פיזיותרפיה פרטית 1:1 בצפון תל אביב · ללא צורך בהפניית רופא · קביעת הערכה ←
כתף · מבוגרים · מה עומד מאחורי המילה ״דלקת״

דלקת בכתף — מה זה בדרך כלל, וכמה זמן זה לוקח לעבור?

הכתף כואבת כשמרימים את היד, כשלובשים חולצה או כששוכבים עליה בלילה, ומישהו כבר אמר "דלקת". עכשיו אתם רוצים לדעת מה זה, וכמה זמן ייקח עד שזה יעבור.

ברוב המקרים, מה שנקרא ״דלקת בכתף״ הוא כאב שמקורו בגידי השרוול המסובב או בבורסה שמעליהם — הגורם השכיח ביותר לכאב כתף שמגיע לרופא (סקירה שיטתית). זה לא תמיד עובר מהר: לפי סקירה של מחקרי פרוגנוזה, רק כמחצית מהאפיזודות החדשות של כאב כתף מסתיימות בהחלמה מלאה בתוך חצי שנה (סקירה שיטתית). תרגול מודרג, שנבחר לפי הבדיקה, הוא קו הטיפול הראשון.

הטקסט הזה מיועד למי שאמרו לו ״יש לך דלקת בכתף״ — ברפואה הדחופה, אצל רופא המשפחה, או אצל חבר שעבר משהו דומה — ורוצה להבין מה זה אומר בפועל, כמה זמן זה עשוי לקחת, מה עוזר ומה פחות, ומתי צריך לחזור לרופא. המילה ״דלקת״ היא נקודת ההתחלה, לא האבחנה. התמונה הרחבה על כל סוגי כאבי הכתף נמצאת בעמוד כאבים בכתף, ולכל אחת מהבעיות שמסתתרות מאחורי המילה יש עמוד משלה, שמקושר בהמשך.

בקצרה

  • ״דלקת בכתף״ היא לרוב כאב בשרוול המסובב או בבורסה. זה הגורם השכיח ביותר לכאב כתף שמגיע לרופאים; בסקירה של מחקרי אבחון, ״קשת כואבת״ חיובית העלתה את הסבירות לבעיה בשרוול המסובב (יחס סבירות 3.7, רווח בר‑סמך 1.9 עד 7.0), אך רק 5 מתוך 28 המחקרים היו באיכות גבוהה (Hermans et al., 2013).
  • דלקת היא חלק מהתמונה, לא כל התמונה. בסקירה שיטתית של 5 מחקרים בלבד נמצאו בגידים כואבים יותר מקרופאגים (4 מחקרים) ותאי פיטום (3 מחקרים) מאשר בגידים בריאים (Dean et al., 2016); המודל המקובל מתאר את בעיית הגיד כרצף של שינויים שקשורים לעומס (Cook & Purdam, 2009).
  • זה לוקח זמן. סקירה של 16 מחקרי פרוגנוזה מציינת שרק כ‑50% מהאפיזודות החדשות מחלימות לגמרי בתוך 6 חודשים; כאב חזק בהתחלה נקשר לתוצאה פחות טובה ברפואה הראשונית, בראיות חזקות (Kuijpers et al., 2004).
  • תרגול ממוקד לפני ניתוח. בניסוי על 102 מטופלים עם כאב של יותר מחצי שנה, שטיפול שמרני קודם לא עזר להם ושגויסו דרך אורתופדים, אחרי 12 שבועות של תרגול ממוקד בחרו בניתוח 20% (10/51), לעומת 63% (29/46) בקבוצת תרגול כללי (Holmgren et al., 2012). ניתוח ״ניקוי״ (דקומפרסיה) לא נמצא עדיף על ניתוח דמה, בוודאות גבוהה (Cochrane; שני ניסויים מבוקרי דמה, n=506).
  • זריקת קורטיזון — הקלה קטנה וזמנית. במטא‑אנליזה של 11 ניסויים ו‑726 מטופלים, נמצאה הקלה קטנה לעומת זריקת דמה בהערכה שבין שבוע 4 ל‑8 (SMD ‏0.52), צריך לטפל בלפחות 5 אנשים כדי שאחד ירגיש הקלה כזו, ובשלושה חודשים לא היה הבדל (Mohamadi et al., 2017).

מה קורה בפגישה הראשונה

  • פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
  • בודקים את הכתף בתנועה, בכוח ובעומס — לא רק איפה כואב.
  • יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך מתקדמים משם בבטחה.
  • סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
  • ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
לקבוע פגישה ראשונה

למה אומרים לי ״דלקת בכתף״ — ומה זה בדרך כלל באמת?

״דלקת״ היא המילה שאנשים — ולפעמים גם אנשי מקצוע — משתמשים בה כמעט לכל כאב כתף שלא נגרם מחבלה ברורה. מאחוריה מסתתרות כמה בעיות שונות, והשכיחה ביותר היא כאב שמקורו בגידי השרוול המסובב ובבורסה שמעליהם (סקירה שיטתית). ההבדל חשוב, כי לכל אחת מהן מהלך וטיפול אחרים.

כאב כתף שכיח מאוד, ולכן לא מפתיע שיש לו שם עממי אחד. בסקירה של 18 מחקרים על שכיחות כאב כתף באוכלוסייה הכללית, בין 6.9% ל‑26% מהאנשים דיווחו על כאב כתף ברגע נתון; הפער הגדול בין המחקרים נבע בעיקר מהגדרות שונות של מה נחשב ״כאב כתף״ (סקירה שיטתית). כשמשהו כל כך נפוץ, קל לקרוא לכולו באותו שם — וזו בדיוק הבעיה: ״דלקת״ נשמעת כמו אבחנה, אבל היא בעיקר תיאור של תחושה.

אז מה בדרך כלל עומד מאחורי המילה? אלה הבעיות השכיחות, בשפה פשוטה:

לכן, בפגישה הראשונה השאלה היא לא ״האם יש דלקת״, אלא ״מה מכאיב, למה דווקא עכשיו, ומה הכתף הזו צריכה כדי לחזור לעבוד״. התשובה לשאלה הזו קובעת גם את הקצב וגם את הטיפול — ולפעמים גם מגלה שהבעיה בכלל לא בכתף.

זו באמת דלקת? מה קורה בתוך הגיד

התשובה הכנה: גם כן וגם לא. פעם חשבו שבגיד שכואב לאורך זמן אין דלקת בכלל; סקירה שיטתית מצאה בגידים כואבים יותר תאי דלקת מאשר בגידים בריאים (סקירה שיטתית). אבל זה רק חלק מהסיפור: הגיד מגיב בעיקר לעומס שהוא לא מוכן לו, ולכן הטיפול מתמקד ביכולת שלו לשאת עומס.

במשך שנים רבות לימדו שבבעיית גיד ״כרונית״ אין דלקת, אלא רק שינויים ״ניווניים״ במבנה הגיד. מאמר סקירה מ‑2014 טען שהראיות לגישה הזו חלשות להפתיע, ושיש ראיות משכנעות לכך שתגובה דלקתית היא מרכיב מרכזי בבעיות גיד ממושכות (סקירה). סקירה שיטתית מאוחרת יותר אכן מצאה יותר תאי דלקת מסוימים ברקמת גיד כואבת מאשר בגיד בריא — אבל היא התבססה על חמישה מחקרים בלבד, והחוקרים עצמם הדגישו שחסרים מחקרים כמותיים באיכות גבוהה (סקירה שיטתית).

אז איך זה מתיישב? המודל שמקובל היום בקרב קלינאים מתאר את בעיית הגיד כרצף: גיד שמקבל עומס שהוא לא רגיל אליו מגיב, ואם העומס נמשך בלי שהגיד מספיק להסתגל, המבנה שלו משתנה בהדרגה. אותו מודל מסביר גם למה אנשים עם אותה ״אבחנה״ מרגישים כל כך שונה, ולמה חלק משתפרים מהר וחלק לא (מודל פתולוגי). במילים פשוטות: יש בגיד תהליך שכולל מרכיב דלקתי, אבל מה שמניע אותו הוא בעיקר הפער בין העומס לבין מה שהגיד מסוגל לשאת.

