כאב פתאומי בחזה ובבית השחי בלחיצת חזה — קרע בשריר החזה?
קרע בשריר החזה הגדול (פקטורליס מייג'ור) כמעט תמיד קורה ברגע אחד: מוט כבד, ירידה איטית אל החזה, תחושת "קריעה" בבית השחי או בזרוע העליונה, ולפעמים חבורה גדולה שמתפשטת בימים שאחר כך. ברוב המקרים זה קרע של הגיד במקום שבו הוא נאחז בעצם הזרוע, ובקרע מלא עלינו להחליט מהר אם מנתחים או לא. אם הכאב בכתף הופיע בהדרגה בלחיצת חזה, בלי רגע "קריעה", זה סיפור אחר — ראו כאב כתף בלחיצת חזה. התמונה הרחבה של כאבי כתף נמצאת בעמוד כאבים בכתף, ושיקום חזרה להרמת משקלים בעמוד אימון כוח ושיקום.
כן, ייתכן שזה קרע בשריר החזה: כאב פתאומי וחד בחזה או בבית השחי תוך כדי לחיצת חזה או אימון דומה, לעיתים עם חבורה וחולשה בצמצום הזרוע לגוף. בסקירת מקרים של 112 נפגעים, ניתוח מוקדם הוביל לתוצאה טובה יותר באופן מובהק מטיפול שמרני או מניתוח מאוחר, והסף שהוצע היה כשמונה שבועות מהפציעה (Bak et al., 2000). בגלל זה ההערכה אצל אורתופד היא דחופה, לא "נחכה ונראה".
בקצרה
- זה לרוב פציעה של גברים צעירים באימון כוח. בסקירה שיטתית של 365 מקרים שפורסמו, 83% נבעו מטראומה עקיפה (בלי מכה ישירה) ו‑48% קרו באימוני משקולות (ElMaraghy & Devereaux, 2012).
- זמן הוא משתנה. בניתוח של 112 מקרים, ניתוח מוקדם (עדיף עד כשמונה שבועות) הניב תוצאה טובה יותר באופן מובהק מטיפול שמרני או מניתוח מאוחר (Bak et al., 2000). בסדרה של 33 מנותחים עם סקירת ספרות, ניתוח מוקדם עקף ניתוח מאוחר, וגם ניתוח מאוחר עקף טיפול שמרני (Aärimaa et al., 2004).
- הכוח שנשאר בלי ניתוח. במחקר קטן של 22 קרעים אצל 21 מטופלים, כוח השיא חזר ל‑99% מהצד הבריא אחרי תיקון, ול‑56% בלבד בלי ניתוח (Hanna et al., 2001). המדגם קטן ורטרוספקטיבי, והמשתתפים לא חולקו באקראי.
- חזרה לספורט אחרי תיקון. בסדרה של 40 ספורטאים שעברו תיקון מוקדם, כולם חזרו לרמת התפקוד שלפני הפציעה בממוצע כ‑5.5 חודשים אחרי הניתוח; ירידה ממוצעת של 9.9% בכוח ההצמדה המדוד, ו‑3 מתוכם (7.5%) נזקקו לניתוח שני (Cordasco et al., 2017).
- לא כל קרע דורש ניתוח. לפי סקירה, טיפול שמרני שמור בעיקר לקרעים פרוקסימליים (הקרובים לשריר עצמו), לקרעים חלקיים קלים ולמטופלים בישיבה רוב היום (Haley & Zacchilli, 2014). ההחלטה בידי הכירורג, לא של הפיזיותרפיסט.
מה קורה בפגישה הראשונה
- פגישה אישית 1:1 של 50–60 דקות עם אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT).
- בודקים את הכתף והחזה בתנועה ובכוח — לא רק איפה כואב.
- יוצאים עם תוכנית, ועם תמונה ברורה יותר לקראת השיחה עם הרופא.
- סינון דגלי אזהרה, וכשצריך — המלצה לפנות לבירור רפואי.
- ₪480 לטיפול, בלי צורך בהפניה.
מה מרגישים ברגע הקרע, ומה רואים בימים שאחריו?
רוב המטופלים מתארים רגע ברור: תחושת קריעה או "פיצוץ" בחזה או בבית השחי, כאב חד, ובמקרים רבים חבורה שמתפשטת לזרוע ולצד החזה. אחרי כמה ימים מרגישים בעיקר חולשה בהצמדת הזרוע לגוף ובסיבוב פנימי, ולעיתים רואים שהקפל הטבעי של בית השחי השתנה (Haley & Zacchilli, 2014).
הסקירה של הייל וזקילי מתארת את התמונה הקלינית הטיפוסית: כאב חריף, נפיחות, שטפי דם, עיוות בקו החזה או בבית השחי, וחולשה בהצמדה ובסיבוב פנימי. האבחנה נעשית לרוב על פי הסיפור והבדיקה, ו‑MRI עוזר להעריך את היקף הקרע ואת מיקומו. מחברי הסקירה מציינים שרוב הקרעים קורים סמוך למקום ההיצמדות של הגיד לעצם (Haley & Zacchilli, 2014).
