פיזיותרפיה פרטית 1:1 בצפון תל אביב · ללא צורך בהפניית רופא · קביעת הערכה ←
שוק · אחרי שבר · החלטות בהליך השיקום

שבר בעצם השוק (טיביה) — מתי מותר לדרוך, ולמה הקרסול והברך מתקשים אחר כך?

השבר בשוק כבר מקובע, ועכשיו השאלות מעשיות: מתי מותר לדרוך, ולמה הקרסול והברך נוקשים כל כך אחרי שבועות בלי תנועה?

מתי מותר לדרוך על רגל עם שבר בעצם השוק? את זה קובע המנתח, לפי סוג השבר ואופן הקיבוע, ולא הכאב ולא לוח השנה. כשהקיבוע מאפשר, הכיוון הרפואי הוא לדרוך מוקדם ככל שמותר, כי עיכוב בדריכה נקשר לאיחוי איטי יותר. אחר כך מתחיל השיקום האמיתי: קרסול נוקשה, ברך שכואבת וצליעה. הטקסט הזה מסביר מה קורה בכל שלב, ומה נבדק. לתמונה הרחבה של התאוששות אחרי ניתוח: שיקום לאחר ניתוח, ולכאב וקשיחות בקרסול: כאבים בקרסול.

בקצרה

  • דריכה מוקדמת קשורה לאיחוי טוב יותר. במחקר עוקבה רטרוספקטיבי על 166 שברי שוק שטופלו בניתוח, הדריכה הראשונה התרחשה בממוצע אחרי 2.6 שבועות בקבוצה שהחלימה כרגיל לעומת 7.4 שבועות בקבוצה עם איחוי לקוי; כל שבוע עיכוב נקשר ליחס סיכויים של 1.13 לאיחוי לקוי. זהו קשר סטטיסטי, לא הוכחה סיבתית (Houben et al., 2018).
  • הקיבוע קובע, לא הרצון. בניסוי מ-1986 על 85 שברי שוק קשים שטופלו בקיבוע חיצוני, קבוצה שקיבלה תנועה צירית מבוקרת הגיעה לדריכה עצמאית מוקדם יותר, ואיחור באיחוי נראה אצלה בפחות מטופלים (Kenwright et al., 1986).
  • הברך והקרסול הם הכתובת הנפוצה לבעיות. במעקב של 12 עד 22 שנה אחרי 1,431 שברי שוק, 26% מ-568 המשיבים דיווחו על כאב ברך מתמשך, 10% על כאב קרסול ו-17% על שניהם (Connelly et al., 2014).
  • ההחלמה ארוכה מכפי שחושבים. ב-132 מטופלים עם מסמר תוך-מדולרי, הפונקציה המשיכה להשתפר גם בין שנה לחמש שנים, אבל לא חזרה לרמה שלפני הפציעה (Ko et al., 2017).
  • יש מצבים שלא מחכים בהם לתור. תסמונת מדור חריפה היא סיבוך מוכר של שבר שוק, והפיכה מהירה לניתוח חירום היא הגורם החשוב ביותר לתוצאה (Schmidt, 2017).

מה קורה בפגישה הראשונה

  • פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
  • בודקים את הטווחים, הכוח וההליכה — לא רק את הצלקת.
  • יוצאים עם תוכנית: מה אפשר לעשות כבר השבוע, ואיך מתקדמים בבטחה בשבועות הקרובים.
  • סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
  • ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
לקבוע פגישה ראשונה

מה בעצם נשבר, ולמה הטיפול כל כך משתנה בין אדם לאדם?

עצם השוק (טיביה) היא העצם הגדולה בחלק התחתון של הרגל, והיא נושאת את רוב המשקל. שבר בגוף העצם, בין הברך לקרסול, מטופל בגבס או בקיבוע בניתוח, ולרוב במסמר שמוחדר לתוך העצם. הבחירה תלויה בצורת השבר, ברקמות הרכות ובמצב המטופל, והיא של המנתח.

הרבה אנשים שומעים "שבר בשוק" וחושבים על דבר אחד. בפועל יש שברים יציבים וסגורים שמטופלים בגבס, שברים לא יציבים שמטופלים במסמר, שברים פתוחים עם פגיעה בעור ובשריר, ושברים שבהם גם עצם הפיבולה שבצד נשברה. כל אחד מהם מכתיב קצב אחר, ולכן ההשוואה "לחבר שלי הרשו לדרוך אחרי שבוע" כמעט אף פעם לא מועילה.

מה שמשותף לכולם: העצם עצמה היא רק חלק מהסיפור. מסביב לה יש שריר, חיבורי רקמה, עצבים וכלי דם, ולעיתים גם הם נפגעים, גם אם זה לא נראה בצילום. לכן אחרי השבר יש לך שני נושאים במקביל: איחוי העצם, שהוא באחריות המנתח, ושחזור התנועה והכוח סביב העצם, שהוא התחום שבו פיזיותרפיה נכנסת.

הטקסט הזה לא מחליף את ההנחיות של הצוות האורתופדי שלך. הוא מסביר את ההגיון שמאחוריהן, כדי שתדע אילו שאלות לשאול ומה לצפות ממה שבא אחר כך. מי שעבר שבר בקרסול ומחפש את הצד הזה של הסיפור, ימצא אותו במדריך על שיקום אחרי גבס בשבר בקרסול.

מתי מותר לדרוך על הרגל אחרי שבר בשוק?

אחרי שהמנתח אומר. הוא מכיר את צורת השבר, את הקיבוע ואת מצב העור והרקמות. בשברים שהקיבוע שלהם יציב מספיק, הנטייה הרפואית היא לאפשר דריכה מוקדמת ככל שבטוח, כי השהיה ממושכת בלי דריכה נקשרה לאיחוי איטי יותר בנתונים שנאספו.

בחיים האמיתיים השאלה מגיעה בנוסח אחר: "המנתח אמר שאפשר לדרוך חלקית, ואני מפחד". הפחד הזה מובן. ההנחיה "חלקית" או "מלאה" ניתנת על סמך מה שהמנתח ראה בניתוח ובצילום, ולכן כשהוא התיר דריכה, הימנעות ממנה מתוך זהירות יתר אינה בהכרח הבחירה הבטוחה יותר מבחינת העצם. אם משהו נראה לך לא בסדר, שואלים אותו, ולא מחליטים לבד לכאן או לכאן.