למה זה חשוב לכם? כי ״דלקת״ מזמינה מחשבה של ״צריך לכבות אותה״ — במנוחה, בכדור או בזריקה. אלה יכולים להקל על הכאב, וזו לא מטרה פסולה. אבל הם לא בונים מחדש את היכולת של הגיד לשאת את מה שהחיים דורשים ממנו. הניסויים שמתוארים בהמשך מראים שתוכניות תרגול שמעמיסות על הכתף בהדרגה הן הטיפול עם הראיות העקביות ביותר.

ויש שני מקרים שבהם ״דלקת״ היא מילה די מדויקת. הראשון הוא הסתיידות בשלב הספיגה: לפי סקירה נרטיבית (לא ניסוי), כשהגוף מתחיל לפרק את משקע הסידן מתפתחת סביבו תגובה דלקתית חריפה, עם בצקת ועלייה בלחץ בתוך הגיד, וזה מה שגורם לכאב החריף (סקירה נרטיבית). השני הוא בורסיטיס — דלקת של הבורסה עצמה, כפי שהשם אומר. וגם בשני המקרים האלה, הטיפול לא נגמר ב״כיבוי״ הדלקת.

איך מבחינים ביניהן לפי מה שקורה ביום‑יום?

הרמזים הטובים ביותר מגיעים מהסיפור: מתי כואב, איפה בדיוק, ומה מגביל. כאב באמצע הרמת היד מכוון לשרוול המסובב; נוקשות בכל הכיוונים מכוונת לכתף קפואה; כאב חד ופתאומי בלי חבלה מעלה חשד להסתיידות; כאב שיורד מתחת למרפק עם נימול מכוון לצוואר. אף סימן לבדו אינו אבחנה — הבדיקה מחברת אותם.

הנה המצבים השכיחים שאנשים מתארים, ומה כל אחד מהם בדרך כלל מרמז. זה מדריך להתמצאות, לא כלי לאבחון עצמי — רוב התיאורים כאן הם ניסיון קליני, והמבחנים בבדיקה מדייקים אותם רק באופן חלקי (סקירה שיטתית).

שימו לב שהמצבים חופפים. לאדם אחד יכולים להיות גם כאב בגיד וגם צוואר תפוס, ולאדם בן 60 יכולה להיות הסתיידות ישנה שבכלל לא קשורה לכאב הנוכחי. לכן אבחנה לא נקבעת לפי שאלון באינטרנט וגם לא לפי צילום לבד — אלא לפי הצירוף של הסיפור, הבדיקה, ולעיתים ההדמיה.

כמה זמן לוקחת ״דלקת בכתף״ לעבור?

אין מספר אחד. סקירה של מחקרי פרוגנוזה מציינת שרק כמחצית מהאפיזודות החדשות של כאב כתף מסתיימות בהחלמה מלאה בתוך חצי שנה, וכאב חזק בהתחלה ותלונות ממושכות נקשרו לתוצאה פחות טובה (סקירה שיטתית). כלומר, חודשים של כאב אינם נדירים — וזה לא אומר שמשהו הוזנח.

כשאנשים שואלים ״כמה זמן״, הם בדרך כלל מקווים לשמוע ״שבועיים״. לפעמים זה באמת כך, אבל המחקרים מציירים תמונה פחות ורודה. באותה סקירה, שכללה 16 מחקרים, החוקרים לא איחדו את הנתונים סטטיסטית כי המחקרים היו שונים מדי זה מזה; ובכל זאת נמצאו ראיות חזקות לכך שעוצמת כאב גבוהה בהתחלה מנבאת תוצאה פחות טובה ברפואה הראשונית, וראיות בינוניות לכך שמשך ארוך של התלונות ומגבלה תפקודית גדולה בהתחלה מנבאים אותו דבר (סקירה שיטתית).

הזמן תלוי מאוד במה שעומד מאחורי ה״דלקת״:

מה כן אפשר להגיד בביטחון: ״לחכות שזה יעבור״ היא לא אסטרטגיה רעה בשבוע‑שבועיים הראשונים אחרי עומס חריג, כל עוד אין דגלים אדומים (קריטריון קליני). אבל מי שהכאב שלו חזק, מעיר אותו בלילות, או נמשך כבר יותר מכמה שבועות בלי מגמת שיפור — כדאי שלא ימשיך לחכות בלי בדיקה (קריטריון קליני, לא סף ממחקר). המטרה של הבדיקה איננה ״לרפא מהר יותר בכל מחיר״, אלא לוודא שהולכים בכיוון הנכון.

מה עוזר לפי המחקר — ומה פחות?

תרגול מודרג שנבחר לפי הבדיקה הוא קו הטיפול הראשון, ויש לו הראיות העקביות ביותר (מטא‑אנליזה). זריקת קורטיזון יכולה להקל במידה קטנה ולזמן קצר, אבל לא משנה את המהלך (מטא‑אנליזה). ניתוח ״ניקוי״ לא הועיל יותר מניתוח דמה בשני ניסויים גדולים (CSAW, FIMPACT). תרופות — שאלה לרופא המטפל.

תרגול. בניסוי שוודי השתתפו אנשים עם כאב תת‑אקרומיאלי שנמשך יותר מחצי שנה, שטיפול שמרני קודם לא עזר להם, ושגויסו דרך אורתופדים. קבוצה אחת קיבלה תוכנית ממוקדת לחיזוק השרוול המסובב והשרירים שמייצבים את השכמה, יחד עם טיפול ידני; הקבוצה השנייה קיבלה תרגילי תנועה כלליים לצוואר ולכתף. אחרי שלושה חודשים, 20% מקבוצת התרגול הממוקד בחרו בניתוח, לעומת 63% בקבוצה האחרת (ניסוי מבוקר). מטא‑אנליזה רחבה יותר מצאה שתרגול עדיף על טיפולים בלי תרגול, ושתרגול ממוקד עדיף על תרגול כללי — אם כי רמת הוודאות של הראיות דורגה נמוכה מאוד (מטא‑אנליזה).

חשוב להבין מה ״תרגול״ אומר כאן. זה לא דף תרגילים מהאינטרנט, וגם לא ״להתאמן עד שיכאב״. התרגילים נבחרים לפי מה שהבדיקה מצאה — איזו תנועה מכאיבה, איזה שריר חלש, מה הכתף צריכה לעשות בעבודה, בספורט או בבית — ומתקדמים לפי התגובה: אם הכאב נרגע אחרי פגישה, מעלים; אם הוא מתלקח ונשאר, מורידים. את הבחירה וההתקדמות עושים בפגישה, יחד, ולא לבד מול מסך. כלל הבטיחות היחיד שתקף לכולם: לא דוחפים דרך כאב חד, ולא ממשיכים פעילות שמחמירה את הכאב מיום ליום. על השאלה כמה כאב סביר בזמן שיקום — בכתבה כמה כאב מותר בתרגילי שיקום.

תוספות לתרגול. באותה מטא‑אנליזה, טיפול ידני, לייזר וטייפ נמצאו עדיפים על טיפול דמה, וטיפול ידני בתוספת לתרגול הוסיף על תרגול לבד רק במדידה המוקדמת ביותר — הכול בוודאות נמוכה מאוד (מטא‑אנליזה). לכן בקליניקה אמצעים כמו טיפול ידני, TECAR, לייזר בעוצמה נמוכה, Deep Oscillation, גירוי חשמלי לשריר (NMES) או דיקור יבש משמשים, כשהם רלוונטיים קלינית, כדי להקל ולאפשר תנועה — לא כתחליף לתרגול.

זריקת קורטיזון. במטא‑אנליזה של ניסויים שהשוו זריקת קורטיזון לזריקת דמה, נמצאה הקלה קטנה בכאב בהערכה שבין שבוע 4 ל‑8, ובשלושה חודשים כבר לא היה הבדל; זריקות חוזרות לא היו טובות יותר מזריקה אחת (מטא‑אנליזה). סקירה גדולה של זריקות לבעיות גידים בכל הגוף ציינה במפורש שהיעילות של קורטיזון בטווח הקצר בשרוול המסובב אינה ברורה (סקירה שיטתית). זה לא אומר שזריקה היא רעיון רע לכל אחד — לפעמים הקלה זמנית היא בדיוק מה שמאפשר להתחיל לתרגל. ההחלטה של הרופא, והשיקולים מפורטים בכתבה זריקת קורטיזון בכתף או פיזיותרפיה. הקליניקה לא מבצעת הזרקות.