מה שחשוב להבין כמטופל: יש מי שלא שם לב לחבורה, כי היא מופיעה מאוחר או במקום נסתר. ויש מי שהכאב החד חולף תוך כמה ימים ונשארת רק "חולשה מוזרה". לכן אי אפשר להסתמך על "כבר לא כואב" כסימן שהמצב בסדר. עבודה ישנה של קרצלר וריצ'רדסון מצאה שבקרעים רחוקים (דיסטליים) הקרע לרוב מלא, ולמרות זאת הסימנים הפיזיים עלולים להטעות — כלומר בדיקה גופנית שנראית "לא נורא" אינה שוללת קרע מלא (Kretzler & Richardson, 1989; סדרה של 19 מקרים בלבד).
שלושה סימנים שמעלים חשד, בלי להסתמך על אף אחד מהם לבד: אירוע חד בזמן מאמץ מרבי, חבורה באזור החזה או הזרוע העליונה, ושינוי בקו בית השחי או בחזה כשמצמידים את הזרועות ללחיצה מול הגוף. מי שיש לו שניים מהם — לא ממתין לפיזיותרפיה, מגיע קודם לאורתופד שמתמחה בכתף.
איך מבדילים בין קרע בשריר החזה לבין כאב כתף רגיל של מתאמנים?
כאב כתף של מתאמנים מתפתח בדרך כלל לאורך שבועות ומחמיר בשלב מסוים של התנועה. קרע בשריר החזה הוא אירוע חד אחד, עם רגע שבו משהו "נתן" בעומס כבד, ולרוב עם חבורה וחולשה שנמשכות. הסיפור של המטופל הוא הכלי האבחוני הראשון, והוא מכוון את ההחלטה אם לשלוח ישר לאורתופד.
שתי הפציעות נראות דומות לפעמים מהצד של המטופל: "כואב לי בכתף אחרי לחיצת חזה". ההבדל בסיפור ברור. אצל מי שנקרע לו הגיד, אפשר כמעט תמיד לציין את הרגע: אותה חזרה, אותו משקל. אצל מי שכואב לו בכתף מעומס מצטבר, הכאב עולה בהדרגה, מופיע בשלב מסוים של הירידה או הדחיפה, ובדרך כלל אין חבורה ואין רגע אחד מוגדר. את המקרה השני אנחנו מכירים היטב ועוסקים בו במאמר כאב כתף בלחיצת חזה, והוא נמצא בתחום ההערכה והטיפול בקליניקה.
יש גם פציעות אחרות באותו אזור שדורשות הבחנה: קרע של שריר אחר בכתף, בעיית גיד הביצפס, בעיה בפרק הצווארי שמקרינה לחזה, ולפעמים כאב בחזה שמקורו אינו שרירי כלל. כאב חזה חד שמלווה בקוצר נשימה, בלחץ בחזה או בהקרנה לזרוע שמאל ולצוואר הוא מצב חירום, לא שאלה אורתופדית: מתקשרים מיד למד״א 101.
| מאפיין | קרע בגיד של שריר החזה | כאב כתף מעומס מצטבר |
|---|---|---|
| איך התחיל | רגע אחד ברור, לרוב בעומס כבד, לעיתים עם תחושת "קריעה" | הדרגתי, לאורך שבועות, בלי רגע מוגדר |
| חבורה | שכיחה, באזור החזה, בית השחי או הזרוע | לא אופיינית |
| מה חלש | הצמדת הזרוע לגוף וסיבוב פנימי | לרוב כאב בתנועה מסוימת, פחות חולשה ברורה |
| צורת בית השחי והחזה | ייתכן שינוי בקו או בקפל מול הצד השני | בדרך כלל סימטרי |
| מי צריך לראות ראשון | אורתופד כתף, בדחיפות | הערכה פיזיותרפויטית; הפניה אם יש סימני אזהרה |
למה זה קורה דווקא בלחיצת חזה, ובאיזה חלק של התנועה?
רוב הקרעים קורים בשלב הירידה של התנועה, כשהשריר מתארך בזמן שהוא נאבק במשקל. מחקר גופות הראה שהסיבים התחתונים של השריר נמתחים באופן לא פרופורציונלי בשלושים המעלות האחרונות של התארכות הזרוע, ולכן הם פגיעים במיוחד שם (Wolfe et al., 1992).
וולף וחבריו בדקו את זה ישירות: הם בנו מודל של לחיצת חזה על גופות, מדדו את התארכות הסיבים בכל נקודה, ומצאו שהסיבים הקצרים והתחתונים הם אלה שנמתחים הכי הרבה בסוף שלב ההורדה. הם הסיקו שהעמסת משקל כבד על סיבים כאלה, כשהם במתיחה מרבית, היא מה שמוביל לקרע. המחקר התבסס על קבוצה קטנה של 12 מטופלים עם 14 קרעים, ו‑9 מהקרעים נגרמו בהרמת משקולות.
