כואב לי בקפל הירך כשאני מרים את הרגל — האם זה האיליופסואס?
זה קורה כשנכנסים לאוטו ומרימים את הרגל פנימה, כשעולים במדרגות, כשרצים בעלייה או כשבועטים בכדור. הכאב יושב בקפל שבין הבטן לירך, ולפעמים נשמע או מורגש "קליק" עמוק. לעיתים קרובות הסיבה היא שריר האיליופסואס או הגיד שלו — אבל באותו אזור יושבות גם בעיות אחרות שנראות כמעט זהה: צביטה במפרק הירך, כאב מפשעה משריר מקרבי הירך, ולעיתים נדירות גם משהו שלא שייך לפיזיותרפיה בכלל. הטקסט הזה עוזר להבין איך מפרידים ביניהן ומה בדיקה טובה בודקת. לתמונה הרחבה על כאב בירך: כאב בירך, ועל כאב באזור המפשעה: כאב מפשעה.
בקצרה
- האיליופסואס הוא אחד הגורמים, לא הגורם היחיד. בסקירה של 894 אנשים פעילים עם כאב ירך ומפשעה ממושך, הגורם השכיח ביותר היה מפרק הירך עצמו (55.98%), בעיקר צביטה בירך (40% מהם), קרעי שפה (33%) וניוון סחוס (24%) (Rankin et al., 2015). אצל חלק מהאנשים יש כמה גורמים יחד.
- בספורטאים עם כאב מפשעה שעברו MRI, שינוי באיליופסואס נמצא ב-21.0%. מתוך 638 ספורטאים עם כאב מפשעה, ב-134 נראו שינויים באיליופסואס. מי שהיה לו דלקת לאורך הגיד חזר לפעילות בממוצע 20.1 שבועות (סטיית תקן 13.9), לעומת 8.6 שבועות (סטיית תקן 8.3) במי שהיה לו שינוי מסוג קרע שרירי (Tsukada et al., 2018). הנתון שייך לספורטאים יפנים שעברו MRI, לא לכל מי שכואב לו.
- בדיקת הצביטה אינה מכריעה. בדיקת כיפוף־קירוב־סיבוב פנימה (FADIR) רגישה מאוד (רגישות מצטברת 0.94 עד 0.99) אבל בסקירה שיטתית נמצאה כבעלת דיוק של סינון בלבד, לא כלי להכרעה (Reiman et al., 2015).
- תרגול הוא המלצת קו ראשון בכאב ירך של פעילים. בניסוי מבוקר על 80 משתתפים (בעיקר חיילים) לא נמצא הבדל מובהק בין ניתוח לפיזיותרפיה אחרי שנתיים (Mansell et al., 2018). ההמלצה הבינלאומית היא תרגול של לפחות שלושה חודשים (Kemp et al., 2020).
- מתבגר עם כאב ירך או ברך צריך להיבדק קודם אצל רופא. בסקירת רשומות של 196 מתבגרים עם החלקת ראש הירך (SCFE), החציון להגעה לאבחנה היה 8.0 שבועות, ו-15.0 שבועות כשהכאב הורגש בעיקר בברך (Kocher et al., 2004).
כאב בקפל הירך כשמרימים את הרגל מצביע לפעמים על האיליופסואס, השריר שמרים את הירך, אך לא רק עליו. באותו אזור יכולים לגרום לכאב גם מפרק הירך, שריר מקרבי הירך והמפשעה. ההבדל נקבע בבדיקה, לא בתחושה לבד, ולכן אפשר להתחיל בבירור ישירות בלי להמתין (Weir et al., 2015).
מה קורה בפגישה הראשונה
- פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
- בודקים את הירך והמפשעה בתנועה, בכוח ובעומס — לא רק איפה כואב.
- יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך חוזרים לפעילות בבטחה.
- סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
- ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
מה זה האיליופסואס, ולמה דווקא הוא כואב כשמרימים את הרגל?
האיליופסואס הוא שריר עמוק שיוצא מהגב התחתון והאגן, עובר מול מפרק הירך ונצמד לעצם הירך מבפנים. זה השריר שמרים את הרגל קדימה. כשהוא או הגיד שלו מגורים, כל תנועה של הרמת ברך מעוררת כאב בקפל הירך (Johnston et al., 1998).
המסלול של השריר הזה הוא החלק המעניין. הוא עובר ממש מעל חזית מפרק הירך, ובנקודה שבה הגיד חוצה את שולי המפרק הוא נמצא במגע קרוב עם הקפסולה ועם השפה (הלברום). זו הסיבה שאנשים מתארים "משהו עמוק בקפל" ולא כאב על העור או על השריר עצמו. התנועות שמבקשות הכי הרבה מהשריר הזה הן בדיוק התנועות שהזכרנו: לעלות על מדרגה, להרים את הרגל לתוך אוטו, לרוץ בעלייה, לבעוט, ולעשות סיטאפ או הרמת רגליים בשכיבה.
בספרות הרפואית נהוג לדבר על כמה תמונות קרובות: דלקת של הגיד (טנדיניטיס או טנדינופתיה), דלקת של השקית שמעליו (בורסיטיס), וקליק או "קפיצה" של הגיד על פני שולי האגן ועצם הירך, שנקראת בעברית "ירך קופצת פנימית". סקירה שפורסמה ב-Sports Medicine מציינת שהמצב נחשב נדיר יחסית ולעיתים מתפספס כגורם לכאב קדמי בירך, שאפשר לרוב לאבחן בהיסטוריה ובבדיקה גופנית, ושהדימות משמש בעיקר לאישור או לשלילת בעיות אחרות (Johnston et al., 1998). חשוב לדעת שזו סקירה ישנה, ושמבחינת טיפול שמרני היא עצמה כותבת שהוא "לא הוכח היטב".