ניתוח ״ניקוי״ (דקומפרסיה תת‑אקרומיאלית). זה ניתוח שבו מסירים חלק מהעצם והרקמה שמעל הגידים, כדי ״לפנות להם מקום״. שני ניסויים גדולים, אחד בבריטניה ואחד בפינלנד, השוו אותו לניתוח דמה — הכנסת מצלמה בלי להסיר דבר. בשניהם, הניתוח האמיתי לא הביא תוצאה טובה יותר מהדמה (CSAW; FIMPACT). סקירת Cochrane הגיעה למסקנה שבוודאות גבוהה הניתוח לא משפר כאב, תפקוד או איכות חיים לעומת ניתוח דמה עד שנה (סקירת Cochrane), וקווים מנחים קליניים שפורסמו ב‑BMJ ממליצים בתוקף לא להציע אותו למבוגרים עם כאב תת‑אקרומיאלי לא טראומטי שנמשך יותר משלושה חודשים (קווים מנחים). שימו לב: זה נוגע לניתוח ״ניקוי״ בכאב מהסוג הזה, לא לתיקון של קרע טראומטי בגיד — שם השיקולים אחרים, והם של האורתופד.

תרופות ומשחות. הרבה אנשים מגיעים אחרי שכבר לקחו כדור נגד דלקת, למשל ארקוקסיה, או שמרחו משחה. אם לקחת תרופה, איזו, באיזה מינון ולכמה זמן — זו שאלה לרופא המטפל, שמכיר את מצבך הרפואי ואת שאר התרופות שאתה נוטל. בכתבה הזו לא נמליץ על תרופה ולא על מינון.

מנוחה. מנוחה מוחלטת וקיבוע של הכתף בדרך כלל אינם המטרה. ברוב המקרים ממשיכים להשתמש ביד בטווח שלא מחמיר את הכאב, ומפחיתים זמנית את מה שמחמיר אותו — הרמות מעל הראש, נשיאת משאות, או סוג אימון מסוים (קריטריון קליני). כמה להפחית ולכמה זמן — זה בדיוק מה שנקבע בבדיקה.

מה קורה בפגישה הראשונה אצל אלחנדרו, ומה בפגישות הבאות?

בפגישה הראשונה — 50-60 דקות, אחד‑על‑אחד — אלחנדרו מברר קודם שאין סימן שמחייב רופא, בודק את הצוואר, ואז את הכתף: טווח תנועה פעיל ופסיבי, כוח, אילו תנועות מכאיבות ומה משנה את הכאב. בסוף הפגישה יודעים מה כנראה עומד מאחורי ה״דלקת״, ומה המדד שלפיו נבדוק אם יש התקדמות.

השיחה. מתי זה התחיל, אחרי מה, איפה בדיוק כואב, מה מחמיר ומה מקל, איך הלילות, מה הכתף צריכה לעשות בעבודה ובשגרה, מה כבר נוסה ומה עזר. השאלות האלה לא ״בשביל הטופס״ — הן חלק מהותי מהאבחנה, כי כפי שראינו, הסיפור מבדיל בין הגורמים יותר מכל מבחן בודד. בנוסף, יש שאלות שמטרתן לוודא שזה בכלל עניין לפיזיותרפיה: חום, ירידה במשקל, כאב בחזה או קוצר נשימה במאמץ, חבלה עם חולשה פתאומית. אם עולים כאב בחזה או קוצר נשימה במאמץ — מתקשרים מיד למד״א 101; חבלה עם חולשה פתאומית — פונים מיד לחדר מיון; חום — פונים לרופא עוד היום; ירידה במשקל — בדיקה רפואית בהקדם. בכל המקרים האלה לא מתרגלים.

הבדיקה. בודקים את הצוואר, כדי לא לפספס כאב שמגיע משם. אחר כך את הכתף: כמה היד עולה כשאתם מרימים אותה בעצמכם, וכמה כשהיא מורמת בשבילכם; האם יש ״קשת כואבת״; כוח בסיבוב החוצה ופנימה ובהרמה; האם הזרוע ״נופלת״ כשמנסים להחזיק אותה במצב מסוים — סימן שיכול לרמוז על קרע מלא (סקירה שיטתית); מישוש של מפרק ה‑AC; ואיך השכמה זזה. חשוב לא פחות: בודקים אילו שינויים קטנים בתנועה מקלים על הכאב, כי זה מכוון את הבחירה של התרגיל הראשון.

ההסבר. בסוף הבדיקה תקבלו הסבר בשפה פשוטה: מה כנראה מכאיב, למה, ומה הסיכוי הסביר שזה ישתפר עם טיפול. אם התמונה לא מתאימה לפיזיותרפיה, או שיש משהו שצריך לברר קודם, אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא, ולמה. הקליניקה לא שולחת דוחות כתובים לרופא — ההמלצה נאמרת לכם בעל פה, כדי שתגיעו לרופא עם השאלה הנכונה.

הפגישות הבאות. התוכנית מתחילה בתנועות שהכתף סובלת היום, ומתקדמת לפי התגובה: עומס הדרגתי על הגידים ועל השרירים שמייצבים את השכמה, ואחר כך תרגול של מה שחשוב לכם — להגיע למדף העליון, לשחות, לחזור לאימון, להרים ילד. בכל פגישה בודקים את המדד שנקבע בהתחלה — טווח, כאב בתנועה מסוימת, או פעולה יומיומית — ולפיו מחליטים אם להעלות, להוריד או לשנות כיוון. אצל רבים אין צורך בפגישה כל שבוע לאורך כל הדרך; המרווח נקבע לפי ההתקדמות (קריטריון קליני).

מה הקליניקה לא מציעה, כדי שלא תחפשו. הטיפול מתקיים בקליניקה בלבד, ביעקב אפטר 9 בתל אביב — אין ביקורי בית. אין כאן הזרקות, גלי הלם, הידרותרפיה או בריכה, ו‑BFR. פגישה אחת היא ₪480, 50-60 דקות, אחד‑על‑אחד, ואין צורך בהפניה כדי לקבוע תור.

ואם זה לא משתפר — צריך אולטרסאונד או MRI?

חוסר התקדמות הוא סיבה לבדוק מחדש, לא להמשיך אותו דבר. בדיקת הדמיה שימושית כשהיא עשויה לשנות את ההחלטה — לא כדי ״לראות מה יש״. שינויים בשרוול המסובב שכיחים גם אצל אנשים בלי שום כאב, והשכיחות עולה עם הגיל (סקירה שיטתית). אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא.

בקליניקה מגדירים מראש מדד ברור. אם הוא לא זז לאורך כמה פגישות של תרגול עקבי (קריטריון קליני, לא סף ממחקר), שואלים קודם כל: האם האבחנה נכונה? האם הכאב בכלל מגיע מהכתף, או מהצוואר? האם יש הסתיידות שלא אובחנה, או כתף שהולכת ומתקשה? האם העומס היומיומי — בעבודה, בספורט, בשינה — ממשיך ״להצית״ את הכאב מחדש? חלק מהשאלות האלה נפתרות בבדיקה חוזרת ובשינוי התוכנית. חלקן דורשות רופא.

לגבי הדמיה, נתון אחד שכדאי להכיר: בסקירה שאיחדה 30 מחקרים ו‑6,112 כתפיים, שיעור הממצאים החריגים בשרוול המסובב עלה מ‑9.7% אצל בני 20 ומטה ל‑62% אצל בני 80 ומעלה, והעלייה הייתה דומה בין אם היו תסמינים ובין אם לא (סקירה שיטתית). במילים אחרות: ״קרע חלקי״ או ״שינויים ניווניים״ בתשובה של אולטרסאונד אצל אדם בן 55 הם לא בהכרח הסיבה לכאב שלו, והם לא מחייבים כשלעצמם שינוי בטיפול. ההחלטה אם להפנות להדמיה, ואיזו, היא של הרופא — והשאלה הנכונה לשאול אותו היא ״מה התשובה תשנה?״.

מתי חוזרים לרופא? כשמשהו בתמונה משתנה לרעה, כשיש חולשה אמיתית שלא מוסברת בכאב, כשיש חשד לקרע אחרי חבלה, כשהכאב בלילה קשה מאוד ולא משתנה עם שום תנוחה, או כשאחרי תקופה סבירה של טיפול אין שום מגמה (קריטריון קליני). שם הרופא יכול לשקול בירור נוסף, טיפול תרופתי, זריקה או הפניה לאורתופד כתף. זה לא ״כישלון של הפיזיותרפיה״ — זה חלק נורמלי מהדרך, וגם הניסויים מראים שלא כל אחד משתפר באותו קצב.

