מאשר לפניו, ו-31.6% דיווחו על כאב וקשיחות מתמשכים בברך; ולא נמצאו אצל הצעירים תוצאות טובות יותר מאשר בבקרים היסטוריים מעל גיל 40 (Rao et al., 2022). במחקר הברזילאי הקטן, התיקון בגיד הפיקה הניב חזרה טובה יותר לספורט מהארבע-ראשי, אך המדגם של 20 מטופלים מוגבל (Aragão et al., 2025).

איך מחליטים בפועל? לא לפי חודש בלוח השנה. לפי כוח שנמדד מול הרגל הבריאה, שליטה בקפיצה, בעצירה ובשינוי כיוון, והיעדר נפיחות אחרי עומס. את המדידות אנחנו עושים. את ההיתר הסופי נותן המנתח.

מה הסיכון לקרע חוזר ולסיבוכים אחרי הניתוח?

שיעור הקרע החוזר נמוך, 2% בסקירה של 12 מחקרים (Ciriello et al., 2012). אך נשארים כאב וקשיחות אצל חלק מהמטופלים (31.6% בסדרה של בני 40 ומטה; Rao et al., 2022), ויש סיכון לקריש דם בשוק (2.5%; Ciriello et al., 2012). סקירה אירופית מדווחת על פחות מ-5% (Tandogan et al., 2022).

הסקירה של 2012 מפרטת: התקשות הרקמה סביב הפיקה (התגרמות הטרוטופית) ב-6.9% מהמטופלים, פקקת ורידים עמוקה או תסחיף ריאתי ב-2.5%, זיהום שטחי ב-1.2% וזיהום עמוק ב-1.1% (Ciriello et al., 2012). לכן כל כאב חדש, נפיחות, אדמומיות או חום בשוק אחרי ניתוח אינם "חלק מהשיקום", והם מצדיקים מגע מיידי עם הצוות הרפואי.

בסדרה הגרמנית אחרי תיקון גיד הפיקה עם חיזוק, בממוצע שמונה שנים, לא נרשם קרע חוזר בין 27 המטופלים שהגיעו למעקב (Kasten et al., 2001). לעומת זאת בסדרה על קרעים בארבע-ראשי אצל צעירים, 31.6% דיווחו על כאב וקשיחות בברך גם שנים אחרי הניתוח (Rao et al., 2022). הלקח: הקרע החוזר אינו הסיכון הנפוץ, אבל "מצב מצוין" אחרי הניתוח אינו תוצאה אוטומטית.

מה קורה אם אני לא משתפר כמצופה, ומתי זה כבר לא לקליניקה?

אם הברך נשארת נפוחה, לא מתיישרת, "נכנעת" או שכל התקדמות נעצרת, חוזרים למנתח עם ממצאים מדודים. הפיזיותרפיה אינה פותרת בעיה מבנית, כמו תיקון שנכשל או קרע ישן שלא טופל. הקליניקה יכולה לבדוק, למדוד ולהבהיר אם זה מקרה שחוזרים בו לרופא.

הקליניקה לא נותנת דוח כתוב לרופא; ההפניה חזרה היא בעל פה. אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא, ויסביר מה נמצא כדי שתוכלו להציג זאת למנתח. מצבים שבהם זה בדיוק התרחיש: פיגור ביישור שמחמיר במקום להשתפר, כיפוף שהתקדם ואז נתקע, פער שהורגש שוב מעל או מתחת לפיקה, נפילה פתאומית של הרגל תחת עומס, כאב שנעשה חד ופתאומי, או נפיחות וחום שאינם יורדים.

יש גם מי שאינו מתאים לקליניקה בשלב הזה: אדם שנפצע לאחרונה ולא אובחן, אדם עם פצע שלא נסגר, חום, אדמומיות או הפרשה, אדם שעדיין תחת הגבלה מוחלטת שלא מאפשרת טיפול מעשי, ומי שנמצא בקרע ישן שלא טופל, שבו הספרות מדברת על חיזוק או שחזור כירורגי (Tandogan et al., 2022). עבור כל אלה הכתובת היא אורתופד, ובחלק מהמקרים המיון.

