שלושה חודשים אחרי ארתרוסקופיית ירך כבר לא כואב לי — אז למה עדיין אסור לי לרוץ?

נשמע מוכר?

• עברו שלושה חודשים מהניתוח, ואתה עולה במדרגות בלי לחשוב על הירך.
• אתה יושב יום עבודה שלם, נוהג, ובחדר הכושר חזרת לסקוואט עם משקל.
• המפשעה, שכאבה חודשים לפני הניתוח, שקטה.
• החברים מהכדורגל שואלים מתי אתה חוזר, ולך אמרו: «עדיין לא לרוץ».

אם זה המצב שלך, העמוד הזה מסביר מה עומד מאחורי ה«עדיין לא», ומה צריך לקרות כדי שהוא יהפוך ל«כן».

הסיפור

הוא בן 35, עובד במשרד בתל אביב. לפני שהכול התחיל התאמן בחדר כושר שלוש פעמים בשבוע ושיחק כדורגל עם חברים בכל יום שישי. ואז הופיע כאב במפשעה: בסקוואט עמוק, אחרי ישיבה ארוכה, ובכל סיבוב עם הכדור. אחרי חודשים של טיפול שמרני הגיע הניתוח: ארתרוסקופיה של הירך, תיקון לברום ועיצוב העצם בגלל היצרות במפרק (FAI), ללא טיפול בסחוס.

שלושה חודשים אחרי, הוא הולך ללא צליעה, יושב יום עבודה מלא, רוכב על אופניים נייחים ומבצע סקוואט עם משקל. המפשעה אינה כואבת. ביום שישי החברים משחקים, והוא עומד בצד.

בפגישה הוא שואל דבר אחד: «אם כבר לא כואב לי, למה אסור לי לרוץ?»

המטרה שהגדרנו: לחזור למשחק של יום שישי. הדרך לשם עוברת בריצה בקו ישר, אחר כך בזריזות, ורק בסוף בשינויי כיוון.

למה היעדר כאב לא מספיק כדי לאשר ריצה?

כי אחרי הניתוח הזה התסמינים והכוח לא מתאוששים באותו קצב. התסמינים, התפקוד ושביעות הרצון משתפרים כבר סביב שבוע 14, ואילו מדדי הכוח של הירך מפגרים אחריהם וממשיכים להשתפר עד שנה אחרי הניתוח [1]. גם השליטה על רגל אחת מתאוששת לאט: שלושה ושישה חודשים אחרי הניתוח, טווחי ההגעה במבחן שיווי משקל דינמי (Star Excursion Balance Test) היו נמוכים מאלה של נבדקים בריאים כמעט בכל הכיוונים [1].

לכוח הזה יש משמעות תפקודית. שנה עד שנתיים אחרי ארתרוסקופיה, טווח כיפוף הירך וכוח המקרבים נמצאו קשורים לאיכות חיים טובה יותר, וכוח גבוה יותר בפשיטת הירך נמצא קשור ליכולת לחזור להשתתפות מלאה בספורט ברמה הקודמת [1].

בריצה כל צעד הוא נחיתה על רגל אחת. לכן מה שנבדק לפני האישור הוא היכולת של הרגל המנותחת לבלום ולשאת עומס, ולא עוצמת הכאב.

מה אני בודק לפני שמאשרים ריצה?

ההסכם הבין-לאומי לשיקום אחרי ארתרוסקופיית ירך (ISHA, 2024; 11 פיזיותרפיסטים ו-8 מנתחים מחמש מדינות) ממקם את תחילת הריצה בקו ישר בין שבוע 12 לשבוע 18, ומתנה אותה בשלושה מדדים שמתקיימים יחד [1].

1. שליטה על רגל אחת

בירידה צידית ממדרגה ובסקוואט על רגל אחת אני מסתכל על ארבעה דברים: האם האגן נשאר מאוזן או צונח בצד הנגדי, האם הברך נשארת מעל כף הרגל או קורסת פנימה, האם הגו נשאר זקוף, והאם התנועה יציבה לכל אורכה. זו הערכה בתצפית, ומהימנותה בין בודקים, שנבדקה במטופלים עם כאב פטלופמורלי, בינונית [4]. לכן היא אחד משלושה מדדים ולא המדד היחיד.

2. כוח מול הרגל השנייה

משווים את הרגל המנותחת לרגל שלא נותחה, במדידה ולא בהתרשמות. הסף לתחילת ריצה הוא יותר מ-80% [1]. הסף לחזרה לספורט גבוה יותר: יותר מ-90% בכיפוף, בהרחקה ובקירוב של הירך ובשרירי הליבה [2].

3. תפקוד מדווח

ההסכם משתמש בשאלון Hip Outcome Score, חלק הספורט, ודורש ציון של יותר מ-85% [1]. לשם השוואה: בסקירה שיטתית של 26 מחקרים, ציון של יותר מ-78 עד 86 אחרי הניתוח נחשב תוצאה רצויה, ושינוי של 14 עד 15 נקודות הוא הקטן ביותר שמטופלים מרגישים [3].