מתי זה לא ״דלקת״ — ומה עושים מיד?

רוב כאבי הכתף אינם מסוכנים. אבל יש מצבים שבהם כאב בכתף הוא סימן לבעיה אחרת לגמרי — בלב, בזיהום, בעצם או בעצב — ושם לא מתרגלים ולא מחכים. כאב בכתף או בזרוע שמאל שמופיע במאמץ, עם קוצר נשימה או לחץ בחזה, הוא מצב חירום: מתקשרים מיד למד״א 101 ולא נוסעים לבד.

דגלים אדומים — לא מחכים לתור: כאב בכתף, בזרוע שמאל או בלסת שמופיע במאמץ או מלווה בקוצר נשימה, לחץ בחזה, הזעה או בחילה — חירום לבבי אפשרי, מתקשרים מיד למד״א 101 ולא נוסעים לבד; חום עם מפרק כתף חם, אדום ונפוח — חשד לזיהום במפרק, פונים מיד לחדר מיון; חבלה (נפילה, תאונה, משיכה חזקה) שאחריה לא מצליחים להרים את היד, או שהכתף נראית מעוותת — פונים מיד לחדר מיון; חולשה חדשה או נימול שמחמירים בזרוע או ביד — פונים לרופא עוד היום; כאב קבוע שלא משתנה עם תנוחה או מנוחה, במיוחד בלילה, יחד עם ירידה לא מוסברת במשקל, או אצל מי שיש לו היסטוריה של סרטן — בדיקה רפואית בהקדם. רוב האנשים לא יפגשו אף אחד מאלה — אבל מי שכן, לא מתרגל ולא ממתין.

מה המחקר אומר על ״דלקת בכתף״ — במספרים?

החלק הזה מרכז את הנתונים המלאים למי שרוצה לבדוק אותם: גודל המדגם, רווחי בר‑סמך ורמת הוודאות. בשורה התחתונה: ודאות גבוהה שניתוח דקומפרסיה אינו עדיף על ניתוח דמה (Karjalainen et al., 2019), ראיות עקביות אך בוודאות נמוכה לטובת תרגול, והקלה קטנה וזמנית מזריקת קורטיזון.

שכיחות ואבחנה

Luime ועמיתיו (2004) סקרו 18 מחקרי שכיחות ומחקר היארעות אחד באוכלוסייה הכללית: היארעות של 0.9%-2.5% בקבוצות גיל שונות; שכיחות נקודתית 6.9%-26%; שכיחות חודשית 18.6%-31%; שכיחות שנתית 4.7%-46.7%; ושכיחות לאורך החיים 6.7%-66.7%. השכיחות ירדה כשההגדרה הוגבלה למשך כאב מסוים או להגבלת תנועה, ועלתה כשאזור הכאב הוגדר רחב יותר — כלומר, חלק גדול מהפער נובע מהגדרות. Hermans ועמיתיו (2013, JAMA) ערכו סקירה שיטתית ומטא‑אנליזה של הבדיקה הקלינית לבעיות השרוול המסובב, שהן לפי הסקירה הגורם השכיח ביותר לכאב כתף שמגיע לרופאים. מתוך 28 מחקרים, רק 5 הגיעו לרמת איכות 1-2; הם כללו 30 עד 203 כתפיים, עם שכיחות של בעיית שרוול בין 33% ל‑81%. בין מבחני פרובוקציית הכאב, רק ״קשת כואבת״ חיובית הגיעה ליחס סבירות חיובי מעל 2.0 (3.7; ‏1.9 עד 7.0), וקשת כואבת שלילית הייתה בעלת יחס הסבירות השלילי הנמוך ביותר (0.36; ‏0.23 עד 0.54). לקרע מלא, ״lag״ בסיבוב חיצוני (7.2; ‏1.7 עד 31) ובסיבוב פנימי (5.6; ‏2.6 עד 12) היו המדויקים ביותר; מבחן ״drop arm״ חיובי — 3.3 (1.0 עד 11); ומבחן lag פנימי תקין שלל קרע מלא בצורה הטובה ביותר (0.04; ‏0.0 עד 0.58). כל המבחנים בוצעו בידי מומחים, אצל מטופלים מופנים, ואף ממצא לא נבדק ביותר משלושה מחקרים — ולכן לא ידוע עד כמה התוצאות תקפות באוכלוסייה שלא הופנתה.

Teunis ועמיתיו (2014) איחדו נתונים פרטניים מ‑30 מחקרים ו‑6,112 כתפיים. השכיחות הכוללת של ממצאים חריגים בשרוול המסובב עלתה עם הגיל, מ‑9.7% (29 מתוך 299) בגיל 20 ומטה ל‑62% (166 מתוך 268) בגיל 80 ומעלה (P<.001; יחס סיכויים 15, רווח בר‑סמך 9.6 עד 24). עלייה דומה נמצאה בין אם היו תסמינים ובין אם לא, וגם אחרי פריקת כתף. מסקנת החוקרים: השכיחות אצל אנשים בלי תסמינים גבוהה מספיק כדי לראות בניוון של השרוול חלק נפוץ מהזדקנות רגילה, ולכן קשה לקבוע אם ממצא מסוים הוא חדש או הסיבה לתסמינים.

דלקת, עומס, או שניהם

Cook ו‑Purdam (2009) הציעו מודל של רצף פתולוגי לטנדינופתיה שנגרמת מעומס, כדי להסביר את השונות הגדולה בהצגה הקלינית — אנשים בגילים שונים ותחת עומסים שונים מגיעים עם רמות שונות של כאב, רגישות ותפקוד, וחלק מהגידים משתפרים בהתערבויות פשוטות בעוד שאחרים עמידים לכל טיפול. התיאורים הקודמים (״ניוון״ או ״ריפוי כושל״) לא הסבירו את השונות הזו. המודל מאפשר למקם טיפולים לאורך הרצף, והמחברים הציגו אותו להערכה של קלינאים וחוקרים — כלומר, זה מודל, לא ממצא מניסוי. Rees, Stride ו‑Scott (2014) טענו במאמר סקירה שהראיות לכך שטנדינופתיה כרונית היא תהליך ניווני בלבד, בלי דלקת, חלשות להפתיע, ושיש ראיות משכנעות לכך שהתגובה הדלקתית היא מרכיב מרכזי בה. Dean ועמיתיו (2016) ערכו סקירה שיטתית שמצאה 5 מחקרים בלבד שמדדו תאי דלקת בסמנים ספציפיים ברקמה של מטופלים עם טנדינופתיה: יותר מקרופאגים (4 מחקרים) ותאי פיטום (3 מחקרים) ברקמה הפגועה לעומת גידים בריאים, ובמחקר אחד גם יותר תאי T; ברקמת גיד קרוע נמצאו פחות תאים כאלה מאשר בגיד פגוע שלם. החוקרים הדגישו את המחסור במחקרים כמותיים באיכות גבוהה.

ElShewy (2016) תיאר בסקירה נרטיבית את ההסתיידות בשרוול המסובב: שכיחה בעשור החמישי והשישי לחיים, בעיקר אצל עובדים בעבודה יושבנית; שלב יצירה כרוני שנמשך שנה עד 6 שנים ולרוב אינו כואב; ושלב ספיגה שנמשך 3 שבועות עד 6 חודשים, עם תגובה דלקתית חריפה, בצקת ועלייה בלחץ בתוך הגיד שגורמות לכתף כואבת מאוד. צילום רנטגן רגיל מאפשר לזהות את המשקעים, ו‑MRI מאפשר להעריך בעיות נלוות. לפי המחבר, המהלך הטבעי מסתיים בספיגת המשקעים ובהקלה מלאה בכאב, והטיפול השמרני מצליח כמעט תמיד. זו סקירה של מחבר יחיד, לא סקירה שיטתית, ויש לקרוא את הנתונים בהתאם.