כשהברך מתייצבת והמנתח מאשר, הקליניקה יכולה ללוות את החזרה לתפקוד: עומס מתקדם, כוח, שליטה, והכנה של המעבר לעבודה או לספורט. אם זה המקום שבו אתם נמצאים, כל ההסברים הכלליים על שיקום אחרי ניתוח נמצאים בעמוד שיקום לאחר ניתוח.

דגלים אדומים — לא ממתינים לתור: אחרי חבלה או נפילה: אי יכולת ליישר את הברך או להרים את הרגל ישרה, גומחה מורגשת מעל או מתחת לפיקה, או נפיחות מהירה: פונים לרופא או לחדר מיון עוד היום. אחרי ניתוח: קוצר נשימה, כאב בחזה או שיעול עם דם: מתקשרים מיד למד״א 101 ולא נוסעים לבד. כאב, נפיחות או אדמומיות חדשים בשוק (חשד לקריש דם); חום, הפרשה או פתיחה של הפצע; הברך שנכנעת פתאום תחת עומס, פער חדש בגיד, או כאב חד פתאומי כמו "קפיצה" באזור התיקון: פונים לרופא או למנתח עוד היום. במצבים כאלה לא ממשיכים בשיקום ולא ממתינים לפגישה הבאה.

מה המחקר אומר: ראיות על תיקון בגיד הארבע-ראשי ובגיד הפיקה

הראיות כמעט כולן סדרות מקרים ומחקרי תצפית, לא ניסויים מבוקרים. הן עקביות ביחס לניתוח מוקדם ולתוצאה הכללית הטובה, אך חלשות ביחס לפרוטוקולי שיקום ספציפיים. הסקירה השיטתית המרכזית כוללת 12 מחקרים ו-319 מטופלים בציון איכות של 50.46 מתוך 100 (Ciriello et al., 2012).

על המדרג: אין כאן ניסוי אקראי מבוקר על פרוטוקול שיקום בקרע בארבע-ראשי או בגיד הפיקה. הראיה הישירה ביותר על שיקום מוקדם היא מחקר השוואתי רטרוספקטיבי בשני אתרים של 66 מטופלים, שבו לא נמצא יתרון לפרוטוקול המגביל ולא נזק לפרוטוקול הפונקציונלי (Langenhan et al., 2012). ההשוואות בין שיטות תיקון הן אף הן ברובן ברמת סדרות; ההפרש הקליני לא ברור. לכן שיקול הדעת של המנתח מוכתב בעיקר מניסיון, ביומכניקה ואיכות הגיד, ולא מניסוי.

שני קווי מחקר בולטים: האחד הוא תוצאות ארוכות טווח. אצל 23 ברכות שהוערכו במעקב ממוצע של 9.3 שנים אחרי תיקון בגיד הפיקה, הליזהולם הממוצע היה 93.7 ושביעות הרצון 96% (Roudet et al., 2015). הקו השני הוא הפער התפקודי שנשאר: חוסר כוח וירידה ברמת הפעילות, בעיקר בארבע-ראשי (Konrath et al., 1998; Rao et al., 2022).