הנתונים שנאספו תומכים בכיוון הזה, בזהירות. במחקר של Houben ואחרים (2018), שהתבסס על 166 שברי שוק שטופלו בניתוח, ההתחלה המאוחרת של הדריכה נקשרה לאיחוי לקוי גם אחרי ניתוח רגרסיה שהתחשב בגורמים מבלבלים אפשריים כמו זיהום, סוג השבר, פסיוטומיה ושבר פתוח. אבל זהו מחקר רטרוספקטיבי: ייתכן שמי שהחלים לאט נאלץ לדרוך מאוחר, ולא להפך, ולכן המסקנה היא שהדריכה המוקדמת היא יעד רצוי כשאפשר, לא הבטחה.

ועוד נקודה לפני שמתרגשים: הניתוח בנייר שונה ממה שקורה בפועל. גם אחרי קיבוע יציב, חלק מהאנשים חשים כאב חד בעת דריכה. כאב חזק שמחמיר במהירות ולא נרגע עם משככי כאב, במיוחד עם תחושת מתח בשוק, נימול או חולשה בכף הרגל, הוא חשד לתסמונת מדור: הולכים למיון מיד. כאב חד, חום או נפיחות שמתחזקת בהדרגה הם סיבה להתקשר למנתח באותו יום, לא סיבה להחליט לבד אם להמשיך לדרוך.

למה דריכה אמורה לעזור לעצם להתאחות, ולא להזיק לה?

כי עצם מגיבה לעומס. תנועה קטנה ומבוקרת באזור השבר מעוררת את תהליך האיחוי, בעוד שקיבוע נוקשה מדי ושימור ללא עומס עלולים לעכב אותו. זה הרעיון שמאחורי הנחיות הדריכה המוקדמת, והוא נכון כל עוד הקיבוע יציב והמנתח מאשר.

הניסוי המפורסם ביותר בנושא התבצע עוד ב-1986. החוקרים טיפלו ב-85 שברי שוק קשים בקיבוע חיצוני. חלק מהמטופלים קיבלו קיבוע נוקשה בלבד, וחלק קיבלו אותו קיבוע עם תנועה צירית קטנה ומבוקרת מעל אתר השבר, במשך חצי שעה ביום, החל משבוע עד שלושה שבועות אחרי הפציעה ועד תחילת דריכה חלקית. הקבוצה עם התנועה הגיעה לדריכה עצמאית מוקדם יותר, איחור באיחוי נצפה בפחות מטופלים, והזמן להגיע לקשיחות הדומה לאיחוי קליני היה קצר יותר (Kenwright et al., 1986).

חשוב לדעת מה המחקר הזה אינו. הוא נעשה בקיבוע חיצוני ולא במסמר, לפני כמעט ארבעים שנה, והתנועה הייתה מבוצעת במכשיר מבוקר ולא דריכה חופשית. הוא מראה עיקרון: העצם רגישה לסביבה המכנית שלה. הוא לא מתיר להחליט לבד כמה לדרוך.

מסקנה דומה, בקיבוע אחר, מופיעה במחקר קטן על 32 מטופלים שטופלו בפלטה נעולה בגישה זעיר-פולשנית: דריכה מלאה מיידית הותרה ב-25 מהם, ללא תזוזה נוספת של השבר במעקב ממוצע של 27 חודשים, וזמן האיחוי הממוצע היה 9.1 שבועות. מנגד, באותו מחקר נרשמו גם סיבוכים: זיהום, תסמונת מדור, שבר בהתקן ופסאודוארתרוזיס, ושישה מקרים של סטייה בזווית של יותר מ-5 מעלות שכבר הייתה קיימת בזמן הניתוח (Adam et al., 2012). דריכה מוקדמת איננה "בלי סיכון": היא תלויה באיכות הקיבוע ובהחלטת המנתח.

למה הקרסול נשאר נוקשה גם כשהעצם התאחתה?

כי תקופה של חוסר תנועה ופחות עומס מקצרת ומקשיחה רקמות סביב הקרסול, ומחלישה את שרירי השוק. העצם יכולה להיות מאוחה והקרסול עדיין לא נע כמו בצד השני. זו תוצאה שכיחה, והיא נמדדת ומטופלת, לא חלק מהמסלול שצריך לחכות לו.

המטופלים מתארים את זה בצורה דומה: "השבר מאוחה, אבל לא יכול לעשות פלקסיה". זה לא ציפיות מוגזמות. במעקב לטווח ארוך אחרי מסמר תוך-מדולרי (חציון של 14 שנה, 56 מטופלים מתוך 250 שהוזמנו), בבדיקה של 33 מהם נמצא שלמרות שטווח התנועה בברך היה זהה לצד הבריא כמעט אצל כולם, ל-14 מהם (42.4%) היה טווח תנועה מוגבל בקרסול (Lefaivre et al., 2008). זה מדגם קטן ומוטה (רק חלק מהמוזמנים הסכימו), אבל הוא מצביע על כך שהקרסול הוא נקודת התורפה השקטה.

גם במחקר פרוספקטיבי רב-מרכזי על שברים יציבים, בהשוואה בין מסמר לגבס, ההבדל הבולט בשלושה חודשים היה בטווח התנועה של הקרסול: 12 מעלות דורסיפלקסיה לעומת 7 בגבס, ו-39 מעלות פלנטרפלקסיה לעומת 28. בשישה חודשים כבר לא נמצא הבדל בתנועת הקרסול, בציוני ה-SMFA או בחזרה לעבודה בין הקבוצות (Obremskey et al., 2017). המשמעות המעשית: ההבדלים בטווח התנועה קיימים מוקדם, והם נסגרים בחלקם עם הזמן, אבל מי שנשאר "תקוע" צריך להיבדק.

מה בודקים בקרסול אחרי שבר שוק? כיפוף עליון (דורסיפלקסיה) בעמידה ובשכיבה, כיפוף תחתון, תנועת תת-קרסול, גמישות שריר התאומים, וגם נפיחות, צלקת והיצמדות רקמות. אילו תרגילים ייבחרו, באיזה סדר ובאיזו עצימות מתקדמים — זה נקבע בפגישה לפי התגובה של הגוף, ולא ממתכון כללי. תרגול שנעשה בלי בדיקה עלול להתאים לבעיה שאינה שלך.