המהלך הטבעי

Kuijpers ועמיתיו (2004) ערכו סקירה שיטתית של 16 מחקרי עוקבה על פרוגנוזה של בעיות כתף, מתוכם 6 באיכות גבוהה יחסית. בפתיחת התקציר הם מציינים שרק 50% מהאפיזודות החדשות מסתיימות בהחלמה מלאה בתוך 6 חודשים. בגלל שונות גדולה במשך המעקב, באוכלוסיות, בגורמים שנבדקו ובמדדי התוצאה, לא בוצע איחוד סטטיסטי אלא סינתזה של הראיות הטובות ביותר: ראיות חזקות לכך שעוצמת כאב גבוהה מנבאת תוצאה פחות טובה באוכלוסיות של רפואה ראשונית, ושגיל 45-54 נקשר לתוצאה פחות טובה באוכלוסיות תעסוקתיות; ראיות בינוניות לכך שמשך ארוך של התלונות ומגבלה תפקודית גבוהה בהתחלה מנבאים תוצאה פחות טובה ברפואה הראשונית. המחברים מזהירים לפרש בזהירות בגלל מספר המחקרים הקטן. Wong ועמיתיו (2017) בדקו את התיאוריה שלפיה כתף קפואה עוברת שלבים של כאב, נוקשות והחלמה עד להחלמה מלאה בלי טיפול. מתוך 508 פרסומים נכללו 7: ראיות באיכות נמוכה הראו שיפור מסוים, אך לא מלא, בטווח התנועה בלי טיפול אחרי שנה עד ארבע שנים; לא נמצאו ראיות להתקדמות דרך שלבים עד להחלמה מלאה; וראיות באיכות בינונית משלושה ניסויים מבוקרים עם נתוני אורך הראו שרוב השיפור מגיע מוקדם ולא מאוחר.

תרגול וטיפול שמרני

Holmgren ועמיתיו (2012, BMJ) ערכו ניסוי מבוקר עם הסוואה של המשתתפים ושל המעריך במחלקה אורתופדית בבית חולים אוניברסיטאי בשוודיה: 102 מטופלים עם תסמונת צביטה תת‑אקרומיאלית שנמשכה יותר משישה חודשים, שטיפול שמרני קודם נכשל אצלם ושהופנו על ידי אורתופדים. קבוצת הניסוי קיבלה תרגילי חיזוק אקסצנטריים לשרוול המסובב ותרגילים קונצנטריים‑אקסצנטריים למייצבי השכמה, בשילוב מוביליזציה ידנית; קבוצת הביקורת קיבלה תרגילי תנועה לא ספציפיים לצוואר ולכתף. שתי הקבוצות קיבלו 5-6 מפגשים מודרכים לאורך 12 שבועות, לצד תרגול בבית. 97 משתתפים (95%) השלימו את הניסוי. השיפור בציון Constant-Murley היה 24 נקודות (19 עד 28) בקבוצת הניסוי לעומת 9 (5 עד 13), הפרש של 15 נקודות (8.5 עד 20.6). 69% (35/51) לעומת 24% (11/46) דיווחו על שיפור גדול או החלמה (יחס סיכויים 7.6; ‏3.1 עד 18.9), ו‑20% (10/51) לעומת 63% (29/46) בחרו בהמשך בניתוח (יחס סיכויים 7.7; ‏3.1 עד 19.4). המחברים מציינים שההשפעה על הצורך בניתוח נמדדה רק בטווח של שלושה החודשים שנבדקו.

Steuri ועמיתיו (2017) ערכו סקירה שיטתית ומטא‑אנליזה של ניסויים מבוקרים בטיפול שמרני בתסמונת צביטה במבוגרים. לכאב: תרגול עדיף על התערבויות בלי תרגול (SMD ‎-0.94; ‏‎-1.69 עד ‎-0.19); תרגול ספציפי עדיף על תרגול כללי (‎-0.65; ‏‎-0.99 עד ‎-0.32); זריקות קורטיקוסטרואידים עדיפות על היעדר טיפול (‎-0.65; ‏‎-1.04 עד ‎-0.26), וזריקה בהנחיית אולטרסאונד עדיפה על זריקה בלי הנחיה (‎-0.51); נוגדי דלקת שאינם סטרואידים — אפקט קטן‑בינוני לעומת פלצבו (‎-0.29; ‏‎-0.53 עד ‎-0.05); טיפול ידני עדיף על פלצבו (‎-0.35), ובשילוב עם תרגול עדיף על תרגול לבד רק במעקב הקצר ביותר (‎-0.32); לייזר עדיף על לייזר דמה (‎-0.88); טייפ עדיף על דמה (‎-0.64); וגלי הלם עדיפים על דמה (‎-0.39) — טיפול שהקליניקה אינה מציעה. איכות הראיות דורגה נמוכה מאוד. המסקנה: יש לשקול תרגול, ואפשר להוסיף טייפ, לייזר או טיפול ידני; נוגדי דלקת וקורטיקוסטרואידים עדיפים על פלצבו, אך לא ברור איך הם משתווים לתרגול. אם ליטול תרופה, איזו ובאיזה מינון — זו שאלה לרופא המטפל.

ניתוח דקומפרסיה תת‑אקרומיאלית: CSAW, FIMPACT ו‑Cochrane

CSAW (Beard et al., 2018, Lancet) היה ניסוי פרגמטי רב‑מרכזי, מבוקר פלצבו, עם שלוש זרועות, ב‑32 בתי חולים בבריטניה ועם 51 מנתחים. השתתפו מטופלים עם כאב תת‑אקרומיאלי של שלושה חודשים לפחות וגידי שרוול שלמים, שכבר השלימו תוכנית שמרנית שכללה תרגול ולפחות זריקת סטרואידים אחת; קרע מלא בשרוול היה סיבת אי‑הכללה. 313 מטופלים חולקו לדקומפרסיה (106), לארתרוסקופיה בלבד — כלומר ניתוח דמה (103) — או ללא טיפול, עם פגישת הערכה חוזרת אחת (104). 23%, 42% ו‑12% בהתאמה לא קיבלו את הטיפול שהוקצה להם עד שישה חודשים. המדד העיקרי היה Oxford Shoulder Score (0 עד 48) בשישה חודשים, עם הפרש יעד של 4.5 נקודות. ממוצע הציון לא נבדל בין שתי הקבוצות הניתוחיות: 32.7 (SD ‏11.6) אחרי דקומפרסיה ו‑34.2 (SD ‏9.2) אחרי ארתרוסקופיה בלבד, הפרש ‎-1.3 (‎-3.9 עד 1.3; ‏p=0.31). שתי הקבוצות הניתוחיות היו טובות מעט מקבוצת ללא טיפול (29.4, SD ‏11.9), בהפרשים של 2.8 (0.5 עד 5.2) ו‑4.2 (1.8 עד 6.6) — הפרשים שאינם חשובים קלינית, ושלפי המחברים עשויים לנבוע מאפקט פלצבו או מהפיזיותרפיה שאחרי הניתוח. נרשמו שישה סיבוכים הקשורים למחקר, כולם כתף קפואה, שניים בכל קבוצה.

FIMPACT (Paavola et al., 2018, BMJ) היה ניסוי רב‑מרכזי, כפול סמיות ומבוקר דמה, בשלוש מחלקות אורתופדיות בבתי חולים ציבוריים בפינלנד: 210 מטופלים עם תסמינים של תסמונת צביטה חולקו לדקומפרסיה, לארתרוסקופיה אבחנתית (ניתוח דמה) או לתרגול. המדד העיקרי היה כאב במנוחה ובתנועת היד (VAS ‏0 עד 100) אחרי 24 חודשים, עם הפרש קליני מינימלי של 15 נקודות. בין דקומפרסיה לניתוח דמה, ההפרש היה ‎-4.6 (‎-11.3 עד 2.1; ‏P=0.18) במנוחה ו‑‎-9.0 (‎-18.1 עד 0.2; ‏P=0.054) בתנועה, בלי הבדלים במדדים משניים או בתופעות לוואי. בהשוואה המשנית מול תרגול נמצאו הבדלים מובהקים לטובת הניתוח (‎-7.5 במנוחה, ‎-12.0 בתנועה), אך שניהם מתחת להפרש הקליני המינימלי, וההשוואה הזו לא הייתה בסמיות וכנראה מוטה לטובת הניתוח, כי מטופלים עם תוצאה צפויה גרועה הוצאו מקבוצת הניתוח בלי הוצאה מקבילה מקבוצת התרגול.