מחקרים עיקריים: אוכלוסייה, גודל וממצא
מחקראוכלוסייה / סוגגודלממצא עיקרי
Ciriello 2012סקירה שיטתית, ארבע-ראשי12 מחקרים, 319 מטופליםהגרוע ביותר בתיקון מאוחר; קרע חוזר 2%; סוג התיקון לא משפיע
Langenhan 2012השוואה בין שני אתרים, ארבע-ראשי66 מטופליםאין הבדל IKDC בין שיקום מוקדם לפרוטוקול מגביל; שני קרעים חוזרים בכל קבוצה
Konrath 1998סדרה רטרוספקטיבית, ארבע-ראשי39 מטופלים, 51 קרעים84% חזרו לעבודה; 53% עם חוסר כוח מעל 20% בקרע חד-צדדי
Rao 2022בני 40 ומטה, ארבע-ראשי38 מטופלים91.2% מהעובדים חזרו (3.9 חודשים); 63% מהספורטאים (8.8 חודשים); 31.6% כאב וקשיחות
Beranger 2020גיד הפיקה, תוקן בתוך 21 יום20 מטופלים, 23 קרעים94.4% חזרו לספורט; 83% לרמה הקודמת; ריצה אחרי 9 חודשים
Roudet 2015גיד הפיקה, ניתוח מוקדם38 ברכיים, 37 מטופליםליזהולם 93.7 אחרי 9.3 שנים; 96% שבעי רצון
Aragão 2025ארבע-ראשי מול גיד הפיקה20 מטופליםגיד הפיקה: התאוששות תפקודית טובה יותר; ירידה בכוח איזוקינטי בשתי הקבוצות
Heath 2025סדרה רטרוספקטיבית, ארבע-ראשי46 מטופליםזמן ממוצע לניתוח 11 ימים; אין הבדל בין ניתוח מוקדם למאוחר בסדרה זו
Mehta 2021סקירה: תעלות מול עוגנים, ארבע-ראשי8 מחקרים, 156 מול 54 ברכייםכיפוף 132.5 מול 127.0 מעלות; סיבוכים 9.3% מול 1.3%; ליזהולם ללא הבדל

ארבע הערות על קריאה זהירה של הטבלה. ראשית, אוכלוסיות: גיד הפיקה פוגע בצעירים (גיל ממוצע 39.5) והארבע-ראשי במבוגרים (61.0), ולכן אי אפשר להשוות ביניהם ישירות (Garner et al., 2015). שנית, כל המחקרים כאן באים ממרכזים ניתוחיים באירופה, בארצות הברית ובברזיל, ואין מחקר ישראלי בין אלה שאומתו. שלישית, ממחקרי תצפית אי אפשר להסיק שפרוטוקול שיקום מסוים הוא שגרם לתוצאה הטובה. רביעית, מחקרים רבים מדווחים על מדדי ניתוח (ליזהולם, IKDC) ולא על יכולת תפקודית כמו ירידה במדרגות או ריצה, ולכן הפער בין "ציון טוב" ל"חזרה לחיים כמו קודם" לא תמיד נתפס.

מה לעשות לפי המצב
המצבמה זה אומרלאן פונים
אחרי חבלה, אי יכולת ליישר את הברךחשד לקרע מלא של מנגנון היישורמיון או אורתופד, בהקדם
אחרי ניתוח, עם פרוטוקול כתובאפשר להתחיל שיקום 1:1 בהתאם להנחיותהקליניקה, בתיאום עם המנתח
אחרי ניתוח, בלי פרוטוקולחסר מידע שנדרש לעומס בטוחהמנתח, לפני תחילת עומס
פער חדש, נפילת רגל, כאב חד פתאומיחשד לקרע חוזר או כשל בתיקוןהמנתח או מיון, באותו יום
נפיחות, כאב או אדמומיות בשוקחשד לקריש דםרופא או מיון, עוד היום
קוצר נשימה או כאב בחזה אחרי ניתוחחשד לקריש דם בריאהמד״א 101, מיד
קרע ישן שלא טופלהספרות מדברת על שחזור או חיזוק כירורגיאורתופד
התייצבות, אישור מנתח, מטרה של חזרה לתפקודשלב של בניית כוח ושליטה מדודההקליניקה

שאלות נפוצות

אפשר לא להתנתח אחרי קרע בגיד הפיקה או הארבע-ראשי?