למה הברך כואבת אחרי שבר בשוק, כשהשבר היה למטה?

כאב ברך קדמי הוא התלונה השכיחה אחרי שבר שוק שטופל במסמר. הוא לא סימן שמשהו נעשה לא נכון בניתוח, ולא תמיד נובע מהמסמר. חלק מהאנשים משתחררים ממנו בהדרגה, ובקרב אחרים הוא נשאר, ויש לו קשר לכוח של שריר הארבע-ראשי.

כאן צריך להיות מדויקים עם המספרים, כי הם משתנים מאוד לפי מי שנבדק. במחקר רטרוספקטיבי על 223 מטופלים (76% מ-294 שהוזמנו) אחרי מסמר, עם מעקב ממוצע של 7.9 שנים, דווחה שכיחות גבוהה ב-44% של כאב ברך לעומת אוכלוסיית ייחוס, ב-39% של הגבלה בפעולות יומיומיות, ב-58% של הגבלה באיכות חיים וב-60% של הגבלה בפעילות ספורטיבית. הצעירים, בני 18 עד 34, דיווחו על הקשיים הרבים ביותר (Larsen et al., 2014). נתון לא נעים, וגם בעל חשיבות: מי שרוצה לחזור לספורט צריך לדעת שהברך היא האזור שכדאי לטפל בו בכוונה.

מצד שני, התמונה אינה אחידה. במחקר פרוספקטיבי קטן על 40 מטופלים שהסתיים עם 28 במעקב של כשמונה שנים, מתוכם 8 המשיכו לסבול מכאב ברך קדמי, ו-13 שהיו עם כאב בתחילה כבר לא סבלו ממנו. אצל מי שהכאב נשאר, כוח השיא של הארבע-ראשי בצד הפגוע (במהירות של 60 מעלות לשנייה) היה נמוך ב-13.0% (סטיית תקן 16%) מזה של הצד הבריא, לעומת הבדלים קטנים ובכיוונים שונים בשתי הקבוצות האחרות. אצל שריר הירכיים האחוריים לא נמצא הבדל. המחקר מראה קשר, לא סיבה, ובמדגם כל כך קטן קל לטעות (Väistö et al., 2007).

ומה לגבי הגישה הניתוחית? מטא-אנליזה של 12 ניסויים מבוקרים השוותה הכנסת מסמר מעל לפיקה (suprapatellar) לעומת מתחת לפיקה (infrapatellar). הגישה העליונה נקשרה לפחות כאב ברך, כאב נמוך יותר בסולם VAS ותוצאות טובות יותר בציוני ברך, ללא הבדל בזמן האיחוי. מחברי המחקר עצמם הדגישו שאיכות הראיות נמוכה וצריך ניסויים נוספים (Chen et al., 2018). בחירת הגישה היא של המנתח, מראש, ואין מה לעשות בה בדיעבד. מה שכן אפשר לבדוק בדיעבד הוא איך הברך נעה, איפה הכאב מופיע, ואיך הארבע-ראשי עובד.

כמה זמן צולעים, ומה אומרת ההליכה על האיחוי?

צליעה אחרי שבר שוק נובעת בדרך כלל מכמה גורמים יחד: כאב בעת העמסה, חולשת שרירים, חוסר תנועה בקרסול ופחד. היא משתפרת עם ההחלמה, ותבנית ההליכה עצמה משמשת מידע שהצוות הרפואי מחשיב כשהוא מעריך אם העצם מתאחה כראוי.

אף אחד לא יכול להבטיח לך תאריך שבו תפסיק לצלוע. מה שאפשר הוא להבין את הסימנים. במחקר קטן על 33 מטופלים אחרי מסמר, חוקרים דירגו את ההליכה בסרטון בסולם מ-1 (קושי קיצוני) עד 4 (הליכה תקינה), בשלושה ובשישה חודשים אחרי הניתוח. שיפור בדירוג ההליכה נקשר להיעלמות כאב בעת העמסה, לפחות רגישות באזור השבר, לציון RUST גבוה יותר בצילום ולתפקוד טוב יותר (Macri et al., 2012). המחברים עצמם כתבו שנדרש מחקר נוסף. כלומר, הליכה טובה יותר ואיחוי טוב יותר נוטים להופיע יחד, וזה קשר שנצפה במדגם קטן.

מה זה אומר עבורך? שצליעה שנשארת, או כאב שמחמיר בעת העמסה, הם מידע, לא "חולשת אופי". אם הכאב בעת דריכה לא נרגע בהדרגה במקום שבו נשבר העצם, או מחמיר, זו סיבה לחזור למנתח ולבדוק צילום, ולא להתאים את ההליכה ולהמשיך. הפיזיותרפיה שבודקת את דפוס ההליכה מתעדת מה משתנה, ולא מחליפה את הצילום.

בסוף, לצליעה יש גם חלק של הרגל: מי שצלע חודשים מפתח דפוס שמתקשה להיעלם גם כשהסיבה נעלמה. בשלב הזה העבודה היא הדרגתית ומותאמת: כוח, שיווי משקל, חלוקת עומס בין שתי הרגליים. הסדר והעצימות מתוכננים בפגישה, לפי מה שמתברר בבדיקה.

מתי חוזרים לרוץ ולספורט?

אין קו חד שמסמן "מותר לרוץ". ההחלטה תלויה באישור המנתח על האיחוי בצילום, ואחר כך בכך שהכאב, הכוח, התנועה והיציבות בקפיצה ובהנחתה מספיקים לעומס. מחקרים על מדד אחיד לחזרה לריצה אחרי שבר שוק לא נמצאו בספרות שבדקנו.

חיפשנו בספרות המצוטטת ב-PubMed מחקרים שמגדירים קריטריון אחיד לחזרה לריצה או לספורט אחרי שבר גוף השוק, ולא מצאנו. מה שכן קיים הוא נתוני תפקוד לטווח ארוך, והם מרמזים שהספורט הוא התחום שבו נשארים פערים: במחקר של Larsen ואחרים (2014) שצוטט כבר, שכיחות ההגבלה בפעילות ספורטיבית הייתה גבוהה ב-60% לעומת אוכלוסיית הייחוס.