סקירת Cochrane (Karjalainen et al., 2019) כללה 8 ניסויים ו‑1,062 משתתפים עם בעיית שרוול מסובב (ללא קרע מלא), כולם עם צביטה תת‑אקרומיאלית; גיל ממוצע 42 עד 65. בשני הניסויים מבוקרי הדמה (506 משתתפים), ודאות גבוהה שהדקומפרסיה לא משפרת כאב, תפקוד או איכות חיים עד שנה: כאב בשנה (0 עד 10) — 2.9 אחרי ניתוח דמה, ו‑0.26 טוב יותר אחרי דקומפרסיה (0.84 טוב יותר עד 0.33 גרוע יותר); תפקוד (0 עד 100) — 69 אחרי דמה ו‑2.8 טוב יותר אחרי ניתוח (‎-1.4 עד 6.9); הצלחה כללית 65.5% מול 70.8% (RR ‏1.08; ‏0.93 עד 1.27; ודאות בינונית). תופעות לוואי, כולל כתף קפואה, דווחו אצל כ‑3% מהמשתתפים, וסיבוכים חמורים בתוך 30 יום לפי מרשם ניתוחים — 0.5%-0.6% (ודאות בינונית, כולל פעולות ארתרוסקופיות אחרות). הקווים המנחים של BMJ Rapid Recommendations (Vandvik et al., 2019), שגובשו בידי פאנל שכלל מטופלים, קלינאים ומתודולוגים לפי שיטת GRADE, נתנו המלצה חזקה נגד דקומפרסיה למבוגרים עם כאב כתף לא טראומטי של יותר משלושה חודשים: הניתוח לא הביא שיפור חשוב בכאב, בתפקוד או באיכות החיים לעומת ניתוח דמה או אפשרויות אחרות, וכתף קפואה עשויה להיות שכיחה יותר אחריו. הפאנל ציין גם שיש אי‑ודאות משמעותית לגבי הטיפול החלופי הטוב ביותר — ובזה כדאי להיות כנים.

זריקות קורטיזון

Mohamadi ועמיתיו (2017) איחדו 11 ניסויים מבוקרים ו‑726 מטופלים עם טנדינוזיס של השרוול המסובב, שהשוו זריקת קורטיקוסטרואידים לזריקת פלצבו. בשלושה חודשים, הזריקה לא הפחיתה את עוצמת הכאב יותר מפלצבו. הקלה קטנה וזמנית נמצאה בהערכה שבין 4 ל‑8 שבועות (SMD ‏0.52; טווח 0.27 עד 0.78; ‏p<0.001), ויש לטפל בלפחות חמישה מטופלים כדי שאצל אחד הכאב יירד זמנית לרמה קלה לכל היותר. שלושה ניסויים (292 מטופלים) בדקו זריקות חוזרות, ואלה לא נמצאו יעילות יותר מזריקה אחת בשום נקודת זמן. לפי המחברים, הזריקות אינן משנות את המהלך הטבעי של הבעיה. Coombes, Bisset ו‑Vicenzino (2010, Lancet) סקרו 41 ניסויים ו‑2,672 משתתפים עם בעיות גידים במקומות שונים בגוף. זריקות קורטיקוסטרואידים הפחיתו כאב בטווח הקצר לעומת התערבויות אחרות, אך האפקט התהפך בטווח הבינוני והארוך — הדוגמה המובהקת הייתה במרפק טניס, לא בכתף. לגבי השרוול המסובב, הסקירה קובעת שהיעילות בטווח הקצר אינה ברורה. מתוך 991 משתתפים שקיבלו זריקה במחקרים שדיווחו על תופעות לוואי, אחד (0.1%) סבל מתופעת לוואי חמורה — קרע בגיד.

״דלקת בכתף״ — מה כנראה עומד מאחוריה, לפי המצב
מה מרגישיםמה זה עשוי להיותמה בודקיםהצעד הבא
כאב באמצע הרמת היד הצידה, כאב בשכיבה על הצד, בלי נוקשות של ממשכאב בשרוול המסובב או בבורסה התת‑אקרומיאלית (הגורם השכיח ביותר — Hermans 2013)קשת כואבת (LR+ ‏3.7), כוח בסיבוב חיצוני, תגובה לעומסתרגול מודרג כקו ראשון (Steuri 2017; Holmgren 2012, n=102); דקומפרסיה לא עדיפה על דמה, ודאות גבוהה (Cochrane 2019, n=1,062)
כאב חריף מאוד שהופיע בתוך שעות‑ימים, בלי חבלההסתיידות בשלב הספיגה (שכיח בשנות ה‑40-50 — ElShewy 2016, סקירה נרטיבית)צילום רנטגן רגיל מזהה את המשקערופא לטיפול בכאב; שלב חריף של 3 שבועות עד 6 חודשים לפי אותה סקירה; ראו הסתיידות בכתף
נוקשות בכל הכיוונים, גם כשמישהו אחר מזיז את הידכתף קפואה, בשלב המוקדםטווח פסיבי מול טווח פעילבלי טיפול — שיפור חלקי, לא מלא, אחרי 1-4 שנים, וראיות לשיפור בעיקר מוקדם (Wong 2017, 7 מחקרים); ראו כתף קפואה
כאב בנקודה על ״גג״ הכתף, מחמיר בהבאת היד לרוחב הגוףמפרק ה‑AC (קריטריון קליני)מישוש של המפרק, תנועה לרוחב הגוףהתאמת עומס ותרגול; רופא אם היה מנגנון של חבלה
כאב שיורד מתחת למרפק, נימול, משתנה עם תנועות צווארמקור צווארי (קריטריון קליני)בדיקת צוואר, תחושה, כוח והחזריםטיפול בצוואר; רופא אם יש חולשה מתקדמת; ראו כאב צוואר
אחרי נפילה או משיכה חזקה, היד לא עולהקרע בגיד, פריקה או שבר — לא ״דלקת״מבחני lag: חיצוני LR+ ‏7.2, פנימי LR+ ‏5.6 לקרע מלא9פונים לרופא עוד היום; דקומפרסיה ״ניקוי״ אינה הנושא כאן — תיקון קרע הוא החלטה של האורתופד
חום וכתף חמה ונפוחה / כאב בזרוע שמאל במאמץזיהום במפרק / מקור לבבי— לא בודקים בקליניקהכאב בזרוע שמאל במאמץ: מתקשרים מיד למד״א 101; חום וכתף חמה ונפוחה: פונים מיד לחדר מיון
מה בדקו המחקרים המרכזיים
מחקרמי נבדקמה הושווהמה נמצא
CSAW — Beard 2018313, כאב תת‑אקרומיאלי 3+ חודשים, אחרי תרגול וזריקהדקומפרסיה מול ארתרוסקופיה בלבד מול ללא טיפולOSS בשישה חודשים 32.7 מול 34.2, הפרש ‎-1.3 (‎-3.9 עד 1.3); מול ללא טיפול — הפרשים לא חשובים קלינית
FIMPACT — Paavola 2018210, תסמונת צביטהדקומפרסיה מול ניתוח דמה מול תרגולכאב בתנועה ב‑24 חודשים: ‎-9.0 (‎-18.1 עד 0.2) מול דמה, מתחת ל‑MCID של 15
Cochrane — Karjalainen 20198 ניסויים, 1,062דקומפרסיה מול דמה / תרגולאין שיפור בכאב, תפקוד ואיכות חיים עד שנה — ודאות גבוהה; הצלחה כללית RR ‏1.08 (0.93 עד 1.27)
Holmgren 2012102, צביטה 6+ חודשים, אחרי כישלון שמרניתרגול ממוקד מול תרגול כללי, 12 שבועותConstant ‏+15 (8.5 עד 20.6); בחרו בניתוח 20% מול 63%
Steuri 2017מטא‑אנליזה של ניסויים, צביטהטיפולים שמרנייםתרגול מול ללא תרגול SMD ‎-0.94 (‎-1.69 עד ‎-0.19); ודאות נמוכה מאוד
Mohamadi 201711 ניסויים, 726זריקת קורטיזון מול פלצבוהקלה קטנה בשבועות 4-8, SMD ‏0.52; לפחות 5 מטופלים לאחד שמרגיש הקלה; אין הבדל בשלושה חודשים
Kuijpers 200416 מחקרי עוקבהגורמי פרוגנוזהכ‑50% מחלימים לגמרי בתוך 6 חודשים (לפי התקציר); כאב חזק בהתחלה מנבא תוצאה פחות טובה — ראיות חזקות
Wong 20177 מחקרים, כתף קפואהמהלך טבעי בלי טיפולשיפור חלקי אחרי 1-4 שנים; אין ראיות להחלמה מלאה ספונטנית

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח לדלקת בכתף לעבור?