מי נוטה לקבל כאב כזה, ומה לא נכון להסיק מהעובדה שכואב לי?
הכאב מופיע בעיקר אצל אנשים שרצים, בועטים או מרימים רגל שוב ושוב בעומס, אבל גם אצל אנשים שיושבים הרבה ואז מתחילים פעילות. במחקר על 638 ספורטאים עם כאב מפשעה נמצאו שינויים באיליופסואס ב-21.0% מהם, כלומר בכל אחד מחמישה בערך (Tsukada et al., 2018).
הנתון הזה לוקח בחשבון רק ספורטאים שהופנו ל-MRI בגלל כאב מפשעה, ולכן אי אפשר להסיק ממנו כמה אנשים מכלל האוכלוסייה סובלים מבעיית איליופסואס. אבל הוא כן אומר דבר חשוב: האיליופסואס הוא גורם שכיח מספיק כדי שכל בדיקה מסודרת של כאב מפשעה או כאב קדמי בירך חייבת לשאול עליו.
בנוסף, יש נתונים על פגיעות שרירים באזור. במחקר אפידמיולוגי על ספורטאי אוניברסיטאות בארצות הברית נרשמו 770 מקרים של מתיחת שריר מרים הירך ו-621 של מקרבי הירך, בשיעור של 1.60 ו-1.29 לכל 10,000 חשיפות של ספורטאי. רוב המתיחות של מרימי הירך (83.8%) הביאו להגבלה של פחות משבוע, ו-10.1% מהן חזרו (Eckard et al., 2017). האוכלוסייה כאן היא ספורטאים צעירים באוניברסיטה, ולכן היא לא מייצגת מבוגר שמתחיל לרוץ אחרי שנים של ישיבה.
מה לא נכון להסיק: שכל כאב בקפל הירך הוא "שריר מתוח". דווקא התלונה הזו, "משהו במפשעה או בקפל", היא אחת התלונות שבהן הגורם נקבע רק בבדיקה. ההסבר הפשוט ביותר, "הרצתי יותר מדי", לא תמיד נכון.
איך יודעים אם זה האיליופסואס או שזו צביטה בירך (FAI) או בעיה בשפה?
אי אפשר לדעת רק לפי המקום שבו כואב. בסקירה של 894 אנשים עם כאב ירך ומפשעה ממושך, הגורם השכיח ביותר היה מפרק הירך (55.98%), ובתוכו צביטה (40%), קרע בשפה (33%) וניוון סחוס (24%). בדיקה גופנית מסודרת, ולעיתים דימות, מפרידה ביניהם (Rankin et al., 2015).
אותו מחקר מצא שבאנשים עם כאב ירך ומפשעה נרשמו 24 צירופים שונים של גורמים. כלומר זה לא בהכרח "או זה או זה": ייתכן שיש גם בעיה במפרק וגם גיד איליופסואס שמגיב. סקירה נוספת מתארת "פגיעת איליופסואס" (iliopsoas impingement) כצורה של פגיעה בשפה בצד הקדמי של המפרק, שלא קשורה בהכרח לעיוות בעצם. ב-25 מטופלים שעברו ניתוח לשחרור הגיד, ציוני התפקוד אחרי ממוצע של 21 חודשים היו גבוהים (ללא קבוצת השוואה ולכן לא ניתן לדעת כמה מזה בזכות הניתוח) (Domb et al., 2011). זה מחקר צנוע בגודלו, בלי קבוצת ביקורת, והוא עוסק במי שכבר הגיע לניתוח, ולכן הוא מראה שהקשר בין הגיד לשפה קיים — לא שניתוח הוא הדרך הנכונה.
מי שמנסה להבין לבד: בצביטה בירך הכאב נוטה להופיע בישיבה ממושכת, בכיפוף עמוק של הירך ובסיבוב פנימה. באיליופסואס הוא נוטה להופיע דווקא בהרמה פעילה של הרגל נגד התנגדות ובמעבר מישיבה לעמידה. זו התרשמות קלינית רווחת ולא כלל מוחלט, ובדיוק בגלל זה בודקים.
על בדיקת ה-FADIR, שבה הבודק מכופף את הירך, מקרב אותה ומסובב פנימה: סקירה שיטתית עם מטא־אנליזה מצאה שהרגישות שלה גבוהה מאוד, אך שהיא אינה מכריעה, והמחברים הגדירו אותה ככלי סינון בלבד (Reiman et al., 2015). הקונצנזוס הבינלאומי מ-2018 מוסיף שבדיקה שלילית עוזרת לשלול כאב שמקורו בירך, אך תועלתה הקלינית מוגבלת, ולכן נדרשת גישה מקיפה ולא בדיקה בודדת (Reiman et al., 2020).
ואם הכאב דווקא במפשעה — זה אדוקטורים, בקע או האיליופסואס?
בספורטאים, ועדה בינלאומית מחלקת כאב מפשעה לשלושה סוגים: ישויות קליניות מוגדרות (מקרבי הירך, איליופסואס, תעלת המפשעה, עצם הערווה), כאב שמקורו במפרק הירך, וגורמים אחרים. הסיווג מבוסס על היסטוריה ובדיקה גופנית, ולכן הבירור מתחיל בשאלות ובבדיקה ולא בצילום או בהנחה שהכאב הוא "מתיחה" (Weir et al., 2015).