לכן מה שאנחנו בודקים בקליניקה הוא קריטריונים תפקודיים, לא תאריך: האם הצילום מאושר ללא הגבלת עומס, האם אפשר לעמוד ולהתחיל לדלג בלי כאב, האם הכוח של הרגל הפגועה קרוב לזה של הבריאה (כשאפשר למדוד, למשל עם דינמומטר ידני), ואיך הגוף מגיב לעומס שעולה בהדרגה. זה קריטריון קליני ולא נתון ממחקר. מי שרץ מוקדם מדי, לפני שהעצם והשרירים מוכנים, עלול לגלות כאב שוק או ברך חוזר, ולא תמיד זה סימן לנזק, אבל תמיד זה סימן שהעומס עלה מהר מדי.

לפני כל חזרה לספורט מתעמתת הרגשה: "אני מרגיש מוכן". ההרגשה חשובה, אבל היא לא מדד. מדד הוא מה שאפשר לראות ולמדוד, ואחרי שבר שוק הוא כולל גם את מצב הקרסול ואת הברך, ולא רק את העצם.

שלבי ההחלמה אחרי שבר בשוק — מי מחליט, מה נבדק, ומה לא עושים לבד
שלבמי מחליטמה נבדקמה לא עושים בלי אישור
סמוך לפציעה / אחרי הניתוחהצוות הרפואי והמנתחעור, תחושה, דופק, נפיחות, כאב שאינו עומד בפרופורציהלהעמיס מעבר להנחיה, להתעלם מכאב עז שמחמיר
דריכה חלקית או מלאה לפי הקיבועהמנתח, לפי הצילום והקיבועכאב בעת העמסה, קצב עלייה בעומס, מצב התפריםלדלג על הנחיית המנתח לפי חבר או אינטרנט
אחרי שחרור מגבלות העומסהמנתח מאשר את העצם, הפיזיותרפיסט מעריך את התפקודטווח תנועה בקרסול ובברך, כוח, נפיחות, דפוס הליכהלחזור לריצה או לספורט רק לפי הרגשה
חזרה לפעילות מלאההתפקוד הנמדד, בתיאום עם המנתח כשיש חששכוח לעומת הצד הבריא, יציבות בקפיצה ובהנחתה, תגובה לעומס עולהלהעלות עומס בקפיצה גדולה אחרי כאב שחוזר

למה הרגל נפוחה, חלשה, ויש פחד להעמיס עליה?

נפיחות אחרי שבר שוק נפוצה כשחוזרים לעמוד ולהתהלך, כי מערכת הנוזלים של הרגל זקוקה לזמן להסתגל. חולשת השוק והירך נובעת מירידה בשימוש. הפחד מלהעמיס נפוץ גם הוא, והוא נבדק ומטופל כחלק מההחלמה, לא כמשהו להתבייש בו.

נפיחות שמופיעה אחרי שעות על הרגליים ונרגעת במנוחה היא בדרך כלל חלק מההסתגלות. נפיחות חדשה בצד אחד, כואבת, חמה או אדומה, שאינה קשורה לפעילות, היא כבר שאלה אחרת, ואותה מבררים עם רופא. בחלק מהמקרים מדובר בקרישי דם בווריד. מחקר פרוספקטיבי על 1,200 מטופלים עם שברים בחלק התחתון של הרגל (שוק, פיבולה, קרסול, פיקה או כף רגל), שטופלו ברובם (82%) בגבס או בסד ללא טיפול מונע בנוגדי קרישה, מצא תסמיני קרישה מאושרים ב-7 מהם בלבד (0.6%): בשניים קריש פרוקסימלי, בשלושה קריש בשוק ובשניים תסחיף ריאתי, ללא מקרה מוות. הערה חשובה: המחקר כלל שברים שטופלו שלא בניתוח ושברי כף רגל ופיקה, ולא שברי שוק שנותחו במסמר, כך שאין להסיק ממנו על כל מטופל (Selby et al., 2014). בתקציר מצוין גם שבדיקת ונוגרפיה שגרתית מוצאת קרישים בווריד, לרוב שקטים ובשוק, ב-10% עד 40% מהמטופלים עם פגיעה דיסטלית ברגל. אצלך הרופא הוא זה שמחליט אם יש צורך במניעה.

לגבי הפחד: אחרי שבר מטופלים רבים מפסיקים לסמוך על הרגל. זה מובן, אבל הימנעות ממושכת ממשקל ומתנועה בלי סיבה רפואית יוצרת בעצמה חולשה ונוקשות. התפקיד של הליווי הוא לחבר בין ההנחיה הרפואית ("מותר") לבין היכולת האמיתית ("אני מרגיש שזה בטוח") בצעדים שמותאמים לך.

מה המחקר אומר: ההחלמה לטווח ארוך אחרי שבר בגוף השוק

רוב האנשים מתפקדים טוב לאורך שנים אחרי שבר שוק, אבל חלק משמעותי נשאר עם כאב ברך או קרסול, ומיעוט עם בעיות איחוי. הפונקציה ממשיכה להשתפר גם אחרי שנה, אך לא תמיד חוזרת לרמה של לפני הפציעה. הנתונים כאן באים ממחקרי עוקבה, ולא מראים סיבה ותוצאה (Connelly et al., 2014).

איחוי ושיעורי סיבוכים. בעוקבה אדינבורגית פרוספקטיבית של 1,431 שברי גוף שוק ב-1,403 מבוגרים (גיל ממוצע 40.6), 90.7% (1,363) התאחו ללא התערבות נוספת. ב-11.5% בוצעה פסיוטומיה, ופעולה זו לא נקשרה לתפקוד גרוע יותר בטווח הארוך. נתוני תפקוד לטווח ארוך (12 עד 22 שנה) היו זמינים רק ל-568 שורדים, מתוך 389 שנפטרו ו-346 שאבדו למעקב, כך שהתוצאות מייצגות את מי שהיה ניתן לאתר (Connelly et al., 2014).