זה תלוי במה שעומד מאחוריה. סקירה של 16 מחקרי פרוגנוזה מציינת שרק כמחצית מהאפיזודות החדשות של כאב כתף מסתיימות בהחלמה מלאה בתוך 6 חודשים, וכאב חזק בהתחלה נקשר לתוצאה פחות טובה (Kuijpers et al., 2004). בהסתיידות, השלב החריף נמשך לפי סקירה נרטיבית 3 שבועות עד 6 חודשים (ElShewy, 2016); בכתף קפואה, השיפור בלי טיפול חלקי גם אחרי שנה עד ארבע שנים (Wong et al., 2017).

כדאי לקחת ארקוקסיה או למרוח משחה נגד דלקת?

זו שאלה לרופא המטפל, שמכיר את מצבך הרפואי ואת שאר התרופות שאתה נוטל. מה שאפשר לומר הוא שבסקירה שיטתית של טיפולים שמרניים בתסמונת צביטה, לתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים נמצא יתרון קטן‑בינוני על פני פלצבו, אבל לא ברור איך הן משתוות לתרגול (Steuri et al., 2017). אנחנו לא ממליצים על תרופה ולא על מינון.

צריך לעשות אולטרסאונד או MRI?

לא תמיד. הדמיה שימושית כשהיא עשויה לשנות את ההחלטה — למשל בחשד לקרע אחרי חבלה, או כשאין שום התקדמות. בסקירה של 30 מחקרים ו‑6,112 כתפיים, ממצאים חריגים בשרוול המסובב נמצאו אצל 9.7% מבני 20 ומטה ואצל 62% מבני 80 ומעלה, גם בלי תסמינים (Teunis et al., 2014). כלומר, ממצא בתשובה לא תמיד מסביר את הכאב. ההחלטה על הדמיה היא של הרופא.

לנוח או להמשיך להזיז את היד?

ברוב המקרים — להמשיך להזיז בטווח שלא מחמיר, ולהפחית זמנית את מה שמחמיר (קריטריון קליני). הטיפול עם הראיות העקביות ביותר הוא תרגול מודרג: במטא‑אנליזה, תרגול היה עדיף על טיפולים בלי תרגול (SMD ‎-0.94), אם כי בוודאות נמוכה מאוד (Steuri et al., 2017). את התרגילים בוחרים ומקדמים בפגישה, לפי מה שהבדיקה מצאה ולפי התגובה. לא דוחפים דרך כאב חד.

הרופא הציע זריקת קורטיזון. זה יפתור את הבעיה?

זה עשוי להקל לזמן קצר, אבל לא לפתור. במטא‑אנליזה של 11 ניסויים ו‑726 מטופלים, נמצאה הקלה קטנה לעומת פלצבו בהערכה שבין שבוע 4 ל‑8, ובשלושה חודשים לא היה הבדל; זריקות חוזרות לא היו טובות יותר מזריקה אחת (Mohamadi et al., 2017). לפעמים ההקלה הזמנית היא מה שמאפשר להתחיל לתרגל. ההחלטה של הרופא; השיקולים בכתבה זריקת קורטיזון בכתף או פיזיותרפיה.

אמרו לי שאולי אצטרך ניתוח ״ניקוי״. זה עוזר?

בכאב תת‑אקרומיאלי, שני ניסויים גדולים לא מצאו שניתוח דקומפרסיה טוב יותר מניתוח דמה (Beard et al., 2018; Paavola et al., 2018), וקווים מנחים ב‑BMJ ממליצים בתוקף לא להציע אותו (Vandvik et al., 2019). זה לא חל על תיקון קרע טראומטי בגיד — שם ההחלטה של האורתופד.

צריך הפניה? ואתם מגיעים הביתה?

אין צורך בהפניה כדי לקבוע תור. הטיפול מתקיים בקליניקה בלבד, ביעקב אפטר 9 בתל אביב, בפגישות 1:1 של 50-60 דקות, ₪480 לפגישה — אין ביקורי בית. אם עלה במהלך הבדיקה משהו שמחייב רופא, אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא.

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

נושא: ״דלקת בכתף״ — מונח עממי לכאב כתף לא טראומטי. הגורמים השכיחים שמאחוריו: טנדינופתיה של השרוול המסובב ובורסיטיס תת‑אקרומיאלית (כאב תת‑אקרומיאלי), הסתיידות בגיד (calcific tendinitis), השלב המוקדם של כתף קפואה (adhesive capsulitis), מפרק אקרומיו‑קלביקולרי, וכאב שמקורו בצוואר.

שכיחות ואבחנה: שכיחות נקודתית של כאב כתף 6.9%-26% באוכלוסייה הכללית, היארעות 0.9%-2.5%; הפער נובע מהגדרות (Luime 2004, 18 מחקרים). בעיות השרוול המסובב הן הגורם השכיח ביותר לכאב כתף אצל רופאים; קשת כואבת LR+ ‏3.7 (1.9 עד 7.0), LR− ‏0.36; לקרע מלא — lag חיצוני LR+ ‏7.2 (1.7 עד 31), lag פנימי LR+ ‏5.6 (2.6 עד 12), lag פנימי תקין LR− ‏0.04; רק 5 מתוך 28 מחקרים באיכות 1-2, מטופלים מופנים, תקפות לרפואה ראשונית לא ידועה (Hermans 2013, JAMA). ממצאים חריגים בשרוול: 9.7% בגיל ≤20 עד 62% בגיל ≥80, דומה עם ובלי תסמינים (Teunis 2014, 30 מחקרים, n=6,112 כתפיים).

דלקת מול עומס: מודל רצף פתולוגי לטנדינופתיה שנגרמת מעומס (Cook & Purdam 2009 — מודל, לא ניסוי). יותר מקרופאגים (4 מחקרים) ותאי פיטום (3 מחקרים) בגיד כואב מול בריא; 5 מחקרים בלבד, חסרים מחקרים כמותיים איכותיים (Dean 2016). תגובה דלקתית — מרכיב מרכזי בטנדינופתיה כרונית לפי מאמר סקירה (Rees 2014). הסתיידות: שלב ספיגה של 3 שבועות עד 6 חודשים עם תגובה דלקתית חריפה; שכיחה בעשור החמישי-השישי (ElShewy 2016, סקירה נרטיבית של מחבר יחיד).

מהלך טבעי: כ‑50% מהאפיזודות החדשות מחלימות לגמרי בתוך 6 חודשים (Kuijpers 2004, הצהרת רקע בתקציר); עוצמת כאב גבוהה מנבאת תוצאה פחות טובה ברפואה ראשונית — ראיות חזקות; משך ארוך ומגבלה תפקודית גבוהה — ראיות בינוניות; 16 מחקרים, 6 באיכות גבוהה, ללא איחוד סטטיסטי. כתף קפואה: שיפור חלקי בלי טיפול אחרי 1-4 שנים, ראיות באיכות נמוכה; רוב השיפור מוקדם — ראיות בינוניות מ‑3 ניסויים (Wong 2017, 7 מחקרים).

תרגול: תרגול ממוקד מול כללי, 12 שבועות, 5-6 מפגשים מודרכים, צביטה של 6+ חודשים אחרי כישלון שמרני: Constant ‏+24 מול ‏+9, הפרש 15 (8.5 עד 20.6); הצלחה 69% מול 24% (OR ‏7.6); בחרו בניתוח 20% (10/51) מול 63% (29/46) (OR ‏7.7; ‏3.1 עד 19.4) (Holmgren 2012, BMJ, n=102). מטא‑אנליזה: תרגול מול ללא תרגול SMD ‎-0.94 (‎-1.69 עד ‎-0.19); ספציפי מול כללי ‎-0.65; טיפול ידני מול פלצבו ‎-0.35; לייזר מול דמה ‎-0.88; טייפ ‎-0.64; NSAIDs מול פלצבו ‎-0.29; ודאות נמוכה מאוד (Steuri 2017).