בקרע מלא, הסקירות ממליצות על תיקון כירורגי (Tandogan et al., 2022). קרעים חלקיים בארבע-ראשי עשויים להיות מטופלים שמרנית, וההחלטה נעשית על ידי אורתופד אחרי בדיקה והדמיה (Ilan et al., 2003). פיזיותרפיה לבדה אינה תחליף לתיקון בקרע מלא.

כמה זמן אהיה עם סד?

זה תלוי בפרוטוקול של המנתח. בספרות נמצאו קיבועי גבס בטווח של 3 עד 10 שבועות (Ciriello et al., 2012), ופרוטוקולים שנעים בין תנועה ועומס מלא מוקדם לבין קיבוע של עד 12 שבועות (Ibounig & Simons, 2016). מה שחל עליכם הוא מה שכתב המנתח.

האם קרע בגיד הפיקה זה אותו דבר כמו דלקת בגיד הפיקה?

לא. בדלקת (טנדינופתיה) הגיד שלם והשיקום הוא עומס מדורג; בקרע מלא הגיד ניתק ונדרש ניתוח. דלקת גיד קודמת יכולה להיות גורם סיכון לקרע (Tandogan et al., 2022). לפרטים על המצב הראשון: דלקת בגיד הפיקה.

האם הקרע יכול לחזור?

שיעור הקרע החוזר בסקירה של 12 מחקרים היה 2% (Ciriello et al., 2012), ובסקירה אירופית מתחת ל-5% (Tandogan et al., 2022). זה נמוך, אך לא אפס, ולכן פער חדש או נפילת רגל פתאומית מצדיקים פנייה מיידית.

האם אצטרך הפניה מהרופא כדי להתחיל שיקום?

לא, אין צורך בהפניה כדי לקבוע הערכה אצלנו. כן כדאי להביא את דף השחרור או הפרוטוקול של המנתח, כי בלעדיהם אי אפשר לקבוע את גבולות העומס והתנועה בשלב הנוכחי.

האם אחזור לרמת הפעילות שהייתה לי לפני הקרע?

חלקם כן, חלקם לא. בגיד הפיקה 15 מטופלים (83%) חזרו לרמה הקודמת (Beranger et al., 2020); בארבע-ראשי אצל צעירים 57.9% דיווחו על ירידה ברמת הפעילות (Rao et al., 2022). אלה ממוצעים מסדרות קטנות; התוצאה האישית תלויה בגיל, בגורם הסיכון, בתיקון ובשיקום.

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

נושא: קרע מלא בגיד הפיקה או בגיד הארבע-ראשי, תיקון כירורגי, שיקום, חזרה ללכת בלי סד, לעבודה ולספורט. אינו כולל דלקת בגיד (טנדינופתיה).

אפידמיולוגיה: בסדרה של 726 ניתוחים: 210 ארבע-ראשי (28.9%), 89 גיד הפיקה (12.3%); גברים 91% ו-95.5%; גיל ממוצע 61.0 ו-39.5; מדד מסת גוף 30.0 ו-28.7 (Garner 2015). קרוב לשליש עם גורם סיכון מקומי או מערכתי (Tandogan 2022, סקירה).

עיתוי הניתוח: תוצאות גרועות בתיקון מאוחר (Ciriello 2012, 12 מחקרים, n=319); עיכוב מעל שלושה שבועות מוביל לתוצאות פחות טובות (Ibounig 2016, סקירה נרטיבית); סדרה אחת (n=46) לא מצאה הבדל (Heath 2025).

שיקום: קיבוע בגבס 3 עד 10 שבועות בספרות (Ciriello 2012); פרוטוקולים מתנועה מוקדמת עם עומס מלא ועד קיבוע של 12 שבועות (Ibounig 2016); עומס מלא מוקדם לא נחות ב-IKDC מול פרוטוקול מגביל, n=66, שני קרעים חוזרים בכל קבוצה (Langenhan 2012).