כאב ברך וקרסול בטווח הארוך. מאותה עוקבה: 26% (147) דיווחו על כאב ברך מתמשך, 10% (62) על כאב קרסול ו-17% (97) על שניהם, והכאב המפרקי נקשר לתפקוד גרוע יותר. במעקב של שלושים עד ארבעים ושלוש שנה אחרי השבר, אצל 151 נבדקים ללא פגיעת ברך אחרת, 15% דיווחו על כאב ברך לפחות בינוני, ו-6% מ-145 על כאב קרסול לפחות בינוני. כאב בתנועה פסיבית של הקרסול נמצא ב-19 נבדקים בצד הפגוע לעומת 9 בצד הבריא, והיצרות של מרווח מפרק הקרסול בצילום ב-12 נבדקים לעומת 1. לא נמצא קשר מובהק בין זווית עיוות של 5 מעלות ומעלה, שהופיעה ב-29% מהשברים, לבין דלקת מפרקים, מלבד קשר בין קיצור של 10 מ"מ ומעלה לכאב ברך (Milner et al., 2002).

מסמר מול גבס. במחקר זוגות תואמים על 99 מטופלים עם שבר גוף שוק סגור, מוסט, מבודד, זמן האיחוי הממוצע היה 18 שבועות עם מסמר לעומת 26 עם גבס (p=0.02), ואי-איחוי נרשם אצל מטופל אחד (2%) לעומת חמישה (10%). במעקב של 4.4 שנים ל-25 זוגות, ציוני הברך והקרסול (Iowa) היו 96 ו-97 לעומת 89 ו-84. זהו מחקר משנת 1997, לא אקראי, ונוגע לשברים מוסטים (Bone et al., 1997). במחקר עדכני יותר בשברים יציבים, שבו שתי הקבוצות דרכו על הרגל אחרי הטיפול, ההבדלים הקליניים הצטמצמו לשלושה חודשים בלבד (Obremskey et al., 2017).

מסלול ההחלמה בזמן. מעקב אחרי 132 מטופלים עם מסמר הראה ירידה תפקודית ראשונית, שיפור מובהק בין 6 ל-12 חודשים (SF-36 פיזי p=0.0008) ושיפור נוסף, בשיפוע שטוח יותר, בין שנה לחמש שנים. עד 5 שנים הציונים לא הגיעו לקו הבסיס. 54% במדד SF-36 ו-44% ב-SMFA עדיין השיגו שיפור משמעותי קלינית בתקופה שבין שנה לחמש (Ko et al., 2017).

מבט על קבוצה שהוזמנה. בעוקבה של 56 מטופלים (מתוך 250) עם חציון מעקב של 14 שנה, ציוני SF-36 הפיזי (48.9) והנפשי (51.8) לא נבדלו מנורמות האוכלוסייה. אבל ב-26.7% בלבד (15 מתוך 56) לא היה כאב ברך בשום פעילות, ב-42.4% מ-33 שנבדקו היה טווח קרסול מוגבל, ב-27.3% היה ניוון של ארבע-ראשי וגם של התאומים, ו-35.4% מ-31 שצולמו הראו סימני ארתריטיס, בלי קשר לסטייה בציר (Lefaivre et al., 2008).

מחקרים מרכזיים על שבר בגוף עצם השוק — אוכלוסייה, ממצא, והסתייגות
מחקראוכלוסייהממצא עיקריהסתייגות
Houben 2018166 שברי שוק מנותחיםדריכה ראשונה ב-2.6 שבועות (איחוי תקין) לעומת 7.4 (איחוי לקוי); יחס סיכויים 1.13 לשבוע עיכוברטרוספקטיבי, קשר ולא סיבה
Kenwright 198685 שברים קשים, קיבוע חיצוניתנועה צירית מבוקרת: דריכה עצמאית מוקדמת יותר, פחות איחור באיחויקיבוע חיצוני, מכשיר מבוקר, ישן
Adam 201232 שברים, פלטה נעולהדריכה מלאה מיידית ב-25; איחוי ממוצע 9.1 שבועות; 6 מקרים של סטייה בזווית מעל 5 מעלותמדגם קטן, פלטה ולא מסמר
Bone 199799 שברים סגורים מוסטיםאיחוי 18 לעומת 26 שבועות; אי-איחוי 2% לעומת 10% (מסמר לעומת גבס)לא אקראי, שנות ה-90
Obremskey 2017שברים יציבים, מסמר מול גבסבשלושה חודשים: דורסיפלקסיה 12° לעומת 7°; בשישה חודשים אין הבדל בתנועה, ב-SMFA ובחזרה לעבודהמדגם קטן; מעקב קצר
Connelly 20141,431 שברים; 568 במעקב תפקודי של 12 עד 22 שנה90.7% התאחו; כאב ברך 26%, כאב קרסול 10%, שניהם 17%רק 568 משיבים מתוך 1,403
Ko 2017132 מטופלים עם מסמרשיפור בין 6 ל-12 חודשים ובין שנה לחמש; לא חזרה לרמה לפני הפציעהמרכז טראומה יחיד
Larsen 2014223 מטופלים אחרי מסמר, מעקב ממוצע 7.9 שניםשכיחות גבוהה יותר בכאב ברך, הגבלה בספורט ובאיכות חיים מול אוכלוסיית ייחוסרטרוספקטיבי; שיעור היענות 76%
Väistö 200728 מטופלים במעקב של כ-8 שניםכאב ברך נשאר: ארבע-ראשי חלש בכ-13% (±16%) מהצד הבריאקשר בלבד; מדגם קטן
Chen 201812 ניסויים מבוקרים, מטא-אנליזהמסמר מעל הפיקה: פחות כאב ברך, בלי הבדל בזמן האיחויאיכות ראיות נמוכה

אילו סימנים בשבר שוק דורשים פנייה מיידית, ולא המתנה?

כאב עז שמחמיר ואינו עומד בפרופורציה, תחושת מתיחות חריגה בשוק, חוסר תחושה או חולשה פתאומית בהרמת כף הרגל או האצבעות: פונים מיד לחדר מיון. חום, הפרשה מהפצע או נפיחות חדשה וכואבת בצד אחד: פונים לרופא עוד היום. קוצר נשימה פתאומי או כאב בחזה: מתקשרים מיד למד״א 101. לא מחכים לתור בשבוע הבא.