ניתוח דקומפרסיה: CSAW — OSS בשישה חודשים 32.7 (SD ‏11.6) מול 34.2 (SD ‏9.2) לארתרוסקופיה בלבד, הפרש ‎-1.3 (‎-3.9 עד 1.3); מול ללא טיפול 2.8 ו‑4.2, לא חשוב קלינית; 6 מקרי כתף קפואה (Beard 2018, Lancet, n=313). FIMPACT — כאב ב‑24 חודשים מול דמה ‎-4.6 במנוחה, ‎-9.0 בתנועה, MCID ‏15 (Paavola 2018, BMJ, n=210). Cochrane — ודאות גבוהה: אין שיפור בכאב, תפקוד ואיכות חיים עד שנה; כאב ‎-0.26 (0-10), תפקוד ‏+2.8 (0-100), הצלחה RR ‏1.08 (0.93 עד 1.27) (Karjalainen 2019, 8 ניסויים, n=1,062). המלצה חזקה נגד דקומפרסיה בכאב לא טראומטי מעל 3 חודשים (Vandvik 2019, BMJ). לא חל על תיקון קרע טראומטי.

זריקות קורטיזון: מול פלצבו — הקלה קטנה בהערכה של שבועות 4-8 (SMD ‏0.52; ‏0.27 עד 0.78), NNT ≥5, אין הבדל בשלושה חודשים, זריקות חוזרות לא עדיפות (Mohamadi 2017, 11 ניסויים, n=726). בגידים בכלל — יעילות קצרת טווח שמתהפכת בטווח הבינוני-ארוך (בעיקר מרפק טניס); בשרוול המסובב היעילות הקצרה אינה ברורה; קרע בגיד אצל 1 מתוך 991 (0.1%) (Coombes 2010, Lancet, 41 ניסויים, n=2,672).

קריטריונים קליניים (לא ממחקר): שיפור מורגש בתוך כמה שבועות עד חודשיים‑שלושה אצל מי שמתמיד בתוכנית מותאמת; נוקשות פסיבית בכל הכיוונים מכוונת לכתף קפואה; כאב שיורד מתחת למרפק עם נימול שמשתנה בתנועות צוואר מכוון למקור צווארי; חוסר התקדמות במדד מוגדר לאורך כמה פגישות = הערכה מחדש; המשך תנועה בטווח שלא מחמיר במקום מנוחה מוחלטת.

דגלים אדומים: כאב בכתף/בזרוע שמאל במאמץ עם קוצר נשימה, לחץ בחזה, הזעה או בחילה — מד״א 101; חום עם מפרק חם ונפוח, או חבלה עם חוסר יכולת להרים את היד או עיוות — מיון מיד; חולשה או נימול מתקדמים — רופא עוד היום; כאב קבוע לילי שלא משתנה עם תנוחה, ירידה לא מוסברת במשקל או היסטוריה של סרטן — בדיקה רפואית בהקדם.

מחוץ לתחום הקליניקה: הזרקות, גלי הלם, הידרותרפיה, BFR, ביקורי בית, המלצה על תרופות או מינונים (רופא מטפל), החלטה על הדמיה או ניתוח (רופא/אורתופד). הקליניקה אינה שולחת דוחות כתובים לרופא — ההפניה חזרה לרופא נאמרת למטופל בעל פה.

קליניקה: Recovery TLV — פיזיותרפיה פרטית 1:1, 50-60 דקות, ₪480, יעקב אפטר 9 תל אביב, 050-717-1222, ללא צורך בהפניה. מטפל: אלחנדרו זובריסקי, BPT (רישיון משרד הבריאות 10-120163). כלים משלימים לפי שיקול קליני: טיפול ידני, TECAR, לייזר בעוצמה נמוכה, Deep Oscillation, NMES, דיקור יבש — לצד תרגול מודרג.

מקורות מדעיים

כל המקורות אומתו ב‑PubMed לפי PMID, כולל אלה שמסייגים את התועלת של זריקות, של ניתוח ושל התיאוריה ש״כתף קפואה עוברת לבד״.

  1. Beard DJ, Rees JL, Cook JA, et al. Arthroscopic subacromial decompression for subacromial shoulder pain (CSAW): a multicentre, pragmatic, parallel group, placebo-controlled, three-group, randomised surgical trial. Lancet. 2018;391(10118):329-338. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  2. Paavola M, Malmivaara A, Taimela S, et al. Subacromial decompression versus diagnostic arthroscopy for shoulder impingement: randomised, placebo surgery controlled clinical trial. BMJ. 2018;362:k2860. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  3. Karjalainen TV, Jain NB, Page CM, et al. Subacromial decompression surgery for rotator cuff disease. Cochrane Database Syst Rev. 2019;1(1):CD005619. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  4. Vandvik PO, Lähdeoja T, Ardern C, et al. Subacromial decompression surgery for adults with shoulder pain: a clinical practice guideline. BMJ. 2019;364:l294. PubMed · DOI
  5. Holmgren T, Björnsson Hallgren H, Öberg B, Adolfsson L, Johansson K. Effect of specific exercise strategy on need for surgery in patients with subacromial impingement syndrome: randomised controlled study. BMJ. 2012;344:e787. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  6. Steuri R, Sattelmayer M, Elsig S, et al. Effectiveness of conservative interventions including exercise, manual therapy and medical management in adults with shoulder impingement: a systematic review and meta-analysis of RCTs. Br J Sports Med. 2017;51(18):1340-1347. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  7. Mohamadi A, Chan JJ, Claessen FM, Ring D, Chen NC. Corticosteroid injections give small and transient pain relief in rotator cuff tendinosis: a meta-analysis. Clin Orthop Relat Res. 2017;475(1):232-243. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  8. Coombes BK, Bisset L, Vicenzino B. Efficacy and safety of corticosteroid injections and other injections for management of tendinopathy: a systematic review of randomised controlled trials. Lancet. 2010;376(9754):1751-67. PubMed · DOI
  9. Hermans J, Luime JJ, Meuffels DE, Reijman M, Simel DL, Bierma-Zeinstra SM. Does this patient with shoulder pain have rotator cuff disease?: The Rational Clinical Examination systematic review. JAMA. 2013;310(8):837-47. PubMed · DOI
  10. Teunis T, Lubberts B, Reilly BT, Ring D. A systematic review and pooled analysis of the prevalence of rotator cuff disease with increasing age. J Shoulder Elbow Surg. 2014;23(12):1913-1921. PubMed · DOI
  11. Luime JJ, Koes BW, Hendriksen IJ, et al. Prevalence and incidence of shoulder pain in the general population; a systematic review. Scand J Rheumatol. 2004;33(2):73-81. PubMed · DOI
  12. Kuijpers T, van der Windt DA, van der Heijden GJ, Bouter LM. Systematic review of prognostic cohort studies on shoulder disorders. Pain. 2004;109(3):420-431. PubMed · DOI
  13. Cook JL, Purdam CR. Is tendon pathology a continuum? A pathology model to explain the clinical presentation of load-induced tendinopathy. Br J Sports Med. 2009;43(6):409-16. PubMed · DOI
  14. Rees JD, Stride M, Scott A. Tendons--time to revisit inflammation. Br J Sports Med. 2014;48(21):1553-7. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  15. Dean BJ, Gettings P, Dakin SG, Carr AJ. Are inflammatory cells increased in painful human tendinopathy? A systematic review. Br J Sports Med. 2016;50(4):216-20. PubMed · DOI
  16. ElShewy MT. Calcific tendinitis of the rotator cuff. World J Orthop. 2016;7(1):55-60. PubMed · DOI · Free PDF (PMC)
  17. Wong CK, Levine WN, Deo K, et al. Natural history of frozen shoulder: fact or fiction? A systematic review. Physiotherapy. 2017;103(1):40-47. PubMed · DOI

מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · 11 שנים במרכז השיקום בית רבקה, מתוכן מעל 5 שנים במחלקה האורתופדית · מייסד וקלינאי ב‑Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה קלינית או רפואית אישית. ההחלטות על תרופות, זריקות, הדמיה וניתוח הן של הרופא המטפל.

עדכון אחרון: 2026-11-16.

אמרו לך ״דלקת בכתף״ ואתה רוצה לדעת מה זה באמת? הערכה 1:1 של 50-60 דקות: בודקים את הצוואר ואת הכתף, מבינים מה כנראה מכאיב ולמה, ויוצאים עם תוכנית ועם מדד שלפיו נדע אם יש התקדמות. אם משהו מצריך חזרה לרופא, תשמעו את זה במפורש.

קביעת הערכה — ₪480

יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222 · ללא צורך בהפניה