ההסכמה הזו, שנקראת "הסכמת דוחה" (Doha agreement), נולדה מפגישה של 24 מומחים מ-14 מדינות, והיא נועדה לפתור את הבלבול בשמות: התיאורים של אותה בעיה נעו בין שמות רבים ושונים, וזה הקשה גם על מחקר וגם על טיפול. היא מציבה את "כאב הקשור לאיליופסואס" כישות נפרדת ומוגדרת. באותה מידה היא מזכירה שכאב מפשעה לא תמיד מגיע מהמפשעה.
הסיווג הזה אינו מושלם בפועל. במחקר על 48 ספורטאים גברים עם כאב מפשעה, שני בודקים מנוסים העריכו כל אחד בנפרד, וההסכמה ביניהם (קאפה) הייתה 0.57 באיליופסואס, 0.40 במקרבי הירך ו-0.62 בכאב שמקורו בירך, כלומר בינונית עד משמעותית. כשהספורטאי סווג עם ישות אחת בלבד, ההסכמה הייתה מלאה, וכשהיו כמה ישויות היא ירדה (Heijboer et al., 2023). המשמעות: אפילו מומחים מתקשים לפעמים, ולכן הבדיקה חייבת להיות מקיפה וחוזרת, לא מסקנה אחרי חמש דקות.
בקע מפשעתי (גבשושית שמופיעה בשיעול או במאמץ) הוא בעיה שנבדקת אצל רופא או כירורג, ולא נמנית על טיפולי הקליניקה. אם נתקלים בבליטה כזו — ראו את הסעיף על דגלים אדומים בהמשך.
למה "למתוח עוד" לא תמיד עוזר לכאב בקפל הירך?
כי מתיחה היא תשובה לשאלה אחת, "האם השריר קצר?", ולא לשאלה "מה מעורר את הכאב?". סקירת Cochrane על כאב מפשעה בספורטאים מצאה ששיטה שמבוססת על חיזוק שרירי הירך והבטן עלתה על פיזיותרפיה פסיבית שכללה מתיחות וטיפול חשמלי: 74% הצליחו מול 29% בקרב 68 משתתפים, באיכות ראיות נמוכה (Almeida et al., 2013).
חשוב להיות הוגנים עם הנתון הזה: הסקירה כללה שני מחקרים בלבד, על 122 משתתפים, כמעט כולם גברים ספורטאים בגילאי 18 עד 50 עם כאב בשרירי מקרבי הירך, ושני המחקרים הוגדרו בסיכון גבוה להטיה. המחברים עצמם כתבו שהראיות לא מספיקות כדי להמליץ על שיטה שמרנית מסוימת. כלומר זה לא מחקר על האיליופסואס עצמו, ולא הוכחה שמתיחה אינה עובדת — זו אינדיקציה שכלי "פסיבי" לבדו הוא בחירה פחות טובה מתוכנית פעילה.
מעבר לכך, קורה כאן משהו שפיזיותרפיסטים רואים הרבה: כשהגיד כבר מגורה, משיכה חזקה שלו יכולה להגביר את הלחץ על הרקמה במקום להפחית אותו. זו התרשמות קלינית ואינה נתון ממחקר. מצד שני, אצל אנשים שבהם השריר באמת קצר או נוקשה — מתיחה יכולה להיות חלק סביר מהתמונה. לכן ההחלטה היא אישית: מה לבדוק, מה להעמיס ובאיזה קצב, נקבע בפגישה לפי התגובה של הגוף, ולא לפי רשימה כללית שנמצאת באינטרנט.
מה בודק פיזיותרפיסט כשמגיעים עם כאב בקפל הירך?
הבדיקה מתחילה בשיחה על מה מעורר את הכאב, ואחריה בודקים טווחי תנועה בירך ובגב, כוח הרמת הרגל, מישוש האזור וכמה בדיקות פרובוקציה למפרק. הקונצנזוס הבינלאומי מדגיש שאף בדיקה בודדת אינה מכריעה, ולכן שוקלים את התמונה השלמה (Reiman et al., 2020).
בקליניקה, ההערכה כוללת כמה נושאים. ראשית, מה בדיוק מעורר ומרגיע את הכאב: האם הוא מופיע בהרמה פעילה, בישיבה עמוקה, בריצה, בקפיצה, או רק אחרי פעילות. שנית, האם יש קליק או תחושת "קפיצה", ואם כן — עם כאב או בלי. שלישית, בדיקה של הכוח בהרמת הירך, לעיתים בעזרת דינמומטר ידני, כדי להשוות בין שני הצדדים. רביעית, טווחי התנועה של הירך והאגן והגב התחתון, כי כאב מהגב יכול להתפשט לקפל הירך. חמישית, בדיקות שמעוררות או שוללות מקורות אחרים: מפרק הירך (כולל FADIR), שרירי מקרבי הירך, ואזור המפשעה.
מה שהבדיקה לא עושה: היא לא מחליפה דימות כשיש חשד לבעיה שדורשת אותו. הקונצנזוס הבינלאומי ממליץ על צילום כדימות ראשוני, ועל דימות מתקדם רק כשנדרש פירוט נוסף, ומזהיר שממצאי שפה וסחוס בדימות מופיעים גם באנשים ללא כאב (Reiman et al., 2020). לכן הפנייה לדימות היא החלטה שמתקבלת בגלל הממצאים בבדיקה, לא כצעד אוטומטי.