תסמונת מדור חריפה. זהו מצב שבו הלחץ בתוך תאי השריר בשוק עולה, וזרימת הדם והעצבים נפגעים. סקירה מ-2017 מתארת אותה כסיבוך מוכר של שברי שוק, שקשה לאבחן, ושהטיפול היחיד היעיל בו הוא ניתוח (פסיוטומיה). עיכוב בניתוח הוא הגורם החשוב ביותר לתוצאה גרועה (Schmidt, 2017). במחקר על 1,184 מטופלים עם שבר גוף שוק, מדידת לחץ רציפה במי שנבדקו (850 שענו על הקריטריונים) זיהתה את המצב עם רגישות של 94% וסגוליות של 98%, וב-152 מהם (17.9%) בוצעה פסיוטומיה (McQueen et al., 2013). בבית אי אפשר למדוד לחץ בתוך השריר, ולכן כאב בלתי פרופורציונלי בשוק, במיוחד כשהוא מחמיר או מופיע עם נימול, הוא סיבה להגיע לחדר מיון.

זיהום. קונצנזוס בינלאומי של מומחים מגדיר קריטריונים מאשרים לזיהום הקשור לשבר: פיסטולה או נתיב, או פירוק פצע; הפרשה מוגלתית או מוגלה בניתוח; ועוד קריטריונים מעבדתיים והיסטולוגיים. הקריטריונים האלה נוצרו להגדרה למחקר ולא להנחיית טיפול (Metsemakers et al., 2018). מבחינת המטופל: פצע שנפתח, הפרשה, אדמומיות מתפשטת וחום הם סיבה להתקשר למנתח באותו יום.

קריש דם בוריד. נפיחות חדשה, חמה וכואבת ברגל אחת מחייבת פנייה לרופא עוד היום. קוצר נשימה פתאומי או כאב חד בחזה מחייבים להתקשר מיד למד״א 101, בלי להמתין. כפי שנאמר, השכיחות של קרישים עם תסמינים נמוכה בקבוצות שנחקרו, אבל כשהם מופיעים הם משמעותיים (Selby et al., 2014).

דגלים אדומים — לא מחכים לתור: קוצר נשימה פתאומי או כאב חד בחזה: מתקשרים מיד למד״א 101. כאב עז בשוק שמחמיר, מרגיש כמו מתיחות קיצונית ואינו עומד בפרופורציה לפציעה; נימול, חוסר תחושה או חולשה פתאומית באצבעות הרגל; כף רגל קרה, חיוורת או כחלחלה: פונים מיד לחדר מיון. חום, או פצע שנפתח, מפריש או אדום ומתפשט; נפיחות חדשה, כואבת וחמה בשוק אחד: פונים לרופא עוד היום. אלה סימנים שבהם לא מתרגלים ולא מחכים לתור. גם כאב שמחמיר בהדרגה במקום השבר בעת דריכה, בלי להירגע, נבדק אצל המנתח לפני שמתקדמים בעומס.

מה אם זה לא משתפר: איחוי איטי, כאב מתמשך ואי-איחוי

אם הכאב בעת העמסה לא יורד, אם הצליעה לא משתפרת או אם הצילום מראה שהעצם אינה מתאחה, הצעד הראשון הוא לחזור למנתח. איחוי איטי או אי-איחוי הם בעיות רפואיות-אורתופדיות שעלולות לדרוש התערבות, והן אינן עניין שמטפלים בו בפיזיותרפיה בלבד.

למה זה חשוב לא להתעלם? מחקר על 243 מקרי אי-איחוי של שוק שנשלחו למנתח אחד במרכז הפניות, מצא שציון הפונקציה הגופנית (SF-12 PCS) הממוצע היה 27.4 (סטיית תקן 6.7), ברמה שהמחברים השוו להשפעה של ארתרוזיס מתקדם של הירך ושהיא גרועה יותר מזו של אי-ספיקת לב. זהו מדגם של מקרים קשים שנשלחו להתייעצות, ולכן הוא אינו מייצג את רוב המטופלים (Brinker et al., 2013). המסקנה אינה "זה יקרה לך", אלא "אל תתעלם מכאב עומס שלא נרגע".

אם העצם התאחתה והבעיה היא הקרסול, הברך, הכוח או ההליכה, זה כבר שדה של פיזיותרפיה. אם אחרי תקופה סבירה בטיפול התקדמות אינה מורגשת, אלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא, ולא יאריך טיפול שלא עובד.

מה בודקים בפיזיותרפיה אחרי שבר שוק, ומתי זה לא מתאים לקליניקה?

בבדיקה מודדים טווח תנועה בקרסול ובברך, כוח של הארבע-ראשי והתאומים, נפיחות, צלקת, דפוס הליכה ותגובה לעומס. אחר כך נבחרים התרגילים והטיפול הידני לפי הממצאים. טיפול בשבר טרי, בזיהום או בחשד לתסמונת מדור אינו שייך לקליניקה אלא לרפואה דחופה.

הפגישה הראשונה היא פגישה אחד על אחד של 50 עד 60 דקות. מתחילים בשאלות: איזה סוג שבר היה, איך טופל, מה אמר המנתח לגבי עומס, ומה מקשה היום. אחר כך בדיקה גופנית מדודה. מטרת הבדיקה היא למצוא מה מגביל אותך כרגע: קרסול נוקשה, ארבע-ראשי חלש, צלקת דביקה, פחד, או שילוב. התרגילים והטיפול הידני נבחרים ומתקדמים בפגישה לפי התגובה שלך, ואנחנו לא שולחים הביתה סדרת תרגילים גנרית.

מה לא מתאים לקליניקה? אנחנו לא מחליפים את המנתח ולא את הצילום. שבר טרי שעדיין לא אושר לעומס, פצע פתוח או נגוע, וחשד לתסמונת מדור או לקריש דם שייכים לרפואה האורתופדית והדחופה. אנחנו גם לא מבצעים ביקורי בית ולא טלה-רפואה, והקליניקה נמצאת ביעקב אפטר 9, תל אביב. כשהבעיה שייכת לאורתופד, נאמר לך את זה בבירור ולמי לפנות, ללא צורך בהפניה כדי להגיע אלינו.