זה תואם את המנגנון שמתואר בסקירות: הפציעה קורה בכיווץ אקסצנטרי (שהשריר מתארך תחת עומס) כשהזרוע מורחקת ומסובבת החוצה (Provencher et al., 2010; Bak et al., 2000). אבל זה לא כלל ברזל: תיעוד וידאו של מרים כוח בתחרות בברזיל תפס קרע שנראה כאילו קרה דווקא בשלב הדחיפה, מקרה בודד שהמחברים עצמם מציינים כחריג לעומת המנגנון הנפוץ (de Castro Pochini et al., 2007).
מי נפגע? בסקירה של 365 מקרים, רובם נרשמו בעשרים השנים האחרונות לפני הפרסום, כלומר השכיחות או הדיווח עלו (ElMaraghy & Devereaux, 2012). בסקירת ניהול עדכנית יותר מוסברת העלייה הזו בעניין גובר באימון כוח, ולעיתים גם בשימוש בסטרואידים אנבוליים (Butt et al., 2015) — זו השערה שמופיעה בסקירה, לא ממצא מדוד של מחקר מסוים. במחקר על 291 חיילים מנותחים, הסיכון היה גבוה בגילאי 25 עד 34 (Balazs et al., 2016); כלומר זו אוכלוסייה צעירה ופעילה, ואין להכליל את זה אוטומטית על כל מתאמן.
למה ההערכה אצל אורתופד היא דחופה, ומה "דחוף" אומר כאן?
כי ההחלטה אם לנתח תלויה בחלון זמן: ניתוח מוקדם, עדיף עד כשמונה שבועות, נקשר לתוצאה טובה יותר מניתוח מאוחר או מטיפול שמרני. סקירה אחרת מגדירה "חריף" כפחות משישה שבועות. ההמלצה לפנות מהר היא שלנו, לא נתון ממחקר (Bak et al., 2000; Flint et al., 2013).
ההגדרה של "חריף" ו"כרוני" משתנה בין מחקרים, וזה בעצמו נושא למחקר. סקירה שיטתית של 116 מאמרים על פציעות ספורט מצאה שבקרע של גיד פקטורליס מייג'ור, "חריף" הוגדר בדרך כלל כפחות מ‑6 שבועות, ו"כרוני" כיותר מ‑6 שבועות (Flint et al., 2013). במחקרים אחרים נעשה שימוש בחלון של שמונה שבועות (Bak et al., 2000) או שבועיים (Schepsis et al., 2000). כלומר אין קו אחד אוניברסלי, ולכן הכלל המעשי הוא לא להמתין לברר.
מה שמראה שזה לא רק עניין של "תוצאה קצת טובה יותר": במחקר על 291 חיילים מנותחים, ניתוח אחרי יותר משישה שבועות נקשר בסיכון מוגבר לסיבוך אחרי הניתוח, אף שלא נקשר לכישלון הטיפול או לאי חזרה לשירות (Balazs et al., 2016). בסקירת ניהול נוספת נאמר שניתוח מוקדם עדיף, אבל תוצאות טובות אפשריות גם בהקשר כרוני, ושבמקרים שבהם אי אפשר לחבר את הגיד ישירות לעצם שוקלים השתלה (Butt et al., 2015). כלומר: מי שהפסיד את החלון אינו אבוד, אבל הדרך קשה יותר.
לכן ההמלצה הפרקטית שלנו (התרשמות קלינית, לא נתון ממחקר): אם החשד לקרע עולה, ממהרים להגיע לאורתופד כתף ולא ממתינים שהחבורה "תעבור". אורתופד יחליט אם נדרש MRI. סקירה אחת מציינת שה‑MRI עם פרוטוקול ייעודי הוא הבדיקה המועדפת להערכת היקף הקרע ולתכנון הניתוח (Butt et al., 2015). בקליניקה שלנו אין הדמיה; את ההפניה אנחנו עושים בעל פה, בלי מכתב כתוב.
מה המחקר אומר על ניתוח מול טיפול שמרני בקרע בשריר החזה?
כל המחקרים בתחום רטרוספקטיביים, קטנים, ובלי חלוקה אקראית, ולכן אי אפשר לדבר על ודאות. עם זאת הכיוון עקבי: בהשוואות ישירות, מי שעבר תיקון הגיע לכוח מדוד קרוב לצד הבריא, ומי שלא עבר הגיע לפחות — למשל 99% מול 56% בכוח השיא (Hanna et al., 2001) ו‑102% מול 71% בכוח ההצמדה (Schepsis et al., 2000).
החלק הזה מיועד למי שרוצה לראות את הנתונים. כל מספר מופיע עם האוכלוסייה שממנה הוא נלקח, כי המחקרים האלה קטנים ובעלי הטיות.