בסוף הפגישה הראשונה אמור להיות ברור מה ההשערה העיקרית, מה עוד נשאר פתוח, ובאיזה מצב ההשערה תשתנה. אם הממצאים מעלים חשד לבעיה שאיננה פיזיותרפית, אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא.
| מקור אפשרי | מה בדרך כלל מעורר | מה בולט בבדיקה | לאן זה הולך |
|---|---|---|---|
| איליופסואס (גיד או בורסה) | הרמת ברך נגד התנגדות, מדרגות, ריצה בעלייה, מעבר מישיבה לעמידה, לעיתים קליק | כאב בהרמה פעילה של הירך, רגישות במישוש בקפל, לעיתים קליק עמוק | פיזיותרפיה: הערכה ותוכנית תרגול מותאמת |
| צביטה בירך (FAI) או בעיה בשפה | ישיבה ממושכת, כיפוף עמוק, סיבוב פנימה, כיסא נמוך, סקוואט עמוק | כאב בכיפוף־קירוב־סיבוב פנימה (בדיקת סינון בלבד), טווח תנועה מוגבל | פיזיותרפיה; במקרה שאין שיפור — בירור אצל אורתופד ירך |
| מקרבי הירך (אדוקטורים) | בעיטה, שינוי כיוון מהיר, החלקה לצדדים | רגישות במישוש במקרבים, כאב בהתנגדות לקירוב | פיזיותרפיה |
| בקע מפשעתי / תעלת המפשעה | שיעול, מאמץ בבטן, הרמת משא | בליטה במפשעה, כאב בשיעול | רופא או כירורג |
| הגב התחתון (כאב מוקרן) | ישיבה, כיפוף הגב, תנועות עמוד שדרה | תנועות הגב משפיעות על הכאב; הירך בבדיקה רגילה | פיזיותרפיה, לפי תמונת הגב |
| שבר מאמץ בצוואר הירך | הגדלה פתאומית של עומס ריצה, כאב בנשיאת משקל, כאב לילי | כאב בקפיצה על רגל אחת, כאב בסיבוב הירך | רופא דחוף ודימות — לא לצאת לריצה |
| מתבגר עם כאב ירך או ברך | צליעה, כאב בירך או בברך, פעמים רבות בלי טראומה | צליעה, מגבלת סיבוב פנימה | רופא ילדים או אורתופד ילדים קודם — לא פיזיותרפיה |
מה פיזיותרפיה יכולה לעשות לכאב כזה, ומה המחקר באמת מראה?
הקונצנזוס הבינלאומי בכאב ירך אצל מבוגרים פעילים צעירים ובגיל העמידה ממליץ על טיפול מבוסס תרגול למשך שלושה חודשים לפחות, ומציין שסקירה שיטתית לא מצאה ראיות חזקות לטיפולים פיזיותרפיים (Kemp et al., 2020). אין כרגע ניסוי איכותי שבדק תרגול בכאב איליופסואס לבדו.
זה פער אמיתי שחשוב להודות בו. הראיות הטובות ביותר שיש לנו הן על כאב ירך על רקע צביטה, והן לא עוסקות באיליופסואס בלבד. הניסוי המבוקר של Mansell ואחרים חילק 80 משתתפים (רובם חיילים סדירים) לניתוח או לתוכנית של 12 מפגשי פיזיותרפיה בפיקוח. אחרי שנתיים לא היה הבדל מובהק בין הקבוצות: ההפרש בציון תפקוד הירך בפעולות יומיומיות היה 3.8 נקודות עם טווח ביטחון מ-מינוס 6.0 עד 13.6. עם זאת, 28 מטופלים בקבוצת הפיזיותרפיה עברו בסופו של דבר ניתוח, ושיעור ההצלבה הגבוה הזה מגביל את המסקנות.
אז מה אפשר להגיד בכנות? לא ש"פיזיותרפיה תרפא", ולא ש"ניתוח מיותר". אפשר להגיד שבתמונות של כאב ירך על רקע מכני, התחלה בטיפול פעיל ומונחה היא סבירה ושמרנית, ושהחלטה על ניתוח נשקלת אחרי שהטיפול הזה ניתן באמת ולא הצליח. הקונצנזוס אף מציין שהמטופל צריך להבין את התמונה: הציפיות, קבלת החלטות משותפת והסברים הם חלק מהטיפול ולא תוספת (Kemp et al., 2020).
בקליניקה, מה שעושים בפועל הוא לבנות תוכנית אישית: לאחר ההערכה נבחרים תרגילים, עומסים וקצב התקדמות לפי הממצאים והתגובה, ולא לפי תבנית. תרגילים מסוימים עשויים לעזור לאחד ולהכאיב לאחר, ולכן אין תחליף להתאמה ולמעקב. כלים כמו טיפול ידני, דיקור יבש או מכשירים תומכים נשקלים רק אם הם רלוונטיים קלינית, ואינם תחליף לתרגול.
ומה לגבי ניתוח — מתי מדברים על שחרור הגיד?
ניתוח לשחרור גיד האיליופסואס קיים, אך הוא נשקל אחרי טיפול שמרני מסודר שלא הועיל. מחקר על 18 מטופלים אחרי שחרור הגיד מצא ירידה של 25% בנפח השריר ושל 19% בכוח כיפוף הירך בישיבה, בהשוואה לצד שלא נותח (Brandenburg et al., 2016).
הנתון הזה מעניין כי הוא מזכיר שהניתוח מחליש במידה מסוימת את השריר שאותו משחררים, והמחקר ההוא היה קטן, בדק 18 מטופלים בלבד, עם 18 מטופלים בקבוצת השוואה ממצב אחר, ובממוצע 21 חודשים אחרי הניתוח. הוא אינו אומר שהניתוח "רע", והוא אינו מדווח על שביעות רצון. הוא אומר שיש מחיר ושאין סיבה לפתוח בו. הסקירה הישנה של Johnston ואחרים כבר ציינה ש"ניתוח אינו מבטיח הצלחה".
החלטה על ניתוח שייכת לאורתופד, לא לפיזיותרפיסט. מה שהפיזיותרפיסט כן עושה: להגיד בכנות אם אחרי תקופה מסודרת של טיפול אין שיפור, ולהפנות הלאה.