ומי שמחפש את הצד של הקרסול אחרי ניתוח עם פלטה וברגים ימצא מידע נוסף בשיקום אחרי ניתוח קרסול עם פלטה וברגים. הוא שונה מהשבר בגוף השוק, אבל חלק מהשאלות על נוקשות וחזרה לעומס דומות.

שאלות נפוצות

האם אפשר לדרוך על הרגל אם לא כואב?

מי שמותר לו לדרוך הוא מי שהמנתח אמר לו לדרוך, באיזו מידה ובאיזה קיבוע. היעדר כאב איננו אישור: ההחלטה נשענת על הצילום ועל הקיבוע. במחקר רטרוספקטיבי על 166 שברים, התחלה מאוחרת של דריכה נקשרה לאיחוי לקוי (Houben et al., 2018), אבל זה נכון רק כשהקיבוע מאפשר. ההחלטה נשארת אצל המנתח.

למה הברך שלי כואבת אחרי מסמר בשוק?

כאב ברך קדמי הוא תלונה שכיחה אחרי מסמר. במחקר של 223 מטופלים עם מעקב ממוצע של 7.9 שנים נמצאה שכיחות גבוהה ב-44% של כאב ברך לעומת אוכלוסיית ייחוס (Larsen et al., 2014). אצל מי שהכאב נשאר, נמצא גם חולשה של הארבע-ראשי במדגם קטן של 28 מטופלים (Väistö et al., 2007). בבדיקה מבררים מה משחק תפקיד אצלך.

האם הקרסול יחזור לטווח התנועה המלא?

אצל רבים כן, ואצל חלק לא לגמרי. בעוקבה של 33 מטופלים שנבדקו אחרי חציון של 14 שנה, ל-14 היה טווח קרסול מוגבל (Lefaivre et al., 2008). במחקר אחר, ההבדל בטווח הקרסול בין מסמר לגבס נעלם בשישה חודשים (Obremskey et al., 2017). מדידה חוזרת מראה אם יש התקדמות.

מתי אפשר לחזור לרוץ?

אין נתון ממחקר שקובע תאריך, ולא מצאנו קריטריון אחיד לחזרה לריצה אחרי שבר שוק בספרות שבדקנו ב-PubMed. הקריטריון הוא קליני: אישור המנתח לעומס מלא, ואז כוח, תנועה, יציבות והעלאת עומס הדרגתית. בעוקבה של 223 מטופלים, ההגבלה בספורט הייתה גבוהה מאוכלוסיית הייחוס (Larsen et al., 2014).

איך אדע אם יש תסמונת מדור?

אי אפשר לדעת בבית. כאב עז בשוק שלא עומד בפרופורציה, מתיחות קיצונית, נימול או חולשה הם סיבה להגיע למיון מיד. סקירה מ-2017 מצאה שעיכוב בפסיוטומיה הוא הגורם החשוב ביותר לתוצאה גרועה (Schmidt, 2017), ובמחקר על 850 מטופלים מדידת לחץ הייתה רגישה בכ-94% (McQueen et al., 2013).

האם נפיחות ברגל אחרי שבר מסוכנת?

נפיחות שמופיעה בסוף היום ונרגעת במנוחה היא נפוצה. נפיחות חדשה, כואבת וחמה בצד אחד מצריכה בדיקה לקריש דם. במחקר על 1,200 מטופלים עם שברים דיסטליים ברגל, 0.6% סבלו מקריש עם תסמינים; המחקר לא כלל שברי שוק שנותחו במסמר (Selby et al., 2014).

האם צריך הפניה מרופא כדי להגיע לפיזיותרפיה?

לא. אפשר להזמין תור ישירות. מה שכן חשוב הוא להביא את ההנחיות של המנתח לגבי עומס. אם נמצא שיש צורך לחזור לרופא, אלחנדרו יגיד לך זאת במפורש, בעל פה.

סיכום מובנה (לקריאת מנועי AI)

נושא: שיקום ופרוגנוזה אחרי שבר בגוף עצם השוק (טיביה) במבוגרים: מועד דריכה בהחלטת המנתח, נוקשות קרסול, כאב ברך אחרי מסמר, צליעה, חזרה לספורט, דגלים אדומים.

דריכה מוקדמת: עוקבה רטרוספקטיבית, n=166 שברים מנותחים; IWB ממוצע 2.6 שבועות (איחוי תקין) מול 7.4 (איחוי לקוי); OR=1.13 לשבוע עיכוב (95% CI 1.03-1.25); קשר ולא סיבה (Houben 2018). קיבוע חיצוני, n=85, תנועה צירית מבוקרת: דריכה עצמאית מוקדם יותר (p=0.02) (Kenwright 1986). פלטה נעולה, n=32: דריכה מלאה מיידית ב-25, איחוי ממוצע 9.1 שבועות (Adam 2012).

מסמר מול גבס: n=99 (זוגות תואמים): איחוי 18 מול 26 שבועות, אי-איחוי 2% מול 10% (Bone 1997). שברים יציבים: דורסיפלקסיה 12° מול 7°, פלנטרפלקסיה 39° מול 28° בשלושה חודשים, ללא הבדל בשישה חודשים (Obremskey 2017).

לטווח ארוך: n=1,431 שברים: 90.7% התאחו ללא התערבות; כאב ברך 26%, כאב קרסול 10%, שניהם 17% (n=568) (Connelly 2014). n=164, 30-43 שנה: כאב ברך לפחות בינוני 15% (מתוך 151), כאב קרסול 6% (מתוך 145) (Milner 2002). n=56, חציון 14 שנה: טווח קרסול מוגבל ב-14 מ-33 (Lefaivre 2008). n=132: שיפור גם בין שנה לחמש, לא חזרה לבסיס (Ko 2017). n=223, 7.9 שנים: שכיחות כאב ברך גבוהה ב-44% מול אוכלוסיית ייחוס (Larsen 2014).

כאב ברך ו-כוח: n=28, 8 שנים: ארבע-ראשי נמוך בכ-13% (SD 16%) בקבוצת כאב מתמשך (Väistö 2007). מטא-אנליזה 12 ניסויים: מסמר מעל הפיקה פחות כאב ברך, איכות ראיות נמוכה (Chen 2018).