מטא־אנליזה של בק ועמיתיו (2000). מתוך כ‑150 מקרים בספרות, 108 נבחרו עם נתונים מספקים, ונוספו 4 מקרים של המחברים — 112 בסך הכול. כל המטופלים שדווחו עד אז היו גברים. הקרע התרחש לרוב בספורט, באימון משקולות, בהרמת משקולות או בהאבקות, כשהזרוע מסובבת החוצה ומורחקת; רוב הקרעים מלאים ובאזור ההיצמדות לעצם. הפרוגנוזה לא הייתה קשורה לגיל או למיקום הקרע, וניתוח – עדיף בתוך שמונה שבועות – הניב תוצאה טובה יותר באופן מובהק מטיפול שמרני או מתיקון מאוחר (Bak et al., 2000). המגבלה: זו מטא־אנליזה של דיווחי מקרים, עם הטיית פרסום מובנית.
אריימה ועמיתיו (2004). סדרה של 33 קרעים מלאים או כמעט מלאים שנותחו, בשילוב סקירת מקרים שפורסמו. הממצא החוזר: ניתוח מוקדם עדיף על מאוחר, ומאוחר עדיף על שמרני (Aärimaa et al., 2004). אפילו כאן, הקבוצות לא חולקו באקראי.
שפסיס ועמיתיו (2000). 17 מקרים של קרע דיסטלי, גיל ממוצע 29, ו‑10 מתוכם נגרמו בהרמת משקולות. 13 מנותחים (6 חריפים, מתחת לשבועיים, ו‑7 כרוניים) ו‑4 בטיפול שמרני. דירוג סובייקטיבי כולל: 96% בקבוצה החריפה, 93% בכרונית ו‑51% בשמרנית. במבחן כוח איזוקינטי, שנעשה רק ב‑8 מטופלים, כוח ההצמדה היה 102% בחריפה, 94% בכרונית ו‑71% בשמרנית (Schepsis et al., 2000). חשוב: אין הבדל מובהק בין ניתוח חריף לכרוני במחקר הזה, אבל הקבוצה המנותחת עדיפה על הלא־מנותחת. הנתונים האיזוקינטיים מבוססים על שני מטופלים בלבד בקבוצה השמרנית.
האנה ועמיתיו (2001). 22 קרעים אצל 21 מטופלים: 10 תוקנו ו‑12 טופלו שמרנית. כוח שיא חזר ל‑99% ועבודה ל‑97% מהצד הבריא אחרי ניתוח, לעומת 56% בשניהם בלי ניתוח, ולפי המחברים הממצאים לא היו תלויים בגיל, בצד הדומיננטי או בזמן שעבר (Hanna et al., 2001).
וולף ועמיתיו (1992). מעבר לחלק האנטומי שתואר למעלה, אותם מחברים מדדו כוח אצל שבעה מנותחים (חמישה חריפים ושניים כרוניים) והשוו לצד השני: המנותחים הראו כוח ועבודה דומים לצד הבריא, ואילו הלא־מנותחים הראו חסר ניכר. המחברים המליצו על תיקון בקרעים מלאים אצל מי שזקוק לכוח מרבי בעבודה או בספורט (Wolfe et al., 1992).
ההפרדה שחשוב לא למחוק. הסקירה של הייל וזקילי מדגישה שהמלצת הניתוח מכוונת לקרעים שאינם קרוב לשריר עצמו, לקרעים מלאים, ולצעירים פעילים. מי שהקרע שלו חלקי ברמה קלה, או הוא קרוב לשריר, או אורח החיים שלו אינו דורש כוח מרבי — יכול להימצא בקבוצה של טיפול שמרני, ובמקרים כאלה רוב המטופלים חזרו לפעילות יומיומית מלאה (Haley & Zacchilli, 2014). זו סקירה, לא ניסוי, והיא אינה מספקת מספרים משלה לטענה הזו.
| מחקר | מי נבדק | מה נמדד | הממצא | מגבלה עיקרית |
|---|---|---|---|---|
| Bak 2000 | 112 מקרים (כולם גברים) | תוצאה לפי סוג טיפול | ניתוח, עדיף עד כשמונה שבועות, מוביל לתוצאה טובה יותר באופן מובהק | דיווחי מקרים, הטיית פרסום |
| Aärimaa 2004 | 33 מנותחים + ספרות | מוקדם, מאוחר, שמרני | מוקדם > מאוחר > שמרני | רטרוספקטיבי |
| Schepsis 2000 | 17 מקרים, גיל ממוצע 29 | דירוג סובייקטיבי וכוח איזוקינטי | 96% / 93% / 51% סובייקטיבי; 102% / 94% / 71% כוח הצמדה | איזוקינטי ב‑8 מטופלים בלבד |
| Hanna 2001 | 22 קרעים, 21 מטופלים | כוח שיא ועבודה | 99% ו‑97% אחרי תיקון; 56% בשניהם בלי ניתוח | קטן, בלי אקראיות |
| Cordasco 2017 | 40 ספורטאים, גיל ממוצע 34.4 | חזרה לספורט, כוח, ניתוח חוזר | כ‑5.5 חודשים לחזרה; ירידה של 9.9% בכוח; 7.5% ניתוח שני | רק מנותחים, ללא קבוצת ביקורת |
| Nute 2017 | 257 חיילים מנותחים | חזרה לתפקוד מלא, קרע חוזר | 94% חזרו; 5.4% קרע חוזר | אוכלוסייה צבאית צעירה |
| Balazs 2016 | 291 חיילים מנותחים | שכיחות, חזרה לשירות, סיבוכים | 60 ל‑100,000 אדם־שנה; 95.3% חזרו לשירות (מתוך 214 עם מעקב של שנה לפחות) | אוכלוסייה צבאית; לא מייצג אזרחים |
מה קורה אחרי תיקון הגיד, ומה בדיוק עושה הפיזיותרפיה?