כמה זמן זה לוקח להשתפר, ומה עושים אם זה לא משתפר?
אין לוח זמנים מדויק לכאב איליופסואס. במחקר על ספורטאים עם שינויים ב-MRI, החזרה לפעילות לקחה בממוצע 8.6 שבועות (סטיית תקן 8.3) בקרע שרירי ו-20.1 שבועות (סטיית תקן 13.9) בדלקת לאורך הגיד, והפיזור הגדול מראה שהמסלול משתנה מאוד בין אנשים (Tsukada et al., 2018).
המספרים האלה שייכים לספורטאים בעלי עוצמת עומס גבוהה שעברו MRI, ולא ניתן להעתיק אותם אוטומטית לאדם שמרגיש כאב כשהוא מרים את הרגל לאוטו. מה שאפשר לקחת מהם הוא הרעיון: רקמה שונה — קצב החלמה שונה. סטיית התקן ששווה כמעט לממוצע בקבוצת הקרע השרירי אומרת שחלק מהאנשים חזרו תוך שבועות ספורים וחלק לקח להם הרבה יותר.
בקליניקה, ההתרשמות היא שכאב שעומד לפני שיפור בולט נראה אחרי כמה שבועות של טיפול ממוקד, ושכאב שלא זז בכלל אחרי תקופה כזו מצדיק לחשוב מחדש על האבחנה. זו התרשמות קלינית ואינה נתון ממחקר. הקונצנזוס הבינלאומי ממליץ על תרגול של לפחות שלושה חודשים לפני שמסיקים שהוא לא עבד (Kemp et al., 2020), ולכן הערכת התקדמות היא תהליך, לא החלטה אחרי שבועיים.
אם זה לא משתפר: אלה השלבים הסבירים. ראשית, בדיקה חוזרת — אולי האבחנה הראשונה הייתה חלקית, וקיימת גם בעיה במפרק. שנית, שינוי בתוכנית: מה שלא עבד בעומס מסוים עשוי לעבוד אחרת. שלישית, הפניה לרופא או לאורתופד ירך לשיקול דימות וטיפול רפואי, כולל אפשרויות שהקליניקה אינה מבצעת כמו זריקות. הקליניקה אינה מבצעת זריקות והזרקות, ולא אמורה לרמוז שכן.
מתי כאב בקפל הירך אינו עניין לפיזיותרפיה, וצריך רופא קודם?
כאב בקפל הירך שמלווה בחום, בכאב לילי שאינו משתנה בתנוחה, בחוסר יכולת לשאת משקל, בבליטה במפשעה או בירידה לא מוסברת במשקל — דורש רופא. מתבגר עם צליעה או כאב ירך וברך חייב להיבדק רפואית קודם, כי אבחון החלקת ראש הירך מתעכב לעיתים (Kocher et al., 2004).
הקונצנזוס הבינלאומי על כאב ירך קובע שלפני שמאבחנים כאב שמקורו בירך יש לשלול מצבים חמורים כמו גידולים, זיהומים, שברי מאמץ והחלקת ראש הירך (SCFE), וכן בעיות מתחרות כמו בעיות בעמוד השדרה המותני (Reiman et al., 2020). סקירה שעסקה באבחנה מבדלת של כאב סביב הירך מונה גם שבר מאמץ בצוואר הירך כגורם חיצוני־מפרקי חשוב (Tibor and Sekiya, 2008).
על מתבגרים: במחקר על 196 ילדים ומתבגרים עם SCFE, החציון של העיכוב באבחון היה 8.0 שבועות, והעיכוב היה ארוך יותר (15.0 לעומת 6.0 שבועות) כשהכאב הורגש בעיקר בברך או בירך הדיסטלית ולא בירך עצמה (Kocher et al., 2004). זו הסיבה שכאב ברך אצל מתבגר שמלווה בצליעה לא נבדק קודם בקליניקה לפיזיותרפיה. הקליניקה אינה מקבלת ילדים מתחת לגיל 12.
דגלים אדומים — אין לחכות לתור עתידי: כאב ירך אחרי נפילה או פגיעה כשאי אפשר לדרוך על הרגל; חום או צמרמורות יחד עם כאב בירך, או נפיחות או אדמומיות חדשה בקפל; חולשה פתאומית ברגל או חוסר תחושה באזור הישבן והמפשעה: פונים מיד לחדר מיון או מתקשרים למד״א 101, ולא נוהגים בעצמכם. כאב לילי עקשן שאינו משתנה בתנוחה, ירידה לא מוסברת במשקל, או בליטה במפשעה שמתגברת בשיעול או במאמץ: בדיקה רפואית בהקדם. מתבגר עם צליעה או כאב ירך וברך: פונים לרופא עוד היום. במצבים האלה לא ממשיכים להתאמן ולא מנסים "לעבוד על זה".
מה המחקר אומר — סיכום מפורט לקוראים מקצועיים ולמי שרוצה לבדוק
הראיות על האיליופסואס מורכבות משלושה סוגים: מחקרי שכיחות בספורטאים עם כאב מפשעה, מחקרי דיוק של בדיקות קליניות, וניסויים על טיפול בכאב ירך על רקע צביטה. אין עדיין ניסוי מבוקר איכותי שמיועד לטיפול באיליופסואס בלבד, ולכן כמה מהמסקנות כאן נשענות על תחומים קרובים וצוינו ככאלה (Johnston et al., 1998).