חזרה לתפקוד: ארבע-ראשי ≤40 שנה (n=38): 91.2% עובדים חזרו (3.9 חודשים), 63% ספורטאים (8.8 חודשים), 57.9% ירידה ברמת פעילות, 31.6% כאב וקשיחות (Rao 2022). גיד הפיקה (n=20 מטופלים): 94.4% חזרו לספורט, 83% לרמה הקודמת, ריצה אחרי 9 חודשים, רמה קודמת אחרי 17 חודשים (Beranger 2020). חוסר כוח מעל 20% ב-53% מהקרעים החד-צדדיים (Konrath 1998, n=39).

סיבוכים (Ciriello 2012): התגרמות הטרוטופית 6.9%, פקקת/תסחיף 2.5%, זיהום שטחי 1.2%, זיהום עמוק 1.1%, קרע חוזר 2%.

מגבלות הראיות: ברובן סדרות רטרוספקטיביות קטנות; אין ניסוי אקראי על פרוטוקול שיקום. אוכלוסיות שונות בין גיד הפיקה לארבע-ראשי.

דגלים אדומים: אי יכולת ליישר ברך אחרי חבלה; כאב/נפיחות בשוק אחרי ניתוח (רופא או מיון עוד היום); קוצר נשימה או כאב בחזה אחרי ניתוח (מד״א 101); חום או הפרשה מהפצע; פער חדש או כשל פתאומי.

במסגרת הקליניקה: שיקום 1:1 אחרי אישור המנתח, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9, תל אביב, ללא צורך בהפניה. הקליניקה אינה מנתחת, אינה מזריקה, אינה מבצעת הדמיה ואינה מוציאה דוח כתוב לרופא.

מקורות מדעיים

כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID. נכללו בכוונה גם מחקרים שמסייגים (סדרות קטנות, מחקר ללא הבדל בעיתוי הניתוח, מחקר ביומכני על גופות).