אחרי הניתוח הכירורג קובע את הפרוטוקול. הפיזיותרפיה בודקת בכל שלב טווח תנועה וכוח, ומתאימה את התרגול למה שהכתף מראה באותו יום. במחקר על 40 ספורטאים, החזרה לרמה שלפני הפציעה נמשכה בממוצע כ‑5.5 חודשים אחרי הניתוח (Cordasco et al., 2017).
אנחנו לא מפרסמים כאן תוכנית תרגילים, וזה מכוון. אחרי תיקון גיד, כל התקדמות מותנית בהוראות המנתח, בסוג התיקון ובמצב הכתף בפועל. תרגיל שמתאים בשבוע אחד עלול לסכן את התיקון בשבוע אחר. במקום זה אנחנו מתארים מה נבדק בפגישות: טווח תנועה פעיל ופסיבי, כוח הצמדה וסיבוב פנימי בהשוואה לצד השני, שליטה בעמדת השכמה, ויכולת הכתף לשאת עומס בלי כאב חד. התרגול עצמו נבחר ומתקדם במפגש, לפי התגובה.
מה אומרים המחקרים על הדרך החוצה? בסדרה של 13 ספורטאים עם קרע דיסטלי שנותחו בגישה פתוחה, 11 חזרו לרמת הספורט שלפני הפציעה, בממוצע 8.5 חודשים, אחרי מעקב ממוצע של 23.6 חודשים (Kakwani et al., 2007). בסדרה גדולה יותר, 257 מנותחים בצבא, 94% חזרו לרמת התפקוד המלאה שלפני הפציעה, ו‑5.4% סבלו מקרע חוזר, כאשר מדד מסת גוף גבוה יותר וקיומה של בעיה נפשית פעילה נקשרו בכישלון (Nute et al., 2017). שימו לב שכאן מדובר בחיילים, לא באזרחים שעובדים מול מחשב וחוזרים לאימון פעמיים בשבוע.
בקבוצה של 24 מנותחים אצל מנתח אחד, הכוח המקסימלי בלחיצת חזה (כפי שדווח על ידי המטופלים) ירד בממוצע מ‑318 ל‑264 ליברות בין לפני הפציעה למעקב, אצל 19 מתוך 24 המנותחים שאותרו (Garrigues et al., 2012). כלומר חזרה מלאה לתפקוד לא תמיד אומרת חזרה למשקל השיא הקודם, וכדאי לדבר על זה בכנות לפני הניתוח.
ועוד פרט קטן שמטופלים מופתעים לגלות: בסדרה של 40 הספורטאים, רוב מי שדורג "הוגן" בקריטריון בק עשה זאת בגלל התלונה הקוסמטית (צורת השריר והעור), ולא בגלל תפקוד; אחרי הוצאת הממד הקוסמטי, 46% דורגו מצוין, 37% טוב ו‑17% הוגן בלבד (Cordasco et al., 2017).
מתי אפשר לחזור לחדר הכושר, ללחיצת חזה ולספורט מגע?
אין תאריך אחד שמתאים לכולם. החזרה לספורט נקבעת לפי הוראות המנתח וגם לפי מבחנים תפקודיים: טווח תנועה, כוח לעומת הצד השני, ויכולת לשאת עומס בלי כאב. בסדרות שנחקרו, החזרה לרמה שלפני הפציעה נמשכה כ‑5.5 חודשים בממוצע (Cordasco et al., 2017) ועד 8.5 חודשים בממוצע בסדרה אחרת (Kakwani et al., 2007).
המספרים האלה מאוכלוסיות של מנותחים עם פרוטוקול שיקום מוגדר, ושניהם ממוצעים; יש אנשים שחזרו מוקדם יותר ויש שמאוחר יותר. בסדרה של קורדסקו הטווח היה בין 4.5 ל‑6.5 חודשים. אין מחקר שבדק את הקצב אצל מתאמן חובב שחוזר לחדר כושר בלי השגחה.