סיווג ואבחנה. הסכמת דוחה (Weir et al., 2015, 24 מומחים מ-14 מדינות) קבעה שלוש קטגוריות עיקריות לכאב מפשעה בספורטאים ושמה את "כאב הקשור לאיליופסואס" בין הישויות המוגדרות (PubMed). מחקר המהימנות בין בודקים על 48 ספורטאים גברים העריך את הסיווג וקבע קאפה 0.57 לאיליופסואס, 0.40 למקרבי הירך, 0.44 לתעלת המפשעה, 0.12 לעצם הערווה ו-0.62 לכאב הקשור לירך. דירוג הישויות לפי חשיבות קלינית שיפר את ההסכמה בשלוש ישויות (מקרבים, תעלת מפשעה ואיליופסואס) לטווח 0.52 עד 0.65 (PubMed).
שכיחות. ב-638 ספורטאים עם כאב מפשעה, 134 (21.0%) הציגו שינוי בעוצמת האות של האיליופסואס ב-MRI: 66 מסוג דלקת לאורך הגיד ו-68 מסוג קרע שרירי. זמן החזרה לפעילות היה 8.6 ± 8.3 שבועות בקרע שרירי מול 20.1 ± 13.9 שבועות בדלקת הגיד (p < 0.0001). המחקר רטרוספקטיבי, חד־מרכזי ובדק רק ספורטאים (PubMed). בסקירה של 894 מקרים, מפרק הירך היה הישות השכיחה ביותר (55.98%), ו-24 צירופים של ישויות תועדו (PubMed). בקרב 860 מטופלים עם ניוון מפרק ירך סימפטומטי, בורסיטיס של האיליופסואס נמצאה באולטרסאונד ב-19 מהם (2.2%), ללא הבדל מובהק בציוני כאב ותפקוד בין מי שהייתה לו ובין מי שלא (Tormenta et al., 2012). האוכלוסייה כאן היא מבוגרים עם ניוון מפרק, לא פעילים בריאים.
בדיקות קליניות. במטא־אנליזה של 9 מחקרים, רגישות מצטברת של FADIR נעה בין 0.94 ל-0.99, אך יחס הסיכויים האבחנתי (DOR) היה 5.71 עד 7.82 עם רווחי ביטחון רחבים מאוד (0.84 עד 38.86 באחד מהם), והמחברים הגדירו את הבדיקה ככלי סינון (PubMed). הקונצנזוס של 37 מומחים מ-2018 קבע שבדיקה קלינית ודימות הם בעלי תועלת אבחנתית מוגבלת, ושצילום אגן וצילום לרוחב של ראש וצוואר הירך הם הדימות הראשוני המומלץ (PubMed).
טיפול שמרני. סקירת Cochrane (2 מחקרים, 122 משתתפים) מצאה ש-25/34 (74%) הצליחו בקבוצת התרגול לעומת 10/34 (29%) בקבוצת הפיזיותרפיה הקונבנציונלית אחרי 16 שבועות (RR 2.50, רווח ביטחון 1.43 עד 4.37), בסיכון גבוה להטיה, ובמחקר השני לא נמצא הבדל (PubMed). בניסוי של Mansell, 28 מטופלים בקבוצת השיקום עברו בסופו של דבר ניתוח, ולכן הניתוח "intention to treat" מציג תמונה שונה מ"שיקום מול ניתוח" טהור (PubMed). בקונצנזוס מ-2019 נקבע שתרגול הוא טיפול מומלץ, שיש להמשיך בו לפחות שלושה חודשים, ושחסרה עדיין עדות חזקה (PubMed).
ניתוח. בסדרה רטרוספקטיבית של 25 מטופלים עם פגיעת איליופסואס ושפה, שעברו שחרור הגיד, הציון הממוצע ב-modified Harris Hip Score היה 87.17 בממוצע 21 חודשים (PubMed). במחקר השוואה של 18 מנותחים מול 18 שעברו ארתרוסקופיה אחרת, שחרור הגיד הוביל לירידה של 25% בנפח האיליופסואס ושל 19% בכוח כיפוף הירך בישיבה (PubMed).
| מחקר | אוכלוסייה | ממצא עיקרי | מגבלה |
|---|---|---|---|
| Tsukada 2018 | 638 ספורטאים עם כאב מפשעה, MRI | שינוי באיליופסואס ב-21.0%; חזרה לפעילות 8.6 מול 20.1 שבועות | רטרוספקטיבי, ספורטאים יפנים, בהפניה ל-MRI |
| Rankin 2015 | 894 אנשים פעילים עם כאב ירך ומפשעה | מפרק הירך 55.98%; 24 צירופים של ישויות | רופא יחיד, מרכז אחד, 73% גברים |
| Reiman 2015 | 9 מחקרים על בדיקות קליניות לצביטה ולקרע שפה | FADIR רגיש (0.94 עד 0.99), דיוק סינון בלבד | איכות מחקרים נמוכה, מחקר אחד באיכות גבוהה |
| Heijboer 2023 | 48 ספורטאים גברים | קאפה 0.57 לאיליופסואס, 0.40 למקרבים | גברים בלבד, מרכז אחד |
| Mansell 2018 | 80 משתתפים, בעיקר צבא | אין הבדל מובהק בין ניתוח לפיזיותרפיה אחרי שנתיים | 28 עברו מקבוצת השיקום לניתוח; צביטה, לא איליופסואס |
| Almeida 2013 (Cochrane) | 2 מחקרים, 122 משתתפים | תרגול מול פיזיותרפיה פסיבית: 74% מול 29% | סיכון גבוה להטיה; כאב במקרבי הירך |
| Brandenburg 2016 | 18 אחרי שחרור הגיד, 18 ביקורת | ירידה של 25% בנפח השריר, 19% בכוח כיפוף | קטן, רטרוספקטיבי, אין מדד שביעות רצון |
| Kocher 2004 | 196 מתבגרים עם SCFE | עיכוב חציוני של 8.0 שבועות; 15.0 מול 6.0 בכאב ברך | ילדים, לא רלוונטי לאיליופסואס; רלוונטי כדגל אדום |
שאלות נפוצות
האם איליופסואס הוא אותו דבר כמו "מתיחה במפשעה"?