מה התוכנית עד הבדיקה החוזרת?

התוכנית נשענת על מה שההסכם מגדיר לשבועות 8 עד 12 [1]:

• חיזוק. סקוואט עם משקל על שתי הרגליים, דדליפט על שתי רגליים ועל רגל אחת, לאנג׳ים.
• שליטה. ירידה ממדרגה וסקוואט על רגל אחת, ותרגילי שיווי משקל דינמי בכמה מישורי תנועה.
• סיבולת בלי נחיתות. אופניים נייחים עם התנגדות עולה, אליפטיקל, ושחייה עם מצוף בין הרגליים. בעיטות בשחייה נדחות לשלב הבא, כדי להגן על שריר האיליופסואס.

מינון. ההתקדמות נקבעת לפי רגישות המפרק ולפי השליטה באגן וברגל [1], ותמיד בגבולות שקבע המנתח.

שלושת המדדים מתקיימים — איך מתקדמים?

מתחילים בריצה בקו ישר, במקטעים קצרים. קודם בונים סבילות למקטעים, ורק אחר כך מעלים מהירות ומרחק [1]. כל שלב נפתח כשהשלב הקודם נסבל היטב.

ומה עם הכדורגל?

חזרה לכדורגל היא השלב האחרון. קונצנזוס קנדי מ-2025, שבו השתתפו 40 רופאי רפואת ספורט, קובע זמן מינימלי: שלושה חודשים אחרי הטריית לברום, וארבעה עד שישה חודשים אחרי תיקון לברום, כמו במקרה הזה. ענפים עם שינויי כיוון או עם כיפוף עמוק דורשים יותר זמן [2].

הקריטריונים לחזרה: היעדר כאב, טווח תנועה מלא, כוח של יותר מ-90% מהצד השני בכיפוף, בהרחקה, בקירוב ובשרירי הליבה, סיבולת שמתאימה לענף, מוכנות פסיכולוגית, שיווי משקל ופרופריוספציה [2].

שאלות שחוזרות בשלב הזה

כמה זמן עד שהכוח חוזר?

מדדי הכוח של הירך ממשיכים להשתפר עד שנה אחרי הניתוח, גם כשהתסמינים משתפרים הרבה קודם [1].

ניתחו לי את שתי הירכיים. זה משנה?

כן. אחרי ניתוח בשתי הירכיים החזרה לספורט עשויה לקחת יותר זמן [2].

טיפלו לי גם בסחוס. זה אותו לוח זמנים?

לא בהכרח. הנחיות ההסכם אינן מתייחסות למיקרו-שברים, לתיקוני סחוס או לניתוחים חוזרים, ובמצבים האלה ההתקדמות עשויה להיות איטית יותר [1]. כאן קובעות הנחיות המנתח.

המנתח שלי נתן הגבלות אחרות ממה שכתוב כאן. מי קובע?

המנתח. בקונצנזוס הקנדי המומחים לא הגיעו להסכמה אם יש להגביל דריכה, להגביל טווח תנועה או להשתמש בסד אחרי הניתוח [2]. כשאין הסכמה, קובע מי שניתח.

גבולות הטיפול

אני עובד במסגרת ההגבלות שקבע המנתח ולא משנה אותן. בקליניקה אין בריכה ואין אימון עם הגבלת זרימת דם (BFR); אם אחד מהם נדרש, אומר זאת בהערכה ואכוון למסגרת שמציעה אותו. ההחלטה על חזרה לתחרות מתקבלת על סמך המדידות, ובמקרה הצורך באישור המנתח.

סיכום קליני

• שלושה חודשים אחרי תיקון לברום, היעדר כאב אינו מספיק כדי לאשר ריצה.
• האישור נשען על שלושה מדדים יחד: שליטה על רגל אחת, כוח של יותר מ-80% ותפקוד מדווח של יותר מ-85% [1].
• עד שהם מתקיימים ממשיכים בחיזוק, בשליטה ובסיבולת בלי נחיתות.

מקורות

מקורות 1 ו-2 הם הסכמות מומחים (שיטת דלפי), לא ניסויים קליניים.

1. Disantis A, Bonin N, Byrd T, et al. The 2024 International Society for Hip Preservation physiotherapy agreement on post-operative rehabilitation following hip arthroscopy for femoroacetabular impingement syndrome. J Hip Preserv Surg. 2025;13(3):288-294. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)
2. Matache BA, Belzile ÉL, Ayeni OR, et al. Management of Labral Tears in the Hip: A Consensus Statement. Orthop J Sports Med. 2025;13(1):23259671241305409. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)
3. Ueland TE, Disantis A, Carreira DS, Martin RL. Patient-Reported Outcome Measures and Clinically Important Outcome Values in Hip Arthroscopy: A Systematic Review. JBJS Rev. 2021;9(1):e20.00084. DOI · PubMed
4. Piva SR, Fitzgerald K, Irrgang JJ, et al. Reliability of measures of impairments associated with patellofemoral pain syndrome. BMC Musculoskelet Disord. 2006;7:33. DOI · PubMed · Free PDF (PMC)