מה כן אפשר לתכנן יחד, כקריטריוני התקדמות ולא כלוח זמנים: הצד המנותח מגיע לטווח תנועה מלא ללא כאב חד, חוזק ההצמדה והסיבוב הפנימי מתקרב לצד השני במבחן שמבצעים בקליניקה, והכתף סובלת עומס עולה בתרגול מבוקר בלי תגובת כאב מאוחרת למחרת. הכלים שלנו כוללים דינמומטר כף יד לכוח. את הסימון "מותר לחזור ללחיצת חזה עם מוט" לא ניתן בלי הסכמת הכירורג ובדיקה של הכתף עצמה.
ולגבי ספורט מגע כמו ג'ודו, היאבקות או רוגבי: קרעים כאלה מתרחשים גם שם (Cordasco et al., 2017 מציינים שהשתתפות בספורט מגע הייתה מנגנון נפוץ). החזרה לשם דורשת קודם כול אישור של המנתח, ובקליניקה בודקים אותה לפי מה שהכתף מסוגלת לשאת בפועל (התרשמות קלינית, לא נתון ממחקר). על התאמות לאומנויות לחימה ראו אומנויות לחימה.
מה אם לא ניתחו, או שהגעתי מאוחר?
אפשרי, אבל התוצאה פחות צפויה. בסדרות שנבדקו, מי שנותח בשלב כרוני עדיין השיג תוצאה טובה: 93% דירוג סובייקטיבי מול 96% בחריפים, ללא הבדל מובהק בקבוצה קטנה (Schepsis et al., 2000). מי שלא נותח הגיע בחלק מהמחקרים לכוח נמוך יותר (Hanna et al., 2001), אך חלק מהקרעים הקלים ממש לא דורשים ניתוח.
אם הוחלט על טיפול שמרני — בגלל סוג הקרע, גיל, מצב בריאותי או בחירה אישית — ההחלטה הנכונה היא שהכירורג יסביר מה חסר ומה לא יחזור. הפיזיותרפיה בנתיב הזה משמשת להחזרת הכוח והתפקוד במה שניתן להשיג. לפי הסקירה של הייל וזקילי, מי שנמצא בקבוצת הטיפול השמרני הנכונה צפוי לחזור לפעילות יומיומית מלאה; לא נטען שם שיחזור את כוחו המקסימלי בלחיצת חזה (Haley & Zacchilli, 2014).
ומה עושים אם אחרי תקופה סבירה של שיקום עדיין יש חולשה, כאב או עיוות מטריד? אז חוזרים לכירורג. סקירה מציינת שאם הגיד אינו ניתן לחיבור ישיר, אפשר לשקול שחזור בהשתלה (Butt et al., 2015). זו החלטה כירורגית שמחוץ לתחום שלנו, ואלחנדרו יגיד לך במפורש אם צריך לחזור לרופא.
מתי זה לא מקרה לקליניקה, ולמי מפנים?
אם יש חשד לקרע חריף בשריר החזה, הצעד הראשון הוא אורתופד כתף, לא פיזיותרפיה. אנחנו לא מבצעים הדמיה, לא מנתחים ולא נותנים זריקות. אחרי הניתוח, או כשהאורתופד החליט על טיפול שמרני, אפשר לבוא אלינו להערכה והובלת השיקום. כאב חזה עם קוצר נשימה או לחץ בחזה: מתקשרים מיד למד״א 101.
הקליניקה עובדת בפגישות 1:1 של 50 עד 60 דקות. אין צורך בהפניה כדי להגיע אלינו, אבל במקרה של חשד לקרע גיד, הצעד הנכון הוא קודם להיבדק על ידי אורתופד, ורק אחר כך להתחיל שיקום. אנחנו לא עושים ביקורי בית, לא עושים הזרקות, ולא מבצעים ניתוחים. מה שאנחנו כן עושים: הערכה פונקציונלית של הכתף, בניית תהליך חזרה הדרגתי יחד עם הצוות המנתח, ותרגול מותאם.
ואם אתם בספק אם זה בכלל קרע — מתאמן עם חולשה וחבורה, או כאב ללא סיפור ברור — אפשר להגיע להערכה ראשונית. אם נחשוד בקרע מלא, נגיד את זה ישר ונפנה בעל פה לאורתופד. זו הפרקטיקה שלנו: להגיד בפירוש כשאין טעם לעבוד לפני שרופא רואה.
- כאב חד בחזה או בבית השחי בזמן מאמץ, יחד עם חבורה או שינוי בקו החזה: ללכת לאורתופד כתף בהקדם, לא להמתין שהחבורה תעבור.
- כאב בחזה עם קוצר נשימה, לחץ בחזה, הזעה קרה או הקרנה לזרוע שמאל ולצוואר: מתקשרים מיד למד״א 101 ולא נוסעים לבד. זה לא עניין של שריר.
- נפיחות גדולה ומתוחה בזרוע, או חוסר תחושה וקור ביד: פונים מיד לחדר מיון.