לא בהכרח. האיליופסואס הוא שריר שמרים את הירך, ומתיחה בו מורגשת בקפל הירך הקדמי. "מתיחה במפשעה" מתייחסת לרוב לשרירי מקרבי הירך שבצד הפנימי של הירך. במחקר על ספורטאי אוניברסיטאות נרשמו 770 מתיחות של מרימי הירך ו-621 של מקרבי הירך, כלומר שתי בעיות נפרדות ושכיחות (Eckard et al., 2017). לקריאה על מתיחת מקרבים: מתיחה במפשעה.
שומעים לי קליק עמוק בקפל כשאני מרים את הרגל. זה מסוכן?
קליק לבדו, בלי כאב, אינו מצביע בהכרח על בעיה. כשיש קליק עם כאב, אחת האפשרויות היא "ירך קופצת פנימית" שקשורה לגיד האיליופסואס. הסקירה של Tibor ו-Sekiya מונה אותה בין האבחנות החוץ־מפרקיות בכאב סביב הירך (Tibor and Sekiya, 2008). לגבי קליקים אחרים בהליכה: קרקושים בירך בהליכה.
כואב לי במפשעה בתחתית סקוואט. זה איליופסואס?
יותר סביר שזו צביטה בירך, כי כאב בכיפוף עמוק הוא תבנית אופיינית שלה, ובסקירה של 894 אנשים הצביטה הייתה הגורם השכיח ביותר במפרק הירך (Rankin et al., 2015). אבל זה לא הכרחי, ולכן בודקים. המאמר הנפרד שלנו עוסק בזה: כאב מפשעה בסקוואט וצביטה בירך.
צריך MRI כדי לדעת אם זה איליופסואס?
לא תמיד. הסקירה על האיליופסואס מציינת שאבחנה נעשית לרוב בהיסטוריה ובבדיקה גופנית, ושדימות משמש בעיקר לאישור או לשלילת בעיות אחרות (Johnston et al., 1998). הקונצנזוס מ-2018 קובע שהדימות הראשוני המומלץ בכאב ירך הוא צילום (Reiman et al., 2020). הפנייה ל-MRI היא החלטה רפואית לפי הממצאים.
האם אפשר להמשיך לרוץ עם כאב בקפל הירך?
זה תלוי במה שמעורר את הכאב ובחומרתו, ולכן אין תשובה כללית. כלל בטיחות: לא ממשיכים לרוץ דרך כאב חד, וכאב שמופיע בנשיאת משקל או בלילה מחייב בדיקה רפואית בהקדם (ואם אי אפשר לדרוך על הרגל כלל, פונים מיד לחדר מיון), כי שבר מאמץ בצוואר הירך הוא אחת האפשרויות שיש לשלול (Tibor and Sekiya, 2008). הקונצנזוס ממליץ בכל זאת על פעילות גופנית שמותאמת לכאב ירך (Kemp et al., 2020), אבל כמה ובאיזה אופן נקבע בהערכה.
אני צריך הפניה מרופא כדי להגיע?
לא. אפשר לקבוע פגישה ישירות. פגישה היא 50-60 דקות אחד על אחד, ₪480. אם הבדיקה תעלה שהבעיה אינה פיזיותרפית, אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא.
סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)
נושא: כאב בקפל הירך בהרמת הרגל — טנדינופתיה או בורסיטיס של האיליופסואס (iliopsoas-related groin pain) מול צביטה בירך (FAI), מקרבי הירך, בקע וסיבות חמורות; בדיקה, טיפול שמרני, ומתי לפנות לרופא.
סיווג: הסכמת דוחה — שלוש קטגוריות: ישויות מוגדרות (מקרבים, איליופסואס, תעלת המפשעה, עצם הערווה), כאב הקשור לירך, גורמים אחרים (Weir 2015, 24 מומחים, 14 מדינות). מהימנות בין בודקים בגברים ספורטאים (n=48): קאפה 0.57 איליופסואס, 0.40 מקרבים, 0.44 תעלת מפשעה, 0.12 עצם הערווה, 0.62 ירך (Heijboer 2023).
שכיחות: שינוי איליופסואס ב-MRI ב-134 מתוך 638 ספורטאים עם כאב מפשעה (21.0%); חזרה לפעילות 8.6 ± 8.3 שבועות (קרע שרירי) מול 20.1 ± 13.9 (דלקת לאורך הגיד) (Tsukada 2018). מתוך 894 פעילים עם כאב ירך/מפשעה, מפרק הירך 55.98% (FAI 40%, שפה 33%, ניוון 24%) (Rankin 2015). בורסיטיס איליופסואס באולטרסאונד ב-2.2% מ-860 עם ניוון ירך (Tormenta 2012). מתיחות מרימי ירך: 1.60 ל-10,000 חשיפות; 83.8% פחות משבוע הגבלה; 10.1% חוזרות (Eckard 2017, ספורטאי אוניברסיטה).
בדיקה: FADIR — רגישות מצטברת 0.94 עד 0.99, DOR 5.71 עד 7.82 (CI רחב), דיוק סינון בלבד (Reiman 2015). בדיקה קלינית ודימות — תועלת אבחנתית מוגבלת; דימות ראשוני: צילום; יש לשלול גידול, זיהום, שבר מאמץ, SCFE, כאב מהגב (Reiman 2020).