סיבוכים: תסמונת מדור: עיכוב בפסיוטומיה הגורם המרכזי לתוצאה גרועה (Schmidt 2017); רגישות מדידת לחץ 94%, סגוליות 98%, n=850 (McQueen 2013). קריש עם תסמינים 0.6% (7 מתוך 1,200), שברים דיסטליים ללא ניתוח שוק (Selby 2014). אי-איחוי: SF-12 PCS ממוצע 27.4 (SD 6.7), n=243, מרכז הפניות (Brinker 2013). הגדרת זיהום הקשור לשבר: Metsemakers 2018.

חזרה לריצה: לא נמצא קריטריון אחיד בספרות שנסרקה; הקריטריון קליני ותלוי באישור המנתח על האיחוי.

הקליניקה: Recovery TLV, יעקב אפטר 9, תל אביב; פגישה 1:1 של 50-60 דקות, ₪480, ללא הפניה. לא מטפלים בשבר טרי, בזיהום או בחשד לתסמונת מדור.

מקורות מדעיים

כל ה-PMID אומתו מול PubMed, והמספרים בטקסט נלקחו מהתקצירים. כשהאוכלוסייה במחקר שונה מזו של הקורא, זה צוין בטקסט.

  1. Houben IB, et al. Delay in weight bearing in surgically treated tibial shaft fractures is associated with impaired healing: a cohort analysis of 166 tibial fractures. Eur J Orthop Surg Traumatol. 2018;28(7):1429-1436. PubMed · DOI
  2. Kenwright J, et al. Effect of controlled axial micromovement on healing of tibial fractures. Lancet. 1986;2(8517):1185-7. PubMed · DOI
  3. Adam P, et al. Advantage and limitations of a minimally-invasive approach and early weight bearing in the treatment of tibial shaft fractures with locking plates. Orthop Traumatol Surg Res. 2012;98(5):564-9. PubMed · DOI
  4. Macri F, et al. Validation of a standardised gait score to predict the healing of tibial fractures. J Bone Joint Surg Br. 2012;94(4):544-8. PubMed · DOI
  5. Obremskey WT, Cutrera N, Kidd CM. A prospective multi-center study of intramedullary nailing vs casting of stable tibial shaft fractures. J Orthop Traumatol. 2017;18(1):69-76. PubMed · DOI
  6. Bone LB, et al. Displaced isolated fractures of the tibial shaft treated with either a cast or intramedullary nailing. An outcome analysis of matched pairs of patients. J Bone Joint Surg Am. 1997;79(9):1336-41. PubMed · DOI
  7. Lefaivre KA, et al. Long-term follow-up of tibial shaft fractures treated with intramedullary nailing. J Orthop Trauma. 2008;22(8):525-9. PubMed · DOI
  8. Milner SA, et al. Long-term outcome after tibial shaft fracture: is malunion important? J Bone Joint Surg Am. 2002;84(6):971-80. PubMed · DOI
  9. Connelly CL, et al. Outcome at 12 to 22 years of 1502 tibial shaft fractures. Bone Joint J. 2014;96-B(10):1370-7. PubMed · DOI
  10. Ko SJ, et al. Trajectory of short- and long-term recovery of tibial shaft fractures after intramedullary nail fixation. J Orthop Trauma. 2017;31(10):559-563. PubMed · DOI
  11. Larsen P, et al. Restrictions in quality of life after intramedullary nailing of tibial shaft fracture: a retrospective follow-up study of 223 cases. J Orthop Trauma. 2014;28(9):507-12. PubMed · DOI
  12. Väistö O, et al. Anterior knee pain and thigh muscle strength after intramedullary nailing of a tibial shaft fracture: an 8-year follow-up of 28 consecutive cases. J Orthop Trauma. 2007;21(3):165-71. PubMed · DOI
  13. Chen X, et al. Suprapatellar versus infrapatellar intramedullary nailing for treatment of tibial shaft fractures in adults. Medicine (Baltimore). 2018;97(32):e11799. PubMed · DOI
  14. Schmidt AH. Acute compartment syndrome. Injury. 2017;48 Suppl 1:S22-S25. PubMed · DOI
  15. McQueen MM, Duckworth AD, Aitken SA, Court-Brown CM. The estimated sensitivity and specificity of compartment pressure monitoring for acute compartment syndrome. J Bone Joint Surg Am. 2013;95(8):673-7. PubMed · DOI
  16. Selby R, et al. Symptomatic venous thromboembolism uncommon without thromboprophylaxis after isolated lower-limb fracture: the knee-to-ankle fracture (KAF) cohort study. J Bone Joint Surg Am. 2014;96(10):e83. PubMed · DOI
  17. Metsemakers WJ, et al. Fracture-related infection: a consensus on definition from an international expert group. Injury. 2018;49(3):505-510. PubMed · DOI
  18. Brinker MR, et al. The devastating effects of tibial nonunion on health-related quality of life. J Bone Joint Surg Am. 2013;95(24):2170-6. PubMed · DOI

מאת: אלחנדרו זובריסקי, BPT — פיזיותרפיסט מורשה (רישיון משרד הבריאות 10-120163) · ORCID 0009-0003-1069-937X · מייסד וקלינאי ב-Recovery TLV. עמוד זה הוא חינוך כללי למטופלים ואינו תחליף לבדיקה רפואית אישית או להנחיות המנתח המטפל. שאלות על מועד הדריכה, על הקיבוע ועל איחוי העצם הן באחריות הצוות האורתופדי.

עדכון אחרון: 2026-11-15.

אחרי שבר בשוק והקרסול או הברך עדיין לא כמו קודם? הערכה 1:1 של 50-60 דקות בודקת טווח תנועה, כוח, נפיחות והליכה, מבהירה מה מגביל אותך כרגע, ואם מתברר שהשאלה שייכת למנתח, תקבל המלצה ברורה לאן לפנות. להמשך התהליך אחרי הניתוח: שיקום לאחר ניתוח וכאבים בקרסול.

קביעת הערכה — ₪480

יעקב אפטר 9, תל אביב · 050-717-1222 · ללא צורך בהפניה