- אחרי ניתוח: חום, אדמומיות או הפרשה מהפצע, או כאב פתאומי חזק עם תחושה ש"משהו נתק": פונים לרופא או יוצרים קשר עם המנתח עוד היום, ולא מחכים לפגישה הבאה.
- לא לחזור ללחיצת חזה כבדה "כדי לבדוק" אם משהו נקרע. המשך עומס עלול להחמיר קרע חלקי.
שאלות נפוצות
האם קרע בשריר החזה יכול לקרות לנשים?
הספרות מתמקדת כמעט כולה בגברים: במטא־אנליזה של בק, כל המטופלים שדווחו עד אז היו גברים (Bak et al., 2000), ולכן יש מעט מאוד מידע על נשים. החשד נשאר זהה: אירוע חד, חבורה וחולשה מצדיקים בדיקה אצל אורתופד.
האם אפשר להמשיך להתאמן עם חלקים אחרים של הגוף?
כן, ברוב המקרים אפשר להתאמן רגליים, גב תחתון ולב ריאה, בכפוף להנחיית הרופא ולכאב. מה שלא עושים הוא עומס על הכתף הפגועה. הפרטים משתנים לפי סוג הקרע והאם בוצע ניתוח, ולכן נקבעים בפגישה לאחר הבדיקה ולא בפוסט כללי.
האם קרע חלקי הוא בעיה חמורה פחות?
בדרך כלל כן, וטיפול שמרני שמור לקרעים חלקיים קלים ולמטופלים שאינם זקוקים לכוח מרבי (Haley & Zacchilli, 2014). אבל להבדיל בין חלקי למלא, לפי המיקום והיקף הקרע, דורש בדיקת אורתופד ולרוב MRI. הסיווג המקובל מפריד בין קרע חריף לכרוני, לפי מיקום (שריר, צומת שריר־גיד, או היתלשות מהעצם) ולפי היקף, חלקי מול מלא (ElMaraghy & Devereaux, 2012).
האם הניתוח מחזיר את הצורה הרגילה של החזה?
לרוב משפר אותה, לא תמיד מושלם. בסדרה של 40 ספורטאים, רוב מי שדורג "הוגן" בקריטריון בק עשה זאת בגלל טענות קוסמטיות (Cordasco et al., 2017). בסדרה ישנה של 16 מתוקנים, העיוות תוקן בכולם, אך שניים שנותחו כחמש שנים אחרי הקרע לא הגיעו לקו תקין לגמרי (Kretzler & Richardson, 1989).
אפשר לבוא אליכם בלי הפניה מרופא?
כן, אין צורך בהפניה. אבל במקרה של חשד לקרע בגיד, אנחנו נבקש קודם בדיקה של אורתופד כתף, ונגיד זאת בפירוש בפגישה. אחרי הניתוח או ההחלטה על טיפול שמרני, נשמח להוביל איתכם את השיקום. הפגישה עולה ₪480 ל‑50 עד 60 דקות.
האם סטרואידים אנבוליים קשורים לקרע?
בסקירת ניהול מצוין שהעלייה בשכיחות מיוחסת בדרך כלל לעניין גובר בכושר ובאימון משקולות ולעיתים לשימוש בסטרואידים אנבוליים (Butt et al., 2015). זו הערכה של מחברי הסקירה, לא מסקנה ממחקר שבדק סיבתיות. אם אתם משתמשים בחומרים כאלה, כדאי לספר לרופא.
סיכום מובנה: קרע בשריר החזה הגדול (Pectoralis major rupture)
- הגדרה: קרע, מלא או חלקי, של שריר או גיד החזה הגדול; רוב הקרעים באזור ההיצמדות לעצם הזרוע (Haley & Zacchilli, 2014).
- מנגנון: כיווץ אקסצנטרי תחת עומס כבד, כשהזרוע מורחקת ומסובבת החוצה; בגופות, הסיבים התחתונים נמתחים הכי הרבה בסוף ההתארכות (Wolfe et al., 1992; n=12 מטופלים).
- אוכלוסייה בספרות: בעיקר גברים צעירים; בסקירה של 365 מקרים, 83% טראומה עקיפה, 48% באימוני משקולות (ElMaraghy & Devereaux, 2012). בחיילים אמריקאים: 60 ל‑100,000 אדם־שנה (Balazs et al., 2016; n=291).
- אבחון: היסטוריה ובדיקה; MRI מועדף להערכת היקף (Butt et al., 2015).
- טיפול: ניתוח מוקדם עדיף בקרעים מלאים אצל פעילים (Bak et al., 2000, n=112; Aärimaa et al., 2004, n=33); שמרני לקרעים חלקיים קלים ולמטופלים יושבניים (Haley & Zacchilli, 2014). רמת ראיות: סדרות רטרוספקטיביות, ללא ניסוי אקראי.