טיפול: תרגול מומלץ, לפחות 3 חודשים, הראיות החזקות חסרות (Kemp 2020). 80 משתתפים (בעיקר חיילים) — ללא הבדל מובהק בין ניתוח לפיזיותרפיה בשנתיים; 28 מקבוצת השיקום עברו ניתוח (Mansell 2018, צביטה). כאב מקרבי הירך בספורטאים: תרגול 74% מול פיזיותרפיה פסיבית 29% (RR 2.50), 122 משתתפים, סיכון גבוה להטיה (Almeida 2013). שחרור גיד: ירידה 25% בנפח, 19% בכוח כיפוף בישיבה (Brandenburg 2016, n=18+18).
דגל אדום ילדים/מתבגרים: SCFE — עיכוב חציוני באבחון 8.0 שבועות; 15.0 מול 6.0 בכאב ברך (Kocher 2004, n=196).
גבולות הקליניקה: אין זריקות או הזרקות, אין ניתוח, אין טיפול בילדים מתחת לגיל 12. פגישה 50-60 דקות, ₪480, ללא הפניה, יעקב אפטר 9 תל אביב, 050-717-1222.
מקורות מדעיים
כל המקורות אומתו ב-PubMed לפי PMID.
- Weir A, Brukner P, Delahunt E, et al. Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. Br J Sports Med. 2015;49(12):768-74. PubMed · DOI
- Tsukada S, Niga S, Nihei T, et al. Iliopsoas Disorder in Athletes with Groin Pain: Prevalence in 638 Consecutive Patients Assessed with MRI and Clinical Results in 134 Patients with Signal Intensity Changes in the Iliopsoas. JB JS Open Access. 2018;3(1):e0049. PubMed · DOI
- Tibor LM, Sekiya JK. Differential diagnosis of pain around the hip joint. Arthroscopy. 2008;24(12):1407-21. PubMed · DOI
- Domb BG, Shindle MK, McArthur B, et al. Iliopsoas impingement: a newly identified cause of labral pathology in the hip. HSS J. 2011;7(2):145-50. PubMed · DOI
- Johnston CA, Wiley JP, Lindsay DM, Wiseman DA. Iliopsoas bursitis and tendinitis. A review. Sports Med. 1998;25(4):271-83. PubMed · DOI
- Reiman MP, Agricola R, Kemp JL, et al. Consensus recommendations on the classification, definition and diagnostic criteria of hip-related pain in young and middle-aged active adults from the International Hip-related Pain Research Network, Zurich 2018. Br J Sports Med. 2020;54(11):631-641. PubMed · DOI
- Kemp JL, Risberg MA, Mosler A, et al. Physiotherapist-led treatment for young to middle-aged active adults with hip-related pain: consensus recommendations from the International Hip-related Pain Research Network, Zurich 2018. Br J Sports Med. 2020;54(9):504-511. PubMed · DOI
- Rankin AT, Bleakley CM, Cullen M. Hip Joint Pathology as a Leading Cause of Groin Pain in the Sporting Population: A 6-Year Review of 894 Cases. Am J Sports Med. 2015;43(7):1698-703. PubMed · DOI
- Kocher MS, Bishop JA, Weed B, et al. Delay in diagnosis of slipped capital femoral epiphysis. Pediatrics. 2004;113(4):e322-5. PubMed · DOI
- Reiman MP, Goode AP, Cook CE, Hölmich P, Thorborg K. Diagnostic accuracy of clinical tests for the diagnosis of hip femoroacetabular impingement/labral tear: a systematic review with meta-analysis. Br J Sports Med. 2015;49(12):811. PubMed · DOI
- Mansell NS, Rhon DI, Meyer J, Slevin JM, Marchant BG. Arthroscopic Surgery or Physical Therapy for Patients With Femoroacetabular Impingement Syndrome: A Randomized Controlled Trial With 2-Year Follow-up. Am J Sports Med. 2018;46(6):1306-1314. PubMed · DOI
- Almeida MO, Silva BNG, Andriolo RB, Atallah AN, Peccin MS. Conservative interventions for treating exercise-related musculotendinous, ligamentous and osseous groin pain. Cochrane Database Syst Rev. 2013;(6):CD009565. PubMed · DOI
- Brandenburg JB, Kapron AL, Wylie JD, et al. The Functional and Structural Outcomes of Arthroscopic Iliopsoas Release. Am J Sports Med. 2016;44(5):1286-91. PubMed · DOI
- Eckard TG, Padua DA, Dompier TP, Dalton SL, Thorborg K, Kerr ZY. Epidemiology of Hip Flexor and Hip Adductor Strains in National Collegiate Athletic Association Athletes, 2009/2010-2014/2015. Am J Sports Med. 2017;45(12):2713-2722. PubMed · DOI
- Tormenta S, Sconfienza LM, Iannessi F, et al. Prevalence study of iliopsoas bursitis in a cohort of 860 patients affected by symptomatic hip osteoarthritis. Ultrasound Med Biol. 2012;38(8):1352-6. PubMed · DOI
- Heijboer WMP, Weir A, Vuckovic Z, et al. Inter-examiner reliability of the Doha agreement meeting classification system of groin pain in male athletes. Scand J Med Sci Sports. 2023;33(2):189-196. PubMed · DOI
מי כתב ולמה: המאמר נכתב ונבדק קלינית על ידי אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT), רישיון משרד הבריאות 10-120163. הוא מיועד לחינוך כללי ואינו תחליף לבדיקה אישית או לייעוץ רפואי. אם יש חשד לאחד מהדגלים האדומים, יש לפנות לרופא.