  1. Ciriello V, Gudipati S, Tosounidis T, Soucacos PN, Giannoudis PV. Clinical outcomes after repair of quadriceps tendon rupture: a systematic review. Injury. 2012;43(11):1931-8. PubMed · DOI
  2. Langenhan R, Baumann M, Ricart P, Hak D, Probst A, Badke A, Trobisch P. Postoperative functional rehabilitation after repair of quadriceps tendon ruptures: a comparison of two different protocols. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2012;20(11):2275-8. PubMed · DOI
  3. Beranger JS, Kajetanek C, Bayoud W, Pascal-Mousselard H, Khiami F. Return to sport after early surgical repair of acute patellar tendon ruptures. Orthop Traumatol Surg Res. 2020;106(3):503-507. PubMed · DOI
  4. Garner MR, Gausden E, Berkes MB, Nguyen JT, Lorich DG. Extensor Mechanism Injuries of the Knee: Demographic Characteristics and Comorbidities from a Review of 726 Patient Records. J Bone Joint Surg Am. 2015;97(19):1592-6. PubMed · DOI
  5. Tandogan RN, Terzi E, Gomez-Barrena E, Violante B, Kayaalp A. Extensor mechanism ruptures. EFORT Open Rev. 2022;7(6):384-395. PubMed · DOI
  6. Imbergamo C, Sequeira S, Bano J, Rate WR, Gould H. Failure Rates of Suture Anchor Fixation Versus Transosseous Tunnel Technique for Patellar Tendon Repair: A Systematic Review and Meta-analysis of Biomechanical Studies. Orthop J Sports Med. 2022;10(8):23259671221120212. PubMed · DOI
  7. Plesser S, Keilani M, Vekszler G, Hasenoehrl T, Palma S, Reschl M, Crevenna R, Hajdu S, Widhalm HK. Clinical outcomes after treatment of quadriceps tendon ruptures show equal results independent of suture anchor or transosseus repair technique used - A pilot study. PLoS One. 2018;13(3):e0194376. PubMed · DOI
  8. Rao S, Johnson EE, D'Amore T, Szeto S, Otlans P, Cohen SB. Outcomes After Repair of Quadriceps Tendon Rupture in Patients Aged 40 Years and Younger. Orthop J Sports Med. 2022;10(5):23259671221097107. PubMed · DOI
  9. Mehta AV, Wilson C, King TS, Gallo RA. Outcomes following quadriceps tendon repair using transosseous tunnels versus suture anchors: A systematic review. Injury. 2021;52(3):339-344. PubMed · DOI
  10. Roudet A, Boudissa M, Chaussard C, Rubens-Duval B, Saragaglia D. Acute traumatic patellar tendon rupture: Early and late results of surgical treatment of 38 cases. Orthop Traumatol Surg Res. 2015;101(3):307-11. PubMed · DOI
  11. Ibounig T, Simons TA. Etiology, Diagnosis and Treatment of Tendinous Knee Extensor Mechanism Injuries. Scand J Surg. 2016;105(2):67-72. PubMed · DOI
  12. Konrath GA, Chen D, Lock T, Goitz HT, Watson JT, Moed BR, D'Ambrosio G. Outcomes following repair of quadriceps tendon ruptures. J Orthop Trauma. 1998;12(4):273-9. PubMed · DOI
  13. Di Stefano MT, Young M, Corvi M, Franco D, Schmidt S, Leite CBG, Gorica Z, Hutchinson I. Management of Acute Midsubstance Patella Tendon Rupture: Current Concepts and Clinical Narrative Review. JBJS Rev. 2025;13(11). PubMed · DOI
  14. Aragão VAS, Belfort JVL, Sanches FF, Rigonato RJ, Gonçalves MAM, Leonhardt MC, Silva JS, Kojima KE. Outcomes of early surgical repair of the knee extensor mechanism injury, comparing the quadriceps and patellar tendon injuries: a prospective observational study. Acta Ortop Bras. 2025;33(spe2):e290211. PubMed · DOI
  15. Heath JW, Ashwood N, Khatir M, George A. Key Factors Influencing Surgical Outcomes in Quadriceps Tendon Rupture: A 16-Year Case Series From a High-Volume Tertiary Trauma Centre. Cureus. 2025;17(6):e85913. PubMed · DOI
  16. Marder RA, Timmerman LA. Primary repair of patellar tendon rupture without augmentation. Am J Sports Med. 1999;27(3):304-7. PubMed · DOI
  17. Kasten P, Schewe B, Maurer F, Gösling T, Krettek C, Weise K. Rupture of the patellar tendon: a review of 68 cases and a retrospective study of 29 ruptures comparing two methods of augmentation. Arch Orthop Trauma Surg. 2001;121(10):578-82. PubMed · DOI
  18. Ilan DI, Tejwani N, Keschner M, Leibman M. Quadriceps tendon rupture. J Am Acad Orthop Surg. 2003;11(3):192-200. PubMed · DOI

מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף להערכה קלינית או רפואית אישית. הפרוטוקול של המנתח שלכם קודם לכל האמור כאן.

עדכון אחרון: 2026-11-19.

עברתם ניתוח בגיד הפיקה או הארבע-ראשי ורוצים ללוות את השיקום? הערכה 1:1 של 50-60 דקות בודקת יישור פעיל, טווח תנועה, הפעלה וכוח של הארבע-ראשי לעומת הרגל הבריאה, צלקת ונפיחות, והליכה, ומשווה אותם להנחיות המנתח. אם משהו בממצאים מצדיק פנייה חזרה לרופא, אלחנדרו יגיד לכם זאת במפורש. מומלץ להביא את דף השחרור או את הפרוטוקול של המנתח, ופרטים נוספים על התהליך בעמוד שיקום לאחר ניתוח ובעמוד כאבי ברכיים.

קביעת הערכה — ₪480

יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222 · ללא צורך בהפניה