- תוצאות אחרי תיקון: חזרה לתפקוד מלא ב‑94% (n=257; Nute et al., 2017); קרע חוזר ב‑5.4% באותו מחקר; חזרה לרמה קודמת כ‑5.5 חודשים בממוצע (n=40; Cordasco et al., 2017).
- תפקיד הפיזיותרפיה: הערכה והובלת שיקום לפי פרוטוקול המנתח; התרגול נבחר ומתקדם בפגישה.
- מחוץ לתחום הקליניקה: אבחון הדמיה, ניתוח, הזרקות, ביקורי בית.
מקורות מדעיים
- Bak K, Cameron EA, Henderson IJ. Rupture of the pectoralis major: a meta-analysis of 112 cases. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2000. PubMed · DOI
- Wolfe SW, Wickiewicz TL, Cavanaugh JT. Ruptures of the pectoralis major muscle. An anatomic and clinical analysis. Am J Sports Med. 1992. PubMed · DOI
- Aärimaa V, Rantanen J, Heikkilä J, Helttula I, Orava S. Rupture of the pectoralis major muscle. Am J Sports Med. 2004. PubMed · DOI
- Schepsis AA, Grafe MW, Jones HP, Lemos MJ. Rupture of the pectoralis major muscle. Outcome after repair of acute and chronic injuries. Am J Sports Med. 2000. PubMed · DOI
- Provencher MT, Handfield K, Boniquit NT, Reiff SN, Sekiya JK, Romeo AA. Injuries to the pectoralis major muscle: diagnosis and management. Am J Sports Med. 2010. PubMed · DOI
- Kakwani RG, Matthews JJ, Kumar KM, Pimpalnerkar A, Mohtadi N. Rupture of the pectoralis major muscle: surgical treatment in athletes. Int Orthop. 2007. PubMed · DOI
- Haley CA, Zacchilli MA. Pectoralis major injuries: evaluation and treatment. Clin Sports Med. 2014. PubMed · DOI
- Balazs GC, Brelin AM, Donohue MA, et al. Incidence rate and results of the surgical treatment of pectoralis major tendon ruptures in active-duty military personnel. Am J Sports Med. 2016. PubMed · DOI
- Cordasco FA, Mahony GT, Tsouris N, Degen RM. Pectoralis major tendon tears: functional outcomes and return to sport in a consecutive series of 40 athletes. J Shoulder Elbow Surg. 2017. PubMed · DOI
- Nute DW, Kusnezov N, Dunn JC, Waterman BR. Return to function, complication, and reoperation rates following primary pectoralis major tendon repair in military service members. J Bone Joint Surg Am. 2017. PubMed · DOI
- ElMaraghy AW, Devereaux MW. A systematic review and comprehensive classification of pectoralis major tears. J Shoulder Elbow Surg. 2012. PubMed · DOI
- Flint JH, Wade AM, Giuliani J, Rue JP. Defining the terms acute and chronic in orthopaedic sports injuries: a systematic review. Am J Sports Med. 2014. PubMed · DOI
- Hanna CM, Glenny AB, Stanley SN, Caughey MA. Pectoralis major tears: comparison of surgical and conservative treatment. Br J Sports Med. 2001. PubMed · DOI
- Butt U, Mehta S, Funk L, Monga P. Pectoralis major ruptures: a review of current management. J Shoulder Elbow Surg. 2015. PubMed · DOI
- Garrigues GE, Kraeutler MJ, Gillespie RJ, O'Brien DF, Lazarus MD. Repair of pectoralis major ruptures: single-surgeon case series. Orthopedics. 2012. PubMed · DOI
- de Castro Pochini A, Ejnisman B, Andreoli CV, et al. Exact moment of tendon of pectoralis major muscle rupture captured on video. Br J Sports Med. 2007. PubMed · DOI
- Kretzler HH, Richardson AB. Rupture of the pectoralis major muscle. Am J Sports Med. 1989. PubMed · DOI
מי כתב: אלחנדרו זובריסקי, פיזיותרפיסט (BPT), רישיון משרד הבריאות 10-120163. המאמר הוא מידע חינוכי כללי ואינו תחליף לבדיקה אצל אורתופד או לייעוץ רפואי אישי. המחקרים המצוטטים הם בעיקר סדרות מקרים רטרוספקטיביות על גברים צעירים; אין ניסוי אקראי שמשווה ניתוח לטיפול שמרני. אם החשד לקרע עולה, ההערכה האורתופדית קודמת.
קרע בשריר החזה? מתי נפגשים אצלנו
אחרי שאורתופד ראה אתכם, או כשיש ספק אם מדובר בקרע או בעומס כתף, נעריך את הכתף, נבנה יחד איתכם את הדרך חזרה לאימון ונגיד בפירוש אם צריך לחזור לרופא. פגישת הערכה 1:1 של 50 עד 60 דקות עולה ₪480, בלי צורך בהפניה, ברחוב יעקב אפטר 9, תל אביב. לטלפון: 050-717-1222. רקע נוסף: כאבים בכתף · אימון כוח ושיקום.